(ניו יורק) – ארגון Human Rights Watchאמר היום כי על התובע לביטחון המדינה במצרים לסגור מיד חקירות בחשד ל"בגידה" שנפתחו נגד ארגונים מצריים לא ממשלתיים שהואשמו בקבלת מימון זר.
ב-14 בספטמבר 2011 הכריז הקבינט המצרי כי על-פי דו"ח של משרד המשפטים למעלה משלושים ארגונים לא ממשלתיים מקבלים מימון זר ואינם רשומים במשרד לסולידריות חברתית כנדרש על-פי חוק האגודות. עוד נמסר כי משרד המשפטים העביר את המידע לרשות התובע. על-פי חוק האגודות המצרי, ניתן לגזור בגין עברה זו עונש מאסר. לדברי ארגון Human Rights Watch, הגבלת מימון זר עלולה למנוע בפועל מארגוני החברה האזרחית לפעול שכן בתקופת שלטונו של הנשיא לשעבר חוסני מובארכ נרתעו מקורות מימון מקומיים מתמיכה כספית בארגונים שנויים במחלוקת.
לדברי ג'ו סטורק סגן מנהלת חטיבת המזרח התיכון בארגון Human Rights Watch, "העובדה שהרשויות במצרים פתחו בחקירה פלילית תוך הפעלת אותן שיטות ששימשו את חוסני מובארכ לשיתוק החברה האזרחית היא איתות מעורר דאגה בנוגע למחויבותה של ממשלת המעבר לזכויות האדם. במקום להדק את הכבלים המשתקים את ארגוני החברה האזרחית ולאיים עליהם בתביעות פליליות, על מצרים לתקן את חוק האגודות כדי להגן על עצמאותם ועל חירותם של ארגונים אלה".
על-פי חוק האגודות, המשרד לסולידריות חברתית רשאי לחסום מימון לארגונים ממגוון סיבות, ובין היתר כאשר המשרד מחליט כי מטרת המימון חורגת מהמנדט המוצהר של הארגון. סמכות זו הובילה לחסימה שגרתית ושרירותית של מימון לפרויקטים ולארגונים העוסקים בהפרות קשות ורגישות במיוחד של זכויות האדם, כגון עינויים.
ב-22 בספטמבר פרסם היומון המצרי "אל-פגר" עותק שהודלף מדו"ח הוועדה לבדיקת העובדות של משרד המשפטים, שבו נמנו 39 ארגונים שאינם רשומים על-פי חוק האגודות. הרשימה כללה כמה מהארגונים לזכויות האדם המוערכים ביותר במצרים. העיתון נקב בשמותיהם של כמה ארגונים המואשמים בקבלת מימון זר מבלי שקיבלו לכך היתר מראש. הממשלה מנעה זה זמן רב את רישומם של ארגונים שהגדירה כשנויים במחלוקת, ובהם ארגונים עצמאיים רבים לזכויות האדם.
החקירה, שרק פרטים מעטים בנוגע אליה פורסמו רשמית, מנוהלת על-פי הוראות חוק האגודות משנת 2002, שהוא חוק מגביל ביותר המגדיר כעברה פלילית את עצם "פעילותם של ארגונים לא ממשלתיים" כאשר אלה אינם רשומים על-פי חוק. בנוסף, על-פי חוק זה, קבלה של מימון זר כלשהו על-ידי ארגונים אלה מבלי שקיבלו לכך היתר רשמי מראש תיחשב גם היא לעברה פלילית. למנהלים ולעובדים בארגונים אלה נשקפת סכנה של כליאה וקנס אם יורשעו.
