פריצת הגבול בין רצועת עזה למצרים שהתרחשה השבוע הביאה להקלה זמנית במצור בעל ההשפעות ההומניטאריות שמטילה ישראל על הרצועה, אולם ישראל – בתור הכוח הכובש – ממשיכה לשאת באחריות לרווחתם של 1.4 מיליון תושבי עזה – כך נמסר היום על ידי ארגון Human Rights Watch. תושבי עזה עדיין תלויים כמעט לחלוטין בישראל בכל הקשור לאספקת דלק, חשמל, צרכים רפואיים, מזון ומוצרים חיוניים אחרים.
ארגון Human Rights Watch הפנה גם קריאה לארגונים הפלשתינים החמושים בעזה לחדול מהתקפות הרקטות חסרות-ההבחנה על אזורים מיושבים בישראל, המנוגדות למשפט ההומניטארי הבינלאומי. התקפות אלה גרמו לפציעתם של 82 אזרחים ישראלים במהלך ששת החודשים האחרונים.
לדברי ג'ו סטורק, מנהל-בפועל של חטיבת המזרח התיכון בארגון Human Rights Watch, "זכותה של ישראל להגנה-עצמית מפני התקפות רקטות בלתי-חוקיות אינה מצדיקה הטלת מצור על אזרחים ושלילת מזון, דלק ותרופות הנחוצים להישרדותם, מדיניות שמהווה ענישה קולקטיבית. תושבי עזה אינם יכולים להדליק את האור, להזרים מים בברזים, לקנות מספיק מזון או להתפרנס ללא הסכמתה של ישראל".
גורמים רשמיים ישראלים אחדים טענו שהפריצה הזמנית של הגבול בין רצועת עזה למצרים פירושה שישראל משוחררת מכל אחריות לנעשה ברצועת עזה. "אנחנו צריכים להבין שכאשר רצועת עזה פתוחה אל הצד השני, אנחנו מאבדים את האחריות עליה", אמר סגן שר הביטחון של ישראל, מתן וילנאי, ב-24 בינואר 2008. "אז אנחנו רוצים להתנתק ממנה".
בשנת 2005 הסיגה ישראל את כוחותיה הצבאיים ואת המתנחלים מרצועת עזה, אולם היא עדיין שולטת במרחב האווירי, במים הטריטוריאליים ובגבולות היבשתיים של רצועת עזה – למעט בגבול עם מצרים באזור רפיח, שנפרץ השבוע. ישראל היא הספקית העיקרית של חשמל לרצועת עזה, הדרוש לאספקת מים ולטיפול בשפכים. בנוסף על כך, ישראל שולטת ברשת התקשורת של רצועת עזה, במרשם התושבים ובהכנסות ממכס וממסים. כוחות הביטחון של ישראל נכנסים לתוך רצועת עזה לעתים קרובות, כרצונם.
לדברי סטורק, "הפתיחה הפתאומית של גבול רצועת עזה עם מצרים שינתה, לעת עתה, רק אחד מבין אמצעי השליטה הרבים של ישראל על ההיבטים החיוניים של החיים בעזה. ישראל עדיין אחראית לרווחתם של האזרחים ברצועת עזה".
לדברי ארגון Human Rights Watch, מלבד העובדה שהפתיחה הלא-שגרתית של גבול רצועת עזה עם מצרים עשויה להיות זמנית, סיום כלשהו של אחריותה המשפטית של ישראל לרווחתם של תושבי עזה יחייב סיום של השליטה האפקטיבית של ישראל ברצועת עזה, לרבות במים הטריטוריאליים ובמרחב האווירי שלה, ובהכנסות ממסים וממכס. הדבר יחייב גם הקמת תשתית חדשה שתיתן מענה לצורכי הדלק, החשמל, העברת המטענים וכדומה של תושבי עזה דרך נמלי-ים, שדה תעופה, ולאורך הגבול בן 17 הק"מ עם מצרים.
