(ירושלים) – ארגון Human Rights Watch אמר היום כי הרשות הפלסטינית צריכה להימנע מהעמדתו לדין של יוסף א-שאייב, עיתונאי שהוחזק במעצר ללא הליכים משפטיים מאז ה-26 במארס 2012 ושוחרר ב-2 באפריל. נגד א-שאייב מתנהלת חקירה בחשד שהאשים גורמים ברשות הפלסטינית בריגול ובשחיתות וכך הוציא את דיבתם רעה. בנוסף, על הרשות הפלסטינית לשחרר פלסטינים המוחזקים במעצר ללא הליכים משפטיים בגין מתיחת ביקורת על הרשות הפלסטינית בעמודי הפייסבוק שלהם.
הרשויות הישראליות צריכות להימנע מהעמדתו לדין של עאדל רוויישד, מנהלן באוניברסיטת אל-קודס, שמשטרת ישראל עצרה ב-2 באפריל 2012 במהלך פשיטה על המרכז לתקשורת של האוניברסיטה בעיר העתיקה בירושלים. המשטרה פיזרה אירוע שנערך לרגל השקתו של אתר אינטרנט חדש, ואף עצרה מאבטח במקום. שני העצורים שוחררו, אך זומנו לתשאול נוסף. המעצרים בוצעו מכוח צו ישראלי הקובע כי הרשות הפלסטינית היא שארגנה את האירוע, אך גורמים ישראליים לא גיבו טענה זו בראיות כלשהן, ואילו גורמים באוניברסיטה מכחישים אותה. ישראל אינה מתירה לרשות הפלסטינית לקיים פעילות פוליטית בירושלים. הפשיטה ב-2 באפריל הייתה הפשיטה השנייה על תכניות לתקשורת של אוניברסיטת אל-קודס מאז 29 בפברואר.
לדברי שרה לאה ויטסון, מנהלת חטיבת המזרח התיכון בארגון Human Rights Watch, "הן הרשות הפלסטינית והן ישראל צריכות להפסיק להטריד ולעצור עיתונאים. ההתקפות הללו משגרות מסר מצנן בכל הנוגע למימוש הזכות לחופש הביטוי".
לדברי ארגון Human Rights Watch, המעצרים מפרים את הנורמות הבינלאומיות של חופש הביטוי. רשויות חמאס בעזה ביצעו גם הן בשבועות האחרונים מעצרים של עיתונאים תוך הפרה של הנורמות הבינלאומיות של חופש הביטוי, ובין היתר נטען שעינו עורך של אתר חדשות ועצרו עיתונאים אחרים בגין שהות ב"אזור ביטחון", שלא היה מסומן.
ב-28 במארס הורה בית משפט של הערכאה הראשונה ברמאללה על מעצרו של א-שאייב למשך 15 יום כדי לאפשר למשטרה לחקור את הטענות כי הוא אחראי להשמצה והכפשה. פרקליטו של א-שאייב אמר לארגוןHuman Right Watch כי מרשו סירב לדרישות התובעים הפלסטינים לחשוף את מקורות המידע שלו. לדברי ארגון Human Rights Watch, בין אם הטענות במאמרו של א-שאייב היו נכונות ובין אם הן מהוות הוצאת דיבה, הרי שההתייחסות להוצאת דיבה על גורמי ממשל כעברה פלילית היא הפרה של הנורמות בתחום חופש הביטוי.
ב-30 בינואר פרסם העיתון הירדני "אל-ר'אד אל-אורדוני" מאמר שבו האשים א-שאייב את סגן השגריר של המשלחת הדיפלומטית הפלסטינית בפריס, ספוואת בְּרָאר'ית בשחיתות ובריגול נגד אגודות מוסלמיות בחו"ל והעברת המידע לגופי ביטחון פלסטיניים וזרים. המאמר אף האשים את האיל אל-פאהום, השגריר הפלסטיני בפריז, את רמזי ח'ורי, נשיא הקרן הפלסטינית הלאומית ואת שר החוץ ריאד אל-מאלכי בנפוטיזם ובכך שהיו שותפיו של בראר'ית לדבר עברה.
פרקליטו של א-שאייב, עו"ד דאוד דרעאווי, אמר לארגון Human Rights Watch כי "הוא אומר שהחוקרים לוחצים עליו לחשוף את מקורות המידע שלו, אבל הוא סירב".
