(ירושלים) – ארגון  Human Rights Watch אמר היום כי על הרשויות בישראל להפסיק להטריד חברים בארגון הפועל למען זכויות אסירים פלסטינים. הרשויות בישראל צריכות לבטל לאלתר איסור תנועה שהוטל על יושב ראש הארגון ולשחרר חוקר שנעצר לאחרונה, או להציג ראיות המצדיקות את הצעדים שננקטו נגדם.

בחודשים אוגוסט וספטמבר 2012 הוציאו הרשויות בישראל צווים האוסרים על עבד א-לטיף ר'יית', יושב ראש הנהלת ארגון א-דמיר, לנסוע לחו"ל או לצאת מירושלים המזרחית, שבה הוא גר, ליתר שטחי הגדה המערבית, שבה נמצאים משרדי הארגון. ב-15 באוקטובר פשטו כוחות ישראליים על ביתו של איימן נאסר, חוקר בארגון, עצרו אותו, וחקרו אותו על ראיונות שנתן ברדיו על אסירים ועל קשריו לארגון של בני נוער. בדיון שנערך בבית משפט צבאי ב-18 באוקטובר האריך שופט צבאי את מעצרו בשבעה ימים על סמך ראיות שלא הותר לו לבחון. הצבא הישראלי לא האשים אף אחד משני האנשים הללו במעשים פסולים כלשהם ואף לא אפשר להם לבחון כל ראיה שאולי קיימת נגדם.

לדברי שרה לאה ויטסון, מנהלת חטיבת המזרח התיכון בארגון Human Rights Watch, "אירוני למדי שישראל עוצרת באופן שרירותי חוקר שתיעד מעצר שרירותי ומפרה את זכויותיו של אדם שעומד בראש ארגון למען זכויות האדם. ישראל צריכה להציג הצדקות תקפות לצעדים שהיא נוקטת נגד נאסר ור'יית' או לבטל את הצעדים האלה ללא דיחוי".

בהצהרה שפרסם א-דמיר נאמר שר'יית' בן ה-71 היה שותף להקמת הארגון וכיהן בהנהלתו במשך עשרים שנה. ב-3 באוגוסט נענה ר'יית' לזימון שקיבל להתייצב במתקן המעצר "מגרש הרוסים" בירושלים, המכונה בערבית "מוסקובִּיָה". גורמי ביטחון ישראליים במתקן מסרו לו צו חתום בידי שר הפנים אלי ישי האוסר עליו לצאת לחו"ל למשך שישה חודשים בטענה שהוא מסכן את "ביטחון המדינה". טבעו של סיכון זה לא צוין בצו.

ב-15 בספטמבר הוציא הצבא הישראלי צו בחתימתו של אלוף פיקוד מרכז, ניצן אלון, האוסר על ר'יית' לנסוע מירושלים המזרחית ליתר שטחי הגדה המערבית במשך שישה חודשים מטעמי "ביטחון", שגם הם לא צוינו. כבר מאז חודש אוקטובר 2011 הצבא אוסר על ר'יית' באמצעות צווים להיכנס לגדה המערבית. ארגון א-דמיר מסר כי הרשויות הישראליות החזיקו את ר'יית' כמה פעמים במעצר ללא כתב אישום או משפט מכוח צווי מעצר מנהלי. לדברי הארגון, הפעם האחרונה שבה הוחזק במעצר כזה הייתה בין חודש יוני 2004 לחודש ינואר 2005.

ב-15 באוקטובר 2012, בשעה אחת לפנות בוקר, פשטו כוחות ישראליים על ביתו של נאסר, בן 42, בכפר ספא הסמוך לרמאללה, כפי שמסרה לארגון Human Rights Watchאשתו, אום אמין:

היו לפחות חמישה כלי רכב צבאיים והרבה חיילים. הם באו, חבטו על הדלת וצעקו "צה"ל, לפתוח!" בעלי זינק ועד הדפיקה השלישית כבר היה ליד הדלת, עדיין בפיג'מה. הם שעטו פנימה עם הרבה כלבים ואמרו לאיימן שהוא מבוקש מטעמי ביטחון. בקושי הספקתי לגמור להתלבש וכבר נכנסו לחדר שלי שני חיילים ושמרו עליי עם הרובים שלהם. אמרתי להם שהילדים שלי ישנים, והם שמרו על השקט; לא היו שום אלימות או קללות, אבל פחדתי מאוד שהכלבים יתקפו את הילדים אם הם יתעוררו. הם נתנו לאיימן חמש דקות להיפרד ממני. הוא אמר לי להתקשר לעורך הדין שלו. אין לי מושג למה הוא נעצר. הבן הצעיר שלנו התעורר באמצע הלילה ושאל איפה אבא שלו.