ב-7 באוגוסט הצהיר התובע לביטחון המדינה כי פתח ב"חקירה נרחבת" של תלונות שקיבל התובע הציבורי מ"סוכנויות המדינה" (גיהאת סיאדיה). התובע האשים ארגונים שקיבלו "שלא כחוק מימון ממקורות זרים" ב"בגידה חמורה, קשירת קשר נגד מצרים ופעילות למען מטרות של גופים זרים כדי לפגוע בביטחונה הלאומי של מצרים", אך לא נקב בשמו של אף אחד מהארגונים הנוגעים בדבר. התובע לביטחון המדינה חוקר על-פי רוב מקרים שבהם קיים חשד לפעילות של ארגונים חמושים או כאלה העוסקים בפשע בינלאומי מאורגן, ומפנה מקרים לשיפוטו של בית המשפט לביטחון המדינה במצבי חירום, שהוקם מכוח חוק החירום, התקף במצרים זה עשרות שנים. בית המשפט פועל מחוץ למערכת המשפט הרגילה, ולנאשמים בו לא שמורה זכות הערעור.
ב-12 ביולי הכריזה השרה לשיתוף פעולה בינלאומי פאיזה אבו א-נגא, שכיהנה במשך שנים ארוכות כשרה בממשלתו של מובארכ, כי ביקשה להקים במשרד המשפטים ועדה לבדיקת העובדות כדי לחקור את ה"מימון הזר הישיר של ארגונים לא ממשלתיים מצריים וזרים הפועלים ללא רישיון במצרים". מוקדם יותר באותו שבוע אמר השר לסולידריות חברתית, גודה עבד אל-ח'אלק, בהודעה לעיתונות כי "החליט להקים ועדה כדי לבדוק מוסדות וארגונים אזרחיים לא ממשלתיים ולבחון את הגברת הפיקוח הממשלתי על המימון הזר". ארגון Human Rights Watchאמר כי חוק האגודות עצמו מעניק ממילא סמכויות מופרזות בכל הנוגע לפיקוח על מימונם של ארגונים לא ממשלתיים בכך שהוא מחייב אותם לקבל היתר מראש לכל מענק או תרומה.
מפרוטוקול של ישיבת קבינט שהתקיימה ב-27 ביולי עולה כי הקבינט "דוחה באורח מלא כל צורה של התערבות זרה בענייני הפנים כולל מימון זר ישיר הניתן בכל צורה שהיא לארגונים מצריים ובינלאומיים ולארגוני החברה האזרחית הפועלים במצרים ללא היתר ותוך הפרה של חוקי מצרים". בתחילת אוגוסט הורה הבנק המרכזי לכל 39 הבנקים המקומיים והזרים הפועלים במצרים ליידע אותו ואת המשרד לסולידריות חברתית על כל העברת כספים המתבצעת בחשבונותיהם של הארגונים שאינם רשומים במשרד ולבדוק חשבונות אלה כדי לקבוע האם הארגונים קיבלו מהמשרד היתר לקבלת המימון. במהלך שלושת השבועות האחרונים יצרו בנקים פרטיים כמו ה-HSBCוהבנק המסחרי הבינלאומי קשר (CIB) עם לפחות ארבעה ארגונים עצמאיים מוכרים היטב לזכויות האדם המנהלים אצלם חשבונות כדי לשאול אותם על אודות העברת כסף ממקורות זרים לחשבונותיהם.
ב-22 באוגוסט הגישה קבוצה של ארבעים ארגונים מצריים לא ממשלתיים תלונה בנושא לדווח האו"ם המיוחד המופקד על הזכות לחופש ההתאגדות ולחופש ההתאספות ללא אלימות, לדווח האו"ם המופקד על הזכות לחופש הביטוי ולדווח האו"ם המופקד על מצב מגני זכויות האדם. בתלונה נטען כי חקירות אלה מהוות איום חמור על החברה האזרחית במצרים.
לדברי ג'ו סטורק, "החקירה הזאת חשודה במיוחד כיוון שהארגונים שבהם היא מתמקדת מתחו על הצבא ביקורת בגין עינויים ומשפטים צבאיים. דווקא ארגונים לא רשומים רבים הם אלה שימלאו תפקיד מכריע בפיקוח על הבחירות הקרובות במצרים, ולכל התערבות בחופש הפעולה שלהם צפויות השלכות שליליות על המצב לקראת הבחירות".
