ילדים בדואים פלשתינאים בדרכם לאוהל שלהם, במאהל הבדואי שלי ההתנחלות הישראלית מעלה אדומים, 15 בספטמבר 2010. ממשלת ישראל לא מכירה בטענות הבדואים והרסה בתים ובתי ספר באזור.

© 2010 גטי אימג'

(ירושלים) - ארגון Human Rights Watch אומר בדו"ח שהוא מפרסם היום כי המדיניות הישראלית בגדה המערבית נגועה באפליה קשה נגד התושבים הפלשתינאים ומונעת מהם מענה לצרכים בסיסיים בעודה מרעיפה על מתנחלים יהודים שירותים והטבות לנוחיותם. הדו"ח מצביע על דפוסי פעולה מפלים שאין להם שום הצדקה ביטחונית או אחרת, וקורא לישראל לציית לחובתה המשפטית הבינלאומית לפנות את ההתנחלויות, אבל גם לשים קץ להפרות אלה של זכויות הפלשתינאים.

מן הדו"ח "נפרדים ולא שווים: אפלייתם לרעה של פלשתינאים בידי ישראל בשטחים הפלשתיניים הכבושים", שאורכו 149 עמודים, עולה כי ישראל מפעילה שתי מערכות נפרדות עבור שתי האוכלוסיות בגדה המערבית באזורים הנרחבים שבהם היא שולטת באורח בלעדי. הדו"ח מבוסס על מקרי מבחן שבהם מושווה יחסה השונה מאוד של ישראל להתנחלויות וליישובים הפלשתיניים השכנים באזורים אלה. הדו"ח קורא לארה"ב ולמדינות החברות באיחוד האירופי וכן לבתי עסק המעורבים בפעילות באזורי ההתנחלויות להימנע מתמיכה במרכיבי מדיניות ישראליים הנוגעים להתנחלויות אשר הנם מפלים מטבעם ואשר מפרים את המשפט הבינלאומי.

לדברי קרול בוגרט, סמנכ"לית קשרי החוץ בארגון Human Rights Watch, "הפלשתינאים סובלים מאפליה שיטתית לרעה רק בגלל הגזע, הזהות האתנית והמוצא הלאומי שלהם, ונשללים מהם חשמל, מים, בתי ספר וגישה לכבישים, ובאותו זמן ממש תושבי ההתנחלויות הסמוכות נהנים מכל ההטבות האלה, שהמדינה מספקת להם. בעוד ההתנחלויות הישראליות משגשגות, הפלשתינאים הנתונים לשליטתה של ישראל כאילו לכודים בימי קדם: כמו לא די בכך שהם סובלים מהפרדה ומחוסר שוויון, לעתים קרובות אף דוחקים את רגליהם מאדמותיהם ומבתיהם".

ארגון Human Rights Watch מציין כי מדיניותה המפלה של ישראל, ההופכת את יישוביהם של פלשתינאים לבלתי ראויים כמעט למגורי אדם, גורמת לעתים מזומנות לתושבים לעזוב אותם. מסקר שנערך בחודש יוני 2009 במשקי בית ב"אזור סי", המשתרע על-פני 60% משטח הגדה המערבית ואשר נתון לשליטה בלעדית של ישראל, ובמזרח ירושלים, שישראל סיפחה באורח חד-צדדי, עולה כי כ-31% מהתושבים הפלשתינאים נעקרו מבתיהם מאז שנת 2000.

ארגון Human Rights Watch בחן הן את אזור סי והן את מזרח ירושלים ומצא כי במסגרת שתי המערכות הנפרדות - לפלשתינאים ולמתנחלים - המוחלות בשני האזורים גם יחד, מוענקות הטבות כספיות נדיבות ותמיכה בתשתיות לקידום החיים בהתנחלויות יהודיות, ואילו מיישובים פלשתיניים נמנעים במכוון שירותים בסיסיים, מה שמעניש גידול באוכלוסייתם, וכופה עליהם תנאים קשים. כאשר יחס נבדל כזה - המבוסס על גזע, על זהות אתנית או על מוצא לאומי - אינו תפור במיוחד למידותיהן הצרות של מטרות לגיטימיות, הוא מפר את האיסור היסודי על אפליה, המעוגן במשפט זכויות האדם.

המדיניות הישראלית מכתיבה היבטים רבים בחיי היומיום של הפלשתינאים תושבי אזור סי ומזרח ירושלים. מהמחקר שערך ארגון Human Rights Watch עולה כי האפלייה נגד הפלשתינאים גורמת לנישולם מאדמותיהם ומהתשתיות התומכות בהן והעברתן לשימוש התנחלויות; חסימת גישתם לכבישים ולאדמות חקלאיות; שלילת אספקה של חשמל ומים; מניעת רישיונות בנייה לבתי מגורים, בתי ספר, מרפאות ותשתית; וכן הרס בתים ולעתים אף הרס יישובים שלמים. צעדים אלה הגבילו את התרחבותם של כפרים פלשתיניים וכפו על תושביהם מצוקה קשה, שהותירה אותם בין היתר עם גישה מוגבלת בלבד לטיפול רפואי.

