(ירושלים) - ארגון Human Rights Watch אמר היום כי על הרשויות הישראליות להפסיק לאלתר את הריסת הבתים במזרח ירושלים המהווה הפרה של המשפט הבינלאומי.

בשבוע שהתחיל ב-27 באוקטובר 2009 הרסה עיריית ירושלים בדחפורים חמישה בתי מגורים. אלפי פלשתינאים נוספים נתונים בסכנה שבתיהם ייהרסו. בפעולות ההריסה של חמשת בתי המגורים, שבוצעו בין ה-27 באוקטובר ל-2 בנובמבר, עקרו הרשויות הישראליות 57 תושבים פלשתינאים מבתיהם, בהם ילדים רבים. שלושה מבנים נוספים נהרסו באורח חלקי. הרשויות הישראליות הצדיקו את הריסת הבתים בעיקר בטענה שבעליהם לא החזיקו בהיתרי בנייה. לפלשתינאים קשה ביותר לקבל היתרים כאלה מן הרשויות.

לדברי שרה לאה ויטסון, מנהלת חטיבת המזרח התיכון בארגון Human Rights Watch, "ממשלת ישראל שוללת מפלשתינאים את הזכות לחיות בבתיהם שלהם, בשכונות שבהן רבים גרו במשך דורות. ביסוס ההרס האכזרי הזה של בתי מגורים על תקנות בנייה המיושמות באופן בלתי הוגן אינו אלא מסווה לכוונה האמתית לפנות את יושביהם".

על-פי נתוני האו"ם, ישראל פינתה השנה בכפייה או הרסה את בתיהם של למעלה מ-600 פלשתינאים, כמחציתם ילדים, בגדה המערבית ובמזרח ירושלים. אכיפתה של ישראל את חוקי הבנייה שלה על פלשתינאים בשטחים הכבושים היא הפרה של ההגנות המוקנות לרכוש פרטי במשפט ההומניטארי הבינלאומי. ישראל אוכפת את החוקים הנוגעים להיתרי בנייה באורח מפלה, ואכיפה זו נחשבת על-פי משפט זכויות האדם הבינלאומי להתערבות שרירותית ובלתי חוקית בביתו של אדם.

ב-2 בנובמבר הרסה עיריית ירושלים שלושה בניינים בבעלות פלשתינאית, וכפתה בכך על 31 בני אדם להתפנות מבתיהם. תושבי שכונת אבו טור שבמזרח ירושלים אמרו לארגון Human Rights Watch כי בשעה 8:00 בבוקר הרסו שני דחפורים את בתיהם של משפחות א-שוויכה ואל-קוואסמה, והותירו 14 בני אדם ללא קורת גג. הבניינים, המחוברים ביניהם בקיר משותף, נבנו בשנת 1982.

לדברי הארון אל-קוואסמה, שגר באחד הבניינים שנהרסו עם אשתו וארבעת בניהם המבוגרים, "אפילו לא ידענו שהולכים להרוס את הבניין לפני שזה קרה. היו כאן הרבה מאוד חיילים, והם אמרו לנו שבנינו את הבית בלי רישיון".

טארק א-שוויכה אמר כי לא הודיעו לו על צו הריסה כלשהו בטרם נהרס ביתו, הצמוד לבית משפחת אל-קוואסמה. הוא, אשתו, שלושת ילדיהם, אמו, אחותו ובעלה נעקרו ממקום מגוריהם. לדבריו, "הודיעו לי מהעירייה שאני צריך לנקות את ההריסות שנשארו ממה שהם עשו, ושאם לא, אצטרך לשלם להם על זה שהם ינקו את זה".

בית שלישי, בשכונת בית חנינא במזרח ירושלים, נהרס בסביבות השעה 14:00 באותו יום. ארגון Human Rights Watch לא הצליח ליצור קשר עם איש מדיירי הבית, אך על-פי דיווחים ראשוניים של משרד האו"ם לתיאום עניינים הומניטאריים ועל-פי אל-מקדסה, ארגון פלשתינאי לא ממשלתי שבסיסו במזרח ירושלים, בפעולת הריסה זו נעקרו מביתם 17 בני משפחת א-רג'בי.

