(ניו יורק) – ארגון Human Rights Watchאמר היום כי מאז ה-28 בינואר 2011, היום שבו צבא מצרים לקח על עצמו את משימת הסיור בַרחובות שבוצעה קודם לכן על-ידי המשטרה, הוא עצר כמעט 12 אלף אזרחים והעמידם לדין בבתי משפט צבאיים. ארגון Human Rights Watchציין כי מספר זה גבוה מסך האזרחים שהועמדו לדין במשפט צבאי במהלך שלושים שנות שלטונו של חוסני מובארכ. לדברי הארגון, הדבר מערער את אושיות המעבר של מצרים מרודנות לשלטון דמוקרטי.
לדברי ג'ו סטורק, סגן מנהלת חטיבת המזרח התיכון וצפון אפריקה בארגון Human Rights Watch, "מדהים שהיו כמעט 12 אלף העמדות לדין מאז חודש פברואר והדבר מראה כיצד השליטים הצבאיים של מצרים מחבלים בתהליך המעבר לדמוקרטיה. הצבא יכול לשים קץ למשפטים אלה עוד היום – כל שנדרש כדי להפסיק את ביזוי הצדק הזה הוא פקודה אחת".
במסיבת עיתונאים שנערכה ב-5 בספטמבר אמר הגנרל עאדל מורסי מהמועצה העליונה של הכוחות המזוינים במצרים, השולטת במדינה, כי בין ה-28 בינואר ל-29 באוגוסט הועמדו לדין בבתי משפט צבאיים 11,879 אזרחים. בתי המשפט הרשיעו 8,071 מתוכם, ובהם 1,836 שקיבלו מאסר על תנאי. 1,225 הרשעות נוספות ממתינות לאישור הצבא.
בתקופת שלטונו של מובארכ נשמרו משפטים כאלה לתיקים פוליטיים בעלי פרופיל גבוה, כמו הרשעתם בשנת 2008 של סגן המדריך הכללי לשעבר של האחים המוסלמים, ח'ירת א-שאטר, ושל 24 אחרים; למקרים שבהם הנאשמים נעצרו באזור צבאי כמו מדבר סיני; ולבלוגרים שמתחו ביקורת על הצבא.
ארגון Human Rights Watchמתנגד בחריפות לכל העמדה לדין של אזרחים בבתי דין צבאיים, שההליכים בהם אינם שומרים על זכויות בסיסיות של הליך הוגן ואינם מקיימים את הדרישה לעצמאות ולהיעדר משוא פנים של בתי המשפט. בדרך כלל, הנאשמים בבתי המשפט הצבאיים של מצרים אינם נהנים מגישה לייעוץ משפטי על-פי בחירתם, והשופטים אינם מכבדים בהם את זכותם של הנאשמים להתגונן מפני המיוחס להם. השופטים במערכת השיפוט הצבאית הם קציני צבא הכפופים לשרשרת הפיקוד ולכן אינם נהנים מעצמאות שתאפשר להם להתעלם מהנחיות הממונים עליהם.
בחודשים האחרונים שוררת הסכמה כללית גדלה והולכת בין כל המפלגות וארגוני הפעילים במצרים נגד העמדתם של אזרחים לדין בבתי משפט צבאיים.
מורסי אף טען כי העמדתם לדין של אזרחים בבתי משפט צבאיים בגין הפרת דיני העונשין של מצרים תיפסק מיד עם הסרתו של מצב החירום. קציני המועצה העליונה אמרו בעבר כי דיני המשפט הצבאי מעניקים להם בסיס שיפוטי המסמיך אותם להביא אזרחים לערכאות. סעיפים 5 ו-6 לחוק זה מעניקים למערכת המשפט הצבאית סמכות שיפוט רחבה מדיי, שכן נקבע בהם כי אפשר שאזרחים יואשמו בערכאות צבאיות בפשעים המוגדרים בדיני העונשין ובלבד שהפשע בוצע באזור הנשלט בידי הצבא או שאחד הצדדים המעורבים בו הוא קצין צבא. נראה כי מאז שהצבא לקח לעצמו את מוסרות השלטון, הוא מחשיב את הארץ כולה לאזור "הנשלט בידי הצבא" ומכאן שכל אדם שהוא עלול להישפט בבתי דין צבאיים.