לעומת זאת, מדיניותה של ישראל מקדמת ומעודדת את הרחבתן של התנחלויות יהודיות באזור סי ובמזרח ירושלים, לעתים קרובות תוך שימוש באדמות ובמשאבים אחרים שלמעשה אינם עומדים לרשותם של פלשתינאים. ממשלת ישראל מעניקה למתנחלים תמריצים רבים, ובכלל זה מימון לדיור, חינוך ותשתיות, כגון כבישים מיוחדים. הטבות אלה הובילו להתרחבותן העקבית והמהירה של ההתנחלויות, ואוכלוסייתן הכוללת צמחה מכ-241,500 נפש בשנת 1992 לכ-490,000 בשנת 2010, כולל מזרח ירושלים.

בוגרט מוסיפה כי "בעוד מעצבי מדיניותה של ישראל נאבקים למען 'הגידול הטבעי' בהתנחלויות הלא חוקיות שלהם, הם מחניקים יישובים פלשתיניים היסטוריים, אוסרים על משפחות להרחיב את בתיהן, והופכים את חייהם של פלשתינאים לבלתי נסבלים. המדיניות הקשורה בהתנחלות של ישראל היא עלבון לשוויון ומכשול חמור בפני חיי השגרה הפלשתיניים".

אחד היישובים הפלשתיניים שארגון Human Rights Watch בוחן בדו"ח הוא ג'ובת א-דיב, כפר המונה 160 תושבים ושוכן מדרום-מזרח לבית לחם, ואשר הוקם בשנת 1929. הגישה לכפר אפשרית לעתים קרובות ברגל בלבד כיוון שהנתיב היחיד המחבר אותו לדרך סלולה הוא דרך עפר משובשת באורך של קילומטר וחצי. ילדים מג'ובת א-דיב נאלצים לצעוד לבית הספר בכפרים אחרים הנמצאים במרחק של כמה קילומטרים ממנו כיוון שאין בכפרם בית ספר.

בג'ובת א-דיב אין אספקת חשמל על אף בקשות רבות שהכפר הגיש להתחבר לרשת החשמל הישראלית, ואשר הרשויות הישראליות דחו. הרשויות הישראליות אף סירבו לאפשר פרויקט שמומן בידי תורם בינלאומי ואשר נועד לספק לכפר תאורת רחוב סולארית. מוצרי בשר או חלב שתושבי הכפר קונים חייבים להיאכל בו ביום, כיוון שאין בכפר מקררים, ותכופות התושבים נאלצים להסתפק במזון משומר. תושבי הכפר מסתמכים על נרות ועל עששיות לתאורה, וכן על גנראטור קטן, כאשר ידם משגת למלאו בדלק.

במרחק של כ-350 מטר מהכפר נמצאת ההתנחלות שדה בר, שהוקמה בשנת 1997. לרשותם של כחמישים תושביה עומדת דרך גישה סלולה המתחברת לירושלים באמצעות כביש מהיר חדש - "כביש ליברמן" - שעלות סלילתו הסתכמה במיליוני דולרים רבים. הכביש עוקף ערים, עיירות וכפרים פלשתיניים, כמו ג'ובת א-דיב. בשדה בר פועל בית ספר תיכון, אך תלמידים מג'ובת א-דיב אינם רשאים ללמוד בו. עבור פלשתינאים, התנחלויות מוגדרות "שטח צבאי סגור" שהם רשאים לבוא בשעריו רק עם היתרים צבאיים מיוחדים. תושבי שדה בר נהנים מאמצעי נוחות הקיימים בכל יישוב ישראלי, כגון מקררים ותאורה חשמלית, שהאור המופק ממנה נראה היטב בשעות הלילה מתוך בתי ג'ובת א-דיב.

לדברי בוגרט, "ילדים פלשתינאים באזורים הנתונים לשליטת ישראל לומדים לאור נרות, ובה בעת רואים את אור החשמל הבוקע מבתי המתנחלים. מגוחך להעמיד פנים כאילו לשלילת הגישה של ילדים פלשתינאים לבתי ספר, למים או לחשמל יש קשר כלשהו לביטחון".

ברוב המקרים שבהם ישראל הכירה ביחסה השונה לפלשתינאים - כמו במקרים שבהם היא מונעת מהם גישה לכבישים שנועדו ל"מתנחלים בלבד" - היא טוענת כי צעדים אלה חיוניים לצורך ההגנה על מתנחלים יהודים ועל ישראלים אחרים המותקפים מדי פעם בידי ארגונים פלשתיניים חמושים. אולם, לדברי ארגון Human Rights Watch, שום נימוק ביטחוני או אחר אינו יכול להסביר את היקפו העצום של השוני ביחסה של ישראל לפלשתינאים, ובכלל זה את מניעתם של רישיונות בנייה, שכמוה כאיסור בפועל על בנייה או על שיפוץ של בתי מגורים, בתי ספר, כבישים ומכלי מים בידי פלשתינאים.

