משפחתו של אחמד בן עמאר בולעאבי, שכיר-יום בן 32 שהשתתף ב-8 בינואר בהפגנה בעיירה תאלה. בתחילה, שוטרים פיזרו גז מדמיע לעבר המפגינים בשדרת בורקיבה. המפקד האחראי קרא להם להתפזר, ומשסירבו הורה לכוחותיו לפתוח באש. בולעאבי נורה בסביבות השעה 21:30 ומת במקום. המסמך הרפואי המקדמי שהונפק בבית החולים בעיירה תאלה, הנושא את התאריך 8 בינואר, קובע כי סיבת המוות היא קליע שחדר לבטנו.

© 2011 Human Rights Watch

(תוניס) - ארגון Human Rights Watch אמר היום כי ממשלת המעבר בתוניסיה צריכה להעמיד בדחיפות בראש סדר העדיפויות שלה את חקירת נסיבות הריגתם של מפגינים בידי כוחות הביטחון של המדינה בתחילת חודש ינואר 2011.

לדברי ארגון Human Rights Watch, כוחות הביטחון הפעילו כוח מוגזם בניסיונם לדכא את ההפגנות בערים קסרין ותאלה, ולפי ממצאי הארגון, כוחות אלה הרגו בין ה-8 וה-12 בינואר בירי חי לפחות 21 בני אדם בשתי ערים אלה לבדן.

לדברי אריק גולדשטיין, סגן מנהל חטיבת המזרח התיכון וצפון אפריקה בארגון Human Rights Watch, "העניינים בתוניסיה משתנים במהירות, אבל לא ניתן לחכות עם חשיפת זהותם של הגורמים שפתחו באש על מפגינים והסיבה לירי. יש לאתר את היחידות והמפקדים האחראים למעשי הרג אלה, שנראים כלא חוקיים, ולמצות אתם את הדין".

ארגון Human Rights Watch הוסיף כי מאז שהנשיא זין אל-עאבדין בן עלי נמלט מהמדינה ב-14 בינואר מכהנת בה ממשלת מעבר. ממשלה זו הודיעה על הקמת ועדה שתחקור הפרות חמורות של זכויות האדם שבוצעו מאז פרוץ ההפגנות הממושכות ואשר תקבע מי אחראי להפרות אלה. ההפגנות האמורות פרצו לאחר שהרוכל מוחמד אל-בועזיזי העלה עצמו באש ב-17 בדצמבר 2010 בעיר סידי בוזיד הנמצאת במרחק של כ-70 ק"מ ממזרח לקסרין. משפחתו של הקרבן אמרה לארגון Human Rights Watch כי אף גוף רשמי מכל סוג שהוא לא יצר אתה קשר.

קסרין ותאלה הן רק שתיים מתוך כמה וכמה ערים שכוחות הביטחון פתחו בהן באש על מפגינים. מפגינים נוספים נהרגו בערים תוניס, מנזל בוזָיאן, דוז, א-רקאב, ביזרטה, זרזיס ובמקומות אחרים. שר הפנים בממשלת המעבר, אחמד פריעה, אמר ב-17 בינואר כי 78 בני אדם מתו ו-94 נפצעו במהלך שבועות המחאה שסייעו לאלץ את בן עלי לוותר על מוסרות השלטון. על סמך דיווחים שנאספו מערים שונות בכל רחבי המדינה, ניתן להניח בביטחון כי רוב רובם של ההרוגים נפגעו מירי שוטרים.

קסרין ותאלה

בין ה-19 וה-22 בינואר חקר ארגון Human Rights Watch את הירי הקטלני בערים תאלה וקסרין שבוצע בין ה-8 ל-12 בינואר. לצורך כך ראיין הארגון עדי ראייה, רופאים, עורכי דין ומשפחות של נפגעים. כמו כן, הארגון ביקר בזירות הירי ובבתי חולים. חוקרי הארגון נעו ממקום למקום בחופשיות והאנשים שפגשו שוחחו אתם ברצון.

בקסרין נהרגו במהלך המהומות יותר אנשים מאשר בכל עיר אחרת. תאלה, שאוכלוסייתה מונה כ-35 אלף תושבים, איבדה יותר אנשים מאשר כל עיר אחרת בגודלה. שתי הערים נמצאות במחוז קסרין, ששיעור האבטלה בו גבוה מאוד בהשוואה לממוצע בארץ כולה.

מספר הפצועים אינו ידוע. מהמחלקה האורתופדית בבית החולים של קסרין נמסר כי טופלו בה 34 נפגעי ירי, אך ייתכן שמקצת הפצועים הגיעו מערים אחרות וכי אנשים שספגו פציעות שטחיות יותר לא הגיעו לבית החולים לצורך קבלת טיפול. בית החולים בתאלה מסר כי טיפל ב-14 בני אדם שנפגעו מירי ואשר פציעתם לא הייתה קטלנית.

ארגון Human Rights Watch טרם חקר מקרי הרג במקומות אחרים במדינה.

האירועים בקסרין ובתאלה התנהלו על-פי דפוסים דומים לאלה של אירועי עבר. בתקופת שלטונו של הנשיא בן עלי הרשויות לא התירו כמעט מעולם לקיים הפגנות מחאה. על-פי חוק, נדרש אישור להתאספויות בחוצות העיר, והרשויות סירבו בדרך כלל להעניק אישור כזה לגורמים שביקשו להשמיע דרישות פוליטיות וכלכליות. לאחר שמוחמד אל-בועזיזי העלה את עצמו באש, פרצו הפגנות "לא מאושרות" בערים שונות, והמפגינים נתקלו במידות שונות של דיכוי משטרתי.

