(ניו יורק) - ארגון Human Rights Watch אמר היום כי על ממשלת סוריה להפסיק לאלתר להלך אימים על מפגינים המביעים סולידאריות עם פעילים למען הדמוקרטיה במצרים ולהטריד אותם. נוכח הקריאות בפייסבוק ובטוויטר להצטרף ב-4 בפברואר 2011 לפעולות מחאה נרחבות בסוריה, ארגון Human Rights Watch מאיץ ברשויות הסוריות לכבד את זכותם של אזרחי המדינה להתאסף באורח לא אלים.
קבוצה של עשרים אנשים בלבוש אזרחי הכתה ופיזרה 15 מפגינים שהתאספו ב-2 בפברואר בשער תומא שבעיר העתיקה של דמשק כדי לקיים משמרת מחאה ולהדליק נרות למען המפגינים במצרים, כך אמר לארגון Human Rights Watch אחד ממארגני ההתאספות. לדברי מקורות, המשטרה נכחה בקרבת מקום אך לא התערבה. כאשר המפגינים פנו לתחנת המשטרה המקומית כדי להגיש תלונה, איש כוחות הביטחון עלב באחת המארגנות, סוהיר אתאסי, סטר לה, והאשים אותה כי היא "חיידק" וסוכנת של גורמים זרים.
שני מפגינים סורים אמרו לארגון Human Rights Watch כי שירותי הביטחון אף עצרו שני מפגינים צעירים למשך כמה שעות, אחד ב-29 בינואר, היום בו החלו ההפגנות, והשני ב-2 בפברואר, והפעילו על המארגנים לחץ להפסיק את כל ההתאספויות הפומביות.
לדברי שרה לאה ויטסון, מנהלת חטיבת המזרח התיכון וצפון אפריקה בארגון Human Rights Watch, "נראה שהנשיא בשאר אל-אסד מפעיל את השיטות של עמיתו המצרי. שירותי הביטחון שלו כבר לא מסתפקים באיסור על הפגנות, ונראה שהם מעודדים בריונים לתקוף מפגינים לא אלימים".
אחד המשתתפים בהפגנה שהתקיימה ב-2 בפברואר תיאר בפני ארגון Human Rights Watch את שהתרחש:
קבוצת בחורים ושתי נשים בלבוש אזרחי התקרבו אלינו. הם ביקשו מאתנו להתפזר, ואמרו לנו שאם אנחנו רוצים להזדהות עם מצרים, שנלך למצרים. כששאלנו מי הם, הם אמרו שהם "בלטג'יה" [כינוי נפוץ במצרים לבריונים שכירים]. ואז כמה מהם התחילו להכות אותנו ולרוץ אחרינו, בזמן שאחת מהנשים שנלוותה אליהם הסירה את החגורה שלה כדי להכות אותנו בה.
מאז ה-29 בינואר קיימו פעילים סורים פעולות מחאה יומיות כדי להביע סולידאריות עם המפגינים במצרים. אחד המארגנים הבולטים של פעולות אלה אמר לארגון Human Rights Watch כי שירותי הביטחון הסוריים הגיעו לכל אחת מההתאספויות הללו, צילמו את המשתתפים בווידאו ובדקו את מסמכי הזהות שלהם. אתאסי אמרה לארגון Human Rights Watch כי שירותי הביטחון יצרו בשבוע שעבר קשר עם בני משפחתה ודחקו בהם להפעיל עליה לחץ להפסיק את פעילותה.
בעקבות ההתקפה ב-2 בפברואר הלכה אתאסי עם כמה מפגינים נוספים לתחנת המשטרה בשער תומא כדי להגיש תלונה. השוטרים הפרידו אותה מן הקבוצה ואיש שירותי הביטחון, שהיה בלבוש אזרחי, הגיע כדי לחקור אותה. כך תיארה אתאסי את שאירע אז:
הוא התחיל מיד להעליב אותי. הוא האשים אותי שאני מגייסת אנשים ופועלת מטעם ישראל. הוא קרא לי חיידק. הוא התרגז כשעניתי לו, ובסוף נתן לי סטירה חזקה ואיים להרוג אותי. אז הוא הלך. יותר מאוחר המשטרה שחררה אותי אבל הם מחקו את התמונות שצילמתי.
הלחץ הגובר מצד הרשויות להגביל כל סוג של התאספות פומבית בא בתגובה להופעתן של קבוצות בפייסבוק שקראו לאזרחי סוריה למחות ב-4 וב-5 בפברואר כדי "לשים קץ למצב החירום ולשחיתות בסוריה". מצב החירום בסוריה הוכרז בשנת 1963 ונותר מאז בעינו.
כמדינה שהיא צד לאמנה בדבר זכויות אזרחיות ומדיניות סוריה מחויבת, מכוח סעיף 21, להכיר בזכות להתאספות לא אלימה ולהגן עליה. מותר להגביל זכות זו רק באמצעות חוקים ברורים, לצרכים מוגבלים ביותר כגון ביטחון הציבור ורק כאשר ההגבלות הן מידתיות ביחס לזכות הנפגעת. כמו כן, מחובתה של סוריה להגן על התאספויות לא אלימות מפני פיזורן בידי גורם שלישי.
מספר האנשים שהצטרפו לדפי הפייסבוק שקראו להפגין ב-4 וב-5 בפברואר עודנו קטן יחסית. השימוש בפייסבוק חסום בסוריה, אם כי סורים רבים מצליחים לעקוף את ההגבלות ולגשת לרשת החברתית באמצעות שרתים מתווכים.
בראיון ארוך שהעניק לעיתון "וול סטריט ג'ורנל" ביום שני דיבר הנשיא בשאר אל-אסד על הצורך לערוך רפורמה במדינתו, וטען כי סוריה "חסינה" מפני סוג התסיסה החברתית שנראה בתוניסיה ובמצרים. עם זאת, הוא הכיר בכך ש"אתה לא יכול לעשות רפורמה בחברה שלך או במוסדות שלך בלי 'לפתוח את הראש'".
לדברי ויטסון, "על הנשיא בשאר אל-אסד להקשיב לעצתו שלו, ולאפשר לבני העם הסורי חופש רב יותר להביע את עמדותיהם, הן באינטרנט והן ברחוב. בראש ובראשונה, משמעות הדבר היא שכוחות הביטחון צריכים להפסיק לרדוף פעילים, להטריד את משפחותיהם ולדכא התנגדות לגיטימית".
