חייבים לשחק כדורגל בהתנחלויות?

היום אמורה להתכנס בציריך ועדה של פיפ"א בראשות טוקיו סקסוואלה הדרום אפריקאי, שתחליט אם להמליץ להתיר להתאחדות לכדורגל בישראל להמשיך להעניק את חסותה למשחקי כדורגל המתקיימים בהתנחלויות בגדה המערבית. יו"ר ההתאחדות, עופר עיני, סירב להעביר את המשחקים מההתנחלויות לתוך שטח ישראל והאשים את סקסוואלה, כי עמדתו מוטה נגד ישראל. גישה זו מסכנת את מעמדו של הכדורגל הישראלי כולו, והכל בשם הזכות לשחק על קרקע שנגזלה מפלסטינים.

המחלוקת על מועדוני הכדורגל בהתנחלויות היא רק חלק מהמתחים הגוברים בין ישראל ושאר החברות בפיפ"א, ששורשיהם בביקורת על הכיבוש הישראלי בשטחים. בחודש ספטמבר קיבלה על עצמה, בשמחה, קבוצת הכדורגל הסקוטית "סלטיק" לשלם 10,000 אירו קנס — עונש על כך שאוהדיה הניפו דגלי פלסטין ביציעים בגלזגו במשחק נגד הפועל באר שבע.

הכינוס הקרוב של קונגרס פיפ"א במאי 2017, הועבר ממלזיה לבחריין לאחר שהראשונה סירבה להעניק אשרות כניסה לנציגים מישראל. כעת מופעל על ממשלת בחריין לחץ כבד לשקול מחדש את החלטתה להתיר את כניסתם. משחקי ההתאחדות הישראלית לכדורגל בהתנחלויות אינם הסוגיה היחידה המעוררת כעס וביקורת על ישראל. אולם, המשחקים בהתנחלויות הופכים את שחקני הכדורגל הישראלים למטרה, בכך שהם מערבים את הכדורגל ישירות בהפרת זכויות אדם, שהן חלק בלתי נפרד מהכיבוש.

אם תתמוך הוועדה בפתרון שיתיר להתאחדות הישראלית להמשיך לקיים משחקים רשמיים בהתנחלויות, עלולה התאחדות הכדורגל הפלסטינית לשוב וליזום הצבעה על הרחקת ההתאחדות הישראלית מפיפ"א בכינוס הקונגרס במאי. הכינוס הזה נועד להתקיים חודש לפני שהעולם יציין 50 שנות שליטה צבאית של ישראל על הפלסטינים, בהשתתפות 211 התאחדויות חברות. הרכב הקונגרס של פיפ"א מזכיר את זה של העצרת הכללית של האו"ם ואנו יודעים היטב מהו סוג ההחלטות המתקבלות בעצרת הכללית של האו"ם בנוגע למדינת ישראל.

בהתאחדות הישראלית, החברה בפיפ"א, יש שישה מועדוני כדורגל המקיימים את משחקי הבית שלהם במגרשים ובאולם קטרגל הממוקמים בהתנחלויות אריאל, מעלה אדומים, אורנית, תומר וגבעת זאב. מגרשים אלה הוקמו על קרקע שנלקחה באורח בלתי חוקי מפלסטינים.

משפחת אל־קרט מביתוניא רשומה כבעליה החוקיים של הקרקע עליה הוקם המגרש בגבעת זאב, הן במרשם המקרקעין של המינהל האזרחי הישראלי והן במרשם המקרקעין הפלסטיני. ועם זאת, מעולם לא הוצע לה פיצוי על השימוש באדמתה, והיא מעולם לא העניקה את רשותה לשימוש שעושה בו המועדון הישראלי. אחד מבני המשפחה הוא שחקן כדורגל במועדון ביתוניא, אולם הוא נאלץ לנסוע לעיירה השכנה, אל־בירה, כדי להתאמן ולשחק, משום שלביתוניא, שאיבדה את רוב שטחיה הפתוחים לטובת המחנה הצבאי עופר וההתנחלות גבעת זאב, אין מגרש כדורגל העומד בסטנדרטים של פיפ"א.

מוקדם יותר החודש התקרבה קבוצת ילדים פלסטינים למעלה אדומים במסגרת הפגנה, וביקשה להשתתף בפעילויות לנוער שמקיים המועדון בהתנחלות. החיילים הרחיקו את הילדים מהמקום עוד לפני שהגיעו לכניסה להתנחלות, כיוון שפלסטינים אינם מורשים להיכנס להתנחלויות, למעט כפועלים המחזיקים בהיתרים מיוחדים. אנו, בישראל, התרגלנו אולי לאפליה מסוג זה, אולם הדבר אינו נראה טוב בחו"ל.

המועדונים שבסיסם בהתנחלויות הם מקצועיים למחצה, ומשחקים בשלוש הליגות הנמוכות של ההתאחדות לכדורגל בישראל. אין צורך לפזרם, אלא רק לדרוש מהם להעביר את משחקיהם אל תוך גבולותיה המוכרים של מדינת ישראל, השטח שבו חלה סמכות השיפוט של ההתאחדות לכדורגל בישראל.

כדאי שיו"ר ההתאחדות עיני, ומשרד החוץ שמגבה אותו, ישקלו היטב לאיזה "ניצחון" הם שואפים. הם עלולים למצוא עצמם מגינים על הקבוצות המשחקות בהתנחלויות, על חשבונן של מכבי תל אביב והפועל באר שבע. להן, סביר להניח, חשוב יותר לשחק במנצ'סטר ובגלזגו מאשר במעלה אדומים.