כוחות הביטחון בחומס, אחת מהערים שהוכו בצורה הקשה ביותר על ידי אלימות הממשלה בסוריה כנגד המפגינים.

© יין בוגו/Xinhua-Landov

 (לונדון) –  ארגון  Human Rights Watch אמר בדו"ח שהוא מפרסם היום כי חיילים לשעבר מסוריה זיהו בשמם 74 מפקדים וגורמים רשמיים הנושאים באחריות להתקפות על מפגינים לא חמושים. הדו"ח נוקב בשמותיהם של מפקדים וגורמים רשמיים בצבא סוריה ובסוכנויות המודיעין שלה אשר, על-פי הטענה, הורו להרוג, לענות או לעצור מפגינים שלא כחוק בקנה מידה נרחב, התירו זאת או העלימו מכך עין במהלך ההפגנות נגד הממשלה בשנת 2011. ארגון  Human Rights Watchדחק במועצת הביטחון להפנות את הטיפול במצב בסוריה לבית הדין הפלילי הבינלאומי ולהטיל עיצומים על גורמים רשמיים החשודים במעורבות בהפרות.

הדו"ח, שכותרתו "'בכל האמצעים הדרושים!': אחריות אישית ופיקודית לפשעים נגד האנושות בסוריה", מונה 88 עמודים (באנגלית), ומבוסס על למעלה משישים ראיונות עם עריקים מצבא סוריה ומסוכנויות המודיעין שלה. העריקים סיפקו מידע מפורט על השתתפות יחידותיהם בהתקפות ועל הפרת זכויותיהם של אזרחים סורים וכן על הוראות שקיבלו ממפקדיהם ומגורמים רשמיים בדרגים שונים, ששמותיהם מופיעים בדו"ח.

לדברי אנה נייסטאט, מנהלת שותפה בחטיבת מצבי חירום של ארגון Human Rights Watch, ואחת ממחברות הדו"ח, "עריקים מסרו לנו את השמות, הדרגות והתפקידים של אלה שפקדו לירות כדי להרוג. כל בעל תפקיד ששמו ננקב בדו"ח, עד לדרגים הבכירים ביותר בממשלת סוריה, צריך לתת את הדין על פשעיו נגד העם הסורי. על מועצת הביטחון להבטיח מתן דין וחשבון בכך שתפנה את הטיפול בסוריה לבית הדין הפלילי הבינלאומי".

לדברי ארגון Human Rights Watch, הצהרותיהם של העריקים אינן מותירות מקום לספק בכך שכוחות הביטחון הסוריים ביצעו הפרות נרחבות ושיטתיות של זכויות האדם, ובכלל זה מעשי הרג, מעצרים שירותיים ועינויים, כחלק ממדיניות ממשלתית שכוונה נגד האוכלוסייה האזרחית. הפרות אלה מהוות פשעים נגד האנושות.

הרג מפגינים ועוברי אורח

כל העריקים שרואיינו בידי ארגון Human Rights Watch אמרו כי מפקדיהם נתנו פקודות קבע להפסיק "בכל האמצעים הדרושים" את ההפגנות ברחבי המדינה, שרובן המכריע לא היו אלימות. ההוראות ניתנו במהלך תדריכים סדירים לחיילים וליחידות מזוינות לפני פריסתם. העריקים אמרו כי הבינו את המילים "בכל האמצעים הדרושים" כהיתר להשתמש בכוח קטלני, בייחוד כיוון שניתנה להם תחמושת חיה במקום אמצעים אחרים לפיזור הפגנות.

כמחצית מהעריקים שארגון Human Rights Watch   ראיין אמרו כי מפקדי יחידותיהם או קצינים אחרים נתנו להם גם הוראות ישירות לפתוח באש על מפגינים או על עוברי אורח, והבטיחו להם שהם לא יידרשו לתת על-כך את הדין. במקרים מסוימים השתתפו הקצינים עצמם במעשי ההרג.