פריצת הגבול ברפיח החלה ב-23 בינואר, אחרי שתנועת החמאס סייעה לפלשתינאים להפיל מקטעים מהחומה ומהגדר שמפרידים בין רצועת עזה למצרים, ממערב למעבר רפיח הרשמי, שנותר סגור. עשרות אלפי פלשתינאים – ועל פי הערכות אחדות מאות אלפים – זרמו לשטח מצרים כדי לרכוש מזון, דלק ומוצרים חיוניים. עוד עשרות אלפים נכנסו לשטח מצרים ביום שלמחרת.
ב-25 בינואר ניסו כוחות הביטחון של מצריים להשתלט על כניסת פלשתינאים מרצועת עזה ולחסום בחזרה את הגבול, אולם הפלשתינאים פתחו פתח חדש בחומה באמצעות דחפורים. בשעות אחר הצהרים התנועה כבר התחדשה ללא מפריע, כשפלשתינאים נוהגים לתוך מצרים במכוניותיהם הפרטיות.
ב-24 בינואר ביקרו אנשי ארגון Human Rights Watch במעין שוק ארעי שהקימו סוחרים מצריים ופלשתינאים בשטח ההפקר של הגבול, המכונה ציר פילדלפי. הפלשתינים קנו סיגריות, מלט, דלק, מוצרי חשמל, גנרטורים, חלקי חילוף למכוניות, חיות משק ומוצרים אחרים שחסרים ברצועת עזה כתוצאה מהגבלות הייבוא המחמירות שהטילה ישראל כבר ביוני 2006.
אנשי Human Rights Watch הבחינו בארבע פרצות משמעותיות בגדרות הגבול. הפּרצה הגדולה ביותר, בסמוך למוצב צה"ל לשעבר המכונה סלחאדין, הייתה ברוחב של כ-250 מטרים.
כוחות של משמר הגבול המצרי, מצוידים בציוד לפיזור הפגנות, ניסו לשמור על הסדר בצד המצרי של הגבול. כוחות ביטחון מצרייים נוספים איישו מחסומים בקרבת העיר אל-עריש, כ-50 ק"מ דרומית-מזרחית לרפיח. מושל צפון סיני, גנרל אחמד עבּד אל-חמיד, אמר שמצרים לא תתיר לפלשתינאים לנסוע מעבר לאל-עריש.
בצדו העזתי של הגבול הבחינו אנשי Human Rights Watch באנשי כוחות הביטחון שבשליטת חמאס, לובשי מדים, ובחברי גדודי אל-קסאם, אנשי הזרוע הצבאית של חמאס, במדים שחורים ובבגדים אזרחיים, כשהם בודקים באופן אקראי מכוניות ואנשים עמוסי מוצרים שנרכשו במצרים. אנשי כוחות הביטחון אמרו לנציגי ארגון Human Rights Watch שהם מחפשים בעיקר סמים אסורים.
שני פעילים של גדודי אל-קסאם במעבר הגבול אמרו לנציגי Human Rights Watch שהם לא מאפשרים הכנסה של כלי נשק, אולם פעיל אחר אמר שההגבלה חלה רק על אנשים שאינם מוּכּרים כפעילים ב"כוחות ההתנגדות". עומס התנועה והיעדר השליטה לא איפשרו לכוחות החמאס לבדוק את הרוב הגדול של בני האדם והמכוניות.
כוחות הביטחון של חמאס הציבו מחסומים גם בצמתים מרכזיים בתוך רצועת עזה, לבדיקה של מכוניות. נציגי Human Rights Watch צפו בהם בעת שביצעו מעצר של אדם אחד, כפי הנראה בגין החזקת סמים.
