אנשי ביטחון פלשתינאים משתתפים בתרגיל.

© 2008 רויטרס

(ירושלים) - ארגון Human Rights Watch אמר היום כי נשיא הרשות הפלשתינית מחמוד עבאס (אבו מאזן) צריך להורות על ביצוע חקירה עצמאית בנוגע למותו של היית'ם עמרו. עמרו מת לפני שנה וחצי, לאחר שעונה לכאורה בידי אנשי ביטחון פלשתינאים. חקירה פלילית של המקרה ובדיקה צבאית נוספת שבאה בעקבותיה לא הובילו לענישתו של שום אדם בגין מותו של עמרו.

בראיונות שערך ארגון Human Rights Watch לאחרונה מסרו שלושה עדי ראייה למותו של עמרו, כל אחד בנפרד, תיאור מוחשי של האירועים שהובילו למותו. כל השלושה אמרו כי מסרו את המידע גם בעדותם במסגרת החקירה, וכי זיהו סוכני מודיעין שהשתתפו בעינויים. אחד מהסוכנים הללו מעולם לא הועמד לדין. לדברי ארגון Human Rights Watch, מדינות המעניקות תמיכה ישירה לגופי הביטחון של הרשות הפלשתינית, ובעיקר בריטניה וארה"ב, צריכות להשעות את תמיכתן בגופים אלה עד אשר בעלי תפקידים רשמיים ייתנו את הדין על הפגיעות בזכויות האדם.

לדברי שרה לאה ויטסון, מנהלת חטיבת המזרח התיכון בארגון Human Rights Watch, "האם זיכוי של קצינים שכה ברור כי היו מעורבים בעינויים וברצח הוא סוג 'בניין המדינה' שעלינו לצפות לו מהרשות הפלשתינית? תומכיה הזרים של הרשות צריכים להשעות את המימון שלהם לכוחות הביטחון שלה עד אשר היא תוכיח כי בעלי תפקידים המענים והורגים אנשים עומדים לדין ונענשים".

עמרו מת ב-15 ביוני 2009 בעת שהוחזק במעצר במפקדת שירות המודיעין הכללי בחברון, לכאורה במהלך חקירה. בחודש יולי 2010 זיכה בית דין צבאי את חמשת אנשי כוחות הביטחון שנאשמו בגרימת מותו של עמרו, בעילה של "חוסר ראיות". זאת, על אף שדו"ח נתיחה פלשתיני קבע כי הוא מת בעקבות עינויים ולמרות עדויות שמסרו שלושת העצירים שהיו עדים למותו.

משפט זה הוא המקרה היחיד שבו הועמדו אנשי כוחות הביטחון הפלשתיניים לדין פלילי בגדה המערבית בגין עינויים, על אף שטענות על עינויים הועלו במאות מקרים אחרים. ככל הידוע לארגון Human Rights Watch, אף אחד מאנשי כוחות הביטחון הפלשתיניים לא הורשע מעולם בהתעללות באנשים שהוחזקו במשמורת.

על-פי דיווחים בתקשורת, הרשות הפלשתינית חשדה כי עמרו, בן 33 ואח בבית חולים בחברון, הוא חבר בארגון חמאס, יריבה המושבע של הרשות. הרשויות לא העמידו אותו לדין בגין עברה כלשהי, ולא ברור מה הייתה הסיבה למעצרו. באותה תקופה שרר מתח עז בין הרשות לבין חמאס, לאחר קרבות ירי שהתנהלו בין אנשיהם ב-30 במאי וב-4 ביוני בעיר קלקיליה שבצפון הגדה המערבית.

בית הדין הצבאי הפלשתיני המיוחד בחברון שזיכה את חמשת אנשי כוחות הביטחון שהועמדו לדין קבע כי גורמים בשירות המודיעין הכללי לקו ברשלנות כאשר לא מנעו מעמרו ליפול אל מותו מהקומה העליונה של מפקדתם. בעדויות בשבועה שנמסרו לתובעים אמרו עצירים שהיו עדים למותו של עמרו כי עמרו מת מעינויים, לא מנפילה למותו, וזיהו גם שניים מאנשי שירות המודיעין הכללי כמי שעינו אותו קשות במשך ארבעה ימים ודחו את בקשותיו לקבל טיפול רפואי על אף ההידרדרות הברורה במצב בריאותו. אחד מאנשי השירות הללו ואיש מודיעין נוסף שעדים אלה העידו כי עינה אותם לא הועמדו לדין.

