(עזה) – ארגון Human Rights Watch אמר היום כי ישראל מטילה הגבלות מופרזות על ביקורי משפחות אצל אסירים פלסטינים מרצועת עזה. על ממשלת ישראל לציית למשפט ההומניטארי הבינלאומי ולפעול יותר כדי לאפשר את הקשר בין אסירים למשפחותיהם.
ישראל מחזיקה ב-334 אסירים מרצועת עזה שהורשעו או הועמדו לדין בגין "עבירות ביטחוניות" הקשורות לסכסוך הישראלי-פלסטיני, כך על-פי נתונים רשמיים שסופקו לארגון זכויות האדם הישראלי בצלם. בין האסירים שתי נשים וילד. עציר נוסף מוחזק ללא משפט מכוח חוק "כליאתם של לוחמים בלתי חוקיים".
לדברי שרי בשי, מנהלת תחום ישראל/פלסטין בארגון Human Rights Watch, "ממשלת ישראל כולאת אסירים מרצועת עזה באופן בלתי חוקי בתוך ישראל ולאחר מכן מקשה מאוד על משפחותיהם לבקרם. החששות הביטחוניים של הממשלה בנוגע לכניסת משפחות אלה לישראל לצורך ביקור יקיריהן הן פרי התנהלותה שלה".
ישראל כולאת את רוב האסירים הפלסטינים שנעצרו בשטח הכבוש בתוך תחומי ישראל, תוך הפרה של המשפט ההומניטארי הבינלאומי האוסר על העברת תושבים משטח כבוש. לאחר מכן היא מחייבת בני משפחות לקבל היתרים מהצבא כדי להיכנס לישראל לבקרם. משמעות הדבר היא שבני משפחות חייבים לעבור תחקיר ביטחוני בשב"כ כדי לבקר את קרובי משפחתם הכלואים.
אמנם, מחובתה של ישראל להבטיח שביקורים בבתי כלא מתקיימים בתנאים של בטיחות וביטחון; אך הרשויות מטילות על כניסת בני משפחה מרצועת עזה לישראל הגבלות כלליות, אשר מקשות על ביקורים אצל קרובי משפחה כלואים מעבר להכרח הבטחוני. לעומת זאת, בני משפחותיהם של יותר מ-6,000 אסירים ועצירים פלסטינים מהגדה המערבית כפופים רק לחלק מההגבלות הללו, ויכולים לבקר את קרוביהם הכלואים לעיתים קרובות יותר. בני משפחה מישראל כפופים רק להגבלות שמטיל שירות בתי הסוהר של ישראל (שב"ס).
השב"ס מתיר ביקורים אצל כל האסירים מדי שבועיים וביקורים תכופים יותר אצל עצירים לפני משפט. לעומת זאת, משפחות פלסטיניות מרצועת עזה יכולות לקבל היתר כניסה מהצבא לצורך ביקור בבית כלא אחת לחודשיים לכל היותר.
בנוסף, בעוד השב"ס מתיר לכל בני המשפחה מדרגה ראשונה וכן לסבים וסבתות לבקר אסירים ביטחוניים, הצבא הישראלי מתיר רק לבני זוג, הורים וילדים מתחת לגיל 16 להיכנס לישראל מרצועת עזה לצורך ביקורים. אחים ואחיות, סבים וסבתות ובנים ובנות בני 16 ומעלה אינם מורשים להיכנס. הגבלות אלה אינן חלות על משפחות מהגדה המערבית.
על אף שהשב"ס מתיר לעד שלושה מבוגרים ולמספר בלתי מוגבל של ילדים מתחת לגיל 18 להשתתף בכל ביקור, הצבא הישראלי מעניק בכל פעם היתרי כניסה לשלושה מבקרים בלבד לאסיר, ובכלל זה ילדים. אמנם, יש להתחשב בשיקולי הבטיחות והביטחון; אך הגבלת מספר הילדים מכבידה במיוחד על פלסטינים מרצועת עזה, שבה משפחות גדולות הן תופעה רווחת.
לדברי בשי, "לביקורי משפחות אין הרבה משמעות אם בנים ובנות אינם יכולים לפגוש את הוריהם".
ישראל מחייבת משפחות מהרצועה לנסוע לבתי הכלא באוטובוסים, בליווי משטרתי, אולם אינה מספקת את האוטובוסים. לפיכך מוטל על הצלב האדום הבינלאומי להסדיר את שירותי ההסעות ולממן אותם. את הליווי המשטרתי מספקת הממשלה. כדי לבקר קרוב משפחה כלוא נאלצים בני משפחה, ובהם ילדים קטנים, קשישים וחולים, וכן אנשים עובדים, לצאת מבתיהם באמצע השבוע, לפני עלות השחר, ולשוב רק בשעות אחר הצהריים המאוחרות או הערב. משך הביקור הוא 45 דקות, והוא מתקיים כשקיר זכוכית מחוסמת חוצץ בין האסיר למבקריו.