מאז השתלטות החמאס על הרשות הפלשתינית במרץ 2006, בעקבות נצחון התנועה בבחירות שהתקיימו בינואר של אותה שנה, ובמיוחד לאחר חטיפתו של החייל הישראלי רב"ט גלעד שליט על ידי חמאס בחודש יוני, הפכה ישראל את יציאתם של פלשתינים מרצועת עזה לקשה ביותר. בעקבות ההשתלטות האלימה של חמאס על עמדות השלטון בעזה ונטילתן מידי תנועת פתח היריבה, ביוני 2007, החלה ישראל לחסום, לעכּב ולהקשות באופן שרירותי על יציאתם מהרצועה של אנשים הסובלים מבעיות רפואיות דחופות, שחייבים לצאת מעזה לקבלת טיפול דחוף. מספר חולים פלשתינאים שלא הצליחו להגיע לבתי חולים בישראל או במצרים – מתו.
כ-6,000 בני אדם המחזיקים באזרחות זרה, בתושבוּת קבע זרה, בהיתרי עבודה, בוויזות סטודנט או באישורי קבלה לאוניברסיטה בחו"ל מצאו את עצמם לכודים בשטחה של רצועת עזה, ובקשותיהם להיתרי יציאה נדחו מ"סיבות ביטחוניות" שלא פורטו.
לא ברור עדיין כמה מבין אנשים אלה יצאו מרצועת עזה למצרים במהלך הימים האחרונים, והאם יתאפשר להם לנסוע מעבר לאל-עריש, לקהיר.
פריצת גדר הגבול התרחשה חמישה ימים אחרי שישראל הטילה סגר כללי על כניסת סחורות לרצועת עזה, בתגובה על המשך ירי הרקטות הפלשתיני. פריצה מוקדמת יותר של אותו גבול, בזמן נסיגת כוחות צה"ל בספטמבר 2005, תוּקנה במהירות.
גורמים ישראלים רשמיים אמרו שלא יאפשרו לסגר לגרום למשבר הומניטארי. "אנחנו לא נפגע במוצרי מזון לילדים ובתרופות לנזקקים", אמר השבוע ראש הממשלה אהוד אולמרט.
"מנהיגי ישראל משתעשעים במשחקי מלים, וטוענים לגבי כל הידוק נוסף של מכבש הלחצים שהוא לא יגרום למשבר הומניטארי", אומר סטורק. "אבל עבור האנשים הרגילים ברצועת עזה – אלו שאין להם כל קשר לחמושים – זהו משבר הומניטארי שנמשך כבר למעלה משנה, עם כלכלה מתמוטטת, הפסקות חשמל וביוב שעולה על גדותיו".
נראה שהתבטאויות מצד גורמים ישראלים רשמיים השבוע מאשרות את העובדה שהסגר מהווה ענישה קולקטיבית. ב-24 בינואר אמר אולמרט: "אין כל הצדקה לדרוש מאתנו לאפשר לתושבי עזה לחיות חיים נורמליים בשעה שלעבר שדרות ולעבר יישובים אחרים בדרום נורים פגזים ורקטות מתוך הרחובות והחצרות שלהם".
דובר משרד הביטחון, שלמה דרור, אמר: "אם הפלשתינים לא יחדלו ממעשי האלימות, יש לי הרגשה שהחיים של אנשי עזה לא יהיו קלים".
ישראל הקלה מעט את הסגר ב-23 בינואר, בעקבות גל של ביקורת בינלאומית, והסכימה לספק את כמות הדלק הדרושה להפעלת תחנת הכוח היחידה של עזה למשך שבוע אחד, אבל חזרה והגבילה את האספקה זמן קצר אחרי פריצת הגבול.
בסביבות 60 אחוזים מצריכת החשמל של רצועת עזה מסופקים על ידי ספק ישראלי מסחרי. מצרים מספקת כ-10 אחוזים מהצריכה לדרום הרצועה, ותחנת הכוח היחידה של עזה מייצרת כ-25 אחוזים מהצריכה.
בערב של ה-20 בינואר נאלצה תחנת הכוח להפסיק לחלוטין את ייצור החשמל בגלל מחסור בסולר לתעשייה, שמגיע מישראל. כנעאן עוביד, סגן מנהל רשות האנרגיה הפלשתינית, אמר לנציגיHuman Rights Watch שהדלק בתחנת הכוח יספיק רק עד ה-27 בינואר.