מימון מערבי

בשנת 2010 סיפקה ארה"ב לרשות הפלשתינית סיוע ביטחוני וסיוע בפרויקטים בהיקף של 350 מיליון דולר וכן תמיכה תקציבית ישירה בסך 150 מיליון דולר. האיחוד האירופי העניק לרשות הפלשתינית בשנת 2010 למעלה מ-230 מיליון אירו (315 מיליון דולר).

ארה"ב מממנת ומאמנת את כוח הביטחון הלאומי, גוף שיטור פלשתיני, שאנשיו השתתפו במעצרו של עמרו, כפי שמסר אביו לארגון Human Rights Watch. כוח הביטחון הלאומי, שנגדו הגישו פלשתינאים מאז ינואר 2009 שתי תלונות על עינויים, אינו חוקר עצירים או מפעיל מתקני כליאה, אך הוא מבצע מבצעי מעצר בשיתוף עם שירות המודיעין ועם מנגנון הביטחון המסכל ומעביר עצירים למשמורתם.

ב-25 בינואר 2011 הודה דובר מטעם משרד החוץ של ארה"ב בפני עיתונאים כי ארה"ב "תיעדה במהלך השנה האחרונה למעלה ממאה תלונות על עינוי כלואים [בידי כוחות הביטחון של הרשות הפלשתינית], ולעתים קרובות של עצירים פוליטיים". אך לדבריו, "לא התקבלו שום דיווחים על כך שכוחות ביטחון של הרשות שאומנו בידי ארה"ב עסקו בעינויים", ובדברים אלה התייחס ככל הנראה לכוח הביטחון הלאומי. הדובר הוסיף כי "כוחות הביטחון הפלשתיניים עשו דרך ארוכה. רמתם המקצועית עלתה".

בדיווחים שנמסרו על-ידי "קבוצת המשבר הבינלאומית" וכן בדיווחים בעיתון הגרדיאן ובדיווחים שמסר יזיד א-סאיר', אקדמאי המתמחה בענייני הביטחון של הרשות הפלשתינית ואשר השתתף בעבר במשא ומתן מטעמה, נאמר כי מאז שנות התשעים העניקו ארה"ב ובריטניה תמיכה ישירה לשירות הביטחון הכללי ולגופי ביטחון אחרים של הרשות. על-פי מסמכים שהודלפו ופורסמו לאחרונה בידי רשת אל-ג'זירה, בריטניה וארה"ב השתתפו בגיבוש האסטרטגיה הביטחונית של הרשות הפלשתינית במאבקה נגד חמאס בגדה המערבית. באחד המסמכים נאמר כי בשנת 2005 סיפקה בריטניה 90 אלף דולר למשרדי שירות הביטחון הכללי בחברון.

במסמך אחר דווח כי הגנרל קית' דייטון, המתאם הצבאי של ארה"ב, אמר ב-24 ביוני 2009 לגורמים ברשות הפלשתינית כי "אנשי המודיעין [הפלשתיני] טובים [...] אבל הם גורמים לבעיות בקרב התורמים הבינלאומיים כי הם מענים אנשים".

טענות על עינויים

ממידע שנמסר לארגון Human Rights Watch עולה כי בשנת 2009 התקבלו בנציבות הפלשתינית העצמאית לזכויות האדם, שהיא נציבות התלונות הרשמית בנוגע להפרת זכויות האדם בידי הרשויות הפלשתיניות, 164 תלונות על עינויים בידי שירות הביטחון הכללי וגופי ביטחון אחרים, ובמיוחד בידי מנגנון הביטחון המסכל. עוד עולה מהנתונים כי בשנת 2010 התקבלו 202 תלונות על עינויים. על-פי דיווחי הנציבות, החל בחודש ספטמבר 2009 חלה ירידה בתלונות על עינויים, ובחמשת החודשים הבאים עמד מספרן הממוצע על כשמונה תלונות בחודש, לאחר שמשרד הפנים הורה לגופי הביטחון להפסיק את השימוש בעינויים. אולם, על-פי הדוחות החודשיים של הנציבות, חלה מאז שוב עלייה במספרן של התלונות שהוגשו מדי חודש, ושיעורן גבוה כמקודם. בחודש ינואר, לדוגמה, התקבלו בנציבות 19 תלונות על התעללות, ובהן 12 תלונות על עינויים.

