Skip to main content

רצועת עזה: לחקור את עינויו של מארגן הפגנות

חמאס להפסיק את ההתקפות על מפגינים הקוראים לאחדות פלשתינית

(ירושלים) - ארגון Human Rights Watch אמר היום כי על רשויות חמאס ברצועת עזה לחקור טענות שלפיהן גורמים בכוחות הביטחון עינו בלוגר ופעיל מחאה ולהעמיד לדין כל גורם רשמי האחראי למעשים אלה. הבלוגר קרא לקיים הפגנה למען הפסקת הפיצול בין הרשות הפלשתינית בגדה המערבית לבין חמאס ברצועה.

עדי ראייה אמרו לארגון Human Rights Watch כי משטרת חמאס ואנשי כוחות ביטחון בבגדים אזרחיים מנעו ב-28 בפברואר 2011 את קיומה של הפגנה בכיכר החייל האלמוני בעיר עזה מבלי לנמק את הדבר, ועצרו ועינו את אחד המארגנים. המארגן שנעצר, אחמד עראר, בן 31, מסר לארגון Human Rights Watch תיאור מפורט של ההתעללות שחווה. לדבריו, ההתעללות נועדה לגרום לו להודות בכך שהוא סוכן של הרשות הפלשתינית. פעילים צעירים המנסים לארגן פעולות מחאה דומות ב-15 במארס אמרו כי מאז סוף חודש פברואר גורמים במנגנון ביטחון הפנים של חמאס איימו עליהם, החרימו מהם ציוד וחקרו אותם שוב ושוב.

לדברי שרה לאה ויטסון, מנהלת חטיבת המזרח התיכון בארגון Human Rights Watch, "ממשלת חמאס מוכיחה שוב ושוב כי לא אכפת לה מזכויותיהם של פלשתינאים הקוראים תיגר באורח לא אלים על מדיניותה. חמאס אומר כי הוא נאבק כדי להשתחרר מהכיבוש, אבל הוא מדכא את האנשים החיים תחת שלטונו".

עדים אחרים לאירועי ה-28 בפברואר אמרו לארגון Human Rights Watch כי אנשי כוחות הביטחון של חמאס איימו לתקוף עיתונאים שניסו לסקר את המחאה וכי הם תקפו עיתונאי שניסה לסקר הפגנה דומה ב-11 בפברואר.

עראר אמר לארגון Human Rights Watch כי ב-6 בפברואר הוא ואנשים אחרים השתמשו ברשתות חברתיות, ובכלל זה בפייסבוק, כדי לפרסם "קריאה למולדת" ["נִדאא אל-וטן"] לשים קץ לפיצול בין חמאס לבין הרשות הפלשתינית, וקראו להשתתף ב-28 בפברואר בהפגנה בנושא זה. הם הודיעו על כך למשרד הפנים של חמאס, אך לא קיבלו כל מענה. ב-14 בפברואר הגיעו שוטרים לביתו של עראר, והחרימו ללא נימוק את תעודת הזהות שלו, את דרכונו ואת מכשיר הטלפון הנייד שלו; לדבריו, אלה לא הושבו לידיו.

עיתונאי שביקש להישאר בעילום שם אמר לארגון Human Rights Watch כי ב-28 בפברואר בשעה 9:00 בבוקר החלו מפגינים ועיתונאים להתאסף בכיכר החייל האלמוני בעזה. עד השעה 9:20 כבר הגיעו למקום לדבריו כחמישים בני אדם ואז הגיעו למקום ארבעה ג'יפים של המשטרה ומכונית אזרחית.

עראר ציין כי בשלב זה "איש בבגדים אזרחים בא ואמר שהוא בלש משטרה [מֻבאחִת'] ושעלינו לעזוב את המקום מיד".

לדברי עראר, "כשאמרתי שהודענו למשרד הפנים מראש ושאנחנו רוצים לקיים הפגנה לא אלימה הוא הכה אותי בפנים". לאחר מכן הכה שוטר את עראר בזרועו ובפניו עם רובהו. "ואז הם דחפו אותי לתוך מכונית לא מסומנת, המשיכו להכות אותי, והאשימו אותי שאני משתף פעולה עם הגדה המערבית".

העיתונאי ראה כיצד שוטרי חמאס מכים את עראר ודוחפים אותו לתוך המכונית. בהמשך דבריו סיפר: "ואז המשטרה אמרה לעיתונאים שאנחנו צריכים להסתלק ושאם מישהו מאתנו צילם תמונות כלשהן הם ישברו את המצלמה שלו".

לדברי עראר, השוטרים הסיעו אותו לתחנת משטרה בשכונת אל-אנסר כשפיו ופניו מדממים. עראר סיפר כי "הם הכריחו אותי להוריד את החולצה שלי, שהייתה ספוגה בדם, וזרקו אותה, אבל סירבו לקחת אותי לבית חולים". לאחר מחצית השעה הסיעו אותו שוטרים למפקדה הראשית של המשטרה בעיר עזה. במפקדה חקרו אותו השוטרים פעמיים וצילמו אותו.

