(ירושלים) – ארגון Human Rights Watchאמר היום כי על רשויות הצבא של ישראל להעמיד לדין או לשחרר לאלתר עציר פלסטיני המוחזק מאז ה-17 בדצמבר 2011 ללא משפט על סמך ראיות חסויות שאינו מורשה לראותן או להתמודד אתן. ב-18 בדצמבר פתח ח'דר עדנאן מוסא בשביתת רעב כדי למחות על מעצרו המנהלי.
משפחתו של עדנאן, פרקליטו ורופאים מארגון ישראלי לזכויות האדם שביקרו אצלו השבוע אמרו לארגון Human Rights Watchכי חלה הידרדרות חמורה במצב בריאותו וכי הרשויות הישראליות כבלו אותו למיטת בית החולים.
לדברי שרה לאה ויטסון, מנהלת חטיבת המזרח התיכון בארגון Human Rights Watch, "על ישראל להפסיק מיד את מעצרו המנהלי של עדנאן, שאינו מעצר חוקי, ולהעמידו לדין או לשחרר אותו. הוא עלול למות משביתת הרעב, אבל ישראל כובלת אותו למיטה בבית החולים בלי לטרוח אפילו להאשים אותו בעברה כלשהי".
עדנאן, בן 33, שובת רעב כבר 55 יום. על-פי מחקר של האגודה הרפואית הבריטית משנת 2006, "במהלך שביתות הרעב בצפון אירלנד בשנים 1980 ו-1981 [...] המוות התרחש בדרך כלל בין היום ה-55 ליום ה-75". ככלל, "השלב הסופי" של שביתת הרעב מתרחש בין היום ה-45 ליום ה-75 "בשל קריסה קרדיו-וסקולארית או בשל הפרעה חמורה בקצב הלב".
אחותו ואשתו של עדנאן אמרו לארגון Human Rights Watchכי הכוחות הישראליים עצרו אותו ב-17 בדצמבר, בשעה 3:30 לפנות בוקר, בביתם בעראבה שליד ג'נין, בצפון הגדה המערבית. לדבריהן, החיילים לא מסרו לבני המשפחה את סיבת המעצר. אשתו של עדנאן, רנדה, אמרה כי הוא נעצר תשע פעמים, הראשונה בהן בשנת 1999, וכי הוחזק לעתים במעצר מנהלי. עוד מסרה כי הוא הורשע בעבר בבתי דין צבאיים ונידון לעונשים בגין פעילות למען ארגון הג'יהאד האסלאמי, שהרשויות הישראליות אסרו על פעילותו.
ארגון Human Rights Watchגינה את התקפות הזרוע הצבאית של הג'יהאד האסלאמי על אזרחים ישראלים, וקבע כי הן פשעי מלחמה ופשעים נגד האנושות. עם זאת, לדברי פרקליטו של עדנאן, ישראל לא טענה כי הוא השתתף בהתקפות כאלה ולא האשימה אותו בכל פשע אחר, והיא מחזיקה בו על סמך ראיות חסויות שהוא ועורך דינו אינם מורשים לראותן או להתמודד אתן. עורך הדין אמר כי ככל הידוע לו, ההאשמה היחידה נגד עדנאן הועלתה כשנחקר לאחר מעצרו, ונגעה להשתתפותו בטקס סיום של גן ילדים שנטען כי הוא זוכה למימונו של הג'יהאד האסלאמי.
ב-25 בדצמבר הורו רשויות הצבא לעצור את עדנאן עד 8 בינואר, ואז הורו על מעצרו המנהלי למשך ארבעה חודשים. הדיון המשפטי הראשון בעניינו התקיים ב-30 בינואר. פרקליטו מסר לארגון Human Rights Watchכי במהלך דיון נוסף, שהתקיים ב-1 בפברואר, אמר עדנאן כי לאחר מעצרו נכלא בבידוד למשך ארבעה ימים וכי סבל במהלכם מהתעללות גופנית, איומים בתקיפה, עלבונות, חקירה ממושכת ותנאי תברואה ירודים במקום כליאתו.
מאז שנעצר הצליחה משפחתו של עדנאן לפגוש בו פעמיים: במהלך הדיון ב-30 בדצמבר, אז לא הורשו לשוחח עמו, ולמשך 45 דקות בבית החולים ב-7 בפברואר. אשתו של עדנאן סיפרה לארגון Human Rights Watchכי הוא שקל לפני מעצרו 90 ק"ג, וכי נכון ל-7 בפברואר נראה כי איבד כשליש ממשקל גופו וכי לא התרחץ או החליף את בגדיו זה זמן רב.
