התקפות אוויריות חסרות-הבחנה שביצעה ישראל – ולא השימוש באוכלוסייה אזרחית בתור מגן אנושי, כטענת גורמים רשמיים בישראל – הן שגרמו למותם של רוב מבין כ-900 האזרחים שנהרגו בלבנון במהלך מלחמת יולי-אוגוסט 2006 בין ישראל לבין חיזבאללה – כך אומר ארגון Human Rights Watch בדו"ח שהתפרסם היום. ארגון Human Rights Watch בדק את נסיבות מותם של למעלה מ-500 מבין ההרוגים.

"ישראל פעלה שלא-כדין, כאילו כל האזרחים אכן שעו לאזהרותיה לפנות את דרום לבנון, בעוד שהיה ידוע לה שהם לא עשו זאת, ובכך התעלמה מחובתה המשפטית המתמדת להבחין בין מטרות צבאיות לבין אזרחים", אומר קנת' רות', מנכ"ל ארגון Human Rights Watch. "אזהרות אינן הופכות התקפות חסרות-הבחנה לחוקיות".

הדו"ח בן 233 העמודים, שכותרתו "מדוע נהרגו: נפגעים אזרחיים בלבנון במהלך המלחמה ב-2006", מייצג את הבדיקה המקיפה ביותר שנעשתה עד היום בעניין אזרחים שנהרגו בלבנון במהלך המלחמה. במהלך תחקיר שנמשך חמישה חודשים, בדק ארגון Human Rights Watch 94מקרים של התקפות מהאוויר, הפגזות ארטילריה והתקפות קרקעיות של צה"ל, על מנת לברר ולבחון את נסיבות מותם של 510 אזרחים ו-51 לוחמים, כמעט מחצית מ-1,109 הלבנונים, לפחות, שנהרגו בסכסוך.

מבין כ-510 מקרי המוות של אזרחים לבנונים שנבדקו על ידי ארגון Human Rights Watch, לפחות 300 הם של נשים או ילדים. תחקירני Human Rights Watch ביקרו בלמעלה מ-50 כפרים לבנונים, ערכו ראיונות עם 316 קורבנות ועדי ראייה, וכן עם 39 מומחים צבאיים, עיתונאים וגורמים רשמיים של ישראל, ממשלת לבנון וחיזבאללה.

לארגון Human Rights Watch התברר שדי היה בתנועה רגילה של כלי רכב או של בני אדם – כגון ניסיון לקנות לחם או להסתובב בקרבת בתים פרטיים – כדי להביא להתקפה אווירית קטלנית שבה נהרגו אזרחים. מטוסי קרב ישראלים תקפו גם כלי רכב שהיו בתנועה והתברר שנשאו רק אזרחים שניסו להימלט מאזור העימות. ברוב המקרים האלה, המתועדים בדו"ח, לא נמצאו ראיות לנוכחות צבאית של חיזבאללה שהייתה יכולה להצדיק את ההתקפה.

לדברי רות', "לוחמי חיזבאללה בדרך כלל הסתירו את הנשק שבידיהם ולא לבשו מדים צבאיים, ולכן היו מטרות קשות לזיהוי. אבל אין בכך כדי להצדיק את הימנעות צה"ל מלהבחין בין אזרחים לבין לוחמים, ובמקרה של ספק – להתייחס לאדם כאל אזרח, כפי שמחייבים דיני המלחמה".

התחקיר של ארגון Human Rights Watch מוכיח שלא ניתן לתרץ את כישלונו החוזר ונשנה של צה"ל בהבחנה בין אזרחים לבין לוחמים כניהול לקוי של המלחמה, או כאוסף של טעויות. הראיות מצביעות על כך שהגורמים הרשמיים בישראל ידעו בהכרח שההנחה בדבר אי-הימצאותם של אזרחים בדרום לבנון היא הנחה שגויה. באמצעי התקשורת היה מספר גדול של דיווחים על כך שעדיין ישנם אזרחים בדרום לבנון, וגם הניסיון שנצבר על ידי ישראל בעימותים קודמים הראה כי לא כל האזרחים מוכנים או מסוגלים לעזוב את בתיהם על פי לוחות הזמנים שמכתיב כוח צבאי עוין.

למעשה, למרות אזהרות צה"ל, נותרו אזרחים רבים בדרום לבנון במהלך המלחמה, ונראה שצה"ל נמנע לעתים תכופות מלהביא עובדה זו בחשבון בעת קבלת ההחלטה לתקוף. התוצאה השכיחה הייתה התקפות חסרות-הבחנה. צה"ל תקף גם בני אדם ובניינים אזרחיים שהיו קשורים בדרך כלשהי למבנים הפוליטיים או החברתיים של חיזבאללה, וזאת ללא התחשבות בשאלה אם מטרות אלה מהוות יעדים צבאיים לגיטימיים על פי דיני המלחמה, המכונים גם המשפט ההומניטארי הבינלאומי. על פי המשפט ההומניטארי הבינלאומי, אזרחים המשתייכים לחיזבאללה מאבדים את חסינותם כאזרחים אך ורק אם הם נוטלים חלק ישיר במעשי האיבה. המבנים הפוליטיים והחברתיים של חיזבאללה יכולים להיחשב למטרות אך ורק אם נעשה בהם שימוש לצרכים צבאיים, ויש בתקיפתם כדי לספק יתרון צבאי "ממשי וישיר".