הצהרת האו"ם בדבר מגני זכויות האדם, שאומצה פה אחד על-ידי העצרת הכללית בשנת 1998, קובעת בסעיף 13 כי על המדינות להבטיח את "הזכות לבקש ולקבל משאבים ולהשתמש בהם בצורה מפורשת למען קידום זכויות האדם וחירויות היסוד וההגנה עליהן".
לדברי ארגון Human Rights Watch, על הרשויות במצרים לפתוח מיד בתהליך של תיקון חוק מס' 84 בדבר אגודות כך שיעלה בקנה אחד עם הסטנדרטים הבינלאומיים של זכויות האדם. על התיקון להשיג מטרה זו באמצעות הנהגת רישום של ארגונים על-ידי הגשת הודעה רשמית, הגבלת ההתערבות המנהלית בפעולותיהם של ארגונים לא ממשלתיים והגנה על עצמאותם הפיננסית תוך דרישה מהם לפעול בשקיפות פיננסית. על השופטים במצרים להחיל את הסטנדרטים הבינלאומיים של חופש ההתאגדות, כפי שנקבעו בהצהרה החוקתית מה-30 במארס ולבטל חוקים וכללים המתירים להטיל הגבלות שרירותיות ולא מידתיות על חופש ההתאגדות, למשל חוק מס' 84.
לדברי סטורק, "לאף ממשלה אין שום זכות לאסור על מימון זר לארגוני החברה האזרחית. דרישה לקבלת היתר מראש לקבלת מימון זר היא אמצעי הגבלה מיותר כיוון שקיימות דרכים אחרות להסדיר מימון נאות".
רקע נוסף
חוק האגודות
ממשלת מובארכ השתמשה במערכת מורכבת ומשולבת של חוקים, צווים וסמכויות חירום כדי למנוע את מימוש הזכות לחופש ההתאגדות. באמצעות חוק מס' 84 בדבר אגודות, הרשויות מנעו מארגונים לזכויות האדם ומארגונים אחרים שמתחו ביקורת על מדיניות הממשלה לקבל מענקים מממשלות זרות ומקרנות. שירות ביטחון המדינה של משרד הפנים מנע לעתים מזומנות מארגונים עצמאיים לזכויות האדם להירשם בהתאם לחוק זה. כעת נחקרים רבים מהארגונים הללו, שהרישום נמנע מהם. שירות ביטחון המדינה עקב בהתמדה אחר הארגונים, ופעילים רבים בהם קיבלו באורח סדיר שיחות טלפון מסוכני השירות המופקדים עליהם. התנהלות זו הרתיעה תורמים מצריים אפשריים ממימון ארגונים שמתחו ביקורת על הממשלה, מחשש מפני מעשי תגמול. ארגונים רבים שהשירות מנע מהם להירשם כארגונים לא ממשלתיים, וכן כמה ארגונים שלא היו מוכנים להירשם ככאלה, נרשמו כמשרדי עורכי דין או כחברות ללא מטרות רווח.
מאז הודח מובארכ בחודש פברואר, הנהיגה שליטתה החדשה של מצרים, המועצה העליונה של הכוחות המזוינים, ליברליזציה בחוק המפלגות כדי להקל על הקמתן של מפלגות חדשות. בנוסף, בימים אלה עורכת המועצה תיקונים בחוק איגודי העובדים. אך בניגוד לכך, לא ננקטו שום אמצעים לתיקון חוק האגודות. בפגישה שהתקיימה ב-7 ביוני אישר שר המשפטים עבד אל-עזיז אל-גונדי בפני ארגון Human Rights Watchכי עניין זה אינו נמצא במקום גבוה בסדר העדיפויות התחיקתי שלו.
