חייל מצרי שומר במגדל בגבול ישראל מצרים, 29 בנובמבר, 2010.

© 2010 רויטרס

(ניו יורק) - ארגון Human Rights Watch אמר היום כי על הרשויות במצרים לחלץ מהגרים המוחזקים בעבור כופר ונתונים להתעללות מידי אנשים הסוחרים בבני אדם במדבר סיני וכי הממשלה לא העמידה לדין את הסוחרים ואף לא סגרה את האתרים שבהם הם כולאים את המהגרים.

על-פי דיווחים בכלי התקשורת, בשלהי חודש נובמבר ובתחילת חודש דצמבר 2010 הרגו סוחרים בירי או במכות שישה מאזרחי אריתריאה שהוחזקו ביחד עם מאות מבקשי מקלט מדיני ומהגרים באתר אחד הסמוך לגבול עם ישראל מאז סוף חודש אוקטובר. שני מהגרים שהוחזקו כך אישרו בפני ארגון Human Rights Watch כי הסוחרים מחזיקים בעבור כופר ב-105 אריתריאים, ובהם תשע נשים, בתוך כעשרה חדרים תת-קרקעיים.

לדברי ג'ו סטורק, סגן מנהל חטיבת המזרח התיכון בארגון Human Rights Watch, "הרשויות במצרים טוענות לעתים מזומנות כי הן נוקטות אמצעים חריפים נגד הפשע המאורגן בסיני. אך הממשלה מגיבה באיטיות כאשר סוחרים בבני אדם מחזיקים במאות מהגרים למטרות כופר".

ב-8 בדצמבר אמרו גורמי ביטחון במצרים ליומון המצרי "א-שורוק" בתגובה לדיווחים בכלי התקשורת כי המשטרה חוקרת אנשים הקשורים למבריחים או לסוחרים בסיני וכי ייתכן שמבריחים או סוחרים אלה מחזיקים בקבוצה של אריתריאים המונה עד 300 בני אדם.

מאז שנת 2007 לפחות פועלת במצרים רשת נרחבת למדיי העוסקת בהברחה של מהגרים מאפריקה שמדרום לסהרה דרך מצרים לשטח ישראל. בנוסף למבריחים המדריכים אנשים שלא כחוק כיצד לחצות את הגבול תמורת תשלום ואשר אינם מנצלים את המהגרים בדרכים אחרות, פועלים בסיני גם סוחרים בבני אדם המתעללים במהגרים הנתונים לשליטתם ומחזיקים בהם בעבור כופר.

במרוצת שנת 2010 הגיעו לידי ארגון Human Rights Watch כמה וכמה דיווחים מהימנים - ובהם עדויות מפורטות של אריתריאים שנתפסו בידי ישראל לאורך הגבול עם מצרים, בסמוך לסיני - על קיומה של רשת מבוססת לסחר בבני אדם. לפי הדיווחים, הסוחרים מחזיקים דרך קבע באתרים שונים מאות מבקשי מקלט מדיני ומהגרים, כבני ערובה. רוב המוחזקים הם אריתריאים ואזרחי מדינות אחרות שמדרום לסהרה, ובהם ילדים. בני הערובה מוחזקים במשך שבועות או חודשים עד אשר קרובי משפחתם בחו"ל משלמים אלפי דולרים כדי להבטיח את שחרורם.

בשלושים תצהירים שארגון Human Rights Watch בחן תיארו מהגרים כיצד סוחרים בבני אדם אזקו אותם ברגליהם וכבלו בשלשלאות שלושה-ארבעה גברים או שלוש-ארבע נשים יחד למשך פרקי זמן שונים, שהתארכו בחלק מהמקרים עד לארבעה חודשים. עשרות מהגרות אמרו לאנשי רפואה בישראל כי הסוחרים אנסו אותן בקביעות. בנוסף לכך, נשים וגברים כאחד סיפרו כי עורם נצרב במוטות ברזל לוהטים, כי הם ספגו הצלפות בכבלי חשמל, וכי הוכו והוכרחו לעבוד עבור הסוחרים במהלך ההמתנה להפקדת דמי הכופר ואף לאחר התשלום.