לדברי ארגון Human Rights Watch, על אף שאין זה ישים להחזיק אסירים אלה ברצועת עזה כיוון שישראל הפסיקה את הנוכחות הקבועה של כוחות הקרקע שלה ברצועה בשנת 2005, ישראל יכולה להחזיק אותם בגדה המערבית, החלק השני של השטח הפלסטיני הכבוש, וכך עליה לעשות. האיסור על הוצאת אסירים מהשטח הכבוש נועד, בין היתר, לאפשר להם לשמור על קשרי משפחה, ועל ממשלת ישראל לעשות כל מה שניתן כדי לאפשר ביקורים של בני משפחה מהרצועה.
חלק מהאסירים נעצרו עוד לפני שנת 2005, בעת שלישראל הייתה עדיין נוכחות קבועה של כוחות קרקע ברצועה, ואחרים נעצרו בעשור האחרון, במהלך פשיטות או בעת שהגיעו למעבר הגבול כדי להיכנס לשטח ישראל.
מעת לעת השעתה ישראל לחלוטין את ביקורי המשפחות מרצועת עזה בתגובה להתחדשות מעשי האלימות או להתפתחויות פוליטיות. בפעם האחרונה הדבר נעשה בשנת 2014, על אף שהרשויות לא טענו שהאסירים או בני משפחותיהם היו מעורבים במעשי האלימות. בין השנים 2007 ו-2012 ישראל אסרה לחלוטין על ביקורי משפחות מרצועת עזה, כשהיא תולה זאת בין היתר בעובדה שארגונים חמושים ברצועה החזיקו בשבי את החייל הישראלי גלעד שליט, ולא התירו לו לקבל ביקורים.
כיום, ארגונים חמושים ברצועת עזה מחזיקים על-פי הסברה בשלושה אזרחים ישראלים הלוקים בנפשם, אשר חצו את הגבול לתוך הרצועה, ובגופותיהם של שני חיילים ישראלים שנהרגו בלחימה בשנת 2014. ארגונים אלה, וכמוהם גם ממשלת חמאס, לא סיפקו כל מידע למשפחותיהם, והם אינם מאפשרים לאזרחים הישראלים שבהם הם מחזיקים קשר עם החוץ ומסרבים ללא כל הצדקה לאפשר לצלב האדום הבינלאומי לבקרם, תוך הפרה של המשפט הבינלאומי. בחודש יולי הפגינו בני משפחותיהם של האזרחים הישראלים והחיילים שנהרגו בנתיב שבו עוברים האוטובוסים המסיעים קרובי משפחה מרצועת עזה לביקורים ובכניסה לאחד מבתי הכלא. לדברי בני משפחות של אסירים הדבר עיכב את הביקורים. ארגון Human Rights Watch אמר כי מעשיהם הבלתי חוקיים של הארגונים הפלסטיניים המחזיקים באזרחים אלה אינם יכולים להצדיק הטלת הגבלות בלתי נחוצות על ביקורי משפחות מרצועת עזה.
משפחות של אסירים תיארו בפני Human Rights Watch את ההגבלות שהוטלו עליהן בנוגע לביקור יקיריהם. סנאא אל-חאפי, בת 44, שהורשעה בהעברת כספים לחמאס ונידונה ל-12 חודשי מאסר, מוחזקת לדברי בנה איימן אל-חאפי וארגון א-דמיר לזכויות אסירים במתקן כליאה לנשים בצפון ישראל. איימן אל-חאפי סיפר לארגון Human Rights Watch כי הרשויות הישראליות אסרו על בעלה ועל שבעת ילדיה לבקר אותה, ככל הנראה משום שהממשלה אינה מוכנה לספק את הליווי הנדרש לבני משפחתה. לדבריו, שתיים משלוש אחיותיה של אל-חאפי, הגרות בגדה המערבית, יכולות לבקר אותה. זאת משום שרבים מהאסירים מהגדה המערבית מוחזקים בצפון ישראל ולפיכך מתקיימים באזור ביקורים קבוצתיים מאורגנים מהגדה.