חקירת ארגונים לא ממשלתיים וההתנכלות להם
החקירות שמקיימים משרדי הממשלה והתובע אינן מתנהלות בשקיפות, ועד עתה לא חשפו הגורמים הרשמיים את שמות הארגונים הנחקרים. בפרוטוקול של ישיבת הקבינט מה-27 ביולי נאמר כי "הוועדה לבדיקת העובדות בראשותו של שר המשפטים תגיש בימים הקרובים את הדו"ח שלה על מימון זר בלתי חוקי כדי שניתן יהיה להביא את הנושא בפני דעת הקהל במצרים". אולם, שר המשפטים טרם נתן פומבי לדו"ח. גורם רשמי מטעם משרד המשפטים אישר בפני ארגון Human Rights Watchכי החקירה נמשכת עדיין, אך אמר שהיקפה וזהותם של הארגונים המעורבים אינם בגדר מידע פומבי.
על-פי העותק של דו"ח הוועדה לבדיקת העובדות במשרד המשפטים שהודלף ופורסם ב-22 בספטמבר ביומון "אל-פגר", מתנהלת חקירה נגד לפחות 39 ארגונים לא ממשלתיים, שאינם רשומים במשרד לסולידריות חברתית בהתאם לחוק מס' 84 אך פועלים כחוק כחברות פרטיות או כמשרדי עורכי דין פרטיים.
בדו"ח שפרסם בשנת 2005 תחת הכותרת "גבולות הדיכוי" תיעד ארגון Human Rights Watchכיצד שירות ביטחון המדינה בחן ודחה באורח שגרתי את בקשות הרישום שהגישו ארגונים לזכויות האדם, על אף שהחוק אינו מסמיך שירות זה למלא שום תפקיד במסגרת נהלי הרישום. מהדו"ח עולה גם כי השירות בחן את העומדים בראש הארגונים לזכויות האדם, את פעילויות הארגונים ואת מימונים, וזאת מבלי שהוסמך לכך בחוק. על אף התחייבויות פומביות מצד גורמים רשמיים, ובכלל זה התחייבות ישירה שנתן עוזר שר הפנים מרוואן מוסטפא לארגון Human Rights Watchב-5 ביוני, ולפיה המשרד יחדל למלא תפקיד בפיקוח על ארגוני החברה האזרחית, נציגי ארגונים שהגישו בקשות לרישום אמרו לארגון Human Rights Watchכי גורמים רשמיים הודיעו להם ש"אישור ביטחוני" עודנו חלק מהליך הרישום.
ב-27 ביולי אמרה המזכירה הראשונה של משרד הסולידריות פאטמה עבד אל-פתאח ליומון העצמאי "א-שורוק" כי המשרד "אינו מתנגד לכל ארגון או אגודה הזוכים למימון מממשלות זרות אלא במקרים שבהם קיימים שיקולי ביטחון לגבי התורם משום שהנו מדינת אויב או תורם בלתי לגיטימי". היא הוסיפה כי ישנם שני מקרים שבהם עשויים מנגנוני הביטחון להתערב בפעילותם של ארגוני החברה האזרחית. הראשון הוא מועד הרישום, שבו בוחנים מנגנוני הביטחון את הרקע של מייסדי הארגון כדי להבטיח שאין להם כל עבר פלילי או רקע מדאיג אחד. השני הוא כאשר גוף זוכה לקבל מימון זר; אז חוקרים מנגנוני הביטחון את התורמים הזרים.
בחודש יוני 2011 סירב המשרד לאפשר לקרן האישה החדשה, שבסיסה בקהיר, לקבל את הפרס על-שם נלסון מנדלה וגראסה מאשל, המוענק על-ידי ארגון CIVICUSהבינלאומי, המקדם השתתפות אזרחית, עבור מסע ההסברה שערכה על חופש ההתאגדות. המשרד טען כי מטרות מסע ההסברה כללו הכנת טיוטה של הצעת חוק שיסדיר את פעילות הארגונים הלא ממשלתיים וכי "הפקת חוקים אינה בתחום כשירותם ופעילותם של ארגונים אזרחיים, אלא בתחום כשירותה של הרשות המחוקקת". בהודעתו הכיר המשרד בכך ש"האגודה רשאית לדון בחוק ולהגיש חוות דעת והצעות במסגרת ההתייעצויות הנערכות בעניין זה", אך יחד עם זאת אסר על קבלת הפרס.