המפגינים בתאלה ובקסרין היו בעיקר בני נוער. הם זימרו סיסמאות ששילבו דרישות כלכליות וביקורת על בן עלי ועל יתר האוחזים במוסרות השלטון. כוחות הביטחון פיזרו גז מדמיע וירו על המפגינים כדורי פלסטיק וגומי, ואף אש חיה, ואילו המפגינים יידו עליהם אבנים, ובמקצת המקרים זרקו בקבוקי תבערה. לדברי עדי ראייה, הירי בוצע על-ידי כוחות שהוצבו בחלקם על הקרקע ובחלקם על גגות. חוקרי ארגון Human Rights Watch לא נתקלו באף אירוע שבו מפגינים ירו על כוחות הביטחון.

כל העדים כולם ציינו כי אנשי המשטרה שהיו מעורבים במעשי ההרג לא היו שוטרים מקומיים אלא אנשי יחידות שהובאו ממקומות אחרים. כמו כן, כל העדים סיפרו כי אנשי היחידות לפיזור הפגנות לבשו מדים שחורים והיו מצוידים במגנים ובקסדות. יחידות אלה מוכרות בשם "לֶה בּוֹפּ" (בצרפתית, ראשי התיבות של "יחידות הסדר הציבורי"). עם זאת, העדים גם העלו האפשרות שהיורים - "צלפים" בלשונם - הגיעו מיחידות מיוחדות אחרות.

לא ניתן היה לשחזר את רצף האירועים המדויק בכל הפגנה שבה ירתה המשטרה למוות במפגינים. אולם, הראיות מספקות אינדיקציה ברורה לכך שהמשטרה הפעילה כוח קטלני במצבים שבהם לא הייתה לכך הצדקה חוקית.

המסגרת המשפטית

הנורמות הבינלאומיות בדבר שימוש אנשי רשויות אכיפת החוק בכוח קטלני נקבעו במסמך "כללי ההתנהלות לגורמי אכיפת החוק", שאומץ בידי העצרת הכללית של האו"ם, ובמסמך "עקרונות היסוד בעניין השימוש בכוח ובכלי נשק על-ידי גורמי אכיפת החוק". עיקרון מס' 9 למסמך "עקרונות היסוד" קובע כי אסור לאנשי רשויות אכיפת החוק להפעיל:

נשק חם נגד אנשים, אלא מתוך הגנה עצמית או הגנה על אחרים מפני איום קרוב במוות או בפציעה, כדי למנוע את ביצועו של פשע חמור במיוחד הכרוך באיום חמור על חיי אדם, כדי לעצור אדם שנשקפת ממנו סכנה כזאת והוא מתנגד לסמכותם, או כדי למנוע מאדם זה להימלט, ורק כאשר אמצעים פחות קיצוניים אינם מספיקים להגשמתן של מטרות אלה. בכל מקרה, שימוש קטלני באש חיה בכוונה תחילה מותר רק כאשר לא ניתן להימנע מכך בשום אופן לצורך ההגנה על חיי אדם.

ראיות שנאספו בידי ארגון Human Rights Watch מצביעות גם על האפשרות שכוחות הביטחון הפרו את חוקי תוניסיה עצמה, המונים את האמצעים שמחובתם של כוחות הביטחון למצות בטרם יירו בכינון ישיר על מפגינים המסרבים להתפזר. עיקרון זה הוא גם חלק מהנורמות הבינלאומיות. על-פי "עקרונות היסוד":

בנסיבות המתוארות בעיקרון מס' 9, גורמי אכיפת החוק יזהו את עצמם ככאלה ויתריעו באופן ברור כי בכוונתם להפעיל אש חיה, תוך מתן שהות מספקת לציית לאזהרה זו, אלא אם הדבר יסכן יתר על המידה את גורמי אכיפת החוק או יעמיד אנשים אחרים בסכנת מוות או פגיעה קשה, או אם יהיה זה בלתי ראוי או חסר טעם בבירור לעשות כן בנסיבות התקרית.

חוק מס' 4-69 מיום 24 בינואר 1969 לספר החוקים של תוניסיה קובע את המסגרת לקיומן של פגישות ציבוריות, תהלוכות, מצעדים, התאספויות ציבוריות ועצרות. סעיפים 22-20 לחוק זה מגדירים מסגרת מצומצמת לשימוש באש חיה בידי הממונים על אכיפת החוק. בסעיפים אלה נקבע כי הגורמים הללו רשאים לפתוח באש רק אם אין כל אמצעי אחר שיאפשר להם להגן "על המקומות שהם מחזיקים בהם, על הבניינים שהם שומרים עליהם או על העמדות או האנשים שהונחו להגן עליהם, או אם לא ניתן להחליש את ההתנגדות באמצעים אחרים זולת השימוש בנשק".

אם המפגינים "מסרבים להתפזר" למרות האזהרות שניתנו להם, גורמי אכיפת החוק יפזרו אותם באמצעות הנוהל הבא:

  • (1) זרנוקי מים או מכות באלות של שוטרים;
  • (2) גז מדמיע;
  • (3) ירי באוויר;
  • (4) ירי מעל ראשי המפגינים;
  • (5) ירי לעבר רגליהם.

רק אם "המפגינים מנסים להשיג את מטרתם בכוח אף שנעשה שימוש בכל האמצעים האמורים", או אז "יירו עליהם גורמי אכיפת החוק בכינון ישיר".

למרות זאת, הסטנדרט שהחוק בתוניסיה מציב בכל הנוגע לנסיבות שבהן מותר להפעיל כוח קטלני נמוך מזה שנקבע במסמך "כללי ההתנהלות". בעוד "כללי ההתנהלות" קובעים כי "שימוש קטלני באש חיה בכוונה תחילה מותר רק כאשר לא ניתן להימנע מכך בשום אופן לצורך ההגנה על חיי אדם", החוק בתוניסיה מתיר לגורמי אכיפת החוק להפעיל כוח קטלני גם כדי להגן על עמדותיהם ועל מבנים הנמצאים בחזקתם.