רשויות השיפוט ברצועת עזה, הנשלטת על-ידי חמאס, נמנעו גם הן מהתייחסות לתלונות רבות על עינויים שהוגשו לנציבות נגד שירותי הביטחון של חמאס ברצועה - למעלה מ-87 תלונות בשנת 2009 ו-156 תלונות בשנת 2010.

המקרה של היית'ם עמרו

אביו של עמרו, המכונה אבו היית'ם, אמר לארגון Human Rights Watch כי שירות המודיעין הכללי עצר את בנו בבית המשפחה בכפר בית א-רוש אל-פוקא שבמחוז חברון ב-11 ביוני 2009, בשעה 8:00 בבוקר, מבלי להציג צו מעצר או צו חיפוש. לדברי הנציבות העצמאית לזכויות האדם, על אף שהחוק הפלשתיני מחייב להציג צו, לא הונפק צו כזה. אביו של עמרו ניסה להיפגש עם אנשי המודיעין כדי לברר מה עלה בגורל בנו, אך הם סירבו לכך בהתמדה.

לדברי אבו היית'ם, "ביום ראשון [ה-14 ביוני] בבוקר, הלכתי ל[מפקדת שירות המודיעין הכללי בחברון] כדי לקבל רשות לראות אותו. ביקשתי לדבר עם מפקד המודיעין הכללי, אבל הם אמרו שהוא לא שם. אז ביקשתי לפגוש את הסגן שלו, וגם הוא לא היה שם. הם לא נתנו לי לדבר עם אף אחד. הלכתי הביתה ובשעה ארבע אחר הצהריים התקשרתי שוב וביקשתי לדבר עם המפקד הכללי, והם אמרו שהוא ישן". לדברי אבו היית'ם, גם ניסיונותיהם של קרובי משפחה נוספים לראות את היית'ם באותו ערב נתקלו בסירוב.

למחרת, בשעה 6:00 בבוקר, הודיעו קרובי משפחה לאבו היית'ם כי בנו מת במתקן של סוכנות המודיעין. מאוחר יותר באותו יום הובאה הגופה לביתו של אבו היית'ם. ארגון Human Rights Watch בחן תצלומים של גופתו של עמרו שצולמו כאשר הוחזרה לביתו. בתצלומים ניתן היה לזהות על ירכיו שינויי צבע משמעותיים התואמים תסמיני חבלה.

דו"ח הנתיחה של משרד חוקר מקרי המוות של הרשות הפלשתינית, שעותק ממנו נמסר לארגון Human Rights Watch בידי ארגון אל-חק, קובע כי סיבת המוות הייתה "חסימת עורקי הריאה" עקב חבלות עמוקות שנגרמו "בשל עינויים ישירים". הן אביו של עמרו והן חוקר מהנציבות העצמאית לזכויות האדם אמרו לארגון Human Rights Watch כי ראו את גופתו של עמרו לאחר שהושבה הביתה. שניהם אמרו כי על הגופה נראו חבלות חמורות, ובכלל זה סימנים על ברכיו ועל עכוזו, שנראו כמו כוויות ממכות חשמל, וסימנים קטנים יותר על גבו, שנראו ככוויות מסיגריות. כל זאת, בנוסף על הסימנים מהנתיחה.

דיווחי העדים

ארגון Human Rights Watch קיים ראיונות ממושכים עם שני עדים למותו של עמרו, ושוחח עם עד שלישי שאישר את דיווחיהם. כל השלושה מסרו עדות בפני התובע והעידו כי שומרים עינו גם אותם בעת שהוחזקו במעצר במתקן סוכנות המודיעין בחברון.

