מה צריכה אירופה לעשות בנוגע לבניית ההתנחלויות ולהרס בתי הפלסטינים ורכושם  בגדה המערבית בידי ישראל? ביום שני (14 במאי), כשתדון מועצת שרי החוץ של אירופה בסוגיה זו, עליה בראש ובראשונה להמיר את גישתה הנוכחית, שאינה קוהרנטית, באסטרטגיה המבוססת על עקרונות ברורים.

אירופה מספקת סיוע הומניטארי במיליוני אירו לפלסטינים הנפגעים ממדיניות ההתנחליות של ישראל. אלא שמדיניות זו עצמה מחבלת במאמצי הסיוע: הצבא הישראלי הרס פרויקטים שהאיחוד האירופי עצמו מימן, והמגבלות שהוא מטיל בתחום התכנון הביאו לידי כך שלתורמים האירופים לא נותר אלא לסייע לפלסטינים שנותרו ללא קורת גג.

אולם, ממש באותה עת אירופה מתירה להכניס לשווקיה מוצרים מסוימים המיוצרים בהתנחלויות לא חוקיות כסחורה מועדפת הזוכה לפטור ממכס.

חוקי האיחוד האירופי אוסרים על מתן יחס עדיף לסחורות שייצורן כרוך בהפרה  של המשפט הבינלאומי, אך אירופה מתירה לישראל לארוז סחורות מהתנחלויות לא חוקיות ביחד עם סחורות משטח ישראל ולשלוח אותן כמקשה אחת לשווקים האירופים, ללא תשלום מכס. ישראל אינה מציינת באופן ברור את המקור האמיתי של כל סחורות היצוא שלה, אלא רק מספקת את מיקוד הדואר של היצרן. מלאכת איתור הסחורות שמקורן בהתנחלויות נופלת אפוא על כתפי היבואנים, אך מוצרים מסוימים שמקורם בהתנחלויות מסומנים במיקוד דואר מטעה המפנה דווקא לכתובת מטה החברה בשטח ישראל.

בנוסף, בכל הנוגע לסימון מוצרים מהתנחלויות בשווקים האירופים, אירופה אינה אוכפת כראוי את חוקי הגנת הצרכן, שנועדו להבטיח שאנשים יוכלו לבחור את המוצרים שהם קונים על סמך מידע.

על אירופה לעמוד על כך שישראל תציית למשפט ההומניטארי הבינלאומי בכל הנוגע לסיוע הומניטארי ולעזרהבפיתוח הניתנים לפלסטינים. החוק מחייב את ישראל שלא להכשיל את העברת הסיוע לאנשים בשטח הכבוש, אלא לעזור בכך.

היתרים בערפל

כדי לספק סיוע לפלסטינים ניסו התורמים האירופים, ככלל, לפעול במסגרת נוהל ה"תכנון" שהצבא מנהיג בחלקי הגדה המערבית הנתונים לשליטה ישראלית מלאה. הצבא דורש היתרים עבור כל בנייה חדשה ובנייה מחדש. עם זאת, רשויות הצבא מטפלות בבקשות להנפקת היתרים באיטיות רבה בהרבה מהנדרש, ובין השנים 2000 ו-2007 הן דחו 94% מבקשות הפלסטינים להנפקת היתרים.

מבנים שאין עבורם היתר עלולים להיהרס. בשנת 2011 הרס הצבא מאות בתי מגורים של פלסטינים, ובכך עקר מביתם 1,100 בני אדם, שעל-פי נתוני האו"ם, 60% מהם גרו בקרבת התנחלויות. ישראל אף הרסה 89 בתי שימוש, מכלי מים ובארות שפלסטינים נזקקו להם משום שישראל סירבה לחבר את יישוביהם לרשתות המים והביוב. על-פי דיווח של האו"ם, הקמתם של יותר מ-25% מהמבנים שנהרסו מומנה בידי גורמים מחו"ל, ולמדינות אירופה מקום בולט בקרב התורמים. בתוך כך, פעולות ההרס מתרבות והולכות.