גבולה של מצרים עם ישראל בסיני, שאורכו 240 ק"מ, הוא שטח צבאי סגור ומצרים אוסרת על הכניסה אליו ללא היתר. בשנים האחרונות עצרו כוחות משמר הגבול המצריים אלפי מבקשי מקלט מדיני ומהגרים, ורבים מהם הועמדו לדין בבתי דין צבאיים. מקורות ביטחוניים אמרו לסוכנות הידיעות "רויטרס" כי בגל המעצרים האחרון, ב-8 בדצמבר, עצרה המשטרה 83 מבקשי מקלט מדיני ומהגרים - 63 אתיופים ועשרים אריתריאים - במרחק של עשרה קילומטרים מהעיר סואץ. הרשויות במצרים מונעות מסוכנות האו"ם לפליטים גישה למבקשי המקלט המדיני ולמהגרים שנעצרו בסיני ואינן מנסות לאתר מי מהם עלולים להיות אנשים שנפלו קרבן לסחר בבני אדם.

מאז חודש יולי 2007 כוחות משמר הגבול המצריים גם ירו למוות לפחות ב-85 בני אדם שניסו לחצות את הגבול לשטח ישראל - 28 מהם נורו מאז תחילת שנת 2010, ובהם כמה שנראה שהיו מבקשי מקלט מדיני. רוב רובם נהרגו באזור הגבול שלא בנוכחות מבריחים. לארגון Human Rights Watch לא ידוע על כל חקירה שממשלת מצרים מנהלת בעניינן של תקריות אלה.

לדברי סטורק, "הרשויות לא יכולות להצדיק ירי במהגרים בטענה שניסו לעצור את פעולתם של מבריחים או סוחרים בבני אדם. הגורמים המופקדים על אכיפת החוק רשאים להשתמש בכוח קטלני רק כאשר הדבר נחוץ בהחלט לשם הגנה על חיים".

מהגרים רבים דיווחו כי מבריחים דורשים סכום הנע בין 2,500 ל-3,000 דולר ארה"ב בעבור ההדרכה אל הגבול עם ישראל. אך מרגע שמהגרים אלה הגיעו לסיני, הם מצאו עצמם בעצם בידיהם של סוחרים בבני אדם, ואלה האחרונים אזקו אותם ודרשו תשלום נוסף בסכום הנע בין 500 ל-10,000 דולר ארה"ב. הסוחרים איימו להרוג את המהגרים או לפגוע בהם בדרכים אחרות אם לא ישלמו. בכמה מקרים איימו הסוחרים להסיר את כליותיהם של המהגרים ולמכור אותן במסגרת שוק האיברים הגדול הפועל במצרים בניגוד לחוק. בעשרות מקרים סיפרו מהגרים ומבקשי מקלט מדיני כי כדי לאלץ קרובי משפחה להפקיד דמי כופר, הסוחרים נהגו לכפות עליהם להתקשר אל הקרובים באמצעות טלפון נייד ואז לירות באוויר או להתעלל בהם גופנית כדי שהקרובים ישמעו את זעקותיהם.

כמה מהמהגרים סיפרו כי ברגע שקרוביהם שילמו את סכום הכסף הנוסף, העבירו אותם הסוחרים לידי סוחרים אחרים וכי גם אלה האחרונים דרשו תשלום. במקרים אחרים סיפרו מבקשי מקלט מדיני שמוצאם באריתריאה כי נחטפו בסודאן, הובאו לסיני בניגוד לרצונם, ושם אולצו להתקשר לקרובי משפחתם ולדרוש כסף תמורת שחרורם.

ארגונים מקומיים ובינלאומיים העובדים עם פליטים ועם מהגרים בישראל ראיינו עשרות נשים שסיפרו כי סוחרים בבני אדם אנסו אותן. חלק מהנשים אמרו כי נאנסו שוב ושוב, לעתים מזומנות בידי גברים רבים, ובהם גברים אריתריאים שאולצו לעבוד עם הסוחרים, לעתים מזומנות באיומי נשק, ובמקרים מסוימים באופן חוזר ונשנה במשך ימים או שבועות. בחלק מהמקרים נאנסו הנשים בסמיכות למקום שבו מהגרים אחרים הוחזקו כבני ערובה; ובמקרים אחרים הסוחרים הסיעו את הנשים לאזור מבודד.