דרעאווי סיפר כי שירות המודיעין הכללי, שהוא אחד מגופי הביטחון של הרשות הפלסטינית, עצר את א-שאייב זמן קצר לאחר פרסום המאמר וחקר אותו בנוגע אליו במשך שבע שעות. דרעאווי הוסיף כי המשטרה הפלסטינית ברמאללה זימנה את א-שאייב שוב ב-26 במארס, לאחר שאל-מאלכי ואל-פאהום התלוננו בפני הפרקליט הפלסטיני הראשי. דרעאווי ועו"ד יאסר א-סאלח, המייעץ להתאגדות העיתונאים הפלסטינים, סיפרו כי א-שאייב מוחזק מאז במעצר בבית הכלא המרכזי ברמאללה.
הרשויות חוקרות את א-שאייב, בן 37, בחשד להפרת סעיפים 189 ו-191 של דיני העונשין הירדניים, שהם חלק מתחיקת העונשין שהרשות הפלסטינית אוכפת בגדה המערבית. סעיף 191 לדיני העונשין קובע ענישה פלילית של עד שתי שנות מאסר בגין "השמצה" של גורמי ממשל. אל-פאהום, בראר'ית וח'ורי הגישו נגד א-שאייב תלונה שבה דרשו פיצוי בסך 6 מיליון דולר ארה"ב בגין הוצאת דיבה בעיתונות הכתובה, כהגדרתה של עברה זו בסעיף 189.
לדברי דרעאווי, ב-28 במארס פתח א-שאייב בשביתת רעב במחאה על החזקתו במעצר, והתאגדות העיתונאים קיימה שביתת שבת במחאה על מעצרו.
אשתו של א-שאייב, בדיעה, אמרה כי הוא עבד עבור העיתון "אל-ר'אד" במשך שמונה שנים, וכי הוא פוטר מהעיתון לאחר הגשת התלונה. ארגון Human Rights Watch שוחח עמה טלפונית ב-29 במארס, בעת שניסתה לבקר אצל א-שאייב בבית הסוהר. לדבריה, "לא הרשו לי לבקר אצלו עדיין. השומרים טוענים שהכלא נמצא בשיפוץ". מאז מעצרו של א-שאייב התאפשר לאשתו לפגוש בו בבית המשפט בלבד. לדבריה, א-שאייב לא נעצר בעבר.
ב-2 באפריל הורה בית המשפט של הערכאה הראשונה לשחרר את א-שאייב בערבות של 10,000 דינר ירדני (כ-52,500 ש"ח). התובע הכללי ערער על ההחלטה, אך א-סאלח מסר לארגון Human Rights Watch כי א-שאייב שוחרר באותו ערב.
סעיף 4 ד' לחוק העיתונות והפרסום הפלסטיני (1995) מעגן את זכותם של עיתונאים להגן על מקורות מידע חסויים אלא אם כן פסק בית משפט כי חשיפת המקורות נחוצה כדי לשמור על הביטחון, למנוע פשע או לקדם את הצדק. סעיף 7 לחוק אוסר על פרסום חומרים הסותרים את עקרונות החירות, האחריות הלאומית, זכויות האדם וכיבוד האמת. סעיף 37 אוסר על פרסום מידע הפוגע באחדות הלאומית.
לדברי ארגון Human Rights Watch, איסורים אלה הם כה כלליים שיש בהם כדי להגביל את חופש העיתונות ולהפר את זכותו של נאשם להתגונן, כיוון שלא ניתן לדעת אילו סוגים של מידע הם כאלה שפרסומם ייחשב לפשע. כיוון שהאו"ם לא הכיר ברשות הפלסטינית כמדינה, היא לא חתמה רשמית על אמנות זכויות האדם, אך מנהיגיה התחייבו שוב ושוב לשמור על הזכות לחופש הביטוי.
על-פי קביעתה של ועדת זכויות האדם של האו"ם, את הפיכתה של ההשמצה לעברה פלילית "יש לאפשר רק במקרים החמורים ביותר, ומאסר לעולם אינו עונש הולם". הוועדה קבעה כי "לא די בעצם העובדה שצורות ביטוי מסוימות נחשבות למעליבות עבור איש ציבור כדי להצדיק הטלת עונשים" וכי "כל אנשי הציבור, לרבות אלה שבידיהם סמכות פוליטית רבה ביותר כגון ראשי מדינות וממשלות, חשופים לביקורת ולהתנגדות פוליטית, ולגיטימי שכך יהיה".