בשעה 17:00 הסיעו אותו שוטרים בג'יפ לבן לתחנת משטרת אל-עבאס והכניסו אותו לחדר שבו היה גבר נוסף, בן כחמישים, שהיה קשור בתנוחה מכאיבה, אמצעי להתעללות בעצירים המכונה "שׁבּח".

לדברי עראר, "הם לא עשו לי כלום, אבל הם הכו את האיש הזה קשות במשך כל הזמן שבו הייתי שם".

בשעה 22:00 הכניסו שוטרים את עראר לג'יפ משטרה כחול, חבשו לראשו שק מסריח והסיעו אותו למקום לא ידוע, ככל הנראה בית סוהר. שם, לדברי עראר, גברים בלבוש אזרחי הסירו את השק מעל ראשו וחקרו אותו שוב עד חצות. לאחר מכן כיסו את עיניו, העבירו אותו לחדר עם מיטה מתקפלת, ושם הוא ישן במשך שלוש שעות.

לדברי עראר, בסביבות השעה 8:00 בבוקר העיר אותו אדם בבגדים אזרחיים שהציג את עצמו בכינוי אבו מוחמד, חקר אותו והכה אותו. אבו מוחמד דרש לדעת כמה כסף משלמת הרשות הפלשתינית לעראר ומהם שמות יתר מארגני המחאה. עראר אמר כי החוקר העליב אותו, ועלב באמו ובנשים אחרות שהוא אוהב, תוך שימוש במונחים מיניים מפורשים.

עראר סיפר לארגון Human Rights Watch: "אבו מוחמד אמר לי 'אנחנו נענה אותך אם לא תספר לנו מי ברמאללה משלם לך'. אמרתי 'סאלם פיאד [ראש ממשלת הרשות הפלשתינית] שלח לי מיליון דולר דרך וֶסטֶרן יוּניון', והוא צחק ואמר 'לא, זה יותר מדיי'. בסוף שיקרתי ואמרתי להם שמישהו במשרד הנוער והספורט שלח לי אלפיים דולר". לאחר מכן, כמה אנשים בלבוש אזרחי הכינו הצהרה שנקבה בשם גורם רשמי ברשות הפלשתינית. "ידעתי שהם מוסיפים גם את השקרים שלהם", סיפר עראר, "אבל חתמתי על ההצהרה".

עראר אמר שהמשטרה ואנשי הביטחון לא סיפקו לו מזון כלשהו במשך 24 שעות. בסביבות השעה 11:00 בבוקר נתן לו אחד מאנשי כוחות הביטחון חתיכת פיתה, הורה לו לחתום על התחייבות שלא ינקוט שום פעולה נגד ממשלת חמאס, ואמר כי הם עומדים לשחררו.

"ביקשתי שימחקו את ההצהרה שלי על כך שקיבלתי תשלום", הוסיף עראר. "אמרתי שחתמתי על ההצהרה רק כי פחדתי שהם יהרגו אותי, ואז הם אמרו שהם יראו לי מה הם יעשו לי". לדברי עראר, כמה גברים פישקו את רגליו ודחפו אותו מטה על הרצפה, באופן שגרם לו כאב עז.

עראר הוסיף: "הם אמרו שהם הולכים לקרוע אותי לשניים, והם הביאו כבל מחושמל". עראר חזר בו מהתכחשותו להצהרה שנתן. "ואז אבו מוחמד לקח אותי לתחנת האוטובוס א-שיפאא ונתן לי עשרה שקלים. הוא אמר: 'אם מישהו ישאל אותך מה קרה, תגיד להם שעצרנו אותך על הטרדה מינית של נערה'".

חמאס הוא רשות שלטונית בפועל, ולכן אינו יכול להיות צד לאמנות בינלאומיות לזכויות האדם. עם זאת, חמאס הצהיר בפומבי כי יעמוד באמות המידה הבינלאומיות. האיסור על עינויים הוא אחד מכללי היסוד של המשפט הבינלאומי. עינויים, כפי שהוגדרו באמנה נגד עינויים, משמעותם גרימה מכוונת של כאב או סבל חמורים למטרה אסורה, כגון חילוץ הודאה. המשפט הבינלאומי מחייב לחקור ולהעמיד לדין אנשים שקיימות לגביהם ראיות כי ביצעו עינויים, ובכלל זה אנשים שהורו על ביצוע עינויים.

לדברי ויטסון, "מביש במיוחד שארגון שחבריו שלו חוו עינויים והתעללות נוהגים כעת באותה אכזריות כלפי פלשתינאים אחרים. יהיו חילוקי הדעות הפוליטיים בין חמאס לבין פתח אשר יהיו, נראה כי אחד הדברים המשותפים לשני הצדדים הוא בוז לזכותם של הפלשתינאים להתקהל ולהביע את דעותיהם".