מהתחקיר של ארגון Human Rights Watch עולה שצה"ל תקף במהלך המלחמה מספר גדול של בתים פרטיים של אזרחים חברי חיזבאללה, וכן מוסדות אזרחיים שונים שמופעלים על ידי חיזבאללה, כגון בתי ספר, סוכנויות רווחה, בנקים, חנויות ומשרדים פוליטיים. מטוסי קרב ישראליים תקפו את משרדיהם של ארגוני צדקה של חיזבאללה ואת משרדיהם של חברי פרלמנט מטעם חיזבאללה, את מרכז המחקר של הארגון, וכן בנייני מגורים רבי-קומות באזורים הנחשבים לתומכי חיזבאללה בפרברים הדרומיים המיושבים בצפיפות של ביירות. מהצהרות שהשמיעו גורמים ישראלים רשמיים עולה במפורש שצה"ל תקף בכוונה-תחילה שכונות שלמות שנחשבו לתומכות-חיזבאללה, בניגוד לתקיפת מטרות צבאיות ספציפיות של חיזבאללה, כפי שמחייבים דיני המלחמה.

"ההתייחסות של ישראל לכל חלקיו של ארגון חיזבאללה כאל מטרות צבאיות לגיטימיות מנוגדת בעליל לסטנדרטים המשפטיים הבינלאומיים, וקובעת תקדים מסוכן", אומר רות'. "קבלת הטענה שמותר לתקוף כל חלק של ארגון חיזבאללה מכיוון שהוא מסייע למאמץ הצבאי של הארגון, פירושה קבלת הטענה שמותר לתקוף את כל המוסדות הישראליים שמסייעים לצה"ל. התוצאה הסופית תהייה החלשת ההגנה המוקנית לאזרחים".

התחקירים שקיים ארגון Human Rights Watch בשטח מפריכים את טענתם של גורמים רשמיים בישראל, שמותם של רוב האזרחים הלבנונים נגרם כתוצאה מכך שחיזבאללה מסתתר באופן שגרתי בקרב אזרחים ועושה בהם שימוש בעת הלחימה בתור "מגן אנושי". חיזבאללה לעתים אכן אחסן נשק באזורים מיושבים וירה מתוכם טילים, ולעיתים פרס את כוחותיו בקרב האוכלוסייה האזרחית. בכך הייתה משום הפרה של חובתו על פי דין לנקוט את כל אמצעי הזהירות האפשריים על מנת שלא לחשוף אזרחים לסכנות של עימות חמוש. במקרים ספורים שתועדו על ידי ארגון Human Rights Watch, הפרות אלה אכן הובילו למותם של אזרחים. ואולם, בניגוד לעבירה של סיכון בלתי-חוקי של חיי אזרחים, ארגון Human Rights Watch לא מצא במקרים אלה ראיות כלשהן לביצועה של העבירה הנפרדת של שימוש באוכלוסייה אזרחית בתור "מגן אנושי", כלומר – שימוש במתכוון באזרחים על מנת להקנות ללוחמים חסינות מפני התקפה. קטעי הסרטים השונים והצילומים שפורסמו על ידי צה"ל ובעלי בריתו אינם מספקים ראיות לכך.

חיזבאללה ירה גם באופן יומיומי כמעט מקרבת מקום לעמדות תצפית של האו"ם, ירי שהוביל לעתים קרובות להתקפות-נגד ישראליות. עמדות התצפית של האו"ם מוקמו, מטבע הדברים, בנקודות גבוהות על ראשי ההרים, נקודות שמהוות גם עמדות אסטרטגיות עבור חיזבאללה לצורך ירי לעבר ישראל. עם זאת, במידה שמפקדים או לוחמים של חיזבאללה החליטו לשגר רקטות דווקא מאתרים אלה במחשבה שהקרבה לאנשי האו"ם תקשה על התקפת-הנגד הישראלית – הרי שזהו שימוש ב"מגן אנושי". האפשרות שהיו ללוחמי חיזבאללה מספר מניעים שונים לירות דווקא משם אינה שוללת את הממצא הזה. בעניין זה נדרשת בדיקה נוספת.