דובר מטעם א-דמיר אמר שבמהלך המעצר החרימו הכוחות הישראליים מחשבים ואת הטלפון הנייד של נאסר.

מחמוד חסן, העובד גם הוא בארגון א-דמיר, נפגש עם נאסר במתקן המעצר בירושלים ב-16 באוקטובר אחר הצהריים. חסן אמר לארגון Human Rights Watchכי לדברי נאסר אנשי כוחות ביטחון ישראליים חקרו אותו בנוגע לראיון שהעניק השנה לתחנת הרדיו הפלסטינית "אג'יאל" על אסירים פלסטינים ששבתו רעב כדי למחות על מעצר מנהלי והתעללות. חסן ועובדים אחרים בצוות א-דמיר לא ידעו באיזה ראיון התמקדה החקירה, אבל אמרו כי נאסר השתתף בשלוש תכניות רדיו באורך של 45 דקות כל אחת, שהופקו על-ידי ארגון א-דמיר עבור רדיו "אג'יאל" בשנת 2012. לדבריהם, תחנת הרדיו פנתה לנאסר לעתים מזומנות כדי לראיינו בטלפון.

לדברי חסן, החוקרים גם "אמרו שהם ידעו שהוא נפגש עם משפחות האסירים, והם חקרו אותו על מרכז לבני נוער בכפר שלו, שנקרא 'חנדלה' ורשום אצל הרשות הפלסטינית. אבל [החוקרים] לא אמרו לו מה הוא עשה שלדעתם היה עבירה".

ארגון א-דמיר אמר כי נאסר הוא יושב הראש של מרכז "חנדלה", המקיים פעילויות חינוכיות ואירועי אמנות בספא. בעדותו בבית המשפט הצבאי ב-18 באוקטובר אמר נאסר כי המרכז פועל בשקיפות. עוד אמר נאסר בבית המשפט כי הוא נחקר במשך כמה שעות ב-15 באוקטובר, כמה שעות נוספות ב-16 באוקטובר ועשר שעות ב-17 באוקטובר. לדבריו, לעתים במהלך החקירה כוסו עיניו ונאזקו ידיו מאחורי גבו. הוא הוסיף כי סבל מכאבים במהלך החקירות בשל בעיות גב, וכי הכאב החמיר במתקן הכליאה כיוון שלא הותר לו שם לקחת שלוש מחמש התרופות שהוא נוטל מדי יום נגד כאבים.

על-פי צווים צבאיים ישראליים, שופטים צבאיים רשאים להאריך את מעצרו של פלסטיני עד לתקופה של שלושים יום.

הצבא הישראלי דן את נאסר בעבר לשש שנות מאסר, החל בפברואר 1991 ועד לאוקטובר 1997. על אף בירורים שארגון Human Rights Watchערך, לא עלה בידו לקבל מידע על הסעיפים שבהם הואשם נאסר לפני למעלה מעשרים שנה.

הסטנדרטים הבינלאומיים של זכויות האדם קובעים כי לכל אדם מוקנית הזכות הבסיסית לצאת מכל ארץ. כל הגבלה על נסיעה כזו של אדם מותרת רק בנסיבות חריגות, ויש להצהיר בבהירות ובפומבי על הסיבות לה ולאפשר לערער עליה משפטית, לרבות על הראיות התומכות בה, מהר ככל האפשר ובמסגרת הליך פתוח לציבור. כל הגבלה חייבת להיות מידתית – מגבילה כמה שפחות מבחינת היקפה ומשכה – ומוטלת רק מטעמים לגיטימיים. לדברי ארגוןHuman Rights Watch, סירובן של הרשויות בישראל להציג בפומבי ראיות כלשהן שעליהן מתבסס איסור הנסיעה שהוטל על ר'יית' משמעו כי נמנעה ממנו האפשרות לערער באופן משמעותי על האיסור בבית משפט.

לדברי ארגון Human Rights Watch, מעצרו, כליאתו וחקירתו של ר'יית' בידי ישראל מפרים את זכותו להליך הוגן. חובותיה המשפטיות הבינלאומיות של ישראל מחייבות אותה ליידע אנשים הנעצרים על הסיבות למעצרם בעת המעצר, להודיע להם מיידית על כל אישום נגדם, ולהביאם במהירות בפני שופט. במקרים פליליים נדרשות הרשויות לקיים הליך הוגן ופומבי שבו יוכל הנאשם לערער על דבריו של כל עד המעיד נגדו.