Skip to main content

  בתוך המקהלה של דברי ביקורת ודברי שבח לתוכנית הרפורמה בחינוך של ועדת דוברת, הקול שמחריש את האוזניים הוא זה שלא נשמע.  התוכנית, שמכוונת ליצור מערכת חינוך לאומית המבוססת על "קריטריונים אוניברסליים ושוויוניים", חסרה את המנגנון הנחוץ כדי לתת מענה לצרכיה של הקבוצה הגדולה ביותר והמקופחת ביותר של ילדים ישראלים. הימנעותה של עיתונות הזרם המרכזי בישראל מלהדגיש את הפגם הזה בתוכנית מראה עד כמה עמוקה הפכה להיות התהום המפרידה בין אזרחי ישראל הערבים והיהודים. זוהי הפרדה שדו"ח דוברת מסתכן בהרחבתה.

על פי נתונים רשמיים, ילדים ערבים פלשתינאים, שמהווים למעלה מרבע מסך כל הילדים בגילאי בית ספר, מקבלים בממוצע הרבה פחות מימון ושירותים ממשלתיים מילדים יהודים: פחות כסף לילד, פחות שעות לימוד והרבה פחות מתקני חינוך והזדמנויות חינוכיות. בתי הספר הערבים צפופים יתר על המידה, סובלים ממחסור במורים ולעתים פשוט אינם קיימים. אפילו אחרי למעלה מעשור של תוכניות לטיפול בפערים שבין החינוך הערבי ליהודי, תוכניות שמומשו רק בחלקן, בשנים  2005-2004 היה מספר התלמידים הממוצע בכיתה במגזר הערבי גדול ב-4 ממספר התלמידים הממוצע בכיתה במגזר היהודי, וגדול ב-5 תלמידים בבתי הספר היסודיים. הפערים גדולים אף יותר בגני הילדים.

פערים אלה הם תוצאה ישירה של ההחלטות שקיבלו קובעי המדיניות במשרד החינוך להקצות את המימון ללימודי הליבה באופן שאינו שוויוני, כפי שהוצג בדו"ח של ארגון Watch Rights Human "סוג ב': הפליית ילדים ערבים פלשתינאים בבתי הספר בישראל". הבעיה היא שדו"ח דוברת אינו מתייחס ישירות לגורמים שמאפשרים את המדיניות המפלה הזו. דו"ח דוברת ממשיך להסתמך על קריטריונים שיש בהם הטיה כנגד ילדים ערבים פלשתינאים, וחסרים בו מנגנונים יעילים שיוכלו להבטיח שמשרד החינוך לא ינקוט הפליה ביישום הרפורמות האחרות שבהן עוסק הדו"ח. החלטת משרד החינוך לכלול רק יישוב ערבי אחד, שפרעם, בין שתים עשרה הרשויות המקומיות שנבחרו להתחלת היישום של הרפורמות, מצביעה על כך שגם על פי התוכנית של ועדת דוברת, גרירת הרגלים של משרד החינוך ושימוש מפלה בסמכות שיקול הדעת המוקנית לו ימשיכו להוות מכשולים גבוהים בפני הבטחת שוויון בחינוך.

קריטריונים מפלים וגרירת רגליים אינם המכשולים היחידים. דו"ח דוברת ומשרד החינוך התחייבו ליישם את הרפורמות האלה מבלי להגדיל באופן משמעותי את ההוצאה התקציבית, ומבלי להקצות-מחדש ולהעביר מהחינוך היהודי לחינוך הערבי את סכומי הכסף הנדרשים כדי ליצור שוויון בהוצאה לנפש. מחקרים קודמים הוכיחו שכדי להתגבר על ההשפעה המצטברת של מדיניות שנמשכה דורות והציבה את הילדים הערבים הפלשתינאים בעמדה נחותה מבחינה חינוכית, תידרשנה תוספות מימון גדולות בהרבה מאלו שמוקצבות כיום.

לילדים בישראל אין זמן להמתין לשינוי הדרגתי. על בעלי התפקידים הרשמיים להכיר בכך שההפליה כנגד אזרחים ערבים פלשתינאים הייתה בעבר, וממשיכה להיות גם היום, בעיה חברתית ופוליטית מרכזית במערכת החינוך בישראל. עליהם ליישם ללא-דיחוי מדיניות כתוּבה וברורה של שוויון, שתאסור באופן מפורש על הפליה על בסיס דת, גזע, מוצא או מין, ועל מדיניות זו לחייב הקצאה של כל התוכניות והמימון של משרד החינוך לכל בתי הספר, יהודים וערבים, על בסיס קריטריונים שאינם מפלים. על מדיניות זו גם לחתור לתיקון הפליית העבר היכן שהדבר נדרש. יש לשתף את הערבים הפלשתינאים, ובמיוחד בדרגים הגבוהים ביותר, בכל ההיבטים של תהליך קבלת ההחלטות הקשורות למדיניות החינוך והמקורות הכספיים, לרבות בפיתוח תוכניות לימוד.

מדיניות זו צריכה להיתמך בפעולות ממשיות של הכנסת ובתי המשפט בישראל. באופן מיוחד, הכנסת צריכה לתקן את חוק חינוך החובה ואת חוק זכויות התלמיד באופן שתיאסר הפליה הן מצד השלטון המרכזי והן מצד רשויות החינוך ומוסדות החינוך המקומיים. הכנסת צריכה גם להעניק את המימון המלא לתוכניות השנתיות הכלולות בחוק התקציב הנוכחי ומיועדות לתת מענה לליקויים בחינוך הערבי, ולהקצות מימון נוסף לשם סגירת הפערים בין החינוך היהודי והערבי בכל התחומים, לרבות הקמתם ותחזוקתם של בתי ספר, ספריות, מעבדות ומתקני משחקים; דאגה לזמינותם של גני ילדים, חינוך מקצועי, שירותי ייעוץ, חינוך מיוחד והכשרת מורים; וכן פיתוח תוכניות לימוד. על בתי המשפט בישראל לחזור ולאשרר את דחיפותן של רפורמות אלה על ידי חיוב הממשלה למלא את חובתה כלפי הזכות לחינוך של כל אזרחיה, ללא הפליה.

Your tax deductible gift can help stop human rights violations and save lives around the world.