תמונותיהם של רופאים קודרי פנים עומדים בינות לגופות ולהריסות לאחר הפיצוץ בבית החולים "אל-אהלי ערב" בעזה היכו בתדהמה את העולם כולו עוד בטרם התאושש מהתקיפות המזעזעות בהנהגת חמאס וההפצצות הבלתי-פוסקות של ישראל ברצועה והסגר המוטל עליה. מומחי האו"ם מזהירים כי "פשעי זוועה הם תהליכים, לא אירועים בודדים. יש להם סימנים מקדימים בדמותם של גורמי סיכון וסימני אזהרה מוקדמים [...] כך שיש הזדמנויות רבות למנוע הסלמה של משברים. ואולם, משלב מסוים והלאה, אפשרויות הפעולה מצטמצמות וגובות מחיר כבד יותר". בשנת 2021, ממשלת בריטניה התחייבה לאמץ גישה רב-ממדית להתמודדות עם סכסוכים ועם חוסר יציבות, בדגש על מניעה.
נורות האזהרה הבהבו טרם מעשי הטבח בהנהגת חמאס ב-7 באוקטובר – שרשרת ארוכה של תקיפות בלתי-חוקיות של הצבא הישראלי ושל ארגונים פלסטיניים חמושים, דיכוי חסר תקדים ואפרטהייד כלפי פלסטינים, דה-הומניזציה של פלסטינים בפיהם של גורמים ישראלים רשמיים והאדרה של תקיפות על אזרחים מטעם חמאס וארגונים פלסטיניים חמושים אחרים. מגמות אלו החריפו בשל היעדר אמצעים לריסון גורמים המועדים לביצוע זוועות.
מומחים למניעת זוועות מזכירים לעיתים קרובות אירועי "טריגר". האכזריות של 7 באוקטובר גרמה לטלטלה עמוקה בקרב הישראלים. הטראומה הנוכחית בעקבות החזקת עשרות בני ערובה בעזה, שהוחרפה עם פרסום סרטון של צעירה ישראלית-צרפתייה בשבי החמאס ב-16 באוקטובר, מעמיקה את הזעם. משיחות עם חברים ושותפים ישראלים עולה כי כמעט כולם מכירים מישהו שנהרג כשלוחמים בהנהגת חמאס ירו באזרחים בהמוניהם וחטפו בני ערובה לרצועה, או ששרד בעור שיניו את המתקפה כשהוא מסתתר במשך שעות ארוכות בעוד חמושים עורכים מסע ציד בבתי האזרחים. על פי גורמים ישראליים, הלוחמים הרגו יותר מ-1400 ישראלים. המעשים הללו הם פשעי מלחמה מתועבים, ועל האחראים להם לתת את הדין.
במעשי ההרג המכוונים שלהם, התוקפים בהנהגת חמאס הוכיחו את יכולתם ואת נכונותם לבצע זוועות, וארגונים חמושים בעזה מוסיפים לירות ללא הבחנה אלפי רקטות לעבר אזורים מאוכלסים בישראל. דובר חמאס שאיים ב"הוצאה להורג של אחד מאזרחי האויב המוחזקים בידינו כבני ערובה" שתשודר "בווידיאו ועם שמע", אמר כי "האויב אינו מבין את שפת המוסר והאנושיות" והסביר שהוא פונה אליו "בשפה שהוא מבין היטב".
מהלכי התגובה הצבאית של ישראל נראים כמשקפים את מה שארגון זכויות האדם הישראלי "בצלם" מגדיר כ"מדיניות נקמה". בקרב החברה האזרחית הישראלית, לרבות בני משפחות ההרוגים ובני הערובה, ניכרים מאמצים להתנגד לניצול של אבלם כדי להצדיק את הרס הרצועה. דומה כי הפצרותיהם נופלות על אוזניים ערלות, שכן ממשלת ישראל דבקה בשיח מסית, ועולה ממנו כי יש להעניש קולקטיבית את כל אוכלוסיית הרצועה – 2.2 מיליון אנשים במספר, מחציתם ילדים.
הצבא הישראלי וראש הממשלה בנימין נתניהו משתמשים ברשתות החברתיות כדי לשתף בתרועת ניצחון צילומים של תקיפות אוויריות שהופכות רחובות ושכונות ברצועה לעיי חורבות, מבלי להזכיר מטרות צבאיות. דובר צה"ל ישראל דניאל הגרי התרברב כי "עזה תהפוך בסופו של דבר לעיר של אוהלים. לא יהיו בניינים", והוסיף כי "הדגש הוא על נזק ולא על דיוק".
על פי משרד הבריאות של עזה, מ-7–19 באוקטובר, נהרגו בעזה יותר מ-3,785, בהם למעלה מ-1,500 ילדים. בתגובה להבעת דאגה כלפי ילדים בעזה, מירב בן ארי, חברת כנסת מטעם מפלגת יש עתיד, אמרה מעל דוכן הנואמים: "הילדים בעזה הביאו על עצמם את זה".
ב-9 באוקטובר אמר שר הביטחון יואב גלנט: "אנחנו נלחמים בחיות אדם ואנחנו נוהגים בהתאם". שר האנרגיה ישראל כץ, שהורה לנתק את אספקת החשמל, הדלק והמים לכל תושבי עזה, אמר כי "אין סיבה" לספק סיוע הומניטרי לעם הפלסטיני עד שכוחות ישראליים "יחסלו" את חמאס.
אפילו נשיא המדינה יצחק הרצוג, בעודו מצהיר כי ישראל מכבדת את המשפט ההומניטרי הבינלאומי, אמר כי "אומה שלמה נושאת באחריות".
קריאות לביצוע זוועות המוניות על ידי צד בעל יכולת ביצוע לצד נקיטת פעולות העולות בקנה אחד עם הקריאות הללו, מצריכות תגובה רצינית ויעילה מהקהילה הבינלאומית. עורכי דין יהודים בולטים בבריטניה פרסמו קריאה לישראל ללכת לאורם של דיני המלחמה. לעומת זאת, גורמי ממשל בבריטניה אימצו את גישה של ישראל באופן מפורש יותר.
ביקורים רמי דרג בתל אביב של רישי סונק וג'ו ביידן, בשילוב הווטו האמריקאי וההימנעות של בריטניה בהצבעה על החלטה מאוזנת של מועצת הביטחון, שכללה גינוי חד-משמעי של התקפות 7 באוקטובר ופעולה לקידום מתן סיוע, מעבירים את המסר הלא נכון. פוליטיקאים בכירים בבריטניה, לרבות שר החוץ ג'יימס קלברלי ומנהיג מפלגת הלייבור קיר סטארמר לא גינו את הסגר הבלתי-חוקי של ישראל. הגיע הזמן לעמדה ברורה הרבה יותר מצד מנהיגים במערב – גינוי של הפרות מייד עם התרחשותן ונקיטת פעולה נגד האחראים לפשעים בינלאומיים.
אנחנו עדים כרגע לאובדן חיים בהיקפים שטרם נראו בהיסטוריה המודרנית של ישראל ופלסטין. כאשר מוסדות בינלאומיים משותקים בשל המבוי הסתום שהם לכודים בו, בשעה קשה זו ולפני שיהיה מאוחר מדי, על מנהיגים להגדיל לעשות ולנקוט פעולה נחרצת כדי למנוע זוועות המוניות.