יתר על כן, בהתייחסה לשיקולים ביטחוניים, ישראל פועלת לעתים קרובות כאילו כל הפלשתינאים מהווים איום ביטחוני מעצם גזעם, זהותם האתנית ומוצאם הלאומי, ואינה מתאימה את ההגבלות באופן ספציפי ליחידים שהוכח כי נשקף מהם איום ביטחוני. הגבלות גורפות מסוג זה מנוגדות לאיסור המשפטי המוטל על אפליה.

לדברי בוגרט, "העולם התנער כבר מזמן מהטיעונים המזויפים ששימשו להצדקת התייחסות לקבוצת אנשים באופן שונה מההתייחסות לקבוצה אחרת אך ורק בשל גזעם, זהותם האתנית או מוצאם הלאומי. הגיע הזמן שישראל תשים קץ למדיניות האפליה שלה ותפסיק להתייחס לפלשתינאים הנתונים לשליטתה גרוע בהרבה מכפי שהיא נוהגת ביהודים באותו אזור עצמו".

בג"ץ קבע כי אמצעים מסוימים שננקטו נגד פלשתינאים אזרחי ישראל אינם חוקיים משום שהיו נגועים באפליה. לעומת זאת, למיטב ידיעתו של ארגון Human Rights Watch, בתי המשפט בישראל לא פסקו בשאלה האם דפוסי פעולה ישראליים כלשהם בגדה המערבית מפלים פלשתינאים לרעה, אף כי עותרים העלו טענות כאלה בכמה מקרים.

ארגון Human Rights Watch אמר כי דפוסי הפעולה הנגועים באפליה בוטה מחייבים מדינות תורמות לפעול בדחיפות כדי להימנע מסיוע להפרת המשפט הבינלאומי הנגרמת על-ידי ההתנחלויות, או משוּתפוּת לדבר עברה בכל הנוגע לכך. לדברי הארגון, על מדינות אלה לנקוט צעדים משמעותיים כדי לעודד את ממשלת ישראל למלא את חובותיה.

ארגון Human Rights Watch שב וחזר על המלצתו לארה"ב, המספקת לישראל סיוע שנתי בהיקף של 2.75 מיליארד דולר ארה"ב, להשעות את המימון שהיא מעניקה לישראל בסכום השווה להוצאותיה של זו האחרונה בתמיכה בהתנחלויות. במחקר שפורסם בשנת 2003 הוערך כי הוצאות אלה מגיעות לכ-1.4 מיליארד דולר. בדומה לכך, נוכח דיווחים רבים ולפיהם ארגונים הנהנים מפטור ממס בארה"ב מעבירים תרומות נכבדות לתמיכה בהתנחלויות, הדו"ח מאיץ בארה"ב לוודא כי פטור כזה ממס עולה בקנה אחד עם חובותיה של ארה"ב להבטיח את כיבודו של המשפט הבינלאומי, ובכלל זה את האיסור על אפליה.

ארגון Human Rights Watch קורא לאיחוד האירופי, שהוא שוק ייצוא עיקרי למוצרי ההתנחלויות, לוודא כי אינו מספק תמריצים לייצוא מהתנחלויות באמצעות הענקת מעמד סחר מועדף, ולזהות מקרים שבהם אפליית פלשתינאים לרעה תורמת לייצורן של סחורות. לדוגמה, הדו"ח מתעד כיצד יבולים המיוצאים מהתנחלויות תוך שימוש במים מבארות שישראל קדחה הובילו להתייבשותן של בארות פלשתיניות סמוכות והגבילו בכך את יכולתם של פלשתינאים לעבד את אדמותיהם שלהם ואף את גישתם למי שתייה.

בדו"ח אף מתוארים מקרים שבהם בתי עסק תרמו לאפליית פלשתינאים לרעה, או הפיקו מאפליה זו תועלת ישירה. זאת, למשל באמצעות פעילויות עסקיות על אדמות שהופקעו מפלשתינאים לטובת מתנחלים שלא כחוק וללא מתן פיצויים. בתי עסק אלה מפיקים תועלת גם מסובסידיות ומהפחתות מסים שניתנות להם על-ידי הממשלה, ומגישה מפלה שזו מעניקה לתשתיות, להיתרים ולאפיקי ייצוא. ארגון Human Rights Watch קרא לבתי עסק לחקור, למנוע ולמתן הפרות כאלה, ובכלל זה לשים קץ לכל פעילות שלא ניתן להפרידה מדפוסי פעולה מפלים של ישראל.

לדברי בוגרט, "אפליה מהסוג המתקיים מדי יום בגדה המערבית ראוי שתהיה מוקצית מחמת מיאוס ואסור שתהיה נחלתו של איש. ממשלות זרות ובתי עסק זרים העלולים להיות מוכתמים בדפוסי הפעולה הלא חוקיים של ישראל צריכים לאתר מרכיבי מדיניות ופעולות התורמים לדפוסי פעולה אלה ולשים להם קץ".