כוחות הביטחון של חמאס הטרידו גם מארגנים אחרים של פעולת המחאה שנקבעה ל-15 במארס. אחד המארגנים, שביקש להישאר בעילום שם, אמר לארגון Human Rights Watch כי הוא זומן למתקן שירות ביטחון הפנים בשכונת אל-אנסר בעיר עזה ב-16 בפברואר. לדבריו, אנשי ביטחון חקרו אותו במשך שלוש שעות, כלאו אותו בשירותים במשך שבע שעות נוספות, ואיימו לתקוף אותו בהפגנה.

לדבריו, ב-22 בפברואר עשרה אנשים שהזדהו כאנשי שירות ביטחון הפנים החרימו את המחשבים הניידים, את מכשירי הטלפון הניידים ואת מסמכי הזיהוי של ארבעה ממארגני פעולות המחאה ב-15 במארס בקפה הגלריה שבעיר עזה, שם ראיינו אותם עיתונאים מערוץ "פלשתין היום". אחד המארגנים אמר לארגון Human Rights Watch כי גורמי ביטחון זימנו את ארבעת המארגנים לחקירה למחרת היום.

לדבריו, "הם חקרו אותי במשך שלוש שעות, ושאלו אותי על ההשתייכות הפוליטית של האחים שלי, של בני הדודים שלי ושל החברים שלי, ואפילו של גיסי, והמשיכו לשאול אותי שוב ושוב מי בגדה המערבית [כלומר ברשות הפלשתינית] מממן אותנו. הם הזהירו אותי שאנחנו נישא באחריות לכל אדם שייפצע באירוע של ה-15 במארס, ושהמשפחות של האנשים שייהרגו יתבעו אותנו".

אחד העיתונאים מ"פלשתין היום" שראיין את המארגנים אמר לארגון Human Rights Watch שאנשי כוחות הביטחון דרשו שהוא ימסור את קלטת הווידיאו ואת המצלמה ועצר אותו כשסירב. לדבריו, הוא נלקח לתחנת משטרה אך שוחרר בתוך זמן קצר לאחר שתחנת הטלוויזיה התערבה למענו. המרכז הפלשתיני לזכויות האדם, ארגון עצמאי הפועל ברצועת עזה, דיווח כי גורמים רשמיים זימנו אחד ממארגני ההפגנה לחקירה נוספת ב-24 בפברואר במתקן שירות ביטחון הפנים ורק לאחר מכן השיבו לידיו את המחשב הנייד שלו.

המארגן שנחקר ב-22 בפברואר ומארגנים אחרים של פעולת המחאה ב-15 במארס אמרו לארגון Human Rights Watch כי שירות ביטחון הפנים של חמאס חקר אותם שוב ב-6 במארס.

כוחות הביטחון של חמאס כבר מנעו בעבר הפגנות נגד ה"פיצול" הפוליטי הפלשתיני והכו עיתונאים שניסו לסקר את ההפגנות. שאווקי אל-פארה, צלם ועיתונאי בן 41 מטעם הרשת הגרמנית "דויטשה וֵלֶה" אמר לארגון Human Rights Watch כי ב-11 בפברואר בסביבות השעה 12:30 בצהריים הוא סיקר הפגנה מול מסגד א-סונה בעיר ח'אן יונס שבמרכז רצועת עזה.

לדברי אל-פארה, "אנשים הגיבו לקריאה לצאת להפגנות שפורסמה בפייסבוק תחת השם 'מהפכת הכבוד'. התחלתי לצלם כמה תמונות, ואז עשרה אנשים מביטחון הפנים הקיפו אותי. הראיתי להם את תעודת העיתונאי שלי והזדהיתי בקול רם ככתב של 'דויטשה ולה', אבל הם לקחו את המצלמה שלי ואת תעודת העיתונאי שלי והתחילו להכות אותי, לבעוט בי ולקרוא לי משת"פ של הרשות הפלשתינית". לדברי אל-פארה, שני שוטרים במדים מחו על התנהגות אנשי הביטחון, שהוסיפו להכותו במשך כמה דקות.

מאוחר יותר הגיש אל-פארה תלונה במשרד הפנים, האחראי על שירות ביטחון הפנים, וב-14 בפברואר קיבל בחזרה את מצלמתו ואת התעודה המזהה שלו במשרדו של איהאב אל-ר'וסין, דובר משרד הפנים. לדבריו, גורמים במשרדו של אל-ר'וסין הורו לו שלא להתלונן בפומבי.

ארגון Human Rights Watch תיעד בעבר כמה מקרים של התעללות של כוחות הביטחון של הרשות הפלשתינית במפגינים לא אלימים בחודשים האחרונים.

האמנה הבינלאומית בדבר זכויות אזרחיות ומדיניות מעניקה לכל אדם את הזכות להתאספות לא אלימה. באמנה נקבע כי ניתן להטיל הגבלות על זכות זו רק כאשר הן מיושמות בהתאם לחוק, למען מטרה לגיטימית כמו ביטחון הציבור ורק כאשר ההגבלה "חיונית בחברה דמוקרטית" - כלומר, מגבילה את הזכות מעט ככל הניתן.

Your tax deductible gift can help stop human rights violations and save lives around the world.

Topic