לדבריה, "הציפורניים שלו היו ארוכות מאוד, היה אתו סוהר ישראלי, ואחת מהזרועות שלו ושתי הרגליים היו כבולות למיטה של בית החולים". הביקור התקיים בתוך שטח ישראל, בבית החולים זיו בצפת, שאליו הועבר עדנאן ב-6 בפברואר.
פרקליטו של עדנאן ורופאים מעמותת "רופאים לזכויות אדם – ישראל" ביקרו אצלו בנפרד בבית החולים זיו וציינו גם הם כי הרשויות הישראליות מחזיקות בו כבול למיטתו במהלך הביקורים. העמותה הישראלית דיווחה כי סוהר של שירות בתי הסוהר הישראלי סירב לעזוב את האזור ולאפשר לרופא לבדוק את עדנאן בפרטיות.
מעמותת הרופאים נמסר לארגון Human Rights Watchכי הרשויות הישראליות התירו לרופאים מטעמה לבדוק את עדנאן פעם אחת, ב-29 בינואר, כאשר הועבר מבית הכלא לבית החולים אסף הרופא, וכי עדנאן הצהיר שיסכים לבדיקות נוספות רק אם יבוצעו בידי רופאי העמותה, אך לדברי פרקליטו ועמותת הרופאים, שירות בתי הסוהר הישראלי העביר אותו לחמישה מתקני רפואה שונים במרוצת שמונת הימים הבאים, והקשה בכך על רופאים ועל בני משפחה לבקר אצלו.
ב-6 בפברואר אישרה השופטת הצבאית דליה קאופמן את מעצרו המנהלי על סמך הערכה שבוצעה בידי רופא מטעם שירות בתי הסוהר, ודחתה את בקשתו של עדנאן לשחררו בשל מצבו המידרדר. אולם, עדנאן סירב לאפשר לרופאי שירות בתי הסוהר לבדוק אותו וביקש להיבדק בפרטיות ולא בנוכחותם המידית של הסוהרים. לדברי עמותת הרופאים, עדנאן אף ביקש כי יישמר החיסיון על תוצאות הבדיקות, וכי הן לא יימסרו לסגל הכלא ולגורמי הביטחון. הרשויות בישראל לא אפשרו לרופאים הישראליים לערוך את הבדיקות בתנאים המבוקשים.
השופטת הצבאית אף פסלה חלופות למעצר המנהלי על סמך ראיות חסויות שלפיהן נשקפת מעדנאן סכנה לביטחון ישראל.
עדנאן נכבל למיטתו שוב בזמן הדיון בערעורו על המשך המעצר, שהתקיים ב-9 בפברואר בבית החולים זיו. לדברי הארגון הפלסטיני לזכויות האסירים א-דמיר, שופט בית המשפט הצבאי לערעורים משה תירוש לא הגיע להחלטה בערעור, אך אמר כי יעשה זאת בתוך שבוע; פרטי הדיון לא פורסמו.
על-פי החוק הצבאי הישראלי, ניתן להחזיק עצירים הנחשבים לאיום ביטחוני לישראל ללא כתב אישום או משפט לתקופה של עד שישה חודשים, שניתן להאריכה שוב ושוב ללא גבול. לעצירים המנהליים לא נמסרים הסיבה להחזקתם במעצר והחשדות הספציפיים נגדם. שופט צבאי חייב לאשר את צו המעצר, אך מרביתו של חומר הראיות שהתביעה מגישה מסווג ואינו מוצג לעציר או לבא כוחו, משום שרשויות הצבא הישראליות טוענות כי לא ניתן לחשוף אותו מטעמי ביטחון.
אולם, על-פי המשפט הבינלאומי, ישראל חייבת ליידע את העצורים על הטעמים למעצרם בזמן המעצר, לעדכן אותם במהירות על כל עניין שהם מואשמים בו ולהביאם בפני שופט. כמו כן, במקרים שבהם מוגש כתב אישום, על ישראל לנהל משפט הוגן ופומבי שבו יש לנאשם אפשרות לערער על דבריהם של עדי התביעה.
לדברי ארגון א-דמיר, ב-2 בפברואר פתחו פלסטינים הכלואים בכלא עופר, בכלא מגידו ובכלא רמון בשביתת רעב לאות תמיכה בעדנאן.
לפי נתוני שירות בתי הסוהר, נכון ל-31 בדצמבר, הרשויות בישראל מחזיקות 307 פלסטינים במעצר מנהלי. לשם השוואה, בתחילת שנת 2011 עמד מספר העצירים המנהליים על 219.
לדברי ויטסון, "על ישראל לסגת כבר היום, לפני שיהיה מאוחר מדי, מסירובה מזה חודשיים ליידע את עדנאן על כל אישום או ראייה הקיימים נגדו".