עו"ד נגאד אל-בורעי, המנהל את ארגון הסעד המשפטי "הקבוצה המאוחדת", סיפר לארגון Human Rights Watch: "אנחנו רשומים באופן חוקי בלשכת עורכי הדין כמשרד עורכי דין, אבל בשבוע שעבר הבנק שלנו, הבנק המסחרי הבינלאומי, יצר איתנו קשר וביקש שנגיש לו דו"ח על מקורות המימון שלנו".
באסם סמיר, מנהל האקדמיה המצרית לדמוקרטיה, אמר לארגון Human Rights Watchכי הבנק יצר קשר עם ארגונו, הרשום כחברה אזרחית, כדי לשאול על העברת כספים משגרירות הולנד לחשבון הארגון.
לדבריו, "ראש הסניף של HSBCהתקשר אליי ושאל מדוע הארגון שלי קיבל העברה משגרירות הולנד. הסברתי שזה עבור השתלמות והוא ביקש ממני להסביר איזה סוג של השתלמות".
הצהרות ממשלתיות על ההתערבות
הארגונים הלא ממשלתיים במצרים מתייחסים בכובד ראש לחקירת התובע לביטחון המדינה. זאת, בשל הסלמה שחלה בחודש האחרון בהתבטאויות הציבוריות של הקבינט והצבא שנראה כי נועדו ליצור דה-לגיטימציה של ארגונים הזוכים למימון זר. ב-23 ביולי אמר גנרל חסן רוּוֵיני מהמועצה העליונה לערוץ אל-ג'זירה מובאשר (אל-ג'זירה ישיר) כי תנועת הצעירים "ה-6 באפריל" קיבלה מימון זר וכי התנועה התכוונה לעורר "סכסוך בין הצבא לבין העם המצרי".
במהלך ביקור שערך בוושינגטון ב-25 ביולי אמר סגן שר ההגנה, ליוואא (אלוף) מוחמד אל-עסאר, בפני קהל שנאסף במכון ארצות הברית לשלום כי המימון הזר לארגונים לא רשומים "הוא סכנה, לאור התקריות האחרונות שבהן אבדו הרבה כלי נשק משטרתיים וכ-20 אלף אסירים נמלטו מבתי הסוהר של מצרים לאחר האירועים שהתחוללו במדינה". ב-28 ביולי אמר מושיר (פילדמרשל) חוסיין טנטאווי, יו"ר המועצה העליונה, כי "יש שחקנים זרים המזינים ומקימים פרויקטים ספציפיים שכמה אנשים מוציאים לפועל בתוך המדינה... ייתכן שיש חוסר הבנה לגבי כך ששחקנים זרים דוחפים את האנשים לכיוונים לא ראויים" וכן כי אלה "אינם מעוניינים ביציבותה של מצרים".
ב-16 באוגוסט סיפר עבד אל-עזיז חגאזי, ראש הפדרציה הכללית של האגודות האזרחיות, שהנה גוף הזוכה למימון ממשלתי, לעיתון "אל-מסרי אל-יום" כי ביקש משגרירות ארה"ב לממן את ארגוני החברה האזרחית במצרים בהתאם ל"סדרי העדיפות של מצרים", וטען כי על המשרד לשיתוף פעולה בינלאומי לקבוע את זהות מקבלי התרומות בכל מקרה של מימון זר לארגונים לא ממשלתיים, וזאת כדי "להבטיח שהמימון מגיע לגורמים הראויים". בדבריו אלה שיקף חגאזי את השקפותיהם של שרי הקבינט אבו א-נגא ועבד אל-ח'אלק.