עבד אל-חלים אל בילביסי, בן 48, נידון למאסר עולם בגין השתתפות בהתקפה שבה נהרגו 21 חיילים ישראלים ואזרח ישראלי אחד בשנת 1995. בשל ההגבלות הישראליות, בתו הבוגרת ושניים מבניו הבוגרים לא ראו אותו כבר בין 9 ל-12 שנים. רק אשתו, איבתיסאם אל-בילביסי, מורשית לבקרו אחת לחודשיים. לדבריה, בימי הביקור היא יוצאת מביתה בשעה 05:00 לפנות בוקר, וחוזרת למחנה הפליטים ג'באליא רק בסביבות 20:00 בערב. בתו בת ה-23, שימאא אל-בילביסי, לא ראתה את אביה מזה 12 שנה. היא סיפרה לארגון Human Rights Watch כי היא מתגעגעת אליו במיוחד במהלך שינויים משמעותיים בחייה, למשל כשהחלה את לימודיה באוניברסיטה.
המשפט ההומניטארי הבינלאומי, כולל אמנת ג'נבה הרביעית משנת 1949 ותקנות האג משנת 1907 המסדירים את הכיבוש הצבאי, מחייבים את הכוח הכובש לכבד את התא המשפחתי. סעיף 27 לאמנת ג'נבה הרביעית, למשל, קובע כי "זכויותיהם המשפחתיות" של אזרחים צריכות להישמר בכל עת. סעיף 49 אוסר על העברה של יחידים, כולל אסירים, מהשטח הכבוש, "יהיה המניע אשר יהיה". סעיף 76 קובע במפורש כי אנשים שהורשעו צריכים לרצות את עונשם בשטח הכבוש. הצלב האדום הבינלאומי כבר ביקר את ישראל בפומבי על כך שהיא כולאת אנשים מחוץ לשטח הכבוש.
תושבי שטח כבוש שהורשעו ונכלאו על פי החוק הפלילי של הכוח הכובש שומרים על זכויותיהם על פי משפט זכויות האדם הבינלאומי. לאסירים בכל נסיבות שהן יש זכות להגנה על חיי המשפחה שלהם, ובכלל זה שמירה על קשר עם בני משפחה. כללי הסטנדרט המינימלי לטיפול באסירים של האו״ם ("כללי מנדלה") מגנים, מתוקף כלל 58, על זכותו של אסיר לקבל ביקורים של בני משפחה וחברים "במרווחי זמן קבועים".
ממשלת ישראל צריכה לעמוד בהתחייבויותיה לאפשר ביקורים של בני משפחה; לכלול אחים, אחיות וילדים בכל גיל בקטגוריית המבקרים המורשים; ולהימנע מהשעיית ביקורי משפחות מסיבות שאינן קשורות לביטחון הביקורים עצמם. כדי לאפשר למספר רב ככל האפשר של ילדים לבקר את הוריהם הכלואים, על שלטונות הצבא למנות רק בוגרים במסגרת שלושת המבקרים המורשים להיכנס לישראל בכל ביקור אצל אסיר, ולהתיר את כניסתם של ילדים נוספים מתחת לגיל 18 בכפוף לשיקולי הבטיחות והביטחון בכלא.
לדברי ארגון Human Rights Watch, בעוד שלא ניתן להחזיק את האסירים ברצועה, על ממשלת ישראל להעביר אסירים מעזה למתקנים בגדה המערבית. הדבר יבטיח כי האסירים נותרים בשטח הפלסטיני הכבוש בהתאם לדרישות המשפט הבינלאומי, ויקל על ביקורי קרובים מהגדה המערבית. לפי נתוני ארגון זכויות האדם הישראלי גישה, לכ-7% מתושבי עזה הבוגרים יש קרובי משפחה מדרגה ראשונה בגדה המערבית.
בני משפחה מעזה יצטרכו אמנם לעבור דרך שטח ישראל באוטובוסים, ולכן יזדקקו עדיין להיתרי כניסה לישראל. אולם, בהתחשב ביכולתה של ישראל לצמצם את הסיכונים הביטחוניים באמצעות הליווי המשטרתי שהיא כבר מספקת, עליה להגביל ככל הניתן את איסורי הכניסה. בפרט, על ישראל לכבד את זכותם של כל הפלסטינים לחופש תנועה בין רצועת עזה והגדה המערבית, ובכלל זה לצורך ביקורים בבתי הכלא. עליה לאפשר לפלסטינים מעזה הבוחרים לעבור לגור בגדה המערבית לעשות כן, גם כאשר הדבר נעשה כדי להיות קרובים יותר ליקיריהם. הארגון המוביל לזכויות אסירים פלסטינים, א-דמיר, קורא להחזיק את כל האסירים הפלסטינים בבתי כלא בגדה המערבית.
"לכל האסירים יש זכות לביקורי משפחה, החיוניים לצורך שמירה על קשרי המשפחה והתפתחותם", אמרה בשי. "ישראל צריכה להקל ככל הניתן על קיום קשרי משפחה סדירים".
