איחוד האמירויות הערביות: רדיפתו של מגן זכויות אדם

Click to expand Image

(ביירות) - ארגון Human Rights Watch ומרכז המפרץ לזכויות האדם (GCHR) אמרו בדו"ח שהם מפרסמים היום כי פרטים חדשים אודות רדיפתו של פעיל זכויות האדם הבולט אחמד מנסור בידי רשויות איחוד האמירויות הערביות, חושפים הפרות חמורות של זכויותיו וממחישים את סמכויותיה הלא-מבוקרות של הסוכנות לביטחון המדינה לבצע הפרות.

הדו"ח, "רדיפתו של אחמד מנסור: כיצד השתיקה איחוד האמירויות הערביות את פעיל זכויות האדם המפורסם ביותר במדינה", המונה 30 עמודים, מספק פרטים שלא נחשפו בעבר על משפטו של מנסור, שהתקיים בדלתיים סגורות, ושבו הואשם בסעיפים הקשורים להתבטאויותיו,  ועל הדיון בערעורו של מנסור. הפרטים חושפים הפרות חמורות של הזכות להליך הוגן ושל הערבויות לקיומו. הארגונים תיעדו גם את אחריותה של הסוכנות לביטחון המדינה של איחוד האמירויות הערביות לתנאי הכליאה המזעזעים בהם הוחזק מנסור מאז מעצרו במארס 2017, ובכלל זה בידוד לתקופה בלתי מוגבלת ושלילת זכויותיו הבסיסיות כאסיר.

לדברי מייקל פייג', סגן מנהל חטיבת המזרח התיכון בארגון Human Rights Watch, "פרטים חדשים ומרשיעים חושפים את יחסה האכזרי של איחוד האמירויות לאחמד מנסור, פעיל זכויות האדם המפורסם ביותר במדינה, אדם שהתייצב באומץ מול ממשלתו הפוגענית בדרישה כי תכבד את זכויות האדם, כפי שרק מתי מעט יעזו לעשות... אמצעי הכפייה שהפעילו רשויות איחוד האמירויות על אחמד מנסור ממחישים את זלזולן המוחלט בשלטון החוק ואת נחישותן להפחיד את מבקריהן ולהשתיקם בכל האמצעים הנדרשים".

הדיווח מבוסס על הצהרות שהתקבלו מגורם בעל ידע ממקור ראשון על ההליכים המשפטיים נגד אחמד מנסור וכן על ראיונות עם שני אסירים לשעבר, שהוחזקו לצד מנסור באגף המבודדים בתקופות שונות במהלך כליאתו בכלא א-סדר.

כוחות הביטחון של איחוד האמירויות עצרו את מנסור במהלך פשיטה על ביתו, בשעות הלילה המאוחרות של ה-20 במארס 2017. במאי 2018 גזר עליו הרכב שופטים לביטחון המדינה בבית הדין לערעורים באבו דאבי, עשר שנות מאסר בגין סעיפי אישום הקשורים כולם לפעילותו למען זכויות האדם. ב-31 בדצמבר 2018, אישרה ערכאת הערעורים הגבוהה ביותר במדינה - בית המשפט העליון הפדרלי - את העונש הבלתי מוצדק שהוטל על מנסור, ושללה את הסיכוי האחרון שלו לשחרור מוקדם. שני ההליכים המשפטיים התקיימו בדלתיים סגורות והממשלה סירבה לבקשות לפרסם את כתב האישום ואת פסיקות בתי המשפט.

לדברי ח'אלד איבראהים, מנכ"ל מרכז המפרץ לזכויות האדם, "אחמד מנסור ידע שהוא מסתכן במאסר כשהקדיש את חייו למחאה על הפרת זכויות האדם בארצו ובאזור בכלל, ואף על פי כן, הוא עשה זאת באומץ ובמסירות... זוהי הסיבה לכך שרשויות איחוד האמירויות הענישו אותו בחומרה רבה כל-כך על פעילותו הלא אלימה והלגיטימית למען זכויות האדם".

בית המשפט שהרשיע את מנסור ביסס את פסק דינו על חוק העונשין של איחוד האמירויות הערביות ועל חוק עבירות הסייבר משנת 2012. שני החוקים מגדירים ביקורת לא אלימה על גורמים בכירים, על מערכת המשפט ועל המדיניות הציבורית כעבירות פליליות, ומניחים תשתית משפטית להעמדה לדין ולכליאה של כל מי שקורא לרפורמה פוליטית.

הציוצים שפרסם מנסור בטוויטר בנוגע לעוולות, השתתפותו המקוונת בכנסים בינלאומיים לזכויות האדם, התכתבויותיו בדואר אלקטרוני ושיחותיו בוואטסאפ עם ארגוני זכויות אדם בינלאומיים, ובכללםHuman Rights Watch ומרכז המפרץ לזכויות האדם, כל אלה שימשו כראיות לפעילות פלילית לביסוס האישומים הכוזבים נגדו.

מאז מעצרו, רשויות איחוד האמירויות כלאו את מנסור בתא זעיר, בבידוד, כשהן שוללות ממנו חומרי קריאה, מיטה, מזרן וצרכים בסיסיים אחרים. כמו כן, נשלל ממנו כל קשר משמעותי עם אסירים אחרים או עם העולם החיצון, כולל ביקורים סדירים של אשתו וארבעת בניו או שיחות סדירות עמם. כל זאת, תוך הפרה ברורה של הזכויות המוקנות לאסירים על-פי הסטנדרטים הבינלאומיים, שאיחוד האמירויות טוענת באופן שקרי כי היא עומדת בהם.

מנסור אינו הקורבן היחיד של חוסר הסובלנות המוחלט של רשויות איחוד האמירויות. מאז שנת 2011, אז החלו רשויות איחוד האמירויות במתקפה מתמשכת על חופש הביטוי וההתאגדות, הארגונים Human Rights Watch ומרכז המפרץ לזכויות האדם תיעדו שוב ושוב טענות חמורות בדבר התעללות של כוחות הביטחון של המדינה במתנגדים ובפעילים שהתבטאו באשר לסוגיות של זכויות האדם.

ההתעללויות הקשות ביותר שתועדו הן מעצר שרירותי, היעלמות כפויה ועינויים. איחוד האמירויות הערביות עצרה והעמידה לדין מאות עורכי דין, שופטים, מורים ופעילים וסגרה את ארגוני החברה האזרחית המרכזיים במדינה ואת משרדיהם של ארגונים זרים המקדמים זכויות דמוקרטיות, ולמעשה חיסלה כל מרחב להתנגדות.

מנהיגי בעלות בריתה הבינלאומיות הבולטות של איחוד האמירויות הערביות, ובכללן ארצות הברית ומדינות אירופה, ממשיכים לטפח את מכירות הנשק הרווחיות למדינה ואת יחסי הסחר של מדינותיהן עמה, תוך התעלמות מההפרות החמורות של זכויות האדם הרווחות במדינה. על מנהיגים אלה להפסיק את שתיקתם הרועמת מול יחסה האכזרי של איחוד האמירויות למנסור ולאנשים אחרים הכלואים בשטחה, אך ורק משום שמימשו את זכותם לחופש הביטוי.