"אַמְגָ'ד" שהוצב בדַרְעָא עם חטיבה 35 של הכוחות המיוחדים, אמר כי ב-25 באפריל קיבל ממפקדו הוראות ישירות בעל-פה לפתוח באש על המפגינים:

המח"ט שלנו, תת-אלוף רמדאן רמדאן, נשאר בדרך כלל מאחורי הקווים. אבל בפעם הזאת הוא עמד לפני כל החטיבה. הוא אמר: "תשתמשו בירי כבד. אף אחד לא ידרוש מכם להסביר". בדרך כלל אנחנו אמורים לחסוך בקליעים, אבל הפעם הוא אמר "תשתמשו בכמה קליעים שאתם רוצים". וכשמישהו שאל על מה אנחנו אמורים לירות, הוא אמר "על כל מה שנמצא מולכם". ביום ההוא נהרגו בערך ארבעים מפגינים.

לפי נתוני נציבות זכויות האדם של האו"ם, למעלה מ-5,000בני אדם נהרגו מאז פרוץ ההפגנות. ארגון  Human Rights Watchתיעד רבים ממעשי ההרג הללו.

הרשויות בסוריה טענו שוב ושוב כי כנופיות מחבלים חמושות, המוסתות וממומנות מחו"ל, אחראיות לאלימות במדינה מאז החלה ההתקוממות בחודש מארס. בפרט נשמעו טענות ממין זה מפי הנשיא בשאר אל-אסד עצמו, בראיון שהתקיים עמו ב-7 בדצמבר. ארגון Human Rights Watch תיעד כמה תקריות שבהן מפגינים והתארגנויות שכונתיות חמושות פעלו באלימות. כמו כן, מאז חודש ספטמבר חלה עלייה ניכרת במספר ההתקפות המזוינות על כוחות הביטחון בידי עריקים מהצבא. עם זאת, רוב ההפגנות שעלה בידי ארגון Human Rights Watch לתעד מאז החלה ההתקוממות בחודש מארס היו לא אלימות בעיקרן. העריקים שארגון Human Rights Watch ראיין חלקו על טענות הממשלה בנוגע לכנופיות חמושות, ואמרו כי המפגינים שראו לא היו חמושים וכי לא נשקף מהם איום משמעותי לחיילים.

מעצרים שרירותיים, עינויים והוצאות להורג

מידע שסיפקו העריקים מאמת את ממצאי ארגון  Human Rights Watchבנוגע למעצרים שרירותיים נרחבים ולשימוש נפוץ בעינויים נגד עצורים ברחבי סוריה. העריקים תיארו מעצרים שרירותיים בקנה מידה נרחב במהלך הפגנות ובמחסומים, כמו-גם מבצעי מעצר "גורפים" בשכונות מגורים ברחבי המדינה שבמסגרת כל אחד מהם נעצרו מאות בני אדם ולעתים אף אלפים.

עריקים סיפרו לארגון  Human Rights Watchכי הכו עצירים כדבר שבשגרה והתעללו בהם וכי מפקדיהם הורו לבצע פגיעות אלה, עודדו את ביצוען או העלימו מכך עין. אנשים שעבדו במתקני מעצר או שהייתה להם גישה למתקנים כאלה אמרו לארגון Human Rights Watchכי היו עדים למעשי עינויים או השתתפו בהם. 

"האני", איש ענף המבצעים המיוחדים של מודיעין חיל האוויר, תיאר את ההוראות שקיבל:

ב-1 באפריל ביצענו מעצרים בשכונת מועדמייה בדמשק. קיבלנו את ההוראות שלנו מהקולונל סוּהֵיל חסן. הוא אמר לנו בצורה מפורשת להרביץ לאנשים חזק מאוד על הראש, ולא לדאוג בנוגע להשלכות. השתמשנו גם במלמדי בקר חשמליים. הוא העביר לנו את ההוראה בעל פה, לפני ששיגרו אותנו.