במקרה השני, עצרה משטרת הרשות הפלסטינית, את עבד אל-ח'אלק, מרצה לעיתונאות בת 37 מאוניברסיטת אל-קודס באבו דיס, שליד ירושלים – כך לדברי הארגון הפלסטיני לזכויות האדם "אל-חק". מנכ"ל הארגון, שעוואן ג'בארין, אמר לארגון Human Rights Watch כי המשטרה חקרה את עבד אל-ח'אלק בחשד להסתה ולהשמצה בגין פרסומן של הערות בעמוד הפייסבוק שלה, שבהן עלבה כביכול בנשיא הרשות הפלסטינית מחמוד עבאס, ובגין קריאתה, כביכול, לפרק את הרשות הפלסטינית. נגד עבד אל-ח'אלק לא הוגש כתב אישום, והיא מוחזקת במעצר בכלא של הרשות הפלסטינית בביתוניא שליד רמאללה, בגדה המערבית.
לדברי א-סאלח, היועץ להתאגדות העיתונאים, ולפי דיווח של סוכנות הידיעות הפלסטינית "מען", ב-1 באפריל עצרה משטרת הרשות הפלסטינית את טארק ח'מיס, כתב של "זָמָן פְּרֶס", באל-בירה, הסמוכה לרמאללה, בחשד שהיה מעורב במקרה של עבד אל-ח'אלק. ח'מיס שוחרר מאוחר יותר. א-סאלח מסר עוד כי ב-2 באפריל עצרה משטרת הרשות הפלסטינית את ג'מאל חלייחל בגין התבטאויות ביקורתיות שפרסם בעמוד הפייסבוק שלו על הרשות הפלסטינית.
הרשויות בישראל פגעו גם הן לאחרונה בעיתונאים ובתכניות אוניברסיטאיות לתקשורת. ב-2 באפריל, בסביבות השעה 13:00, סגרה משטרת ישראל את המכון לתקשורת מודרנית של אוניברסיטת אל-קודס בעיר העתיקה של ירושלים ועצרה את שני המועסקים במכון מטעם האוניברסיטה.
המכון האוניברסיטאי קיים באותה עת אירוע לרשתות חדשות לרגל השקת אתר אינטרנט חדש בשם "הֻנָא אל-קודס" (כאן ירושלים) המתמקד בעיר. עובדת המכון רשא אל-עלמי סיפרה לארגון Human Rights Watch כי שוטרים בלבוש אזרחי "נכנסו ופטפטו עם האורחים בערבית במשך עשר או חמש עשרה דקות, ואז פתאום סגרו את הדלת ונעלו כמה מאתנו בפנים". בחוץ היו מוצבים שוטרים במדים מיחידה לפיזור הפגנות.
השוטרים הציגו צו המורה על סגירת המכון, בחתימת השר לביטחון הפנים של ישראל, בנימוק שהאירוע אסור משום שאורגן על-ידי הרשות הפלסטינית, שישראל אינה מתירה לה לעסוק בפעילות פוליטית בירושלים. לדברי אל-עלמי, צו הסגירה היה תקף ליום אחד.
אל-עלמי אמרה כי לאחר מכן עצרו השוטרים את רוויישד, המנהל האדמיניסטרטיבי, "כי הוא הזדהה בפני השוטרים כאדם האחראי לאירוע". כמו כן, נעצר מאבטח בשם מוחמד אִזחמאן, ששוחרר לאחר מכן אך הצטווה לשוב ולהתייצב באחת מתחנות המשטרה ב-3 באפריל. אל-עלמי סיפרה כי השוטרים עיכבו לחקירה את רוויישד עד השעה 21:00 בתחנת המשטרה שבמגרש הרוסים, וכי הוא זומן שוב ב-3 באפריל. לא היה ברור אם הוא יואשם בעברה כלשהי. אל-עלמי ולוסי נוסייבה, מנהלת באוניברסיטה, סיפרו שהאירוע אורגן באופן עצמאי על-ידי האוניברסיטה, שנרשמה בישראל בשנת 1996 כמוסד עצמאי ללא כוונת רווח. לדבריהם, תכנית "הֻנָא אל-קודס" פעלה כבר במתכונת ניסוי במשך שלושה חודשים, והאוניברסיטה פרסמה את אירוע ההשקה מראש, אך ישראל לא מסרה כל התנגדות ולא טענה כי הרשות הפלסטינית מעורבת בתכנית. ככל שידוע לארגון Human Rights Watch, הרשות הפלסטינית לא נטלה על עצמה כל אחריות לאירוע.