לדברי ג'ו סטורק, "על הצבא לבטל את מצב החירום לאלתר, אך גם בכך לא יהיה די כדי לשים קץ להעמדת אזרחים לדין במשפטים צבאיים. הרשויות במצרים צריכות לתקן את דיני המשפט הצבאי כך שיעלו בקנה אחד עם מחויבויותיה של מצרים על-פי המשפט הבינלאומי להגביל את סמכות השיפוט הצבאי לעברות צבאיות".
ב-15 השנים האחרונות גופים בינלאומיים לזכויות האדם קבעו כי העמדתם של אזרחים לדין בבתי משפט צבאיים מפרה את ערובות ההליך ההוגן המעוגנות בסעיף 14 לאמנה הבינלאומית בדבר זכויות אזרחיות ומדיניות. סעיף זה קובע כי לכל אדם שמורה הזכות להישפט בפני בית משפט מוסמך, בלתי תלוי וחסר פניות. עורכי דין מצרִים הפועלים למען זכויות האדם ערערו בשני מקרים בפני בית המשפט המצרי לעניינים מנהליים, "מועצת המדינה", על החלטתה המנהלית של המועצה העליונה להעמיד אזרחים לדין בבתי משפט צבאיים, ובית המשפט צפוי לדון בערעורים אלה במהלך חודש ספטמבר.
לדברי ארגון Human Rights Watch, רק 795 מתוך כמעט 12 אלף תיקים שנידונו בבתי המשפט הצבאיים הסתיימו בזיכוי; זהו שיעור הרשעה של 93%.
בחודש יולי פרסמה המועצה העליונה את הצהרה מס' 64 ובה הודיעה כי היא מגבילה את השימוש בבתי המשפט הצבאיים לפשעים משלושה סוגים: "בריונות", אונס ותקיפת קציני משטרה. השלכותיה המעשיות של החלטה זו מועטות משום שקטגוריות אלה מכסות את רוב רובם של התיקים שהובאו בפני בתי המשפט בחודשים האחרונים. חלק הארי של תיקי המורשעים בבתי המשפט הצבאיים אינם תיקים פוליטיים אלא תיקים הנוגעים לאנשים שנעצרו בחשד לפעילות פלילית רגילה.בין המורשעים בהליכים אלה היה אסלאם חרבי רגא, בן 16, המרצה כעת שבע שנות מאסר בכלא טורה לאחר שהורשע בחודש פברואר במשפט צבאי שבו הואשם בתקיפת עובד ציבור.
אחד האסירים הפוליטיים המוחזקים עדיין במאסר לאחר משפט צבאי בלתי הוגן הוא המפגין עמרו אל-בחיירי, שנעצר בידי אנשי צבא ב-26 בפברואר, בשעות הבוקר המוקדמות, יחד עם לפחות שמונה אנשים נוספים. לפני מעצרו פינו אנשי הצבא בכוח מפגינים מכיכר תחריר. אל-בחיירי הוכה והובא בפני תובע צבאי. לבני משפחתו נודע על מעצרו רק מפרסום בעיתון, והתגלה להם כי קרובם נשפט וכי עונשו נגזר ב-28 בפברואר, ללא נוכחות פרקליטו. אל-בחיירי מרצה עונש של חמש שנות מאסר בכלא ואדי גדיד, הנמצא במרחק של כ-640 ק"מ מביתו, ולא בכלא טורה הסמוך לקהיר. בית הדין הצבאי לערעורים קבע את הדיון בערעורו ל-1 במאי 2012.
מפגין אחר, מועטי אבו ערב, בן 21, מוחזק עדיין בכלא ואדי גדיד. קציני צבא עצרו את אבו ערב ב-3 בפברואר בכיכר תחריר. הם לקחו אותו לכלא הצבאי והביאו אותו בפני בית משפט צבאי. שם נגזר עליו עונש של חמש שנות מאסר בגין הפרת עוצר ו"בריונות". פרקליטו, עו"ד עאדל רמדאן, אמר לארגון Human Rights Watchכי הדיון בערעורו נקבע ל-24 בפברואר 2012.