עלי רשיד, תושב יטא, הסמוכה לחברון, אמר כי השומרים התעלמו מהראיות למצבו הרפואי המידרדר של עמרו במשך כמה ימים בעת שהוחזק במעצר. לדברי רשיד, "בפעם הראשונה שראיתי אותו הוא ישב על כסא, כולו חבול, והם רצו שהוא יעמוד אבל הוא לא היה מסוגל. הוא לא היה מסוגל להרים את בקבוק המים שהוא החזיק כדי לשתות ממנו. ניסיתי לעזור לו לשתות והשומרים הכו אותי ואמרו שזה לא ענייני". רשיד סיפר כי יומיים לאחר מכן ראה "את השומרים לוקחים [את עמרו] לחצר. הוא בקושי היה מסוגל ללכת, הזרועות שלו היו תלויות לצד גופו, אבל השומרים הורו לו ללכת. היית'ם אמר שהוא חולה, והשומר אמר 'אתה אח, תטפל בעצמך'".

לדברי רשיד, למחרת בלילה גררו הסוהרים את עמרו לחצר כשהוא מחוסר הכרה, הניחו אותו על מזרן, והורו לאסירים האחרים לרחוץ אותו. "הם הביאו דליי מים. אמרתי לאחד הסוהרים שהוא כמעט מת, והוא הרביץ לי ואמר לי לעמוד עם הפנים לקיר". רשיד אמר כי עמרו ביקש מים וכי הסוהרים נתנו לו בקבוק מיץ. לדבריו, עמרו שתה מהבקבוק והקיא. לאחר מכן, על-פי עדותו של רשיד, אחד הסוהרים בעט בפניו של עמרו. כמה דקות לאחר מכן, נשם עמרו נשימה עמוקה ומת.

עד נוסף, שביקש להישאר בעילום שם, היה עצור גם הוא במתקן של שירות המודיעין הכללי בחברון. לדברי העד, "כשהם הביאו את היית'ם הוא היה בסדר, אבל מהר מאוד הוא חלה והתחיל להקיא. ביום השני או השלישי למעצר שלו, הוא לא היה מסוגל ללכת, אז הסוהרים גררו אותו לכל מקום". לדברי העד, הסוהרים הורו לו לרחוץ את עמרו זמן קצר לפני שמת. "כשרחצתי אותו, המראה היה מזעזע. העור שלו מהברכיים ועד לטבור היה כחול כמעט ומקומט כאילו הוא נחרך". העד הוסיף כי כאשר  אמר לאחד הסוהרים כי עמרו זקוק לעזרה, הסוהר "הרביץ לי במקל של מטאטא כל כך חזק שהמקל נשבר".

עדים אלה ועד נוסף להתעללות בעמרו ולמותו איששו בנפרד זה את עדותו של זה, כולל את התיאור שמסרו לגבי מצבו הבריאותי של עמרו, את המגע עם השומרים, את תאריכי המעצר והמוות, ואת זהות הסוהרים שנשאו לדעתם במרב האחריות. כל אחד מהעדים אמר כי קצין מודיעין בשם מאהר עמרו היה אחראי על חקירתו של היית'ם עמרו, הכה אותו שוב ושוב ומנע ממנו טיפול רפואי, וכי סוהר בשם מונזר ר'יית' הכה באכזריות רבה במיוחד הן את היית'ם עמרו והן אותם עצמם. העדים אמרו כי ציינו את זהותם של אנשי המודיעין הללו בעדויות שמסרו לתובעים הצבאיים. ר'יית' היה בין חמשת אנשי סוכנות המודיעין שעמדו לדין בגין גרימת מותו של עמרו וזוכו. מאהר עמרו לא הועמד לדין.

לאחר מותו, שהתרחש לדברי עדים ב-15 ביוני, בסביבות השעה 2:00 לפנות בוקר, לקחו גורמים פלשתיניים את גופתו של עמרו תחילה לבית החולים אל-מזאן, וזה סירב לקבלה. לאחר מכן נלקחה הגופה לבית החולים עליה בחברון, ומשם העבירו אותה, לפי דיווח של קרובי משפחתו של עמרו ושל הנציבות העצמאית לזכויות האדם, לנתיחה במרכז הפלשתיני לניתוחים שלאחר המוות באבו דיס שבמזרח ירושלים. מאוחר יותר באותו יום הוחזרה הגופה למשפחה.