מלבד חריגים מעטים אלה, עולה מהתחקיר של ארגון Human Rights Watch שחיזבאללה אחסן את הרקטות שהיו ברשותו בבונקרים ובמתקנים שמוקמו בשדות ובעמקים לא-מיושבים; שמיד עם תחילת הקרבות, חיזבאללה הורה ללוחמיו ולגורמים אזרחיים רשמיים שקשורים בו להתרחק מאזורים מיושבים באזרחים; וכן שחיזבאללה ירה את הרקטות מעמדות שהוכנו-מראש, מחוץ לכפרים. ברוב המכריע של ההתקפות האוויריות שבהן נהרגו אזרחים ואשר נבדקו על ידי ארגון Human Rights Watch, לא הייתה נוכחות או פעילות צבאית כלשהי של חיזבאללה שהיה בה כדי להצדיק את ההתקפה.

במסגרת בדיקותיהם, קיימו תחקירני Human Rights Watch ראיונות מפורטים עם עדי ראייה רבים, הצליבו בין עדויות של אנשים שלא שוחחו זה עם זה, ולעתים קרובות בחנו את העדויות על פי פרטים שהעדים היו מתקשים לבדות או לתאם ביניהם. התחקירנים ערכו גם בדיקות-שטח של אתרים שהותקפו, במטרה לגלות סימנים המעידים על נוכחות של חיזבאללה או על סוגי הנשק שבהם נעשה שימוש. בכל אתר שבו ביקרו, תחקירני Human Rights Watch צילמו את האתר, תיעדו ממצאים משפטיים כלשהם שהתגלו, ורשמו את קואורדינטות ה-GPS של האתר. היכן שהדבר התאפשר, תחקירני Human Rights Watch ביקרו גם בבתי הקברות שבהם נטמנו מי שנהרגו בהתקפות של ישראל, כדי לבדוק אם המצבות שלהם מזהות אותם כאזרחים, או בתור "שאהידים" או "לוחמים" של חיזבאללה או של קבוצות חמושות אחרות. מכיוון שבני משפחה מייחסים בדרך כלל חשיבות רבה להצמדת התואר "שאהיד" או "לוחם" ליקירם שמת תוך כדי לחימה, המצבות מספקות עדויות חשובות בשאלה מי היה ומי לא היה לוחם.

בדו"ח נכללות ההמלצות העיקריות הבאות:

  • על חיזבאללה לנקוט את כל האמצעים האפשריים על מנת לוודא שכוחותיו אינם חושפים אזרחים או אנשי או"ם לסיכון בלתי-נחוץ על ידי כך שהם מתפרסים באזורים מיושבים, יורים מתוכם או מאחסנים בהם נשק. על ממשלת לבנון לחקור את דרך ההתנהלות הזו. (גם בדו"ח של ארגון Human Rights Watch בעניין התקפות הרקטות המכוונות וחסרות-ההבחנה של חיזבאללה על אזורים אזרחיים בישראל הופנתה קריאה לממשלת לבנון לחקור את ההתנהלות הזו).  
  • על ארצות הברית לנהל חקירה בעניין השימוש שעושה ישראל, מתוך הפרה של חוקי המלחמה, בנשק המסופק על ידי ארה"ב, ועליה להשעות העברה לישראל של כלי נשק שבהם נעשה שימוש שלא-כדין, וכן להשעות העברה של מימון או תמיכה עבור חומרים מסוג זה, וזאת עד לקבלת אישור ממשרד החוץ של ארה"ב על כך שישראל חדלה לעשות שימוש שלא-כדין בכלי נשק אלה, ושינתה את הדוקטרינה הצבאית שלה העומדת מאחורי שימוש-לרעה כאמור.
  • על סוריה ואיראן להימנע מלהעביר לחיזבאללה חומרים כלשהם, ובכלל זה רקטות, שחיזבאללה עשה בהם שימוש מתוך הפרה של חוקי המלחמה, וזאת עד שחיזבאללה יתחייב שלא יעשה בהם שימוש כאמור, ויחדל בפועל משימוש כאמור.
  • על המזכיר הכללי של האו"ם להקים ועדת חקירה בינלאומית, לצורך חקירת דיווחים בדבר הפרות של חוקי המלחמה על ידי כל הצדדים לסכסוך, לרבות האפשרות שבוצעו פשעי מלחמה.

דו"ח זה מבסס ומרחיב את הנאמר בדו"ח של ארגון Human Rights Watch מאוגוסט 2006, שכותרתו "התקפות קטלניות: ההתקפות חסרות האבחנה של ישראל על אזרחים בלבנון". בדו"ח שהתפרסם בשבוע שעבר, אזרחים על הכוונת, עוסק ארגון Human Rights Watch בהתקפות הרקטות חסרות-ההבחנה והמכוונות של חיזבאללה על אזורים אזרחיים בישראל, מתוך הפרה של חוקי המלחמה. בדו"ח להציף את דרום לבנון עוסק ארגון Human Rights Watch בשימוש שלא-כדין של ישראל בתחמושת מצרר בלבנון, במהלך העימות בשנת 2006.