הרבצנו לאנשים בתוך האוטובוסים, ואז במתקן המעצר בבסיס. במתקן המעצר היינו שמים את האנשים בהתחלה בחצר, ומרביצים להם באופן אקראי, בלי שום חקירה. השתתפתי בליווי עצירים לחצר, ואז למתקן המעצר. ביום ההוא עצרנו בערך מאה בני אדם. הכנסנו את כולם לתא של חמישה על חמישה מטרים.

היחידה שלי גם הייתה מעורבת בהכאת האנשים. הלב שלי רתח מבפנים, אבל לא יכולתי להראות את זה כי ידעתי מה יקרה לי.

שלושה עריקים תיארו בפני ארגון Human Rights Watch מקרים של הוצאה להורג ללא משפט ומוות מעינויים שהיו מעורבים בהם 19 קרבנות. לוטננט-קולונל (סא"ל) "ר'סאן", ששירת במשמר הנשיאותי, אמר כי בסביבות 7 באוגוסט היה עד להוצאתו להורג ללא משפט של עציר במחסום בדוּמָא:

הייתי מוצב במחסום בשכונת עבּד א-ראאוּף בדוּמָא. המשמרת שלי הייתה אמורה להיות מארבע אחר-הצהריים ועד חצות. הגעתי בשעה 15:45 ומיד שמעתי צעקות וקולות של מכות ממבנה נטוש ליד המחסום. נכנסתי, והתברר שהקולונל מוחמד סאקר, שהיה במשמרת במחסום לפניי, עצר מישהו מרשימת ה"מבוקשים". רציתי לקחת את הפיקוד באותו רגע ולעצור את זה, ואמרתי שזו המשמרת שלי. אבל סאקר אמר, "לא. חכה בסבלנות. קודם נטפל בו".

שבעה חיילים הכו את האיש שהם עצרו. כשהגעתי, הוא היה עדיין בחיים. הוא צרח, והחיילים קיללו וצחקו. זה נמשך עוד חמש דקות בערך, ואז הוא מת. הוא הפסיק לזוז, וראיתי דם יוצא מהפה שלו.

כשקיבלתי על עצמי את הפיקוד, הודעתי לחָ'דוּר [מפקד חטיבה 106 של המשמר הנשיאותי, תא"ל מוחמד חָ'דוּר] שיש לנו הרוג. הוא הורה לנו לעזוב את המחסום ולהשאיר את הגופה מאחור. חזרנו למפקדה. מישהו בטח אסף את הגופה. אנשים ראו אותנו יוצאים מהבניין.

על-פי דיווח של פעילים מקומיים, נכון ל-15 בנובמבר היו למעלה מ-197 מקרים של הוצאות להורג ומוות במעצר.

עריקים סיפקו גם מידע נוסף בנוגע למניעת טיפול רפואי ממפגינים פצועים, שימוש באמבולנסים למעצר פצועים והתעללות בפצועים בבתי חולים שנשלטו בידי סוכנויות המודיעין והצבא, דפוס מטריד שתועד בידי ארגון  Human Rights Watchוארגונים אחרים.

אחריות פיקודית

על-פי המשפט הבינלאומי, מפקדים נושאים באחריות לפשעים בינלאומיים המבוצעים בידי פקודיהם, אם המפקדים ידעו או צריכים היו לדעת על ההפרות ונמנעו מחקירתן ומהפסקתן.

לדברי ארגון Human Rights Watch, נוכח אופיים הנרחב של מעשי ההרג ושל הפשעים האחרים שבוצעו בסוריה, בהינתן ההצהרות הרבות שהתקבלו מחיילים בנוגע לפקודות שקיבלו לירות במפגינים ולהתעלל בהם ולאור התיעוד הנרחב של הפרות אלה בידי ארגונים בינלאומיים ומקומיים ובידי כלי התקשורת, סביר לקבוע, לכל הפחות, כי המנהיגוּת הצבאית והאזרחית הבכירה בסוריה ידעה על כל המעשים הללו. המעשים המתמשכים של הרג, מעצרים, דיכוי והתנערות כללית מאחריות בידי ממשלת סוריה מבהירים גם כי גורמים רשמיים נמנעו מנקיטת אמצעים משמעותיים כלשהם כדי לטפל בהפרות אלה.