לדברי סטורק, "אחת ההגנות הבסיסיות ביותר של ההליך ההוגן היא הזכות לערעור יעיל. אסור שאנשים המוחזקים במעצר ללא הצדקה ימתינו שנה וחצי עד שיתאפשר להם לערער על הרשעה שהיא בלתי הוגנת בבירור".
הבלוגר מייקל נביל, השובת כעת רעב, מרצה עונש של שלוש שנות מאסר בגין "העלבת הממסד הצבאי" ו"הפצת מידע כוזב" – למעשה, בגין הבעה לא אלימה של עמדותיו בבלוג שלו ובפייסבוק. עורכי דינו של נביל ערערו על גזר דינו, וערכאה אחרת של בית המשפט הצבאי תדון בערעור זה ב-1 בנובמבר. ב-5 בספטמבר טען מורסי בתוקף כי בפני בתי המשפט הצבאיים לא עומדים שום תיקים הנוגעים לחופש הביטוי, וכי המקרה של נביל נגע ל"העלבת הכוחות המזוינים".
בתגובה לקריאות הנשמעות יותר ויותר מהציבור להפסיק את העמדתם של אזרחים לדין בפני בתי משפט צבאיים בחר הצבא דווקא למתוח ביקורת על דרך סיקורם של המשפטים בידי כלי התקשורת. בהודעה לעיתונות שהופצה ב-7 בספטמבר הזהיר מורסי את התקשורת כי עליה להפסיק לפרסם דברי פרשנות על משפטים צבאיים ולהפיץ מידע "כוזב" בנוגע להליכים. לדבריו, "אנחנו קוראים לכל הצדדים לפעול בערוצים החוקיים לערעור על החלטות ולכל מי שיש לו זכות עמידה או לנציגיו המשפטיים להגיש תלונות ישירות לגופים המוסמכים במקום להפיץ שמועות חסרות בסיס". בתגובה לביקורת שנמתחה על הצבא, התובע הצבאי זימן עד כה לחקירה תשעה אנשים בחשד ל"העלבת הצבא". עם זאת, נביל הוא היחיד מהם שהופנה עד כה לבתי המשפט.
בנאום שנשא ב-12 בפברואר הצהיר הגנרל מוחסן אל-פנגרי, חבר המועצה העליונה, כי מצרים תקיים את חובותיה הבינלאומיות על-פי ההסכמים שעליהם חתמה. הסכמים בינלאומיים אלה כוללים את האמנה הבינלאומית בדבר זכויות אזרחיות ומדיניות, המחייבת מדינות לשמור על הזכות למשפט הוגן ועל הזכות לחופש ביטוי ולהבטיח את מימושן.
מערכת העקרונות להגנה על זכויות האדם ולקידומן באמצעות פעולה למאבק בתופעת הפטור מעונש, אשר הוצגה בפני ועדת זכויות האדם של האו"ם בשנת 2005, קובעת כי "יש להגביל את סמכות השיפוט של בתי משפט צבאיים אך ורק לעברות צבאיות ספציפיות שבוצעו בידי אנשי צבא, להוציא הפרות של זכויות האדם, שיכללו בסמכות השיפוט של בתי המשפט המקומיים הרגילים, או במקרה של פשעים חמורים על-פי המשפט הבינלאומי, בסמכות השיפוט של בית משפט פלילי בינלאומי או בסמכותו של בית משפט שהפך לבינלאומי, ובלבד שהדבר הולם את המקרה".
לדברי סטורק, "הצבא אינו יכול לבחור לעצמו אילו חלקים של המשפט הבינלאומי רלבנטיים או נוחים לשיטתו. בהתעקשותו להשתמש במשפטים צבאיים כדי לשפוט אזרחים הצבא מביע זלזול בחובותיה של מצרים על-פי משפט זכויות האדם".