חגאזי התייחס בדבריו לסכום הכסף ששגרירות ארה"ב הודיעה קודם לכן שייעדה לארגונים למען הדמוקרטיה וזכויות האדם במצרים: "לא מתקבל על הדעת ש-40 מיליון דולר יוקדשו לזכויות האדם בשעה שיש לנו בעיות גדולות הרבה יותר מזו". בחודש מארס 2010, למעלה משנה קודם לכן, הכין חגאזי טיוטה להצעת חוק האגודות שהיה בה כדי להגביר את הפיקוח הממשלתי על ארגונים לא ממשלתיים ולחייב אותם להיות חברים בפדרציה, אך הטיוטה לא הבשילה לכדי חוק.
חופש ההתאגדות על-פי החוק המצרי והמשפט הבינלאומי
כצד לאמנה הבינלאומית בדבר זכויות אזרחיות ומדיניות ולמגילה האפריקנית בדבר זכויות האדם והעמים, מצרים מחויבת לכבד ולהבטיח את הזכות לחופש ההתאגדות, כאמור בסעיפים 22 ו-10 למסמכים אלה בהתאמה, ואסור לה להגביל זכות זו אלא באמצעות תקנות אשר "קבועות בחוק ונחוצות בתוך חברה דמוקרטית". כל הגבלה צריכה להיות בבחינת מענה לצורך ציבורי דוחק ועליה לשקף את ערכי הפלורליזם והסובלנות, שהנם מערכי היסוד של הדמוקרטיה. הגבלות "נחוצות" חייבות גם להיות מידתיות, כלומר מאוזנות בקפידה מול הטעמים הספציפיים להטלת ההגבלה; ואסור שיהיו מפלות, ובפרט לא על רקע השקפה פוליטית.
חוק האגודות הקיים, דהיינו חוק מס' 84 משנת 2002, אינו עומד בדרישות אלה, ומכאן שהוא מפר את סעיף 22 לאמנה הבינלאומית בדבר זכויות אזרחיות ומדיניות. חוק זה מסמיך את הממשלה להתערב ברישום, בניהול ובהפעלה של ארגונים לא ממשלתיים, ופוגע במימוש זכותם של תושבי מצרים להקים ולהפעיל אגודות עצמאיות. סעיף 42 לחוק מעניק לשר לסולידריות חברתית מרחב פעולה בלתי קביל לפירוק ארגונים מטעמים שונים, ומאפשר לו גם להורות על מאסרם של חברים בארגון לא ממשלתי בגין ביצוע פעולה שהייתה נחשבת לחוקית בנסיבות אחרות, ובכלל זה קבלה של מימון זר או יצירת קשר עם ארגונים זרים ללא היתר מראש, ביצוע מעשים העלולים להיחשב בעיני הרשויות כפעולות פוליטיות או פעילות של ועדי עובדים והפרה של "הסדר או המוסר הציבורי". החוק אף דורש, בסעיף 76, כי כל הארגונים ללא מטרות רווח שמספר החברים בהם גדול מתשעה ואשר פועלים בתחום הפיתוח החברתי יירשמו אצל המשרד לסולידריות חברתית, ולא – ייחשפו לענישה פלילית, כולל עונש מאסר של עד שנה אחת.