הדיונים בבית המשפט ותוצאותיהם

נציגי הנציבות העצמאית לזכויות האדם נכחו בשלושת הדיונים של בית הדין הצבאי המיוחד בנוגע למותו של עמרו, שהתקיימו ב-31 במאי, ב-28 ביוני וב-20 ביולי 2010. אנשי המודיעין שעמדו לדין לא נעצרו. בשני הדיונים הראשונים נכח רק אחד מהנאשמים, ואילו בדיון האחרון נכחו כולם. בגזר הדין נקבע כי על שירות המודיעין לשלם למשפחה פיצויים "בהתאם לחוק ולסדר" ["בחסב א-שרע ואל-קאנון"] "כיוון שלא נקטו את אמצעי הזהירות הנחוצים כדי להגן על אסירים". משפחתו של עמרו סירבה לקבל את הפסיקה ואת הפיצויים. מכל מקום, אביו של עמרו אמר לארגון Human Rights Watch כי הרשות הפלשתינית לא העניקה לאלמנתו ולילדיו את התמיכה הכספית שהבטיחה להם ללא קשר לפיצויים.

אבו היית'ם ובן דודו של עמרו, מוחמד בראהים אסמאעיל, אמרו כי אסמאעיל נכח בדיון המשפטי שהתקיים ב-20 ביולי 2010 ואשר היה האחרון בשלושת הדיונים הקצרים, והיחיד שנמסרה עליו הודעה לבני המשפחה. אסמאעיל סיפר לארגון Human Rights Watch כי כאשר השופט קרא בשמות הנאשמים "הופתענו לגלות שהם ישבו בינינו", יחד עם הצופים במשפט, ולא הוחזקו במשמורת.

אסמאעיל ציין כי התובע חקר את חמשת הנאשמים "במשך כשלושים דקות בסך הכול". לדבריו, כולם הכחישו כי יש להם אחריות למותו של עמרו. אסמאעיל אמר כי "אף אחד מהם לא הסביר איך היית'ם הצליח לעלות לקומה העליונה וליפול החוצה אל מותו". לאחר הפסקה קצרה, השופט הודיע על זיכויים של כל הנאשמים.

על-פי הדין הפלשתיני, על פסיקתו של בית דין צבאי מיוחד ניתן לערער רק בהוראתו של נשיא הרשות הפלשתינית.

ב-16 ביוני קראה מועצת השרים לקיים חקירה, ולאחר מכן הורה על כך התובע האזרחי. אולם, ב-22 ביולי הנחה שר המשפטים את התובע הכללי להעביר את התיק לתובע הצבאי, ועל-פי תיעוד שהתקבל בנציבות העצמאית לזכויות האדם, דרישה זו נשנתה במכתב מהמזכיר הכללי של מועצת השרים לתובע הכללי מיום 23 ביולי. חקירות אלה הן שהובילו להעמדתם לדין של חמשת סוכני המודיעין כמתואר לעיל.

על-פי דיווחים שפורסמו בתקשורת הבינלאומית בסביבות חודש אוקטובר 2009, סעיד אבו עלי, שר הפנים של הרשות הפלשתינית, הכיר באותו חודש בכך שבוצעה "הפרה של זכויותיו" של היית'ם עמרו וכי במסגרת חקירתו נעשה שימוש ב"כוח מופרז".

לאחרונה חלה התפתחות חיובית, שאינה קשורה ישירות במקרה זה: סוכנות המודיעין וראש מערכת המשפט הצבאית הפלשתינית הצהירו כי החל מה-16 בינואר 2011 לא יונפקו עוד צווי מעצר צבאיים נגד אזרחים, וכי אזרחים לא יישפטו עוד בבתי דין צבאיים; כך לדברי אל-חק, ארגון פלשתיני לזכויות האדם שפעל למען שינוי זה. לא ברור האם חלה מאז ירידה במספרם של מקרים אלה. אולם, מאז ה-16 בינואר זיהה ארגון אל-חק עשרה מקרים שבהם האריכה מערכת המשפט הצבאית את מעצרם של אזרחים וארבעה מקרים שבהם בתי דין צבאיים הרשיעו אזרחים. ארגון אל-חק קרא לנשיא עבאס לפרסם צו המחייב את גופי הביטחון הפלשתיניים ואת בתי הדין הצבאיים להפסיק להחיל את סמכותם על אזרחים.