יתר על כן, ארגון Human Rights Watch אסף מידע המלמד כי למנהיגוּת הצבאית והאזרחית בסוריה הייתה מעורבות רבה בדיכוי האלים של המפגינים.

לדברי נייסטאט, "לא משנה כמה הנשיא אסד ינסה להסיט מעצמו את האחריות לאכזריות חסרת הרחמים של ממשלתו, טענתו כי בפועל הוא לא הורה לנקוט באמצעי הדיכוי אינה פוטרת אותו מאחריות פלילית. כמפקד העליון של הכוחות המזוינים, הוא חייב היה לדעת על ההפרות – אם לא דרך הכפופים לו אז באמצעות דוחות האו"ם והדוחות שארגון  Human Rights Watchשלח לו".

ארגון  Human Rights Watchקרא לחקור גם בכירים נוספים בגין האחריות הפיקודית שלהם לפשעים נגד האנושות. עם בכירים אלה נמנים: שר ההגנה, עִמאד (רא"ל) דאוד ראג'חה; הרמטכ"ל, עִמאד פָהד אל-גָ'אסם אל-פְרֵיג'; ראש מחלקת המודיעין הצבאי, לוּאא' (אלוף) עבד אל-פתח קוּדְסִייה; ראש מִנהלת המודיעין של חיל האוויר, לוּאא' ג'מיל חסן; ראש מִנהלת המודיעין הכללי, לוּאא' עָלִי מַמְלוּכּ; וראש מִנהלת הביטחון הפוליטי, לוּאא' מוחמד דיבּ זייתוּן.

לדברי נייסטאט, "הגורמים הסורים שהיו מעורבים בפשעים האלה חייבים לדעת שבסופו של דבר הם יצטרכו לשלם על כך. והם חייבים לדעת שכשהכול יגמר הם יידרשו לשאת באחריות למעשיהם אף שהנשיא אסד טוען שהוא לא ידע דבר".

ההשלכות של סירוב פקודה

ההשלכות של סירוב פקודה ושל ערעור על טענות הממשלה לגבי ההפגנות היו חמורות. שמונה עריקים סיפרו לארגון Human Rights Watch   כי היו עדים להריגתם של חיילים שסירבו למלא פקודות בידי קצינים או סוכני מודיעין.

"חבּיבּ", חייל סדיר מהמחלקה השישית בחטיבה 65, סיפר לארגון Human Rights Watchכי חייל מהגדוד שלו נהרג בסביבות 14 באפריל משום שהמרה את פיו של קולונל (אל"מ) מוחמד ח'דר, מפקד הגדוד, שפקד לירות על מפגינים בדוּמָא:

החיילים היו מקדימה. קולונל ח'דר וסוכני הביטחון עמדו ממש מאחורינו. יוּסף מוסא כְּרָאד, חייל סדיר בן 21 מדַרְעָא, עמד ממש לידי. בשלב מסוים הקולונל שם לב שיוּסף יורה רק באוויר. הוא אמר [את זה] לסֶגֶן ג'יהאד מהענף האזורי של המודיעין הצבאי. הם היו תמיד ביחד. ג'יהאד קרא לצלף על הגג, הצביע על יוּסף, והצלף ירה על יוּסף פעמיים בראש. סוכני מודיעין לקחו משם את הגופה של יוּסף. למחרת ראינו את הגופה של יוּסף בטלוויזיה. הם טענו שמחבלים הרגו אותו.

שלושה עריקים סיפרו לארגון Human Rights Watchכי הרשויות עצרו אותם משום שהם סירבו למלא פקודות או משום שקראו תיגר על טענות הממשלה; שניים אמרו שכוחות הביטחון הכו ועינו אותם.

