20 בנובמבר 2008
לכבוד
מר אהוד אולמרט
ראש ממשלת ישראל

מר אולמרט הנכבד,

אנו פונים אליך על-מנת להביע דאגה עמוקה בנוגע למצור המתמשך שמטילה ישראל על רצועת עזה. המצור מונע מאוכלוסיית הרצועה גישה למזון, דלק ושירותים בסיסיים ומהווה סוג של ענישה קולקטיבית.

האמצעי בו נקטה ישראל לאחרונה, סגירה מוחלטת של כל המעברים לעזה מאז ה-5 בנובמבר, הוא חלק ממדיניות מתמשכת של ממשלתך, המונעת מאז חודש ינואר 2006 זרימה רגילה של סחורות ואנשים לתוך הרצועה והחוצה ממנה. מדיניות זו תרמה להתפתחותו של משבר הומניטארי, העמיקה את העוני והביאה לקריסה של כלכלת הרצועה. אנו קוראים לממשלתך לבטל אותה.

ממשלתך מצהירה כי ההחמרה האחרונה במצור באה בתגובה להתקפות טילים פלשתיניות על ישראל, בהן נפצעו שני אזרחים ישראלים (ב-14 וב-16 בנובמבר), ולמעלה מ-12 אחרים נזקקו לטיפול כתוצאה מטראומה. ארגון Human Rights Watch גינה שוב ושוב את התקפות הטילים הפלשתיניות המכוונות וחסרות ההבחנה על יישובים ישראליים וקבע כי הן מהוות הפרה של דיני המלחמה. לאחרונה פנינו במכתב למנהיגי חמאס וקראנו להם להימנע מביצוע התקפות מסוג זה ולעצור ולהביא לדין אנשים המבצעים או מעודדים התקפות על אזרחים.

עם זאת, הפרה של דיני המלחמה בידי צד אחד אין בה כדי להצדיק את הפרתם בידי הצד שמנגד. לפיכך, התקפות בלתי-חוקיות המבוצעות בידי ארגונים פלשתיניים חמושים אינן מצדיקות תגובה ישראלית בלתי-חוקית. המצור הישראלי על רצועת עזה, הנחשבת לשטח כבוש עליו חלה אמנת ג'נבה הרביעית, מהווה ענישה קולקטיבית המפרה את דיני המלחמה.

אף שממשלתך הקלה את ההגבלות למשך יום אחד ב-17 בנובמבר, המצב ההומניטארי השורר כעת ברצועה חמור ביותר כיוון שגבולותיה נותרו סגורים. בשבוע שעבר נאלץ האו"ם להפסיק את חלוקת המזון שלו ל-750,000 בני אדם – מחצית מאוכלוסיית הרצועה – וכעת עדיין חלים שיבושים בחלוקה.

ב-17 בנובמבר התירה ישראל ל-30 משאיות להיכנס לרצועה. רק שמונה מהן היו משאיות מזון שנועדו למרכזי החלוקה של אונר"א, כמות המספיקה להזנתם של 20,000 בני אדם. לדברי גורמים רשמיים באו"ם כעת אספקה זו כבר כמעט אזלה. על-מנת לעמוד בצרכים באזור זה על הסוכנות לייבא בכל יום לפחות 15 משאיות טעונות מזון. מאגרי המזון בשלושה מחסנים אזלו גם הם.

נוסף לכך, לדברי אונר"א, זקוקה תחנת הכוח המרכזית של הרצועה ללמעלה מ-21 מיליון ליטר של סולר תעשייתי לצורך חידוש ייצור החשמל. ברצועה שורר כעת מחסור נרחב בחשמל ואספקתו מנותקת לפרקי זמן של עד 16 שעות ליום. בכל רגע נתון מנותקים מאספקת החשמל 650,000 בני אדם בממוצע – למעלה משליש מהאוכלוסייה – כתוצאה מהפסקות חשמל יזומות ברחבי הרצועה.

לדברי משרד האו"ם לתאום עניינים הומניטאריים (OCHA) שיבש המחסור בדלק ובחשמל את שאיבת המים מ-80% מבארותיה של הרצועה. לעשרים אחוזים מהאוכלוסייה יש כעת גישה למים במשך שש שעות לחמישה ימים. לארבעים אחוזים יש גישה למים במשך ארבעה ימים בשבוע, ולארבעים האחוזים הנותרים יש גישה למים במשך שלושה ימים בשבוע בלבד.