עמותת "רופאים לזכויות אדם - ישראל" מסרה לארגון Human Rights Watch כי כשמונים הפלות שרופאיה ביצעו ב-11 החודשים הראשונים לשנת 2010 היו של מבקשות מקלט מדיני ומהגרות שאנשי העמותה גורסים כי נפלו קרבן לתקיפה מינית בסיני. העמותה מסרה עוד כי מתוך 1,303 בדיקות גינקולוגיות שבוצעו בתקופה האמורה, "אחוז גבוה" נבע מאירועי טראומה שנחוו בסיני.

מבקשי מקלט מדיני ומהגרים סיפרו כי הסוחרים התעללו בהם באמצעות צריבת עורם בברזל לוהט, שימוש במכות חשמל, הצלפה על גבם, רגליהם ראשם או כל גופם העירום ב"שוטי מתכת" או כבלי חשמל - והלקאה של כפות רגליהם ב"חפצי פלסטיק" ושל שאר חלקי הגוף במקלות. מקצתם סיפרו כי נפלו קרבן להתעללות באחת או יותר משיטות אלה מדי יומיים או שלושה, בחלק מהמקרים במשך חודשים. אחת הנשים סיפרה כי בעלה מת לנגד עיניה מכוויות שספג, וכי לאחר מכן הסוחרים אנסו אותה.

ארגון Human Rights Watch לא הצליח לקבוע את מיקומם של האתרים או המבנים שבהם הסוחרים מחזיקים במהגרים. בדיווחים שארגון Human Rights Watch סקר אמרו מהגרים כי הוחזקו בחדרים או בבניינים ביחד עם מהגרים אחרים. בדיווח שפורסם בעיתון "הארץ" תואר מקרה שבו חמישים או שבעים מהגרים הוחזקו ב"קונטיינרים ממתכת", וכמה מהם מתו במכלים אלה מהתייבשות. באותו אירוע נכווה ילד בידיו כשנגע באחת מדופנות המכל החמות. חלק מהמהגרים מספרים כי הוחזקו בתוך "מכלים ייעודיים" או "תאים תת-קרקעיים".

חמישה מהגרים סיפרו כי הוכרחו להשתין לתוך בקבוקים וכי לאחר שעשו זאת שפכו הסוחרים על ראשם את תכולת הבקבוקים. כמעט כולם סיפרו כי הותר להם לרחוץ את גופם רק פעם או פעמיים במשך כל תקופת השבי. מהגרים דיווחו כי הסוחרים נתנו להם מזון מועט ביותר, החל בשתי פרוסות לחם ביום וכלה במנת דייסה מדי שלושה או ארבעה ימים. לדברי מהגרים, ניתנו להם לשתייה רק "מים מלוחים" או מים שהוחזקו בג'ריקנים של דלק והיו בהם משקעי דלק, ולעתים הם קיבלו מים רק פעם ביום.

מהגרים דיווחו כי סוחרים אילצו אותם לעסוק בעבודת כפיים במשך שמונה עד 12 שעות מדי יום - בעיקר בבניית בתים - למשך תקופות שונות, החל בעשרה ימים וכלה בכמה חודשים. מקצתם אמרו כי הוכרחו לעבוד במשך שבועות, גם לאחר שקרוביהם שילמו את דמי הכופר. חלק מהגברים אמרו כי הוכרחו לעבוד בשעות הלילה, וכי הסוחרים הסבירו זאת בכך שהם לא רצו ששוטרים או חיילים יראו אותם. נשים, ובהן קרבנות אונס, סיפרו כי הוכרחו להכין ארוחות ולנקות אחר הסוחרים. הן נשים והן גברים סיפרו שהסוחרים כינו אותם "עבדים".

הפרוטוקול למניעה, דיכוי וענישה של סחר בבני אדם, ובייחוד נשים וילדים, אשר מצרים אשררה בשנת 2004, מגדיר סחר בבני אדם כגיוס, העברה, שינוע, מתן מחסה או קבלה של בני אדם באמצעות "איום או שימוש בכוח או באמצעי כפייה אחרים... או במסירה או קבלה של תשלומים או טובות הנאה כדי להשיג את הסכמתו של אדם השולט באדם אחר למטרות ניצול". ארגון Human Rights Watch אמר כי האנשים בסיני השולטים במהגרים הללו בכוח הזרוע ובאיומים, ואשר מכריחים אותם לעבודת כפייה, אונסים אותם וסוחטים אותם בעבור דמי כופר עונים להגדרה של סוחרים בבני אדם ויש להעמידם לדין.