שוטרים שיועמדו לדין פלילי בגין ירי קטלני במפגינים יוכלו להגן על עצמם בבית המשפט מכוח סעיפים 42-39 לדיני העונשין, הפוטרים את היורים מאשמת רצח אם הירי בוצע כדי להגן על חיי אדם או מתוקף הוראת חוק או פקודה שניתנה על-ידי רשות מוסמכת.

על סמך עדויות שארגון Human Rights Watch גבה ואסף, ניתן לקבוע כי על-פי רוב, המשטרה לא עמדה אפילו בדרישות החוק המקומי של תוניסיה, משום שלא נקטה באמצעים המדורגים הלא קטלניים שנקבעו בחוק בטרם פתחה באש לעבר פלג הגוף העליון של מפגינים. זאת, על סמך דבריהם של עדים שאמרו שהמשטרה ירתה עליהם ללא אזהרה ועל יסוד מסמכים רפואיים שהצביעו על כך שמפגינים נפגעו מירי בגבם או בראשם.

על רקע זה קבע Human Rights Watch כי ישנן לכאורה ראיות לכך שאנשי כוחות הביטחון נושאים באחריות לביצוע מעשי הרג לא חוקיים או למתן פקודות לבצע מעשים כאלה. על מערכת המשפט לחקור מקרים מסוג זה ולהעמיד את האחראים לדין במידת הצורך.

הוועדה שהוקמה כדי לחקור את האירועים

ראש הממשלה מוחמד ר'נושי מינה את הנשיא לשעבר תוופיק בודרבאלה, המשמש כיום נשיא-כבוד של ליגת זכויות האדם בתוניסיה, לעמוד בראש הוועדה לחקירת הפרת זכויות האדם שבוצעה מאז פרוץ ההפגנות ב-17 בדצמבר. נכון ל-27 בינואר הממשלה לא קבעה תקנון לוועדה, ולכן אין זה ידוע אם תהיה לה סמכות לזמן עדים ולהזמין מסמכים, ואף לא אם תוכל להעניק חסינות לאנשים שיעידו בפניה.

עם זאת, ב-26 בינואר אמר בורדבאלה בראיון עם ארגון Human Rights Watch כי סדר העדיפות של הוועדה יכלול סוגיות אלה:

לשפוך אור על השאלות מדוע וכיצד אנשים מתו במהלך ההפגנות, לבחון את התנהלות המשטרה ואת מעורבותם האפשרית של צלפים, של מיליציות מפלגתיות ושל המשמר הנשיאותי. אנחנו רוצים לקבוע האם המשטרה שמרה על החוק [משנת 1969] הנוגע להתאספויות ציבוריות, מי פקדו לפתוח באש חיה ומדוע הם עשו זאת?

בורדבאלה התחייב להנגיש את הוועדה לקרבנות ולעדי ראייה בכל רחבי המדינה. לדבריו, הוועדה תיתן פומבי לממצאיה ותנסח המלצות בנוגע למקרים שיש להעביר לטיפול בית משפט פלילי או בית דין לעוונות.

ארגון Human Rights Watch אמר כי ועדת חקירה יכולה למלא תפקיד חשוב בחקר האמת בנוגע למה שהתרחש בימי המחאה שבמהלכם שוטרים ירו למוות בתוניסאים רבים ולאתר את הבעיות הגדולות יותר בתחום השיטור ומיצוי הדין שיש צורך לפתור. ועדה כזאת תשמש אוזן קשבת לקרבנות ולמשפחות שכולות המבקשים להשמיע את סיפורם ולשלב אותו בנרטיב הלאומי.

אולם, לדברי ארגון Human Rights Watch, הרשויות בתוניסיה צריכות להבהיר כי ועדה כזאת אינה תחליף לחקירות פליליות של מעשי רצח ולהעמדתם לדין של מבצעי פשעים היכן שיש צורך בכך, ואסור שהרשויות יתעכבו עם הפתיחה בחקירות.

לדברי גולדשטיין, "החקירות צריכות להתקדם מהר. יש צורך דחוף להבטיח שהראיות והעדים יובילו לחקר האמת".

ארגון Human Rights Watch הוסיף כי על הרשויות בתוניסיה גם לאמץ מדיניות ליברלית יותר ולאפשר הפגנות. ניתן להניח כי הרשויות ראו בהפגנות נגד הממשלה בכמה ערים לאחר ה-17 בדצמבר הפגנות "לא חוקיות", משום שהמשתתפים בהן לא הודיעו עליהן באופן רשמי לרשויות שלושה עד 15 יום מראש כנדרש בסעיפים 2, 9 ו-10 לחוק משנת 1969 על התאספויות ציבוריות. אך לדברי ארגון Human Rights Watch, אם אמנם התעלמו המשתתפים מחוק זה, הם עשו זאת ביודעם כי הרשויות בתקופת שלטונו של בן עלי לא התירו כמעט בכלל לקיים הפגנות נגד הממשלה. על-פניו נראה אמנם כי מדובר בחוק ליברלי שאינו דורש "אישור מראש" אלא רק "הודעה", אך סעיף 12 לחוק זה מסמיך את הרשויות "לאסור על כל הפגנה העלולה לסכן את ביטחון הציבור ואת הסדר הציבורי". סעיף 10 לחוק אף דורש מהמארגנים להודיע לרשויות מראש על כרזות ודגלים שהם מתכוונים להניף בהפגנה.

ארגון Human Rights Watch אמר כי הניסוח "לסכן את ביטחון הציבור ואת הסדר הציבורי" רחב יתר על המידה ופותח פתח להגבלות שרירותיות שונות על הזכות להפגין. מחוקקי תוניסיה צריכים לפעול לתיקון החוק. על החוק לכלול ערובה כללית לזכות לקיים התכנסות לא אלימה. כמו כן, יש לקבוע בו קריטריונים צרים, ספציפיים וסבירים שיוכלו להצדיק איסור על הפגנה מצד הרשויות. ולבסוף, החוק צריך להעמיד לרשות המארגנים מנגנון מהיר והוגן, שאינו תלוי ברשויות המנהליות, לערעור על החלטות לאסור עליהם להפגין.

