(בריסל) - ארגון Human Rights Watch אמר היום עם פרסום הדו"ח העולמי שלו לשנת 2011 כי ממשלות רבות מדיי מקבלות את ההנמקה ואת תואנות השווא של ממשלות דכאניות, ובמקום להפעיל לחץ למען כיבוד זכויות האדם בוחרות לנקוט גישות רכות יותר כמו "דיאלוג" ו"שיתוף פעולה". במקום להתייצב בתקיפות מול מנהיגים פוגעניים, ממשלות רבות, כולל האיחוד האירופי, מאמצות מדיניות שאינה מייצרת לחץ למען שינוי.
הדו"ח העולמי לשנת 2011, שאורכו 649 עמודים (באנגלית), הוא הסקירה השנתית ה-21 במספר של ארגון Human Rights Watch בדבר דפוסי פעולה הנוגעים לזכויות האדם ברחבי העולם. הדו"ח מסכם סוגיות מרכזיות בתחום זה בלמעלה מתשעים מדינות ושטחים ברחבי העולם, והוא פרי של עבודת המחקר הנרחבת שביצע צוות הארגון בשנת 2010.
לדברי קנת' רות', מנכ"ל ארגון Human Rights Watch, "התמיכה הריטואלית ב'דיאלוג' וב'שיתוף פעולה' עם ממשלות דכאניות היא לעתים קרובות מדיי אמתלה כדי לא לעשות דבר בעניין זכויות האדם. 'הדיאלוגים הקונסטרוקטיביים' של האיחוד האירופי הם מהדוגמאות המבישות ביותר למגמה עולמית זו".
לדברי ארגון Human Rights Watch, דיאלוג ושיתוף פעולה הם אמנם כלים חשובים לטיפול בבעיות בתחום זכויות האדם, והשגתו של שיתוף פעולה כזה היא אכן יעד מרכזי של כל פעילות שנועדה להשפיע על מדיניות בנושא זכויות האדם, אך במקרים שבהם אין רצון פוליטי לכבד את הזכויות, לחץ יכול להביא לשינוי במאזן העלות-תועלת המוביל ממשלות לבחור בדיכוי.
לדברי הארגון, כאשר ממשלות חושפות הפרה של זכויות או מגנות אותה, כאשר הן מתנות סיוע צבאי או תמיכה תקציבית בהפסקת ההפרה וכאשר הן קוראות להעמיד לדין ולהעניש את האחראים לה, הדבר מעלה את המחיר שממשלות פוגעניות משלמות על מעשיהן.
קשת של מדינות בצפון כדור הארץ ובדרומו מפרות זכויות בקביעות, אך לדברי ארגון Human Rights Watch, נראה כי האיחוד האירופי להוט במיוחד לאמץ את אידיאולוגיית הדיאלוג ושיתוף הפעולה. אפילו כאשר האיחוד האירופי מצהיר בפומבי על חששותיו בנוגע לזכויות האדם, לעתים מזומנות הדבר אינו מגובה באסטרטגיה מקיפה של פעולה למען שינוי.
אמינותו של האיחוד האירופי ככוח הפועל למען זכויות האדם ברחבי העולם תלויה במוכנותו לטפל בהפרות כאלה כאשר הן מבוצעות בידי המדינות החברות בו עצמן. במדינות האיחוד מסתמנות מגמות של אפליה ושל אי-סובלנות גוברת כלפי מהגרים, מוסלמים, בני הרומה ואחרים. כמו כן, במדינות החברות באיחוד אין גישה ראויה למקלט מדיני ובמסגרת המאבק בטרור ננקטים במקצתן צעדים פוגעניים. על רקע זה, על המדינות החברות באיחוד האירופי ועל מוסדותיו לגלות מחויבות פוליטית רבה יותר כדי להבטיח שכיבוד זכויות האדם בבית-פנימה עולה בקנה אחד עם הרטוריקה שמשמיע האיחוד בחו"ל.
דוגמאות מהעת האחרונה להימנעות מהפעלת לחץ כוללות את גישתו הכנועה של האיחוד האירופי כלפי אוזבקיסטן וטורקמניסטן, את תגובתו הרפה של המערב כלפי שליטים-יחידים מועדפים באפריקה, כגון פול קגאמה מרואנדה ומלס זנאווי מאתיופיה, והתנהלותו הפחדנית של העולם כולו כמעט אל מול הדיכוי המעמיק של חירויות היסוד בסין. התמיכה היעילה ביותר בזכויות האדם בסין בשנת 2010 הגיעה מוועדת פרס נובל בנורבגיה, שהעניקה את פרס נובל לשלום למתנגד המשטר הסיני הכלוא ליו שיאובו.
לדברי ארגון Human Rights Watch, הלחצים לא הופסקו כליל, אך הם כוונו בעיקר אל ממשלות של מדינות כמו קוריאה הצפונית, איראן וזימבבואה, שהתנהלותן היא כה שערורייתית עד שהיא מאפילה על אינטרסים אחרים המונחים על כף המאזניים.
ארגון Human Rights Watch הוסיף כי השימוש בדיאלוג ובשיתוף פעולה במקום בלחץ התגלה במלוא עצמתו באו"ם, החל בגישתו של המזכ"ל באן-קי מון וכלה בפעילותן של חברות רבות במועצת זכויות האדם של האו"ם. בנוסף לכך, מדינות דמוקרטיות מובילות בחצי הכדור הדרומי, כגון דרום אפריקה, הודו וברזיל, העדיפו להגיב על דיכוי באמצעות קידום מהלכים דיפלומטיים חשאיים. לדברי ארגון Human Rights Watch, דוגמאות הממחישות מגמה זו של העת האחרונה הן המענה הפושר של התאחדות אומות דרום-מזרח אסיה לדיכוי בבורמה, יחסו המקל של האו"ם למעשי הזוועה שבוצעו בסרי לנקה במהלך הלחימה והמדיניות המתרפסת של הודו כלפי בורמה וסרי לנקה.