המשפט הבינלאומי מבחין בין סוחרים בבני אדם, המשתמשים באיומים או בכוח כדי לנצל אנשים אחרים, לבין מבריחים, המובילים באורח בלתי חוקי אנשים מצד אחד של גבול למשנהו ללא כפייה.

לפי נתוני נציבות האו"ם לפליטים, כ-85% מהמהגרים הנכנסים לשטח ישראל ממדבר סיני בחודשים האחרונים הם אזרחי אריתריאה הנמלטים ממשטר דכאני ביותר. על-פי דיווחים, מרבית האריתריאים מתחילים את מסעם לישראל במחנות פליטים ליד העיר כסלא שבסודאן, ונוסעים צפונה. לפעמים הם שטים בסירה מפורט סודאן ולעתים הם נוסעים בדרך היבשה. הם נכנסים לסיני מבלי לעבור בבירת מצרים, קהיר. מקורות מהימנים סיפרו לארגון Human Rights Watch כי חלק מהמהגרים מתים בתא המטען של כלי רכב אטומים בשל מחסור במים או בחמצן ופשוט מושלכים מתוך כלי הרכב.

הקבוצה השנייה בגודלה של מהגרים הנכנסים לישראל מורכבת מאזרחי סודאן מדרפור, ואחריהם ישנו מספר קטן יותר של אתיופים ואפריקנים אחרים. לפי נתוני ממשלת ישראל, כ-35 אלף מבקשי מקלט ומהגרים שוהים בישראל, לאחר שמחודש אוגוסט ועד חודש אוקטובר 2010 נכנסו מדי חודש כ-1,100 מהם. דוברים ישראלים רשמיים מרבים לכנותם "מסתננים".

ישראל בוחנת בקשות מעטות בלבד למקלט מדיני, אך היא מעניקה לאזרחי אריתריאה וסודאן "הגנה זמנית" אשר מונעת את גירושם לארצות מוצאם. לאחרונה הודיע משרד הפנים של ישראל כי ישלול את היתרי העבודה של בעלי הגנה זמנית.

ממשלת ישראל גם ממשיכה ליישם מדיניות שבמסגרתה היא משיבה בכפייה למצרים חלק מהמהגרים הנכנסים לשטח ישראל דרך הגבול בסיני. ישראל עושה זאת מבלי להעניק להם הזדמנות של ממש לבקש הכרה כפליטים ומכנה מדיניות זו "החזרה חמה". בג"ץ דן לראשונה בעתירות ארגונים ישראליים לזכויות האדם נגד הליך "ההחזרה החמה" בשנת 2007, אך טרם פסק אם הוא חוקי אם לאו. ידוע על 136 אנשים שחצו את הגבול ואשר ישראל החזירה למצרים מתחילת שנת 2010 ועד היום. המשפט הבינלאומי לענייני פליטים ומשפט זכויות האדם הבינלאומי אוסרים על החזרת פליטים בכוח למקומות שבהם הם צפויים לרדיפה או שבהם נשקף איום לחייהם או לחירותם, ועל החזרת כל אדם שהוא למקומות שבהם יהיה נתון לעינויים (עיקרון זה מכונה "Non-refoulement").

הרשויות במצרים מתייחסות דרך קבע לפעילות פלילית מאורגנת בסיני הכרוכה בהברחה של בני אדם, סמים וכלי נשק או בסחר בכל אלה בניסיון להצדיק את העמדתם לדין בבתי דין צבאיים של מהגרים המואשמים בשהייה לא חוקית בסיני, וכן בניסיון להסביר את המקרים הרבים שבהם כוחות משמר הגבול המצריים ירו למוות במהגרים. בחודש מאי אושר במצרים חוק חדש נגד סחר בבני אדם, וב-6 בדצמבר תוקנו בה תקנות ליישום החוק, אם כי אלה טרם נבחנו על-ידי ארגון Human Rights Watch. במצרים, דיני העונשין, חוק הילד משנת 2008, וחוק השתלת האיברים מגדירים כולם סחר בבני אדם כעברה פלילית.

לדברי סטורק, "למצרים יש עכשיו חוקים מתאימים, אבל היא צריכה לנקוט מיד צעדים אפקטיביים כדי להילחם בסחר בבני אדם ובהברחות בסיני. עד שתעשה זאת, גורלם המר של כמה ממבקשי המקלט והמהגרים באזור רק יהפוך נואש יותר ויותר".