ב-27 באוקטובר הרסו הרשויות הישראליות שני בתים במזרח ירושלים. כן נהרסו באופן חלקי שלושה מבנים נוספים. דיירי בניין קומתיים בשכונת צור באהר שבמזרח ירושלים אמרו לארגון Human Rights Watch כי בשעה 5:15 בבוקר הקיפו את הבניין חיילים ושוטרים ישראלים רבים והורו לדייריו לעזוב באופן מיידי. הרשויות לא השאירו לדיירים די זמן לפנות את הרהיטים שלהם או חפצים אחרים, לפני ששלושה דחפורים החלו במלאכת ההריסה. בבניין גרו 17 בני המשפחה המורחבת, ובהם חמישה ילדים.

לדברי תושב שביקש להישאר בעילום שם, "חיילים נכנסו לבית שלנו בלי לבקש רשות ועיכבו את הבת שלי ואת הבנים שלי. היה לנו זמן רק לקחת את הבגדים שלנו".

התושב סיפר כי קומת הקרקע של הבניין נבנתה לפני 11 שנה, וכי הקומה השנייה הוספה מאוחר יותר עבור בניו הנשואים. תושב אחר סיפר כי משפחתו החזיקה בבעלות על הקרקע שעליה נבנה הבית במשך שלושה דורות לפחות. לדברי התושבים, בני המשפחה השקיעו 150 אלף ש"ח במרוצת השנים בניסיונות כושלים להשיג היתר עבור ביתם.

באותו יום בשעה 9:00 בבוקר הרסו הרשויות הישראליות במזרח ירושלים את ביתה של פלשתינאית בת 73 ובנה בן ה-32, שביקשו להישאר בעילום שם. הבן אמר כי בנה את הבית מחתיכות עץ ויריעות מתכת לאחר שבשנת 2006 הרסו הרשויות הישראליות את ביתם הקודם שנבנה באתר זה.

לדבריו, "אנחנו גרים כאן כבר ארבעים שנה. הם הרסו את הבית הראשון שלנו כי לא היה לנו רישיון, אז בניתי את הבית מפח. זה לא היה מבנה קבע, רק בקתה".

הבן קיבל לידיו צו הריסה ראשון בחודש מאי וצו הריסה נוסף בחודש ספטמבר. לדבריו, "אני לא יכול להרשות לעצמי עורך דין, אז הלכתי לבית המשפט בעצמי, אבל הם אמרו לי 'אין לך כאן תיק'". הוא חשש מהאפשרות שהרשויות יענישו אותו עוד יותר ויקנסו אותו בגין הריסת ביתו.

מזרח ירושלים משתרעת על-פני למעלה מ-70 קמ"ר משטח הגדה המערבית שישראל סיפחה לשטחה בשנת 1967, והיא עודנה נחשבת לשטח כבוש על-פי המשפט ההומניטארי הבינלאומי. אמנת ג'נבה הרביעית משנת 1949 העוסקת בשטחים כבושים אוסרת על המעצמה הכובשת להרוס רכוש פרטי "אלא אם כן היו פעולות צבאיות מחייבות לחלוטין את ההחרבה וההשמדה האלה".

הרשויות הישראליות טוענות כי הריסת בתים מתבצעת נגד בתים שנבנו בניגוד לחוק ללא היתרי בנייה רשמיים. אולם, בדו"ח של האו"ם שפורסם בחודש אפריל נמצא כי קבלת היתרים כאלה על-פי החוק הישראלי, שישראל מחילה על האזורים שסופחו מהגדה המערבית תוך הפרת החוק הבינלאומי, היא משימה קשה ביותר עבור פלשתינאים.

האו"ם מעריך כי כ-60 אלף פלשתינאים תושבי מזרח ירושלים גרים כיום במבנים שממשלת ישראל מגדירה כבלתי חוקיים. בדו"ח האיחוד האירופי מחודש דצמבר 2008 נקבע כי ישראל "פועלת באורח אקטיבי לספח באופן בלתי חוקי את מזרח ירושלים" באמצעים הכוללים בנייה של התנחלויות ליהודים בלבד והרס של בתי פלשתינאים".

במסקנות דו"ח האיחוד האירופי נקבע כי מדיניות הדיור של ישראל במזרח ירושלים מפלה באורח בלתי חוקי את התושבים הפלשתינאים לרעה. כמו אזרחים ישראלים, גם תושבים פלשתינאים של מזרח ירושלים יכולים לקבל היתרי בנייה רק עבור אזורים שיועדו לבנייה. על-פי דו"ח האיחוד האירופי, בעוד 60% מאוכלוסיית מזרח ירושלים היא פלשתינית, ממשלת ישראל הקצתה רק 12% לבנייה פלשתינית. וגם באזורים המעטים הללו שיועדו לבנייה, פלשתינאים רבים לא יכולים להרשות לעצמם להשלים את הליך הגשת הבקשה להיתרים, משום שהוא סבוך ויקר.

