(ירושלים) - ארגון Human Rights Watch אמר היום כי כנסת ישראל הפרה את הזכות לחופש ביטוי בכך שאישרה חוק המטיל סנקציות על אנשים וארגונים הקוראים להחרים את ההתנחלויות הישראליות בגדה המערבית.

"הצעת החוק למניעת פגיעה במדינת ישראל באמצעות חרם, התשע"א-2011" עברה בכנסת ב-11 ביולי 2011, בשעות הערב המאוחרות, ברוב של 47 מול 38. ההצעה הוגשה בידי חבר במפלגת הליכוד של ראש הממשלה בנימין נתניהו. החוק מאיים בתביעות ובדמי נזיקין, ועלול לשלול מארגונים לזכויות האדם ומגופים של החברה האזרחית מעמד המזכה אותם בפטור ממס וכך לאלץ אותם לסגור את שעריהם. ארגון Human Rights Watch אמר כי דבר זה יפר את זכותם לחופש ההתארגנות ולחופש הביטוי.

לדברי שרה לאה ויטסון, מנהלת חטיבת המזרח התיכון בארגון Human Rights Watch, "בלי קשר לדעה של כל אחד על חרמות, חוק המעניש גורמים הפועלים ללא אלימות נגד מדיניות הממשלה הוא ניסיון להשתיק בעזות מצח את השיח הציבורי. החוק הזה תוקף את החברה האזרחית וישיב את הגלגל לאחור בכל הנוגע לחופש הביטוי ולחופש ההתאגדות".

החוק קובע סנקציות שיוטלו על כל אדם או ארגון הקורא לקיים חרם "כלכלי, תרבותי או אקדמי על "אדם או [...] גורם אחר" מחמת "זיקתו" לישראל, למוסדות ישראל או לכל "אזור הנמצא בשליטתה" של ישראל, ובכך הוא מתייחס לשטחים הפלשתיניים הכבושים. החוק כולל בהגדרת חרם "התחייבות שלא לרכוש מוצרים או שירותים המיוצרים או מסופקים במדינת ישראל, במוסד ממוסדותיה או באזור הנמצא בשליטתה".

החוק מאפשר לגופים מוחרמים לתבוע את הקוראים לחרם עליהם בגין נזקים, ומסמיך את בתי המשפט לקבוע כי על הקוראים לחרם לשלם לצד הנפגע פיצויים "שאינם תלויים בנזק" שנגרם בפועל. החוק אף מסמיך את הממשלה לשלול מארגונים הקוראים לחרם מעמד המזכה אותם בפטור ממס, ושולל את זכאותם של מוסדות ציבור המקדמים חרמות, כולל אוניברסיטאות, למימון ציבורי מסוגים שונים, ובכלל זה עבור מחקר ופיתוח, עידוד השקעות הון ותמיכה אחרת. ההשתתפות במכרזים ציבוריים תוגבל לחברות או ארגונים שאינם משתתפים בחרמות.

כמה מארגוני זכויות האדם והחברה האזרחית בישראל, ובהם הוועד הישראלי נגד הריסת בתים וגוש שלום, קידמו חרמות על סמך אי-חוקיותן של ההתנחלויות על-פי אמנות ג'נבה. ארגונים אחרים, ובכלל זה קואליציית נשים לשלום, נענו לקריאות למען "חרם, הימנעות מהשקעות ועיצומים" ("בי-די-אס") באמצעות פרסום מחקר על חברות הממוקמות בהתנחלויות ישראליות אשר מסייע למאמצי החרם הצרכני; מעשים אלה ניתן לפרש כעונים להגדרת הקריאה לחרם בחוק החדש.

בנוסף לאיום התביעות והקנסות הנשקף לארגונים אלה מהחוק החדש, החוק אף עלול לגרום להם לאבד את מקורות המימון שלהם. ארגונים רבים מסוג זה תלויים במממנים זרים, לעתים קרובות מאירופה, שהתקנות שלהם אוסרות במקרים מסוימים להעביר מענקים שימוסו על-ידי מדינות אחרות וכך לתרום לקופת האוצר שלהן.

ניתן להחיל את החוק גם על סופרים, אמנים ושחקנים ישראלים שקראו לשחקנים שלא להופיע במרכז תרבות שהוקם בהתנחלות אריאל ועל מרצים ישראלים שקראו לקיים חרם אקדמי על המרכז האוניברסיטאי באריאל.

על-פניו, החוק חל גם על "תושבי קבע" פלשתינאים במזרח ירושלים, אזור שישראל סיפחה לשטחה באורח חד-צדדי בשנת 1967 אך על-פי המשפט הבינלאומי עודנו נחשב חלק מהשטחים הפלשתיניים הכבושים. בהודעה שפרסמו הוועד הישראלי נגד עינויים בישראל, עמותת רופאים לזכויות אדם - ישראל, ארגון עדאלה וקואליציית נשים לשלום התייחסו ארגונים אלה ל"תוצאה האבסורדית" ולפיה "קריאת חרם מטעם תושבי מזרח ירושלים נגד מפעל ההתנחלויות" תעניק למתנחלים זכות "לדרוש פיצויים מקרבנות הכיבוש".

ארגונים ישראליים לזכויות האדם הודיעו כי יעתרו לבג"ץ נגד החוק בדרישה לבטלו בשל פגיעתו בחירויות הפרט. עם ארגונים אלה נמנית האגודה לזכויות האזרח בישראל, שלא נקטה עמדה בעד חרמות או נגדם.

החוק נגד החרם הוא גרסה מתוקנת של הצעת חוק שהוגשה בשנת 2010, ביחד עם כמה הצעות חוק נוספות שנועדו לפגוע בארגוני זכויות האדם והחברה האזרחית. בחודש פברואר נחקק חוק שהגיש ח"כ זאב אלקין מהליכוד, שעמד גם מאחורי הצעת החוק נגד החרם; על-פי חוק זה, עמותות המקבלות מימון מממשלות זרות - שעמן נמנים ארגונים לזכויות האדם אך לא ארגונים התומכים במפעל ההתנחלויות - נדרשות לדווח על תרומות אלה אחת לרבעון, במקום אחת לשנה.

בדו"ח שפרסם ארגון Human Rights Watch נמצא כי מדיניות ישראל באזורי הגדה המערבית הנתונים לשליטה ישראלית בלעדית מפלה פלשתינאים לרעה ומיטיבה עם ההתנחלויות.