גורם אירופי אמר לאחרונה בירושלים כי "כשמדובר בסיוע הומניטארי [הנוגע למחסה או לבנייה אחרת] לאנשים במצבים נואשים, אין מקום לדרוש היתרים. אבל אם אנחנו לא מקבלים את ההיתרים, הצבא מוציא צווי הריסה. הם לא מיישמים את הצווים האלה מיד; הם פשוט שומרים אותם במקפיא. אבל אנחנו אף פעם לא יודעים מתי הם יכניסו אותם למיקרוגל. ואז אנחנו מגלים שעוד פרויקט נהרס".

באחד המקרים הוציאו גורמים רשמיים בצבא צווים נגד פאנלים סולריים שהוצבו במימון גרמני ביישובים בדרום הגדה המערבית; הם לא הרסו את הפרויקט, אבל כן את ביתה של אחת המשפחות הפלסטיניות שהייתה אמורה להפיק תועלת מהפאנלים הסולריים ואת מכלאות הצאן שלה, ורמסו את העזים שלהם.

מדיניות הבינוי

גם מדיניותה של ישראל בתחום הבינוי בשטחי הגדה המערבית הנתונים לשליטתה הבלעדית מפלה ביותר. בניגוד להגבלות המוחלטות כמעט המוטלות על בנייה פלסטינית, חלה בשנת 2011 עלייה של 20% ב בנייה לדיור בהתנחלויות, וממשלת ישראל זה עתה הלבינה בדיעבד שלושה "מאחזים" שנחשבו לבלתי חוקיים אפילו על-פי החוק הישראלי.

תורמים אירופים ואחרים הצהירו כי מעשי ההרס הישראליים גורמים להם להסס בנוגע לביצוע פרויקטים פלסטיניים יקרים לפיתוח ללא ההיתרים הנדרשים. אולם, כמה פרויקטים במימון אירופי ממתינים זה שנים לאישורה של ישראל. לדברי האו"ם, בין השנים 1995 ו-2011 רק ארבעה מתוך שלושים פרויקטים לטיפול במי שפכים שהגישו פלסטינים זכו לאישורים ישראלים.

עקב כך, במקום פיתוח ארוך טווח עבור פלסטינים אולצה אירופה להסתפק שוב ושוב במתן סיוע חירום, לעתים מזומנות ליישובים שהצבא הישראלי הרס את מתקני התשתית שלהם. ישראל הרסה אף פרויקטים של סיוע-חירום.

אולם, אירופה לא התנגדה בשיטתיות למשטר התכנון שבבסיס בעיות אלה. על התורמים האירופים למחות בתקיפות על הרס הפרויקטים ההומניטאריים שלהם, המפר את חובותיה הבינלאומיות של ישראל ככוח הכובש.

צריך היה להיות ברור מאליו שאירופה לא צריכה לתמוך במדיניות המפרה את המשפט הבינלאומי, ושאינה צריכה להסכים לה בשתיקה. אולם, דיפלומטים אומרים כי ממשלות מסוימות, בייחוד הולנד, חסמו בעקביות שינויים נחוצים במדיניות בתחום מכסי-המגן, סימון המוצרים, הסיוע ההומניטארי והעזרה בפיתוח, בטענה שהדבר ייתפס כהתעמתות עם ישראל.

על המדינאים האירופיים להבהיר בפגישתה הבאה של מועצת שרי החוץ כי הם אכן יתעמתו עם ישראל בעניין הפרת המשפט הבינלאומי, ויתקנו את הפרצות המתעלמות מממנה או מכשירות אותה.

*ביל ואן אסוולד הוא חוקר בכיר בחטיבת המזרח התיכון של ארגון Human Rights Watch, העובד בירושלים.*