ב-29 בפברואר פשטו כוחות ישראליים על אולפני "הטלוויזיה החינוכית אל-קודס" ועל אולפני תחנת הטלוויזיה "וטן" ברמאללה, שבגדה המערבית. לדברי גורמים בישראל, מִשדרי תחנות הטלוויזיה הפריעו לתדרים תעופתיים, אך גורמים פלסטינים אמרו כי מעולם לא קיבלו כל תלונה על התדרים, וכי השתמשו בתדרים אלה במשך שנים. מנהל תחנת "וטן" מועמר עוראבי סיפר לארגון Human Rights Watch כי הכוחות הישראליים החרימו ארכיונים שנשמרו במשך עשר שנים, כולל מסמכים כספיים, וכן ציוד בשווי מאות אלפי דולרים. הכוחות הישראלים החרימו ציוד גם מ"הטלוויזיה החינוכית אל-קודס", המפיקה בין השאר גרסה ערבית לתכנית הטלוויזיה לילדים "רחוב סומסום".
תורמים דוגמת הסוכנות האמריקנית לפיתוח בינלאומי (USAID) תומכים בתחנות אלה ולעתים מזומנות עורכים בהן ביקורת, כך עולה ממסמכי הסוכנות המצויים ברשות הציבור. אנשים המועסקים בשתי התחנות אמרו לארגון Human Rights Watch כי ישראל לא החזירה אף פריט מהציוד ויתר החומרים שהוחרמו.
לפי דיווח של המרכז הפלסטיני לפיתוח ולחירויות התקשורת ("מָדָא"), שהוא ארגון עצמאי, כוחות הביטחון של חמאס ברצועת עזה חשפו את סאהר אל-אקרע, עורך אתר החדשות "א-שעלה", ליחס אכזרי ובלתי אנושי ולעינויים במעצר. המרכז מסר כי ב-17 בפברואר עצרו אותו אנשי מנגנון ביטחון הפנים בביתו שבעזה, והחרימו את מחשביו, מצלמותיו ומסמכים רבים.
אל-אקרע נלקח למתקן ביטחון הפנים בעיר עזה, ושם חקרו אותו גורמים רשמיים במשך שלושה ימים והטיחו בו ששיתף פעולה עם הרשות הפלסטינית בגדה המערבית. כשאמר לחוקריו שאחת מרגליו נשברה, הם התחילו להכות אותו ברגלו השבורה. אל-אקרא לא הואשם באף עברה. בחודש יולי 2010 מנעו רשויות חמאס באורח שרירותי מאל-אקרע לצאת מרצועת עזה למצרים.
חברים בזרוע הצבאית של חמאס, גדודי עז א-דין אל-קסאם, ואנשי מנגנון ביטחון הפנים עצרו ב-28 במארס בשכונת א-תופאח שממזרח לעיר עזה צלם פלסטיני בשם סאמי אבו סאלם מסוכנות הידיעות "ופא", שני עיתונאים שוודים ונהג ששימש אותם, כך מסרו העיתונאים לארגון Human Rights Watch. אחת העיתונאים שנעצרו, כתבת הרדיו ססיליה אודן, אמרה שהם הכינו כתבה על השפעות הסגר הישראלי על ענף החקלאות ברצועה.
אנשי כוחות הביטחון הגיעו על שני אופנועים וכלי רכב מסחרי לבן ועצרו אותם בטענה ששהו ב"אזור הביטחון", שלא היה מסומן, לקחו אותם לזמן קצר לאתר צבאי, ולאחר מכן למתקן ביטחון הפנים בעיר עזה, ושם הם עוכבו במשך שעה מבלי שיואשמו בדבר. אנשי מנגנון ביטחון הפנים חקרו אותם, החרימו מהם מצלמות, תעודות זהות ומחשבים, והחזירו להם את הפריטים המוחרמים לאחר בדיקה.
לדברי ויטסון, "על הרשות הפלסטינית וחמאס להפסיק לעצור עיתונאים רק משום שמימשו את חופש הביטוי שלהם, וישראל צריכה להחזיר לאלתר את החומרים שהיא החרימה באופן שרירותי מתחנת 'וטן' ומ'הטלוויזיה החינוכית אל-קודס', ולהפסיק להטריד אותן".