המלצות לממשלת תוניסיה

  • להבטיח כי מערכת המשפט מבצעת חקירות עצמאיות, מהירות ויסודיות של כל אחת מהתקריות שבהן כוחות הביטחון ירו למוות במפגינים לא חמושים בזמן התסיסה שקדמה לעזיבתו של הנשיא בן עלי. בחקירות אלה יש לנסות לקבוע את זהותו של כל סוכן שירה למוות באזרחים תוך הפרה של חוקי תוניסיה, וכן מהי היחידה שהסוכן השתייך אליה, ומיהו המפקד שהורה לפתוח באש או שאִפשר בדרך אחרת לתקריות אלה להתרחש. ברגע שייאספו די ראיות למעשה הרג לא חוקי, יש להעמיד את האחראים לו לדין במשפט הוגן ולהענישם אם תוכח אשמתם.
  • לבקש ולקדם בברכה סיוע מצד גופים מקומיים ובינלאומיים שיש ביכולתם לעזור או לייעץ בעניין ניהולן של חקירות מקרי ההרג, נוכח המצב המוסדי יוצא הדופן שתוניסיה שרויה בו.
  • לנקוט אמצעים נחוצים כדי לשמור ללא פגע על כל חומר הראיות והרשומות העשויים לשפוך אור על סוגיית האחריות הישירה והאחריות הפיקודית לירי הקטלני ועל נסיבות ביצועו.
  • להעמיד בקו אחד עם הנורמות הבינלאומיות את החוקים המקומיים המאפשרים לאנשי רשויות אכיפת החוק לירות ירי חי על מפגינים באמצעות הגבלת השימוש הקטלני המותר בנשק חם למצבים שבהם "לא ניתן להימנע מכך בשום אופן לצורך ההגנה על חיי אדם".
  • להעמיד בקו אחד את החוקים המקומיים הנוגעים לזכות לקיים התאספויות ציבוריות והפגנות עם זכות ההתאספות כפי שעוגנה במשפט זכויות האדם בינלאומי. לשם כך יש להבטיח את זכות היסוד להתאסף ללא אלימות ולהותיר לרשויות רק סמכויות צרות שיוגדרו בקפדנות לאסור על הפגנות. כמו כן, יש לחייב את הרשויות לספק הסבר מפורט להחלטתן בכל מקרה שבו אסרו על קיומה של הפגנה. ולבסוף, יש להבטיח הליך ערעור מהיר ועצמאי שיאפשר למארגנים לקבול על החלטות המִנהל לאסור על הפגנה שתכננו.

המלצות לוועדה לחקירת מעשי הפרת זכויות האדם שבוצעו מאז פרוץ פעולות המחאה ב-17 בדצמבר

  • להקל על גישתם לוועדה של משפחות הקרבנות, הקרבנות, עדי ראייה ואחרים שיש בידיהם לספק ראיות לשימוש מופרז אפשרי בכוח בידי המשטרה במהלך פעולות המחאה.
  • להפוך לזמין כל מידע שייאסף ואשר יש בו כדי לסייע למערכת המשפט בהבאת מבצעי ההפרות לדין.
  • לנסח המלצות לתיקון החוקים הנוגעים לשימוש בכוח בידי אנשי רשויות אכיפת החוק בעת הפיקוח על הפגנות וכן לתיקון החוקים הנוגעים לאימונים, להליכים מבצעיים, לפריסה ולציוד, כדי להבטיח כי רשויות אכיפת החוק בתוניסיה ינהגו איפוק במצבים של ריסון ההמון וכי ימוצה אתם הדין אם ישתמשו בכוח לא חוקי.

תאלה

ההפגנות ברחובות העיר תאלה, השוכנת במרחק של 40 ק"מ מצפון לקסרין, החלו להתקיים על בסיס כמעט יומיומי ב-3 בינואר, היום שבו הסטודנטים חזרו לחבוש את ספסל הלימודים לאחר פגרת החורף. תושבים סיפרו לארגון Human Rights Watch כי בימים הראשונים הגיבה המשטרה בפיזור גז מדמיע, במכות ובירי באוויר. עם זאת, השוטרים לא הרגו בשלב זה איש בתחמושת חיה.

פני הדברים השתנו ב-8 בינואר בערב. אז ירו שוטרים למוות בחמישה בני אדם. המשטרה הרגה אדם שישי ב-12 בינואר, ואז עזבה את העיר והוחלפה על-ידי הצבא.

פעולות המחאה ב-8 בינואר כללו הפגנות ממושכות ויידוי אבנים על השוטרים בעורק התנועה הראשי בעיר, שדרת חביב בורקיבה, שלאורכה נמצאים משרדי הממשלה. לדברי אנשים שהשתתפו בהפגנות, בני נוער יידו אבנים ואז נסוגו במהירות לתוך הסמטאות המצטלבות עם השדרה. עדי ראייה ומפגינים רבים אישרו את הדיווח על יידוי האבנים, אך איש מהם לא דיווח על שימוש בבקבוקי תבערה או מטעני חבלה אחרים.

לדברי שָׁרִיפה בִּנְת עמאר בולעאבי, בת 35, אחיה אחמד בן עמאר בולעאבי, שכיר-יום יליד 1978, הצטרף להפגנות באותו יום כדי להפגין למען הזכות לעבוד.

לדבריה, השוטרים פיזרו תחילה גז מדמיע על המפגינים בשדרת בורקיבה. לאחר מכן הזהיר אותם המפקד האחראי, שהיא ותושבים אחרים זיהו כיוסף עבד אל-עזיז, כי עליהם להתפזר. לדבריה, לאחר שהמפגינים סירבו לכך הורה המפקד לכוחותיו לירות. בולעאבי נורה בסביבות השעה 21:30 ומת במקום. בתעודה הרפואית המקדמית מיום 8 בינואר, שהונפקה בידי בית החולים של תאלה, נקבע כי גורם המוות היה פגיעת קליע בבטן.