מזה 16 יום לא הוכנסה לרצועה אספקה של גרעיני חיטה ועקב כך נסגרה לדברי OCHA תחנת הקמח הגדולה ביותר של הרצועה, "אל-פילישתינייה". מחסור בגז לבישול הביא לסגירתן של 28 מ-47 מאפיות הפיתות ברצועה, וכעת מונהג קיצוב בלחם. ברפיח ובדרום הרצועה לא פועלת כעת שום מאפייה.

ההחמרה האחרונה במצור החריפה את השלכותיו הקשות של המצור המתמשך שהטילה ממשלתך כאשר השתלט חמאס באופן מלא על הרצועה בחודש יוני 2007. הגבלות אחרות מיושמות כבר מאז חודש דצמבר 2005, אז זכה חמאס בבחירות למועצה המחוקקת בגדה המערבית וברצועת עזה. על-פי נתוני הבנק העולמי, העמיקה מדיניות זו במהלך השנה האחרונה את העוני ברצועה והביאה להפסקה של 90% מן הייצור התעשייתי בתחומה. פדרציית התעשייה הפלשתינית מעריכה כי כתוצאה מההגבלות על ייבוא ומהאיסור על ייצוא פועלות כיום רק 23 מ-3,900 המפעלים ברצועה, מתוכן שש העוסקות בייצור קמח חיטה, אחת בייצור ביגוד והיתר בעיבוד מזון.

הגבלות אלה פוגעות באוכלוסייה שהייתה כבר מלכתחילה אחת מהעניות בעולם. על-פי אונר"א שרויה קרוב ל-70 אחוזים מהאוכלוסייה בעוני עמוק (אונר"א מגדירה עוני עמוק כמשפחות המונות שש נפשות ומעלה המתקיימות מהכנסה של פחות מ-467 דולר ארה"ב לחודש). מצרים לקחה גם היא חלק במצור בכך שהשאירה את גבולותיה עם הרצועה סגורים במשך רוב השנה האחרונה, תוך שיתוף פעולה עם ממשלתך.

בחודש יוני התחייבה ישראל להקל בחלק מן ההגבלות הללו – אולם, היקף תנועת הסחורות לתוך הרצועה ותנועתם של האנשים לרצועה והחוצה ממנה כיום, מזערי ביחס להיקפם כאשר נפתחו הגבולות בפעם האחרונה לסחר חופשי. לדברי OCHA היקף היבוא בחודש אוקטובר עומד על 21 אחוזים בלבד מהיקפו בחודש בדצמבר 2005 (13,430 מטעני משאיות), לפני הבחירות למועצה הפלשתינית המחוקקת, ועל 26 אחוזים מהיקפו בחודש מאי 2007, ממש לפני שחמאס השתלט על רצועת עזה. הייצוא מרצועת עזה נאסר על-ידי ממשלתך כליל.

בחודשים ספטמבר ואוקטובר התירו מצרים וישראל לכ-6,000 עולי רגל, חולים הנזקקים לאשפוז ואנשי עסקים לצאת מהרצועה דרך המעברים ברפיח ובארז. עם זאת, ממשלות ישראל ומצרים מנעו מלמעלה מ-800 סטודנטים לצאת מהרצועה ללימודיהם בחו"ל. ההגבלות על חופש התנועה של רוב התושבים נותרו בעינן, והן מונעות מהם גישה לעבודה, לשירותי בריאות ולבני משפחה מחוץ לרצועה.

אף שישראל הסיגה את נוכחותה הצבאית הקבועה ואת מתנחליה מהרצועה בשנת 2005, היא נותרה, על-פי המשפט הבינלאומי, במעמד של כוח כובש ברצועת עזה. זאת כיוון שישראל מוסיפה לשלוט באופן אפקטיבי בהיבטים מרכזיים של החיים ברצועה. על-פי אמנת ג'נבה הרביעית, מחויבת ישראל להבטיח את אספקת המזון, ואת האספקה הרפואית לאוכלוסייה האזרחית באורח מלא ככל האפשר.

אנו קוראים לממשלתך להסיר מיד את ההגבלות על הכנסת של מזון, תרופות וכל אספקה אחרת החיונית לרווחתה של האוכלוסייה האזרחית ברצועה ולהפסיק לאלתר את כל האמצעים המהווים ענישה קולקטיבית המוטלת על האוכלוסייה האזרחית, ובכלל זה השיבושים באספקת החשמל וצמצום אספקת הדלק. כמו כן, אנו קוראים לממשלתך לכבד את הזכות לחופש תנועה, במיוחד ככל שהדבר נוגע לאנשים שנסיעתם נועדה לצורכי בריאות או השכלה.

אנו מצפים לתשובתך בנושא.

בכבוד רב,

שרה לאה וויטסון
מנהלת חטיבת המזרח התיכון וצפון אפריקה
ארגון Human Rights Watch