הסכם הפסקת האש הנוכחי בין ישראל לחמאס אינו כולל סעיפים שיסייעו לשקם את הגישה למים ולתברואה. ללא פעולה מיידית לחבר מחדש את החשמל, להזרים כמות גדולה של דלק, ולאפשר כניסת חומרים הדרושים לשיקום תשתיות המים והתברואה, ימשיכו פלסטינים ברצועת עזה למות ממחלות, מהתייבשות ומתת-תזונה.
סמיר זקות, סגן מנהל ארגון החברה האזרחית הפלסטיני אל-מיזאן ותושב עזה, אמר לארגון Human Rights Watch ביום הרביעי של הפסקת האש: "הדאגה הגדולה שלנו עכשיו היא לא חילוץ גופות מההריסות וההרס המאסיבי. הבעיה העיקרית היא שלאנשים שחוזרים לבתיהם אין גישה לצרכים חיוניים, כגון מים וחשמל".
מודלים רבים שערכו רופאים ואפידימיולוגים מעריכים שמספר מקרי המוות שנגרמו ברצועת עזה בשל פציעה טראומטית נע בין 47,000 ל-88,000. אבל ההערכות האלה אינן מביאות בחשבון מוות ממחלות, מרעב ומהתייבשות. במכתב לממשל ביידן שכתבו באוקטובר, העריכו 99 אנשי רפואה וסיעוד אמריקאים שייתכן שהיו יותר מ-60,000 מקרי מוות שאפשר לייחס לתת-תזונה בלבד.
על סמך המחקר שלנו בארגון Human Rights Watch, סביר מאוד שמניעת מים מאוכלוסיית עזה מצד רשויות ישראליות תרמה לאלפי מקרי מוות.
הגדלת הסיוע במסגרת הפסקת האש לא תספיק כדי לשכך את השפעותיהן של הפעולות שביצעו הרשויות הישראליות ביחס לגישה למים ולתברואה ברצועת עזה ב-15 החודשים האחרונים. מה שדרוש הוא פעולה מיידית לשיקום החשמל ברחבי רצועת עזה, והכנסה של כמות גדולה של חומרי בניין ושל מומחי מים ותברואה שיסייעו בשיקום חלקים גדולים מתשתיות המים והתברואה שנפגעו.
מאהר נג'אר, סגן מנהל "שירותי המים של עיריות החוף של עזה", רשות המים הראשית של רצועת עזה, אמר לארגון Human Rights Watch: "אנשים עדיין נאבקים להשיג מים מהמערכות הישנות מפני שהנזקים [לרשת המים] נרחבים". הוא הוסיף שרוב האנשים מסתמכים על מים המובלים במשאיות, שאינם מספיקים למילוי הצרכים.
הנזק הכולל שנגרם לתשתיות המים ברצועת עזה במהלך מעשי האיבה עצום. בינואר העריכו הבנק העולמי וחברת מחקר השוק Ipsos, כי כמעט 60 אחוזים מתשתיות המים והתברואה של רצועת עזה נפגעו או נהרסו. באוגוסט 2024 הם דיווחו כי 84.6 אחוזים מתשתיות המים והתברואה נהרסו או נפגעו.
אומנם על פי הדו"חות האלה אי אפשר לקבוע מי אחראי לנזק או להרס, אולם בדו"ח שפורסם לאחר מכן מצא ארגון Human Rights Watchשרשויות וכוחות ישראליים ביצעו סדרה נרחבת של מעשים מכוונים כדי למנוע מפלסטינים בעזה גישה למים ולתברואה.
בין אוקטובר 2023 לספטמבר 2024 לכל הפחות ניתקו רשויות וכוחות ישראליים את אספקת המים שזרמה לרצועת עזה מישראל, ובהמשך הגבילו אותה, ניתקו את זרם החשמל מישראל לרצועת עזה – שהיה דרוש להפעלת משאבות מים, מתקני התפלה ותשתיות תברואה בתוך עזה – וחסמו, ולאחר מכן הגבילו, את הזרמת הדלק הדרוש להפעלת גנרטורים בהיעדר חשמל.
הם גם מנעו מסוכנויות או"ם ומארגוני סיוע הומניטרי להכניס חומרים חיוניים הקשורים למים וסיוע הומניטרי אחר לרצועת עזה, פגעו, ובמקרים אחדים הרסו בכוונה, תשתיות מים ותברואה, לרבות ארבעה מששת מתקני מי השופכין של רצועת עזה, ומנעו תיקונים של המערכת על ידי חסימת הייבוא של כמעט כל החומרים הקשורים למים.
בכמה תקיפות ישראליות נהרגו עובדים של שירותי המים בשעה שניסו לבצע תיקונים, ובתקיפות אחרות נהרסו המחסנים המרכזיים של שירותי המים הראשיים בעזה, שאחסנו חלקי חילוף, ציוד ואספקה החיוניים להפקת מים, בשווי 8 מיליוני דולרים.
ארגון Human Rights Watch מצא שהמעשים האלה מגיעים לכדי פשעים נגד האנושות ומעשים הנכללים בהגדרת הפשע של רצח עם.
ב-19 בדצמבר פרסם משרד מתאם פעולות הממשלה בשטחים, היחידה הישראלית האחראית לתיאום הסיוע ההומניטרי לרצועת עזה, ברשת X ששלושת הצינורות המזרימים מים לרצועת עזה מישראל מספקים "107 ליטר [מים] לאדם בממוצע בצפון רצועת עזה, 34 ליטר לאדם במרכז רצועת עזה, ו-20 ליטר לאדם בדרום רצועת עזה".
ישראל לא ציינה טווח תאריכים לנתונים שפרסמה, אבל הנתונים האלה אינם עולים בקנה אחד עם הנתונים שפרסמו האו"ם ואחרים במהלך מעשי האיבה שם. רבים מהם קבעו כי בין אוקטובר 2023 ליולי 2024 הייתה לתושבים ברצועת עזה גישה לכ-2–9 ליטרים מים בממוצע לאדם ליום – הרבה פחות מתקן המינימום שהאו"ם ממליץ עליו במצבי חירום – 15 ליטרים ליום.
הנתונים האלה גם אינם עולים בקנה אחד עם המציאות בשטח ברצועת עזה. פלסטינים סיפרו לנו שנאלצו לשתות מים מלוחים ומזוהמים כדי לשרוד, ואנשי רפואה וסיוע הומניטרי תיארו את ההשלכות ההרסניות ומסכנות החיים של מניעת המים בכל תקופת מעשי האיבה.
"ללא שיקום מערכות המים והחשמל, ולו חלקית, אנחנו עדיין עומדים בפני קטסטרופה", אמר זקות.
שיקום תשתיות המים והתברואה ברצועת עזה צפוי לקחת שנים, ובינתיים, חיוני שהמדינות התורמות וארגוני הסיוע ההומניטרי יתמכו בפתרונות זמניים, לרבות אספקת יחידות התפלה וסיוע בתיקונים הדחופים הדרושים כדי לשפר את הגישה למים ולתברואה.