רמזי א-סאיחי, עד ראייה בן 20, אמר כי המשטרה המשיכה לירות בעת שהמפגינים ניסו לפנות את הפצועים מהרחוב. השוטרים לבשו מדים שחורים; חלקם היו ברחוב ואחרים עמדו מאחורי חלונות או על גגות הבניינים. קליע פגע בא-סאיחי וחדר לירכו. הוא הצליח להתרחק בצליעה ולקבל טיפול, תחילה בבית החולים תאלה ולאחר מכן בבית החולים בקסרין. א-סאיחי אמר כי המשטרה ירתה מדי פעם קליעי פלסטיק, ולכן המפגינים המשיכו להפגין וליידות אבנים עד שגילו כי יורים עליהם תחמושת חיה. לדבריו, אדם נוסף בשם מרוואן ג'מלי נהרג מירי השוטרים באותה הפגנה.

אשרף אבראהים א-סוויקי, מלצר בן 27, נמנה עם תושבי תאלה שנפצעו באותו יום מירי השוטרים. א-סוויקי נורה בירכו במהלך ההפגנה שהתקיימה בערב. הוא הצליח להגיע לבית שאליו ניסו צעירים להביא גם את גופתו של ג'מלי. א-סוויקי טיפל בפציעתו בבית פרטי כיוון שחשש כי ייעצר אם יגיע לבית החולים.

אחמד עומרי, צעיר מובטל בן 22, אמר כי המשטרה ירתה באחיו, מוחמד עומרי, תלמיד תיכון יליד ה-16 בספטמבר 1991, בעת שהשתתף בתהלוכה של כעשרים אנשים שנשאו את גופתו של ג'מלי בחזרה מבית החולים בליל ה-8 בינואר. לדברי אחמד עומרי, התהלוכה הייתה קודרת והאנשים שנשאו את הגופה לא השליכו דבר. הוא אמר כי בעת שהתהלוכה עברה לאורך שדרת בורקיבה, בסמוך לתחנת המשטרה, "צלפים" ירו על המשתתפים ללא אזהרה. עומרי אמר כי הצעירים הניחו את הגופה וחשו לחפש מחסה. בתעודת הפטירה שהונפקה למוחמד עומרי נקבע כי הוא מת מ"פציעה חמורה בבטן שנגרמה מירי". בדו"ח המחלקה לרפואה משפטית בבית החולים בקסרין נקבע כי בגופו של עומרי היו פצע כניסה בבטן התחתונה ופצע יציאה בגב.

אחמד עומרי הוסיף כי מוהימן עורי ומועז קומאטי נפצעו גם הם באותה תקרית. עורי, יליד ה-1 במאי 1989, נשרט מקליע בגבו, ואילו קומאטי נפגע פעמיים ברגלו.

בליל ה-8 בינואר ירתה המשטרה למוות בשני אנשים נוספים בתאלה: ר'סאן בן א-טייב א-שְניתי, יליד חודש ספטמבר 1991, ויאסין בן חמאדי רְטיבי, יליד חודש יוני 1993. בדו"ח שהנפיקה המחלקה לרפואה משפטית של בית החולים בקסרין נקבע כי סיבת המוות של שני הצעירים היא פגיעת ירי בגבם.

בית החולים בתאלה דיווח כי טיפל בסך הכול ב-13 בני אדם, ובכלל זה במוהימן עורי, שטופל בגין פגיעות ירי לא קטלניות בליל ה-8 בינואר ובשעות הבוקר המוקדמות של ה-9 בינואר. רוב הנפגעים נורו ברגליהם או בכפות רגליהם.

ההרוג השישי והאחרון בתאלה, וג'די א-סאיחי, בן 28, היה מובטל בעל הסמכה כמכונאי. ב-12 בינואר הוא נפגע מקליע בצומת שבו מצטלב רחוב מגוריו עם שדרת בורקיבה. אחיו, פתחי א-סאיחי, גנן בגן ילדים בן 41, אמר:

באותו בוקר הייתה הפגנה בשדרת חביב בורקיבה. בסביבות השעה 11:45 שמעתי ירי, יותר מעשר יריות. כולם יצאו לראות מה קורה. מצאתי את אחי שוכב ברחוב. קשרתי את הרגל שלו בחוסם עורקים והבאתי אותו לבית החולים בתאלה. אמבולנס הסיע אותו לכיוון אל-כאף (עיר גדולה יותר מצפון), אבל הוא מת בדרך לשם.

הדו"ח הרפואי מבית החולים בתאלה, מיום 17 בינואר, קובע כי הקליע שיסע את עורק הירך של א-סאיחי, וגרם לדימום קטלני.

קסרין

בקסרין, שאוכלוסייתה מונה כ-100 אלף נפש, שררה הסכמה בין התושבים שדיברו עם ארגון Human Rights Watch על כך שירי המשטרה החל ב-8 בינואר, על אף שההפגנות נגד הממשלה החלו כבר ב-4 בינואר, בעצרת מחאה של עורכי דין. עו"ד עלי ר'זאלי אמר לארגון Human Rights Watch כי באותו יום הופיעו אנשי משטרת המהומות לראשונה ברחובות העיר, מצוידים בקסדות ובמגנים.

ארגון Human Rights Watch אסף מידע בנוגע ל-15 אנשים שנהרגו בקסרין מירי משטרתי בין ה-8 ל-10 בינואר. כמה עורכי דין ופעילים בקסרין אמרו כי מספר ההרוגים גבוה יותר.

ב-7 בינואר נפוצו ידיעות על כך שאדם העלה את עצמו באש בקסרין. האיש הועבר לטיפול בבית החולים בעיר ספאקס, אך לא שרד. גופתו הוחזרה לקסרין ב-8 בינואר.