ההגבלות המדודות שהטילה ישראל על אספקת סוגי הדלקים השונים, כגון סולר למכוניות, סולר לתעשייה ובנזין, החלו ב-28 באוקטובר, בתגובה על המשך ירי הרקטות על ידי ארגונים פלשתינים חמושים. בחודש נובמבר אישר בית המשפט העליון של ישראל את הקיצוצים באספקת הדלק, אבל הורה למדינה לעכב את הקיצוצים שהוצעו באספקת החשמל, עד שהמדינה תוכל להוכיח שקיצוצים אלה לא יפגעו בשירותי הרפואה ובשירותים האחרים החיוניים לאוכלוסייה האזרחית.
הקיצוצים באספקת הדלק, שנועדו להפעיל לחץ על חמאס כדי שיפעל נגד הארגונים החמושים, השפיעו באופן ישיר על רווחתה של האוכלוסייה האזרחית. תושבי עזה סובלים מהפרעות מחמירות והולכות לחיי היומיום שלהם כתוצאה מהקיצוצים באספקת הדלק.
על פי דו"ח של האו"ם, המחסור בחשמל גרם לכך של-40 אחוזים לפחות מתושבי הרצועה אין גישה למים זורמים, ולקריסה של מערכת הביוב. שלושים מיליון ליטרים של מי-ביוב לא-מטופלים נשפכו לים מידי יום, נאמר בדו"ח האו"ם. בתי החולים בעזה, שנאלצים להסתמך על גנרטורים, צמצמו את השירותים שהם מגישים לאוכלוסייה.
נציגי תוכנית המזון העולמית של האו"ם דיווחו על מחסור בבשר, בקמח חיטה ובמוצרי מזון קפואים. כמות הסיוע ההומניטארי ומשלוחי המזון המסחריים שנכנסה לרצועת עזה בין ה-14 ל-20 בינואר הסתכמה ב-31 אחוזים בלבד מצורכי המזון הבסיסיים.
לדברי ארגון Human Rights Watch, ההחלטה של ישראל להגביל את אספקת הדלק וייתכן שגם את אספקת החשמל לרצועת עזה, כפעולת תגמול על ירי הרקטות, מהווה הפרה של עיקרון בסיסי במשפט ההומניטארי הבינלאומי, שאוסר על ממשלה שמחזיקה בשליטה אפקטיבית על שטח כלשהו לתקוף או למנוע אספקה של מוצרים שהם בעלי חשיבות חיונית לשרידותה של האוכלוסייה האזרחית. יש בכך גם משום הפרה של חובתה של ישראל בתור הכוח הכובש לשמור על בריאותה ורווחתה של האוכלוסייה הנתונה תחת כיבוש.
ב-27 בינואר ידון בית המשפט העליון של ישראל בעתירתם של ארגוני זכויות אדם ישראלים ופלשתינים, הטוענים שהקיצוצים באספקת החשמל מהווים למעשה ענישה קולקטיבית, המנוגדת למשפט ההומניטארי הבינלאומי.
לדברי ארגון Human Rights Watch, מצרים נושאת אף היא בחלק מהאשמה במשבר ההומניטארי ברצועת עזה, מכיוון ששמרה במידה רבה על גבול סגור ברפיח במהלך המצור הישראלי. בעתיד, עליה לנקוט בצעדים הדרושים על מנת לאפשר מעבר של אנשים וסחורות, ובמיוחד מעבר של סיוע הומניטארי ושל מקרים רפואיים דחופים, וזאת תוך בקרה על תנועת כלי הנשק והחומרים המשמשים לתקיפת אזרחים ישראלים.
"שלושת הימים האחרונים מוכיחים שמצרים יכולה לתרום להקלת המשבר ההומניטארי ברצועת עזה", אומר סטורק.
