מפגינים אנטי-ממשלתיים צועקים סיסמאות בזמן הפגנה בצנעא, תימן, 4 בפברואר, 2011.

© 2011 רויטרס

(ניו יורק) - ארגון Human Rights Watch אמר היום כי ממשלות בעולם הערבי פיזרו באלימות הפגנות שככל הנראה אורגנו בהשראת ההפגנות למען הדמוקרטיה במצרים או כביטוי לסולידריות עם המפגינים במצרים, ועצרו כמה מהמארגנים.

דיכוי פעולות המחאה על-ידי כוחות הביטחון הוא חלק בלתי נפרד מהאיסורים הרגילים המוטלים על התאספויות פומביות בערב הסעודית, בסודאן, בסוריה, באיחוד האמירויות הערביות, בגדה המערבית ובתימן. לדברי ארגון Human Rights Watch, הממשלות במקומות אלה מגבילות את חופש הביטוי ואת חופש ההתכנסות, אף כי כמעט כל מדינות האזור חתמו על הסכמים בינלאומיים שבהן מעוגנות שתי החירויות הללו.

לדברי שרה לאה ויטסון, מנהלת חטיבת המזרח התיכון וצפון אפריקה בארגון Human Rights Watch, "תמונות ההתקוממות בתוניסיה ובמצרים הקסימו את הציבור הערבי, אך הפחידו את שליטיו. השליטים הגיבו בתערובת הרגילה של דיכוי והטלת מורא כדי לקטוע באִבּהּ כל פריחה דמוקרטית נרחבת יותר".

הרשות הפלשתינית / חמאס

משטרת הרשות הפלשתינית הפעילה אלימות כלפי מפגינים לא אלימים בעצרת תמיכה במפגינים במצרים שנערכה ברמאללה ב-2 בפברואר 2011. עדי ראייה סיפרו לארגון Human Rights Watch כי שוטרים מן המניין ואנשי "כוחות מיוחדים", שניתן היה לזהותם על-פי מדיהם, הכו מפגינים באגרופים, בעטו בהם, ועצרו חלק ממשתתפי האירוע וכן שני עיתונאים לפחות ועוזר מחקר בארגון Human Rights Watch.

ב-30 בינואר פיזרו כוחות הביטחון של הרשות הפלשתינית הפגנת סולידריות שנערכה מול שגרירות מצרים ברמאללה, לאחר שיום קודם לכן זימנו כמה פעמים לחקירה את אחד ממארגני ההפגנה והורו לו לבטל את ההודעה על האירוע שפרסם בפייסבוק.

רשויות חמאס ברצועת עזה דיכאו הפגנת סולידריות שנערכה ב-31 בינואר. המשטרה עצרה באורח שרירותי שש נשים ואיימה לעצור עשרים אנשים נוספים שנענו להזמנה שפורסמה בפייסבוק לצאת להפגין, מיד לאחר שהמפגינים הגיעו לגן החייל האלמוני שבעיר עזה.

סוריה

בסוריה, שירותי הביטחון עצרו חמישה מפגינים צעירים למשך כמה שעות כל אחד במהלך סדרה של פעולות מחאה שנערכו לצורך הבעת סולידריות עם המפגינים במצרים ונגד השחיתות ומחירם הגבוה של שירותי הטלפוניה הסלולאריים. אחד המפגינים נעצר ב-29 בינואר, יום ההפגנות הראשון, מפגין נוסף נעצר ב-2 בפברואר, ושלושה מפגינים נעצרו ב-3 בפברואר.

ב-2 בפברואר קבוצה של עשרים אנשים בלבוש אזרחי הכתה ופיזרה 15 מפגינים שהתכנסו בשער תומא שבעיר העתיקה של דמשק כדי לקיים משמרת מחאה ולהדליק נרות למען המפגינים במצרים. אחד ממארגני ההתאספות אמר לארגון Human Rights Watch כי שוטרים ששהו בקרבת מקום לא התערבו בנעשה. כאשר המפגינים פנו לתחנת המשטרה המקומית כדי להגיש תלונה, איש כוחות הביטחון עלב באחת המארגנות, סוהיר אתאסי, סטר לה, והאשים אותה כי היא "חיידק" וסוכנת של גורמים זרים. שירותי הביטחון של סוריה זימנו למעלה מעשרה פעילים ולחצו עליהם שלא לקיים הפגנות.

ב-4 בפברואר עצרה המשטרה את ר'סאן א-נג'אר, מנהיג ותיק של קבוצה קטנה בשם "הזרם האסלאמי הדמוקרטי", לאחר שפרסם בפומבי קריאות לסורים בחאלב להפגין למען חירות רבה יותר בארצם.

איחוד האמירויות הערביות

ב-4 בפברואר עצר מנגנון הביטחון הלאומי באיחוד האמירויות הערביות את חסן מוחמד אל-חמאדי, חבר הנהלה פעיל באיגוד המורים של איחוד האמירויות. המעצר בוצע בביתו של אל-חמאדי בח'ור פכּאן, עיר באמירות שארג'ה. מוקדם יותר אותו יום הביע אל-חמאדי בפומבי סולידריות עם המפגינים במצרים בדרשה במסגד. הוא עדיין מוחזק במעצר.