ב-7 בינואר הבעירו צעירים מקומיים בניינים של העירייה ומשרדים של מפלגת השלטון, האספה החוקתית הדמוקרטית. ייתכן שהדבר נעשה בתגובה לידיעות על האדם שהעלה את עצמו באש. החל מרגע זה התמודדה המשטרה עם הפגנות, יידוי אבנים והפרות סדר מזדמנות בחלקים שונים של העיר, ובעיקר במרכזה ובשכונות העוני חי א-זהור וחי א-נור.

בדומה לתאלה, גם בקסרין כוחות הביטחון לא פתחו בירי חי על המפגינים לפני ה-8 בינואר. בערבו של אותו יום התאספו המפגינים שוב בכמה חלקים של העיר ולראשונה נתקלו לא רק במשטרת המהומות אלא גם בסוכנים שעמדו הן בין אנשי המשטרה והן על גגות בתים, וירו על המפגינים. עדי הראייה כינו את היורים "צלפים". סוכנים אלה לבשו גם הם מדים שחורים, אך לא ניתן היה לקבוע אם הם משתייכים ליחידות של משטרת המהומות או לכוחות אחרים כלשהם. תושבי קסרין אמרו כי כוחות אלה הובאו מחלקים אחרים של המדינה, והסבירו כי הם יודעים זאת כיוון שלא זיהו אותם אישית, ובשל מבטאם.

עדים בשכונת העוני של קסרין, הידועה בכינויה חי א-נור, אמרו כי עם המפגינים הראשונים שנהרגו נמנה סלאח דשראווי, בן 19 שעבד כמוכר בדוכן פרי. אמו של דשראווי סיפרה כי יצא מביתו בליל ה-8 בינואר בדרכו לדוכן שלו שבסמוך לכיכר השעון, "אל-מנקאלה", בקצה רחוב חוסיין זורוק, שדרה החוצה את חי א-נור. מאוחר יותר הגיעו נערים אל אמו, ריבאח אל-בריכי, ובישרו לה כי בנה נורה. האם אמרה כי הלכה לבית החולים בקסרין, ושם קיבלה את גופת בנה. בדו"ח הנתיחה שהנפיק בית החולים נקבע כי דשראווי מת מ"פציעת בטן מנשק חם".

אל-בריכי הראתה לארגון Human Rights Watch גם מעיל שבצדו השמאלי של חלקו האחורי נוקב חור. היא אמרה כי הקליע עבר דרך אזור הבטן שלו ויצא מאחור.

סייף א-דין א-זורקי, נגר מובטל בן 21, אמר כי היה עד לירי בדשראווי ובראוף בן חמאד בוזידי, מכונאי יליד אפריל 1982. א-זורקי אמר כי מאות מפגינים התאספו כדי "לתבוע את הזכויות שלנו" ויידו אבנים על משטרת המהומות. לדברי א-זרוקי, המפגינים ניסו לפרוץ דרך השורות הצפופות של השוטרים, שאחזו במגנים וחסמו את הרחוב הראשי. לדבריו, המשטרה השתמשה בגז מדמיע והמפגינים הגיבו ביידוי אבנים. ההתנגשויות בכיכר וסביבה נמשכו, לדברי א-זורקי, כשלוש שעות. בשלב מסוים, נשמעו יריות ודשראווי נפל. בוזידי ניסה להרים את דשראווי מן הקרקע, ואז נפגע מירי בחזהו.

א-זרוקי הוסיף כי היורים הוצבו על גגות המבנים של הבנק לחקלאות ושל מלון סלאם, במרחק של פחות ממאה מטר מהכיכר.

אביו של בוזידי, חמאדה בוזידי, אמר כי בנו יצא בסביבות השעה 18:00 כדי להצטרף למפגינים. בשעה 21:00 הגיעו לביתו נערים, והודיעו לו שבנו נהרג. חמאדה בוזידי הציג דו"ח מהמחלקה לרפואה משפטית של בית החולים, שהונפק ב-9 בינואר. בדו"ח נקבע כי בגופו של בנו היו פצע כניסה בבטן ופצע יציאה בגב. הוא הראה גם מה שתיאר כחור שנוקב על-ידי קליע בצדו של מעיל שבנו לבש באותו ערב (דוחות בית החולים בנוגע לדשראווי ולבוזידי הונפקו ב-9 בינואר, אך ברוב הדיווחים נמסר כי הם נהרגו בערבו של ה-8 בינואר).

ב-8 בינואר ירתה המשטרה למוות ברמזי בן אל-חביב חוסיין, יליד שנת 1982, במהלך התנגשות בין צעירים לבין שוטרים בשעות אחר הצהריים המאוחרות בחי א-נור. יקין כרמאזי, תינוק בן שבעה חודשים שמשפחתו נחשפה לגז מדמיע בעת שהלכה ברחוב בחי א-נור, חלה באותו ערב ומת למחרת בבוקר בבית החולים. בתעודת הפטירה צוין כי המוות נגרם מפגיעה הקשורה בשאיפת גז מדמיע ("פגיעת דלקת ריאות: גז", כלשון התעודה).

אירועים דומים התרחשו גם בחי א-זהור. מוחמד אמין מובארכי, יליד ה-16 במארס 1993 ומובטל, אמר בליל ה-9 בינואר לאביו סלאח א-נסר מובארכי, מכונאי בן 42, כי הוא יוצא לבקר את סבו וסבתו. כמה שעות מאוחר יותר הודיעו חבריו של הבן לאביו כי הוא נורה בכיכר אל-מנקאלה. האב הגיע לבית החולים בקסרין, לקח את גופת בנו הביתה, ורחץ אותה לקראת קבורתה למחרת היום.