בשנת כהונתו השנייה הגביר נשיא ארה"ב ברק אובמה את התמקדותו בנושא זכויות האדם, אך הצהרותיו הרהוטות בעניין זה לא הובילו תמיד למעשים ממשיים. אובמה אף לא עמד על כך שהסוכנויות השונות של הממשל בארה"ב יעבירו בעקביות מסרים תקיפים על זכויות האדם, והדבר הביא לידי כך שמשרד ההגנה ושגרירויות שונות של ארה"ב - למשל במצרים, באינדונזיה ובבחריין - העבירו לעתים מזומנות מסרים לא אחידים.
לדברי ארגון Human Rights Watch, לדיאלוג מכל סוג שהוא, בין פומבי ובין חשאי, יש תמיד השפעה רבה יותר כאשר הוא נקשר לאבני בוחן מוחשיות. אבני בוחן מתוות כיוון ברור להתקדמות הדיאלוג, ומטילות על המשתתפים בו אחריות לתוצאות ממשיות. היעדרן מאפשר לממשלות פוגעניות לעשות שימוש מניפולטיבי בדיאלוגים כאלה, ולהתייחס לעצם פתיחתם או חידושם כאות ל"התקדמות". כך למשל, בדו"ח של האיחוד האירופי משנת 2008 על האסטרטגיה שלו במרכז אסיה נקבע כי יישומה מתקדם היטב, אך לא הובאו בו שום מדדי "התקדמות" מלבד "דיאלוג פוליטי מוגבר".
לדברי רות', "זהו עיתוי גרוע במיוחד לאיבוד קולם הפומבי של תומכי זכויות האדם. ממשלות פוגעניות ובנות בריתן, המנסות למנוע אכיפה נמרצת של זכויות האדם, אינן בוחלות כלל בהשמעת קולן ברבים".
סרי לנקה, לדוגמה, הפעילה על האו"ם לחץ רב בניסיון לבטל דיון של צוות מייעץ בנושא מתן דין וחשבון על פשעי מלחמה שבוצעו במהלך הסכסוך המזוין שלה עם הנמרים הטמיליים. סין ניהלה מאמץ שתדלנות נרחב כדי להניא ממשלות מהשתתפות בטקס הענקת פרס נובל לליו שיאובו. מאמץ דומה השקיעה סין בניסיונה לחסום את ההצעה להקים ועדת בדיקה של האו"ם לחקירת פשעי מלחמה שבוצעו בבורמה, הצעה שזכתה לתמיכה נרחבת מצד ארה"ב וכמה מדינות באיחוד האירופי.
לדברי ארגון Human Rights Watch, מועצת זכויות האדם של האו"ם התגלתה כהססנית במיוחד, כשמדינות רבות סירבו להצביע בעד החלטות שכוונו כלפי מדינה ספציפית. הדבר קיבל ביטוי קיצוני במיוחד כשהמועצה בחרה לְשבּח את סרי לנקה, במקום לגנותה על הפגיעה האכזרית באזרחים בחודשים האחרונים של העימות עם הנמרים הטמיליים.
הארגון הוסיף כי אף שהסכמי השותפות ושיתוף הפעולה של האיחוד האירופי עם מדינות אחרות מותנים בדרך כלל בכיבוד בסיסי של זכויות האדם, האיחוד חתם על הסכם סחר חשוב עם טורקמניסטן, שהשלטון בה דכאני ביותר, וחתר להשיג הסכם שותפות ושיתוף פעולה מלא עמה, בלי להציב תנאים הנוגעים לשיפור בתחום זכויות האדם ובלי לנקוט צעדים משמעותיים כדי להבטיח שיפור והתקדמות בתחום זה. כמו כן, האיחוד פתח בדיונים על הצטרפותה של סרביה לשורותיו, על אף שנמנעה ממעצרו ומהסגרתו לצורך משפט של רטקו מלאדיץ', המנהיג הסרבי הצבאי בבוסניה בתקופת המלחמה, שהוגש נגדו כתב אישום בינלאומי על ביצוע פשעי מלחמה, וחרף העובדה שהסגרתו הייתה אמורה לשמש אבן בוחן מרכזית לקראת תחילת הדיונים בעניין ההצטרפות. האיחוד האירופי אף הסיר סנקציות שהוטלו על אוזבקיסטן לאחר שבשנת 2005 טבחו כוחות הביטחון שלה מאות בני אדם בעיר אנדיג'אן, אף שממשלת אוזבקיסטן לא נקטה אמצעים כלשהם כדי לעמוד באמות המידה של האיחוד האירופי להסרת הסנקציות.
בדומה לכך, ממשל אובמה התעלם בשנתו הראשונה כליל ממצב זכויות האדם במקסיקו בבואו להעביר לה סיוע צבאי במסגרת "יזמת מֵרִידָה", אף שמקסיקו נמנעה מהעמדת גורמים פוגעניים בצבא לדין בבתי משפט אזרחיים כפי שנדרשה לעשות. רק בשנתו השנייה של ממשל אובמה נמנעה העברתו של חלק מהסיוע למקסיקו.
לדברי קנת' רות', "לדיאלוג ולשיתוף פעולה יש מקום משלהם, אך נטל ההוכחה לקיומה של מוכנות של ממש לשיפור המצב צריך להיות מוטל על כתפי הממשלה הפוגענית. בהיעדר רצון פוליטי מוכח מצד ממשלות כאלה לחולל שינוי, על מדינות בעלות רצון טוב להפעיל לחץ להפסקת הדיכוי".
