(ירושלים) - ארגון Human Rights Watch אמר היום כי על ממשלת ישראל להפסיק לאלתר את הריסת בתיהם של האזרחים הבדואים בנגב, עד אשר יושג הסכם סופי עם המפונים המכבד את זכויותיהם על-פי המשפט הבינלאומי. ב-17 באוגוסט 2010, בשעה 6:00 בבוקר, הגיעו ללא אזהרה מאות שוטרים לכפר אל-עראקיב, הרסו כעשרים מבנים ארעיים והותירו תושבים רבים ללא קורת גג בחום הקיץ הכבד, המגיע עד ל-40 מעלות.
ב-27 ביולי הרסו שוטרים ופקחי מנהל מקרקעי ישראל את הכפר כולו, כפי שדיווח ארגון Human Rights Watch מוקדם יותר, ומאז הם שבו שלוש פעמים נוספות כדי להרוס את המבנים הארעיים שחלק מהתושבים הקימו במקום. פעולות ההרס הביאו לפינויים בכפייה של 300 בני אדם - כמחציתם ילדים -בשעה שתביעות משפטיות שהגישו כמה מהתושבים בנוגע לקרקעות עודן מתנהלות בבתי המשפט הישראליים.
לדברי ג'ו סטורק, סגן מנהל חטיבת המזרח התיכון בארגון Human Rights Watch, "ישראל מפגינה זלזול מזעזע בזכויותיהם הבסיסיות של אזרחים שהם במקרה גם ערבים בדואים. יש להפסיק את פעולות ההריסה לאלתר".
מאז שנות השבעים הרסה ישראל אלפי בתי בדואים בנגב, ולמעלה ממאתיים מהם נהרסו מאז תחילת שנת 2009. ארגון Human Rights Watch תיעד את אפלייתם השיטתית של האזרחים הבדואים בדו"ח בן 95 עמודים בשם "לא על המפה", שראה אור בחודש מארס 2008.
הריסת הבתים בכפר ב-10 וב-17 באוגוסט היו פעולות ההרס הראשונות שביצעו הרשויות הישראליות בהיקף גדול בנגב במהלך חודש הרמדאן המוסלמי. ב-10 באוגוסט אמר לכלי תקשורת ישראליים אמציה תבואה, מנהל באגף הפיקוח במנהל מקרקעי ישראל - שהנה הסוכנות הממשלתית המופקדת על ניהול אדמות ישראל שבבעלות המדינה - כי "אם נצטרך להרוס ברמדאן - נהרוס גם ברמדאן, אך אנחנו משתדלים לגלות רגישות".
הבדואים בנגב הם אזרחים ישראלים, אך כ-90 אלף מהם חיים ביישובים "לא מוכרים" שמרחפת מעליהם סכנת הריסה. היות שהממשלה רואה בכפרים הללו יישובים לא חוקיים, היא לא חיברה אותם לשירותים ולתשתית בסיסיים, כמו מים, חשמל וביוב ואינה מספקת שירותי פינוי אשפה. מוערך כי התושבים הבדואים מהווים 25% מכלל אוכלוסיית צפון הנגב, אך לאחר שפונו מבתיהם שוב ושוב מאז שנת 1948 הם יושבים כיום על פחות מ-2% מאדמות אזור זה. ישראל מסרבת להכיר בתביעותיהם של הבדואים לבעלות על קרקעות באזור זה, ומנגד היא הקצתה שטחי אדמה נרחבים באזור לישראלים יהודים. בסדרה של חוקים, שהאחרון בהם אושר ב-12 ביולי, הכירה המדינה בדיעבד בחוות פרטיות בנגב, שכמעט כולן בבעלות יהודים.