ערב הסעודית

ב-28 בינואר עצרו כוחות הביטחון הסעודיים בין שלושים לחמישים מפגינים בעיר ג'דה שבערב הסעודית, במהלך תפילות אחר הצהריים; כך, על-פי דיווח של סוכנות הידיעות רויטרס ועל-פי מקורות נוספים. ד"ר סעד אל-פקיח, מתנגד משטר סעודי השוהה בלונדון, הוא שקרא לכאורה באמצעות תכנית טלוויזיה בלוויין לקיים את ההפגנות. זאת, במחאה על האנדרלמוסיה שנגרמה בעקבות הגשם הכבד שגרם להצפות בעיר, שהובילו למותם של תושבים ולהפסקות חשמל. המשטרה עצרה מפגינים מיד עם הגיעם למקום ההתכנסות, ועשרות אחרים נאלצו להתפזר.

בערב הסעודית אין כל חוק המסדיר התכנסויות, והרשויות אוסרות באמצעות צווים מנהליים על קיום הפגנות פוליטיות. ב-21 בדצמבר זימנו גורמים במשרד הפנים אזרחים סעודים שתכננו לקיים שביתת שבת לא אלימה ב-23 בדצמבר כדי לתבוע משרות טובות יותר ושירותי בריאות וחינוך טובים יותר וכן את קיומה של רפורמה, שתכלול מיגור של השחיתות. גורמי משרד הפנים הורו לאזרחים שזומנו לבטל את פעולת המחאה, וכך הם עשו.

סודאן

ב-30 וב-31 בינואר הפעילו הרשויות בסודאן כוח מופרז לפיזורן של הפגנות, שהיו בלתי אלימות ברובן, בח'רטום ובערים אחרות בצפון המדינה. המפגינים קראו להפסקת שלטונה של מפלגת הקונגרס הלאומי ולביטול עליית המחירים שכפתה הממשלה. לדברי פעילים, הסטודנט מוחמד עבד אל-רחמאן נפצע מידי כוחות הביטחון באחת ההפגנות, ב-30 בינואר, ומת מפצעיו. לארגון Human Rights Watch לא התאפשר לאמת מידע זה באורח עצמאי, אך הארגון קרא לממשלת סודאן לחקור לאלתר את הטענות. המפגינים, שאורגנו בידי תנועות נוער ותנועות סטודנטים תוך שימוש בפייסבוק ובאמצעי תקשורת אלקטרוניים אחרים, התכנסו באתרים פומביים ובקמפוסים של אוניברסיטאות בח'רטום, באום דורמאן, באל-עובייד ובערים אחרות.

עדי ראייה בח'רטום ובאום דורמאן דיווחו כי כוחות מזוינים של משטרת המהומות ואנשי הביטחון הלאומי פיזרו קבוצות של מפגינים תוך שימוש בצינורות, במקלות ובגז מדמיע, פצעו אנשים, ומנעו מאחרים להצטרף למפגינים. לדברי העדים, חלק מהמפגינים השליכו אבנים על אנשי משטרת המהומות, אך רובם לא נקטו אלימות. רוב האנשים שנעצרו שוחררו בתוך כמה שעות, אך למעלה מעשרים בני אדם עודם נעדרים ומוחזקים, על-פי הסברה, על-ידי כוחות הביטחון הלאומי.

הרשויות בסודאן אף פגעו בעיתונאים וצנזרו עיתונים שסיקרו את פעולות המחאה. ב-2 בפברואר עצרו גורמי ביטחון למעלה מתריסר חברי מערכת העיתון הקומוניסטי אל-מיידאן, וכן סטודנטים פעילים נוספים וחברים במפלגות האופוזיציה, במה שנראה כניסיון לפגוע במתנגדי מפלגת השלטון.

תימן

בדרום תימן, כוחות הביטחון מדכאים באלימות זה למעלה משלוש שנים את ההפגנות רבות המשתתפים נגד הממשלה המרכזית ולמען עצמאות הדרום. ב-3 בפברואר השתמשו המשטרה וכוחות הצבא באזור זה בירי תחמושת חיה וכדורי גומי כדי לפזר מפגינים.

לפי דיווח של ארגון "התצפית התימנית למען זכויות האדם", נפצעו 6 אנשים ו-28 נעצרו. הארגון דיווח עוד שתומכי הממשלה תקפו את המפגינים. עם העצורים נמנה העיתונאי עבד אל-חאפז מועג'יב. שישה מהעצורים מוחזקים עדיין במחלקה לחקירות פליליות. פעיל תימני לזכויות האדם מסר את שמות העצורים: עבד אל-עלים אל-קודס, פתח מהדי, מוחמד עלי עובוד, מחמוד יאסין א-סכף, מושיר עבד אל-מאלכ ונאסר עשל.

בחריין

בבחריין פרסמה קבוצה חדשה בפייסבוק קריאה לקיים ב-14 בפברואר "יום זעם", מונח שבו נעשה שימוש במצרים. הממשלה סגרה את דף הפייסבוק.

ארגון Human Rights Watch קרא לממשלות ערביות להבטיח את זכותם של אזרחיהן לקיים התאספויות לא אלימות כדי להביע את עמדותיהם, ולבטל חוקים המגבילים את חופש הביטוי וההתאספות.

לדברי ויטסון, "במקום ללמוד מהניסיון שנרכש בקהיר ובתוניס, מנהיגים ערבים ממשיכים לטמון את ראשיהם בחול ומתעקשים לדכא אפילו את ההתאספויות הפומביות המצומצמות ביותר".