לעומת זאת, ישראל הפקיעה בניגוד לחוק 35% משטחי מזרח ירושלים לצורך בניית התנחלויות יהודיות, שעבור בנייה בהן קל הרבה יותר לקבל היתרים. על-פי דו"ח האיחוד האירופי, מאז חודש נובמבר 2007 הנפיקה ישראל היתרי בנייה ל-3,000 יחידות דיור עבור מתנחלים יהודים במזרח ירושלים. זאת, לעומת פחות מ-400 היתרי בנייה שניתנו לתושבים פלשתינאים. מדיניות הממשלה, כפי שמצוין בתכנית המתאר המקומית לירושלים 2000, שאושרה בשנת 2006 על-ידי הוועדה המקומית לתכנון ובנייה של ירושלים, מקדמת יחס של 70% יהודים מול 30% ערבים בירושלים, כולל החלקים שסופחו מהגדה המערבית.

אמנת ג'נבה הרביעית אוסרת על המעצמה הכובשת להעביר את אוכלוסייתה שלה לשטח הכבוש.

לדברי ויטסון, "ממשלת ישראל הורסת בתים של משפחות פלשתינאיות וגורמת סבל בלתי נחוץ במטרה להרחיב התנחלויות יהודיות בלתי חוקיות במזרח ירושלים. ישראל צריכה לכבד את זכויות היסוד של המשפחות הפלשתינאיות לקניין ולדיור".

ארגון Human Rights Watch ראיין תושבים נוספים ממזרח ירושלים שבתיהם נהרסו באופן חלקי או מלא ב-27 באוקטובר בשלוש תקריות נפרדות. הרשויות הישראליות עלולות להטיל קנסות כבדים על פלשתינאים שבתיהם נהרסו בגין בנייה בלתי חוקית, ולכן כמה מתושבי מזרח ירושלים נאלצו להרוס את בתיהם בעצמם במטרה להימנע מקנסות. אחד התושבים התחיל להרוס את ביתו אך לא בספיק להשלים את המלאכה, וביתו נהרס בדחפורים על-ידי הרשויות, וכעת הוא חושש מהקנס. משפחה נוספת שביתה נהרס עדיין משלמת קנס בסך 60 אלף ש"ח בגין בנייה לא חוקית.

משרד דובר עיריית ירושלים לא ענה באופן מיידי לפניית ארגון Human Rights Watch לתגובה על פעולות ההריסה. לפי אתר האינטרנט של העירייה, "עיריית ירושלים הורסת בניינים או חלקי בניינים מטעמי תכנון עירוני, לא בגלל שיקולים ביטחוניים... מדיניות העירייה היא להנפיק צווי הריסה רק במקרים שבהם בניינים בלתי חוקיים טרם אוכלסו ובמקומות שבהם בניינים אלה פוגעים בתכניות למתקנים ציבוריים דוגמת בתי ספר או כבישים, או במורשת ההיסטורית של העיר".

מדיניות ישראל של הריסת בתי פלשתינאים במזרח ירושלים על יסוד היעדר היתרים, שקשה לקבלם, תוך סיוע לבנייה והרחבה של ההתנחלויות היהודיות הסמוכות, היא מפלה על-פי המשפט הבינלאומי. האיסור על אפליה זכה להכרה בסעיף 2 להכרזה האוניברסאלית בדבר זכויות האדם ועוגן באמנות חשובות לזכויות אדם שישראל אישררה, ובכלל זה באמנה הבינלאומית בדבר זכויות אזרחיות ומדיניות ובאמנה הבינלאומית בדבר זכויות כלכליות, חברתיות ותרבותיות.

הריסה מתמשכת וחוזרת ונשנית של בתים שוללת מתושבי מזרח ירושלים את ההנאה מהזכות שלא להיות נתונים להתערבות שרירותית או בלתי-חוקית בביתם ובזכות לדיור הולם. ועדת האו"ם לזכויות כלכליות, חברתיות ותרבותיות, שהיא הגוף המפקח על יישום האמנה בדבר זכויות אלו, ציינה כי "אין לפרש את הזכות לדיור באופן צר או מגביל המשווה את הדיור למשל למחסה הניתן באמצעות קורת גג פשוטה מעל לראשו של אדם או אשר רואה במקלט רק סוג של סחורה. תחת זאת, יש לפרשה כזכות לגור במקום כלשהו בביטחון, שלום וכבוד".