חילוץ דגימת די-אן-איי מפיסת בד מתוך ערכת אונס באמצעות חומרים כימיים במעבדה לזיהוי פלילי.

© 2009 פטרישה ויליאמס

מִיָה בת ה-12 הגיעה למרכז לטיפול בנפגעות אונס בסנטה ברברה לאחר שיועץ בית הספר שלה חשד כי נפלה קרבן להתעללות מינית. במרכז לטיפול בנפגעות אונס היא הסכימה לעבור בדיקה ארוכה ופולשנית, שבמהלכה אחות אספה ראיות פורנזיות ודגימות די-אן-איי במטרה לקשרן למי שפגע בה. כמו לרוב הקרבנות, כך גם למִיָה (שם בדוי) נמסר כי ראיות אלה, המכונות "ערכת אונס", ישמשו כדי לנסות ולזהות את התוקף שלה באמצעות התאמת די-אן-איי.

אולם, ערכת האונס המכילה את הראיות שנאספו מגופה של מִיָה הייתה אחת מעשרות אלפי ערכות כאלה ברחבי ארה"ב שהמתינו שנים במחסן מבלי שייבדקו.

השוטרים שחקרו את מִיָה סגרו את התיק כיוון שהשיבה בחקירתה בתשובות מבולבלות ומעורפלות. אך מִיָה השיבה באופן זה משום שראיינו אותה בנוכחות אביה החורג. לאחר שלוש שנים של התעללות מתמשכת, היא אזרה אומץ לגלות כי אביה החורג הוא זה שאנס אותה כל אותה עת. דגימות הדי-אן-איי מערכת אונס חדשה ומהערכה הישנה הובילו להרשעתו.

לדברי שרה טופטי, חוקרת ארגון Human Rights Watch שבחנה את הפיגור בבדיקת ערכות האונס, "מזעזע שהמשטרה והתובעים מחליטים האם להתקדם הלאה בחקירה לפני שהם רואים מה יש בערכת האונס. אנחנו מבקשים כל-כך הרבה ממישהי מיד אחרי חוויה טראומתית, ולעתים קרובות מדי, לחינם".

לו הייתה למשטרה מדיניות הדורשת בדיקה של כל ערכת אונס, היה מתגלה זרע בערכת האונס של מִיָה. במסגרת חקירה משטרתית טובה, היה על השוטרים לאסוף דוגמיות להשוואה מחשודים אפשריים, כולל מאביה החורג. לו נעשה הדבר, היה נחסכות ממִיָה שלוש שנים נוספות של מעשי אונס חוזרים ונשנים.

טופטי החליטה למקד את חקירתה בפיגור בבדיקת ערכות האונס במחוז לוס אנג'לס, לאחר ששמעה מחברות צוות במרכז לטיפול בנפגעות אונס כי המצב במחוז זה חמור במיוחד. לדברי טופטי, האתגר הראשון היה להביא גורמים רשמיים במערכת אכיפת החוק להכיר בבעיה: "הם אמרו שזה ייקח יותר מדי זמן ומאמץ אפילו לספור את הערכות".

ארגון Human Rights Watch אסף ראיות שהוכיחו כי להימנעות מבדיקת ערכות אונס יש השלכות חמורות על ביטחון הציבור. לדוגמה, בשנות התשעים, כאשר הוחלט בניו יורק לבדוק כל ערכת אונס, מספר המעצרים שבוצעו בעקבות דיווחים על מעשי אונס עלה מכ-30% לכ-70%.

טופטי ביקשה מחברים ב"ועדת קליפורניה דרום" של ארגון Human Rights Watch לקשר בינה לבין מחוקקים מקומיים וגורמים רשמיים בעיר ובמחוז. היא הביאה את העניין לידיעתם של עיתונאים ועורכי עיתונים, דבר שהוביל לסיקור נרחב בכלי התקשורת המקומיים והארציים, ובכלל זה כתבות ומאמרי דעה בעיתון "לוס אנג'לס טיימס".

לאחר מכן, בחודש אוקטובר 2008, נכנע משרד השריף של לוס אנג'לס ללחצים והחל לספור את ערכות האונס שבחזקתו ואשר טרם נבדקו. המשרד גילה כי הצטברו 5,000 ערכות שלא נבדקו. עד תחילת 2009 הצטרפה למאמץ גם משטרת לוס אנג'לס, שגילתה 5,000 ערכות נוספות שאוחסנו אצלה. 2,500 ערכות נוספות שלא נבדקו התגלו מאוחר יותר בערים אחרות במחוז לוס אנג'לס. טופטי גילתה כי אף שהעירייה והמחוז קיבלו מימון פדראלי בסך 8 מיליון דולר ארה"ב לביצוע בדיקת די-אן-איי במקרי אונס, חלק ניכר מהכסף לא נוצל.

ארגון Human Rights Watch פרסם את ממצאיה של טופטי בדו"ח שראה אור בחודש מארס 2009, והוביל לגל נוסף של חשיפה תקשורתית, ובכלל זה טור פרי עטו של ניקולס כריסטוף בעיתון "ניו יורק טיימס".

ב-18 במאי הביא הלחץ הציבורי שיצר ארגון Human Rights Watch את מועצת העיר לוס אנג'לס לקבל החלטה המהווה אבן דרך בנושא זה. המועצה הכירה בממדיה העצומים של הבעיה והתחייבה להעניק מימון חדש לזירוז בדיקתן של כל ערכות האונס שבאחריותה של משטרת לוס אנג'לס. המשטרה התחייבה לבדוק את כל הערכות שהצטברו בתוך שנתיים.

מעתה והלאה, ראיות הנאספות במסגרת ערכות אונס בלוס אנג'לס ייבדקו וישמשו לזיהוי, איתור והעמדה לדין של אנשים שביצעו אונס. תוקפים בעלי רישום פלילי יאותרו באמצעות חיפוש די-אן-איי, דבר שימנע מהם לתקוף שוב. באמצעות בדיקות הדי-אן-איי ניתן יהיה לגלות עבריינים רבים יותר, וייתכן שהדבר יוביל לגידול במעצרים.

ארגון Human Rights Watch ובני בריתו בקליפורניה ימשיכו להפעיל לחצים כדי להבטיח שהפיגור בבדיקת ערכות האונס יחוסל. לולא התמדתה של טופטי, אלפי ערכות אונס במחוז לוס אנג'לס היו עדיין מאוחסנות. כעת, יתוקן אי-הצדק שנעשה לאלפי קרבנות אונס, ערכה אחרי ערכה.