המלצות

ארגון Human Rights Watch קרא למועצת הביטחון של האו"ם להפנות את הטיפול במצב בסוריה לבית הדין הפלילי הבינלאומי. היות שפשעים נגד האנושות נחשבים לפשעים שסמכות השיפוט לגביהם אוניברסאלית, כל המדינות אחראיות להביא לדין את מבצעיהם.

כמו כן, ארגון  Human Rights Watchקרא באופן ספציפי לרוסיה, אחת המדינות הבודדות שעדיין תומכות בממשלת סוריה, להסיר את התנגדותה לפעולה תקיפה של מועצת הביטחון בעניין סוריה; להשעות את כל המכירות והסיוע הצבאיים לממשלת סוריה, בהינתן הסיכון הממשי שנשק וטכנולוגיה ישמשו לביצוע הפרות חמורות של זכויות האדם; ולגנות בפגישות דו-צדדיות גינוי חמור את ההפרות השיטתיות של זכויות האדם בידי הרשויות בסוריה.

לדברי נייסטאט, "למעלה מ-5,000 סורים קיפחו את חייהם, ואינספור נוספים נפצעו, נעצרו ועונו, בשעה שרוסיה מבזבזת זמן בהגנה על הטבח חסר הרחמים של אסד ועל הבטחותיו החלולות לבצע רפורמות. על ממשלת רוסיה חלה חובה להגן על העם בסוריה, לא על הרוצחים האכזריים בממשלה".

קטעי עדויות נוספים מתוך הדו"ח

"מַנסוּר", איש מודיעין חיל האוויר בדַרְעָא, סיפר כי בחודש אפריל הורה המפקד האחראי על מודיעין חיל האוויר בדרעא, קולונל קוּסַאי מיהוּבּ, ליחידתו "לבלום את המפגינים בכל האמצעים האפשריים". "מנסור" ציין כי אמצעים אלה כללו שימוש בכוח קטלני:

הפקודות שלנו היו לגרום למפגינים לסגת בכל האמצעים האפשריים, כולל באמצעות ירי עליהם. זאת הייתה פקודה גורפת שמותר לירות. כשקצינים נכחו, הם החליטו מתי ועל מי לירות. אם מישהו החזיק מיקרופון או שֶׁלֶט, או אם המפגינים סירבו לסגת, היינו יורים. הרבה פעמים פקדו עלינו לירות ישר על המפגינים. היו לנו קלאצ'ניקובים ומכונות ירייה, והיו צלפים על הגגות.

"אוסאמה", ששירת במחלקה הרביעית של החטיבה המוטסת 555, סיפר כי בחודש מאי, כשהוצב בשכונת מועדמייה שבדמשק, מפקד החטיבה, תא"ל גָ'מָל יוּנס, פקד על הכוחות בעל פה לירות על המפגינים:

בהתחלה, כשההפגנות התחילו, תא"ל גָ'מָל יוּנס אמר לנו לא לירות. אבל אז הוא קיבל הוראות נוספות ממָאהֶר [מאהר אל-אסד, מפקד החטיבה הרביעית ואחיו הצעיר של הנשיא אסד]. היה לו מין מסמך שהוא הראה לקצינים, ואז הקצינים כיוונו עלינו את הרובים שלהם, ואמרו לנו לירות ישר על המפגינים. הקצינים האלה אמרו לי אחר כך שבמסמך היו פקודות ממאהר "להשתמש בכל האמצעים האפשריים".

"זאהר", שהוצב בחודשים אפריל ומאי בבניאס, בביידא ובבסאתין, תיאר כיצד קצינים ביחידתו ואנשי סוכנויות המודיעין שהתלוו אליה ביצעו מעצרים ובזזו רכוש ביישובים שהם פלשו אליהם:

בביידא פרצנו דלתות ולקחנו מה שאנחנו רוצים. המוּחָ'אבּראת [סוכנויות המודיעין] עצרו אנשים; באחד האזורים הם עצרו עשרה גברים זקנים כדי להכריח את הילדים שלהם להסגיר את עצמם. אותו דבר המשיך גם בבניאס, המקום שבו היינו בימים שלאחר מכן. בבסאתין בזזנו הכול, גם היחידה שלי וגם אחרות. תמיד לקחנו כסף, ואז כל מה שהיה שם: זהב, טלפונים ניידים, מוצרי אלקטרוניקה ולפעמים אפילו בגדי נשים. ראיתי גם את המוּחָ'אבּראת וכמה חיילים נוגעים בנשים בצורה לא הגונה, מעמידים פנים שהם מחפשים פצצות וחומרי נפץ.