גורמים ישראלים רשמיים טוענים כי הם פשוט אוכפים הוראות חוק הנוגעות לייעוד הקרקע ולבנייה ועומדים על כך שהבדואים יכולים להעתיק את מקום מגוריהם לשבעה יישובים קיימים שהוקמו על-פי תכנית ממשלתית או לאחד מכמה הכפרים שזכו לאחרונה בהכרה. המדינה דורשת מבדואים המעתיקים את מקום מגוריהם ליישובים הללו לוותר על כל תביעה בנוגע לאדמות אבותיהם, ויתור בלתי נתפס עבור מרבית הבדואים, שיש להם תביעות על אדמות שעברו מהורים לילדיהם במשך דורות. היישובים שהוקמו על-פי תכנית הממשלה הם שבעה מתוך שמונת היישובים העניים ביותר בישראל, ואינם ערוכים לקליטת זרם כלשהו של תושבים חדשים.
בתגובה לתביעות משפטיות שהגישו תושבים באל-עראקיב לבית המשפט המחוזי בבאר שבע ואשר עודן תלויות ועומדות טוענות הרשויות הישראליות כי לבדואים לא היו מעולם קרקעות מוכרות באזור.
ב-4 באוגוסט, לאחר שהרסו את הכפר כולו ב-27 ביולי, שבו פקחי מנהלי מקרקעי ישראל למקום מלווים בשוטרים והרסו כעשרים מבנים שהוקמו מחדש. חבר הכנסת טאלב א-סאנע נכח במקום באותו יום ופונה בכוח מאחד המבנים בידי שוטרים. א-סאנע איבד את הכרתו ונלקח לבית החולים. המשטרה עכבה שישה אנשים לחקירה ושיחררה אותם מאוחר יותר באותו יום. שלושה מתוכם קיבלו צווי הרחקה האוסרים עליהם להגיע לכפר במשך שלושה ימים.
ב-10 באוגוסט, יומו הראשון של חודש הרמדאן, הגיעו קציני משטרה ופקחי מנהל מקרקעי ישראל לכפר בפעם השלישית, בשעה 06:00 בבוקר, והרסו את כל המבנים שנבנו בו מחדש. שני אנשים נעצרו ושוחררו מאוחר יותר באותו יום.
בכלי התקשורת הישראליים דווח כי מפקד המחוז הדרומי של המשטרה, יוחנן דנינו, שביקר באזור מאוחר יותר באותו יום בלוויית מנכ"ל משרד הביטחון חגי פלד האשים את הבדואים בכך שהם "מכריחים את המשטרה לחזור לאזור" והבטיח: "אנחנו נמצה אתם את הדין ונגיש נגדם כתבי אישום פליליים... כל שקל שהמדינה צריכה לשלם אנחנו נתבע בהליך אזרחי".
דנינו הוסיף כי הפרקליטות האזרחית במחוז דרום מכינה תביעה "בסך מיליונים" נגד התושבים הבדואים ואמר כי המדינה "מנסה להעביר מסר שטרם נקלט... כי לא נאפשר את חזרתם לקרקע".
שלמה ציזר, ראש אגף הפיקוח במנהל מקרקעי ישראל, אמר לכלי התקשורת הישראליים כי הפינוי ב-27 ביולי עלה למנהל מקרקעי ישראל 300 אלף שקל, וכי המבצע כולו שהתבצע באותו יום הגיע לעלות של 2 מיליון שקל, כולל את הימים שהשקיעו 1,300 שוטרים בעבודות ההכנה, את שכירת האוטובוסים, את מסוק המשטרה, את הפרשים ואת הכוחות האחרים.
בשנת 1991 אשררה ישראל את האמנה בדבר זכויות כלכליות, חברתיות ותרבותיות, הקובעת כי עליה להבטיח את הזכות לדיור. הצהרת האו"ם משנת 2007 בדבר זכויותיהם של עמים ילידיים, המשקפת את המשפט הבינלאומי, קובעת כי לעמים ילידיים יש זכות באדמות שבאופן מסורתי היו בבעלותם, בחזקתם או שימשו אותם בדרך אחרת, וכי על מדינות להעניק לכך הכרה חוקית. בהצהרה אף נקבע כי אין להעתיק את מקום מגוריהם של עמים ילידיים ללא הסכמה חופשית שניתנה מראש ומתוך ידיעת העובדות ורק לאחר שהוסכם מראש על פיצוי צודק והוגן.