חמזה מנסורי, סוחר בן 20, אמר כי הירי החל ב-8 בינואר, כאשר מפגינים התאספו בכיכר אל-מנקאלה בכוונה לצעוד למרכז העיר. הם קראו סיסמאות שבהן תבעו עבודה ויצאו נגד בן עלי והשחיתות וכן קריאות "אללה אכבר". מנסורי אמר כי ברחוב הסמוך לתחנת המשטרה השתמשו השוטרים בגז מדמיע כדי למנוע את התקרבותם של המפגינים. לאחר כשעה החל הירי.

מנסורי דיווח שראה כיצד מובארכי נפגע מכדור בראשו, אך לא היה ביכולתו לציין את מקור הירי, בשל החשכה והגז המדמיע. הוא אמר כי "צלפים" הוצבו על גג בית המרקחת, בית הקפה ותחנת המשטרה הסמוכים לכיכר. בדו"ח של מחלקת הרפואה המשפטית של בית החולים בקסרין, שהונפק ב-20 בינואר, נקבע כי הוא מת ב-9 בינואר מפגיעת ירי בפניו.

המשטרה ירתה למוות גם בעבד אל-באסט מוח'תאר קאסמי בן ה-22 שעבד בפיצרייה. לדברי אחיו, מוחמד מוח'תאר אל-קאסמי, שלא היה בקסרין בעת האירוע, עבד אל-באסט קאסמי נורה במהלך מסע ההלוויה של מובארכי ב-9 בינואר, בשעות הצהריים.

קאסמי הצטרף למסע ההלוויה בעת שזה עבר בכיכר אל-מנקאלה. באותו בוקר הוא הכין בצק, אבל עזב את המסעדה כדי לצעוד אחרי ארון הקבורה. המפגינים יידו אבנים על תחנת המשטרה הסמוכה, והשוטרים ירו גז מדמיע, ולאחר מכן תחמושת חיה. לאחר שקאסמי נפגע מכדור, פינו אותו צעירים אחרים לבית החולים.

טארק אסְוודי בן ה-23, שעבד בפיצרייה עם קאסמי, אמר כי המשתתפים במסע ההלוויה קראו תחילה "לָא אִלָּהָה אִלָּא אללה" (אין אל מבלעדי אללה), ולאחר מכן "ח'ובְּז ומָאא, בן עלי לָא - ח'ובְּז וזֵית, בן עלי עלא אל-חֵיט" (לחם ומים, בן עלי לא - לחם ושמן, בן עלי אל הקיר). המשטרה ירתה גז מדמיע, הצעירים יידו אבנים, ואז פתחה המשטרה באש. בדו"ח הרפואה המשפטית של בית החולים בקסרין נקבע כי בגופו של קאסמי היו פצע כניסה בבית החזה ופצע יציאה במותניים.

מקרי הרג מרובים באזור כיכר אל-מנקאלה ב-10 בינואר

תושבים באזור שינו את שמה של כיכר אל-מנקאלה שבחי א-זהור ל"כיכר א-שוהאדאא" (השהידים) כיוון שמספר הנפגעים באזור זה היה הגדול ביותר בקסרין. היום העקוב ביותר מדם בכיכר היה ה-10 בינואר; אז הרגה המשטרה באזור לפחות חמישה אנשים.

את הכיכר מקיפים כמה מבנים נמוכים, ובהם בית קפה ובית מרקחת. היא ממוקמת על מדרון, וכמה רחובות מובילים אליה, ובהם שניים הממשיכים במעלה הגבעה. ב-10 בינואר בשעות אחר הצהריים התנהל מסע ההלוויה לאטו במורד שני הרחובות האלה, בהשתתפות מאות אנשים, והתקדם לעבר הכיכר. כשהתקרבו הצועדים והמכונית שנשאה את גופתו של מוחמד אמין מובארכי ניסו אנשי משטרת המהומות שהוצבו בכיכר לגרום להם לשוב על עקבותיהם. מסע ההלוויה נעצר. המשטרה ירתה גז מדמיע על הצועדים וכפתה עליהם לסגת. צעירים הקימו ברחובות מתרסים מצמיגים בוערים, במרחק של כ-60 מטר מעל הכיכר, והשליכו אבנים על השוטרים כשהם מסתירים את פניהם במסכות. לפחות עד ראייה אחד, היית'ם ר'רסלי, אמר כי הצעירים השליכו גם בקבוקי תבערה. לדבריו, כמאתיים צעירים היו מעורבים בתקרית. ר'רסלי, מובטל בן 21, אמר בריאיון שהתקיים בבית החולים בקסרין, שבו החלים מפגיעת קליע, כי במהלך ההתנגשויות פתחה המשטרה באש ללא אזהרה, הרגה את עיסא קְרירי ופצעה אחרים, ובהם גם ר'רסלי עצמו, שנפגע מקליע בזרועו. לדבריו, השוטר שירה בו היה במרחק של עשרים מטר ממנו. ר'רסלי הוסיף כי שוטרים עם רובים היו מוצבים על גגות המבנים בכיכר וכן ברחוב. הוא אמר כי הוא סבור שהקליע שפגע בו נורה על-ידי שוטר שהיה במפלס הרחוב.

באותו עימות ירתה המשטרה למוות גם במוחמד ח'דראווי, תושב חי א-נור בן 23 העובד בבית קפה. לדברי אמו, זהרה מידרי, בת 49, ח'דראווי השתתף בהפגנה בסמוך לכיכר אל-מנקאלה. מידרי אמרה כי ניסתה לשווא לשכנע אותו שלא ללכת להפגנה. בשעה 14:00 היא שמעה אמבולנסים, רצה החוצה וגילתה כי הוא נורה, אך עד שהגיעה לבית החולים בנה כבר מת מפצעיו.