"סלים", קצין בחטיבה 46 של הכוחות המיוחדים שהוצב במחנה אדלבּ, תיאר כיצד התעללו בעצירים שהובאו למחנה בפיקודו של המפקד שפיקח על הפעילוּת באדלבּ, עִמאד פָהד אל-גָ'אסם:

מחודש יולי ועד חודש ספטמבר ראיתי איך המוּחָ'אבּראת מביאים עצירים למחנה [שבאדלבּ], בדרך כלל בין עשרה לשלושים אנשים, בין תשע לעשר בערב, אחרי כל הפגנה – והיו כאלה כמעט כל יום. הם העמידו אותם בשורה, כשהעיניים שלהם מכוסות, הורידו אותם על הברכיים, והרביצו להם. הם קיללו אותם, ודרכו על ראשים של אנשים. זה היה בחוץ, ממש ליד המשרד שלי. הם הרביצו להם בזמן שחיכו לאל-גָ'אסם [עִמאד פָהד אל-גָ'אסם, שהשגיח על הפעילוּת באדלב] שיבוא לבחון את העצירים.

כשאל-ג'אסם הגיע, הוא היה מקלל את העצירים כי השתתפו בהפגנות. והם היו לוקחים אותם לכלא סמוך. על הכלא שמרו חיילים מהיחידה שלי, אז לפעמים הלכתי לשם. הם החזיקו שם בעצירים במשך לילה, בחדר של שישה על שבעה מטרים, בלי מזון ובלי מים.

"ניזאר", ששירת כשומר בבית החולים הצבאי שבחוֹמְס מאמצע חודש אפריל ועד אמצע חודש ספטמבר 2011, תיאר כיצד מפגינים פצועים שהוחזקו במעצר בבית החולים הוכו ועונו:

המוּחָ'אבּראת והצבא הביאו את הפצועים והורידו אותם בחצר ליד חדר המיון. כולם התחילו להרביץ להם, כולל רופאים ואחים. העיניים של כל העצירים היו מכוסות.

אחרי המכות הראשונות בחצר, האחים והשומרים לקחו את הפצועים לחדר המיון, נתנו להם טיפול בסיסי, ואז המוּחָ'אבּראת לקחו אותם. בהתחלה הם החזיקו אותם במתקן מעצר בשטח בית החולים למשך כמה ימים; המשטרה הצבאית הייתה אחראית על זה. אנשי המודיעין של חיל האוויר לקחו אותם משם במכוניות שלהם. ככה קרה עם כל אחד מהפצועים שהובאו לבית החולים. אני חושב שאנשים עונו במתקן המעצר כי שמעתי את הצעקות שלהם באופן קבוע. אנשים עם פציעות קשות נלקחו לטיפול נמרץ והמשטרה הצבאית שמרה עליהם שם. לפעמים, חיילים היו נכנסים לשם ואני הייתי שומע אנשים צורחים; אני חושב שהם הרביצו להם שם בִּפְנים.

קולונל ד"ר היית'ם עות'מאן היה אחראי על בית החולים. הרופא הראשי בבית החולים ניסה להגיד לו ולמוּחָ'אבּראת לא לענות אנשים כי התפקיד של בית החולים הוא לטפל באנשים ולא לענות אותם, אבל כולם פשוט התעלמו ממנו.

לא היינו אמורים להרשות לאף בן משפחה להיכנס. כשקרובי משפחה שאלו בשער, אמרנו להם שזה בית חולים צבאי ושאין בו בכלל אזרחים.