(ג'נבה) - ארגון Human Rights Watch אמר היום במכתב ששלח לרשויות במצרים כי כיושבת הראש החדשה של הוועדה המנהלת של סוכנות האו"ם לפליטים עליה לחדול לאלתר ממדיניותה לירות באזרחים זרים המנסים לעבור ממצרים לשטח ישראל. על מצרים גם להפסיק לסכל את גישת סוכנות הפליטים של האו"ם לאזרחים זרים בשטחה המעוניינים לבקש מקלט מדיני.
ב-8 באוקטובר 2010 בחרו המדינות החברות בוועדה המנהלת של הנציבות העליונה של האו"ם לענייני פליטים במצרים כיושבת ראש הוועדה למשך שנה אחת. הישאם באדר, שגריר מצרים לאו"ם בג'נבה, יכהן כיו"ר הוועדה.
לדברי ג'ו סטורק, סגן מנהל חטיבת המזרח התיכון וצפון אפריקה בארגון Human Rights Watch, "מצרים הפכה היום ליושבת הראש של הוועדה המנהלת של הנציבות העליונה של האו"ם לפליטים, בעוד בשטחה שלה היא יורה במהגרים לא חמושים וחוסמת את גישתה של הנציבות לעצירים המבקשים את הגנתה. כדי להיות נאמנה למעמדה החדש כיושבת הראש של הוועדה תצטרך מצרים לעשות סדר בחצר הפרטית שלה".
מצרים התמידה בעקשנות בשימוש בכוח קטלני נגד מהגרים בעת שניסו לעבור ממדבר סיני שבמצרים לתוך ישראל, ומאז חודש יוני 2007 ירתה למוות לפחות ב-85 מהגרים לא חמושים. לדברי ארגון Human Rights Watch, היות שרוב ההרוגים היו אזרחי אריתריאה וסודאן, ניתן להניח כי לפחות לחלקם הייתה תביעה סבירה למקלט מדיני. מעשי הרג אלה, שבוצעו בידי אנשי כוחות הכפופים למשרד הפנים הפרוסים לאורך הגבול, לא נחקרו מעולם, ואיש לא נדרש לתת עליהם את הדין.
מצרים טענה כי כוחותיה המוצבים לאורך הגבול לא ביצעו שום מעשה פסול, כי סיני הוא אזור צבאי רגיש שפועלות בו רשתות לסחר בנשק ולהברחתו וכי כוחותיה יורים יריות אזהרה לפני שהם יורים במהגרים. אולם, בדו"ח שפרסם ארגון Human Rights Watch בשנת 2008 תחת הכותרת "סכנות בסיני: הסכנות האורבות למהגרים, פליטים ומבקשי מקלט במצרים ובישראל" תיעד הארגון את העובדה שברוב המקרים שבהם נהרגו מהגרים בידי הכוחות הפרוסים לאורך הגבול לא נכחו באזור שום מבריחים בעת שהכוחות פתחו באש.
אף שלמצרים יש חששות ביטחוניים לגיטימיים בכל הנוגע לסחר בלתי חוקי, על שוטריה לציית לאמות המידה הבינלאומיות, האוסרות על שימוש מכוון בירי קטלני אלא אם כן בשום אופן לא ניתן להימנע מכך לשם הגנה על חיי אדם.
על-פי אמנת הפליטים משנת 1951, אמנת האיחוד האפריקני משנת 1969 החלה על היבטים מסוימים של בעיות הפליטים באפריקה, ועל-פי האמנה נגד עינויים ונגד יחס ועונשים אכזריים, בלתי אנושיים או משפילים משנת 1984, שמצרים היא צד להן, אין המדינה רשאית להשיב שום אדם למדינה אחרת שבה צפויה לו סכנה של רדיפה או עינויים.
כיוון שלמצרים אין הליכים משלה להסדרת מעמד של פליטוּת וכיוון שאינה מעניקה מקלט מדיני לפליטים בשטחה, היא מחויבת לאפשר לנציבות האו"ם לפליטים גישה לכל האזרחים הזרים המעוניינים לבקש מקלט, ובכלל זה לאלה המוחזקים במעצר, כדי שהסוכנות תוכל להגיע להכרעה לגבי האפשרות שיוכרו כפליטים.
אולם, במרוצת שלוש השנים האחרונות גירשה מצרים שלא כחוק פליטים מוכרים כמו-גם קבוצה של אנשים שסביר להניח שכללה מבקשי מקלט שלא הצליחו להגיע אל המשרד המקומי של נציבות האו"ם לפליטים. מצרים מנעה מהנציבות גישה למאות מהגרים עצורים, ובכללם למספר לא ידוע של מבקשי מקלט, תוך הפרה של זכותם להגיש בקשה למקלט. תחת זאת, יצרו הרשויות המצריות על-פי רוב קשר עם שגרירויות ארצות מוצאם של הפליטים כדי שאלה יסייעו בהסדרת גירושם.
בחודש יוני 2008 גירשה מצרים לאריתריאה אזרחים אריתריאים רבים, שייתכן שמספרם מגיע ל-1,200. שם היו רבים מהם נתונים, כמעט בוודאות, למעצר ולהתעללות בידי המשטר, שהנו אחד המשטרים הדכאניים ביותר בעולם. הגירוש בוצע מבלי לאפשר להם קודם לכן גישה לנציבות האו"ם לפליטים. על-פי כמה דיווחים, 740 מהמוחזרים נעצרו בעקבות החזרתם על-ידי רשויות אריתריאה. בחודשים דצמבר 2008 וינואר 2009 החזירה מצרים בכפייה לאריתריאה 45 מבקשי מקלט אריתריאים נוספים. באמצע חודש אפריל 2008 גירשה מצרים 49 גברים לג'ובה שבדרום סודאן, ובהם לפחות 11 פליטים מוכרים או אנשים שבקשת המקלט שלהם תלויה ועומדת אצל נציבות האו"ם לפליטים.
לדברי ג'ו סטורק, "אם תמשיך מצרים, כיושבת ראש הוועדה המנהלת של נציבות האו"ם לפליטים, לירות באזרחים זרים המנסים לעזוב את שטחה ולמנוע מסוכנות הפליטים למלא את תפקידה ולהגן על אנשים אלה, הדבר יפגע קשות לא רק במוניטין של מצרים אלא גם באמון שנציבות האו"ם לפליטים זוכה לו".