הסטודנט אחמד סאיחי אמר כי המחאה פרצה כאשר המשטרה סירבה לאפשר למכונית שנשאה את גופתו של מובארכי לעבור. לדבריו, הוא הצטרף למשתתפי ההלוויה יחד עם כל צעירי חי א-זהור. א-סאיחי אמר כי "צלפים" היו מוצבים בכיכר אל-מנקאלה על גג בית הקפה ועל גגות הבניינים הסמוכים האחרים.

אמירה חתימי, סטודנטית בת 23, אמרה כי בכיכר היו מאתיים בני אדם. לדבריה, ה"צלפים" היו מצוידים במגנים, בקסדות וברובי קלצ'ניקוב. חתימי אמרה כי תחילה פוזר גז מדמיע, וכי לאחר מכן, ללא אזהרה, החל הירי. לדבריה, הצעירים הכניסו את ח'דראווי למכונית אזרחית והבהילו אותו לבית החולים.

ב-10 בינואר אחר הצהריים ירו שוטרים למוות בווליד סעדאווי, יליד שנת 1986, ובאחמד ג'בארי, יליד חודש יולי 1949. על-פי דיווחים, ג'בארי לא היה מעורב כלל בפעולות המחאה ונפגע מכדור תועה. באותו יום הרגה המשטרה גם את בלקאסם ר'ודבאני, יליד שנת 1973. בדו"ח הרפואה המשפטית של בית החולים בקסרין נאמר כי הוא נפגע משלושה קליעים, ובהם אחד שפגע בעורפו.

מנסורי סיפר כי נשאר בכיכר כל היום יחד עם אנשים רבים נוספים והוסיף "קראנו קריאות ויידינו אבנים". לדבריו, הוא ראה כיצד נערה שזיהה כעפאף עיידודי נפגעה מקליע בעת שעמדה במרחק של כמאה מטר מהכיכר. הוא סייע לה להיכנס למונית שלקחה אותה לבית החולים. במכונית היחידה שהצליחו למצוא הייתה גופתו של אדם שנהרג בכיכר והובל לבית החולים.

למחרת היום נפגע מנסורי עצמו בכתפו השמאלית, בסמוך לצוואר, ואושפז בבית החולים בקסרין למשך עשרה ימים, שבמהלכם החלים. מנסורי אמר כי אנשים ששמעו את היורים מדברים או צועקים סברו שהמבטא שלהם אינו מקומי, ולכן הוא מאמין כי הם הובאו מאזורים אחרים במדינה.

עיידודי, בת 20, שלמדה חשמלאות, אמרה כי לא השתתפה בהפגנה, אלא ביקרה אצל אחייניתה. לדבריה, היא עצרה כדי לשוחח עם חבר במרחק של כמאה מטר מהכיכר, בעת שמסע ההלוויה של מובארכי עבר במקום. עיידודי אמרה כי היא לא שמעה ירייה, אך נפגעה בירך שמאל מכדור, ועצם הירך שלה נסדקה. לדבריה, מנסורי ניגש להרים אותה, וסייע לה להיכנס למונית לבית החולים.

תודות

ארגון Human Rights Watch מודה לעורכי הדין, לרופאים, למשפחות, לעדי הראייה, לבתי החולים ולעובדי בתי המשפט בקסרין ובתאלה, וכן לרידא בוכאדי וללסאד כלאל מארגון "חירות והוגנות" ולאיימן פכראווי מקסרין על סיועם במחקר שלנו. האחריות לתוכן הדו"ח מונחת על כתפי ארגון Human Rights Watch לבדו.

נספח

מקרי מוות מאומתים בתאלה ובקסרין

מותם של שישה עשר מהאנשים ששמם יוזכר להלן תועד בידי המחלקה לרפואה משפטית בבית החולים בקסרין. המידע בנוגע לחמשת ההרוגים האחרים התקבל ישירות מראיונות שערכנו עם בני משפחותיהם.

יאסין רטיבי (יליד ה-10 ביוני 1993) נורה ב-8 בינואר בתאלה

אחמד בולעאבי (יליד שנת 1978), נורה ב-8 בינואר בתאלה

ר'סאן שְניתי (יליד ספטמבר 1991), נורה ב-8 בינואר בתאלה

מרוואן ג'מלי, נורה ב-8 בינואר בתאלה

מוחמד עומרי (יליד ה-16 בספטמבר 1991), נורה ב-8 בינואר בתאלה

וג'די סאיחי (יליד ה-4 בספטמבר 1982), נורה ב-12 בינואר בתאלה

מוחמד אמין מובארכי (יליד ה-16 במארס 1993), נורה ב-8 בינואר בקסרין

עבד אל-קאדר ר'ודְבאני (יליד שנת 1986), נורה ב-10 בינואר בקסרין

סלאח בן מוחמד דשְראווי (יליד ה-9 באפריל 1991), נורה ב-8 בינואר בקסרין

מוחמד נסרי (יליד ה-3 באוגוסט 1989), נורה ב-10 בינואר בקסרין

מוחמד ח'דְראווי (יליד ה-8 במארס 1988), נורה ב-10 בינואר בקסרין

אחמד ג'בארי (יליד ה-16 ביולי 1949), נורה ב-10 בינואר בקסרין

וליד סעדאווי (יליד ה-16 במארס 1982), נורה ב-10 בינואר בקסרין

עיסא קְרירי, נורה ב-10 בינואר בקסרין

בלקאסם ר'ודְבּאני (יליד שנת 1973), נורה ב-10 בינואר בקסרין

ריית' נסרי, נורה ב-9 בינואר בקסרין

עבד אל-באסט קאסמי (יליד ה-18 בדצמבר 1988), נורה ב-9 בינואר בקסרין

סלאח קרְמיטי, נורה ב-10 בינואר בקסרין

ראוף בוזידי (יליד אפריל 1982), נורה ב-8 בינואר בקסרין

רמזי בן אל-חביב חוסיין, נורה ב-8 בינואר בקסרין

סאבר רְטיבי (יליד יוני 1987), נורה ב-9 בינואר בקסרין