סעיף 17 לחוק קובע כי "אף אגודה לא תגייס תרומות מחו"ל [...] אלא בהיתר של שר הסולידריות החברתית", ועל-פי סעיף 42, אי-ציות להוראת חוק זו ייחשב טעם לפירוקה של האגודה. בשנת 2008 קבעה מועצת המדינה, שהיא הערכאה המנהלית העליונה במצרים, כי סעיפים 17 ו-42 אינם חוקתיים משום שהם מעניקים לזרוע המבצעת סמכויות מופרזות הפוגעות ביסודות הזכות לחופש ההתאגדות. באחד התיקים שנדונו, האגודה לסיוע משפטי בתחום זכויות האדם נ' מושל קהיר והשר לסולידריות חברתית, פסקה ב-26 באוקטובר 2008 מועצת המדינה כדלהלן:
סעיף 17 לחוק האגודות כולל דרישה לאישור מוקדם כדי לקבל מימון או תרומות מחו"ל, ומערכת זו משקפת מדיניות של הצרת חירויות הפרט, שכן [...] הפרט אינו יכול ליהנות מהחירות אלא לאחר קבלת היתר מהזרוע המבצעת, ובדרך זו נשללת מהפרט האפשרות ליהנות מזכות זו [...] ואילו מערכת המבוססת על הודעות מתירה לפרט ליהנות מהזכות ולהיחשב אחראי רק לנזק הפוטנציאלי שהדבר עלול לגרום לאחרים, והדבר משקף מערכת חופשית ודמוקרטית, ומכאן שסעיף 17 שנזכר לעיל אימץ מערכת לא דמוקרטית להנאה מזכויות חוקתיות.
פסיקה זו ביטלה את ההחלטה המנהלית לסגור את האגודה לסעד משפטי בתחום זכויות האדם, אך הכרעת בית המשפט לגבי אי-חוקתיותו של החוק לא הייתה מחייבת מעבר למקרה המסוים הזה.
באופן תיאורטי, חוק האגודות מאפשר לארגונים לפעול ביותר מתחום פעילות אחד, אף כי בפועל גורמים רשמיים דורשים מהם להצטייד מראש באישור מהמשרד לסולידריות חברתית וטווח הפעילויות המותרות נותר מוגבל באופן חמור. סעיף 11 לחוק מס' 84 מעניק לרשויות הזרוע הביצועית מרחב גדול יתר על המידה לשיקול דעת בשאלה האם לאסור על ארגונים לפעול למען יעדים שהרשויות עשויות לראות כ"מאיימים על האחדות הלאומית" או "מפרים את הסדר או המוסר הציבוריים", מינוח מעורפל שפותח פתח לשימוש לרעה בחוק ואשר שימש עד כה בסיס לדחיית בקשותיהם של ארגונים להירשם.
בזמן שלטונו של מובארכ חסם שירות ביטחון המדינה של משרד הפנים את רישומם של כמה ארגונים עצמאיים לזכויות האדם בשל "טעמי ביטחון" שלא צוינו. עם ארגונים אלה נמנים המרכז המצרי לזכויות דיור, היזמה המצרית לזכויות אישיות, האגודה המצרית נגד עינויים, מרכז הפיקוח האזרחי לזכויות האדם והמרכז העולמי לזכויות האדם. בכל אחד מהמקרים עתר הארגון לבית המשפט המנהלי בדרישה להפוך את החלטת המשרד, אך שירותי הביטחון והמשרד לא השיבו לבקשת בית המשפט למסור את הטעמים להחלטותיהם לדחות את בקשות העותרים.
בהערת הסיכום שלה, לאחר שבחנה את הדו"ח שהגישה מצרים בשנת 2002 לגבי מצב זכויות האדם במדינה, הביעה ועדת זכויות האדם של האו"ם דאגה על
ההגבלות שהוטלו באמצעות החקיקה והפרקטיקה במצרים על הקמת ארגונים לא ממשלתיים ועל פעילותם, כמו מאמצים להבטיח מימון זר, פעולות המחייבות הצטיידות מראש בהיתר של הרשויות שבלעדיו צפויים עונשים פליליים (סעיף 22 לאמנה),
והמליצה כי מצרים
תבחן מחדש את החקיקה והפרקטיקה במטרה לאפשר לארגונים לא ממשלתיים למלא את תפקידיהם ללא מכשולים שאינם עולים בקנה אחד עם הוראות סעיף 22 לאמנה, כמו הדרישה להצטייד מראש באישור, ההגבלות על מקורות המימון ופירוקם של ארגונים לא ממשלתיים בהחלטה מנהלית.
