הגדה המערבית: דיווחים על עינויים במתקני מעצר פלשתיניים

(ירושלים) - ארגון Human Rights Watch אמר היום כי על הרשות הפלשתינית לחקור לאלתר את הטענות שלפיהן עונו בחודש האחרון שני עצירים בכלא יריחו ולוודא שהגורמים הרשמיים האחראים להתעללות יועמדו לדין. שני מקרים אלה מתווספים על למעלה ממאה דיווחים על מקרי עינויים שבוצעו השנה כביכול בידי שירותי הביטחון בגדה המערבית, ותועדו עד כה בידי הנציבות הפלשתינית העצמאית לזכויות האדם, שהיא נציבות התלונות הרשמית של הרשות הפלשתינית.

ב-19 בספטמבר 2010 עצרו אנשי מנגנון "הביטחון המסכל", הכפוף לשר הפנים, את אחמד סלהב, מכונאי בן 42 מחברון, והחזיקו אותו במעצר עד ל-16 באוקטובר, ראשית בחברון ולאחר מכן ביריחו. ב-16 באוקטובר העביר מנגנון הביטחון המסכל את סלהב לבית חולים בחברון כשהוא סובל מפציעה בדיסקים בין-חולייתיים בעמוד השדרה שכבר נפרצו בעבר וממצוקה נפשית קשה, שנגרמו לו לדבריו מעינויים במעצר. האדם השני, מ"ב, שביקש ששמו לא יפורסם, נעצר ב-16 בספטמבר, והוחזק ראשית במתקן מנגנון הביטחון המסכל בחברון ולאחר מכן ביריחו, ושם עונה לדבריו במשך עשרה ימים. שניהם הואשמו בקיום קשרים עם חמאס. הנציבות העצמאית לזכויות האדם אמרה כי הדיווחים של סלהב ומ"ב לגבי עינויים הינם הראשונים הנוגעים לכלא יריחו.

לדברי ג'ו סטורק, סגן מנהל חטיבת המזרח התיכון בארגון Human Rights Watch, "הדיווחים על עינויים בידי שירותי הביטחון הפלשתיניים ממשיכים להגיע. הנשיא עבאס (אבו מאזן) וראש הממשלה פיאד מודעים היטב למצב. עליהם לשים קץ לחסינות חסרת הגבולות הזאת ולדאוג שהאחראים יועמדו לדין".

ב-31 באוגוסט קיבלה על עצמה הזרוע הצבאית של חמאס, גדודי עז א-דין אל-קסאם, את האחריות להריגתם של ארבעה מתנחלים ישראלים בפיגוע באזור חברון. בעקבות זאת עצרה הרשות הפלשתינית מאות אנשים באזור זה שנחשדו בקשרים לחמאס.

הן סלהב והן העצור השני נעצרו באורח שרירותי. אף שהחוק הפלשתיני מחייב גורמים רשמיים המבצעים מעצרים להציג צווי מעצר, הן סלהב והן מ"ב אמרו לארגון Human Rights Watch כי הגורמים שעצרו אותם לא הציגו בפניהם צווים.

ארגון Human Rights Watch אמר כי הרשות הפלשתינית נהגה ברפיון רב בכל הנוגע להעמדת גורמי ביטחון לדין בגין עינויים והתעללות בעצירים. ידוע על מקרה אחד בלבד של העמדה לדין, ובו זיכה בית משפט צבאי פלשתיני בחודש יולי חמישה קצינים בשירות המודיעין הכללי בחברון שהואשמו כי עינו למוות את היית'ם עמר בחודש יוני 2009. מאז חודש ינואר השנה ועד סוף חודש ספטמבר הגישו עצירים פלשתינאים 106 תלונות על עינויים לנציבות העצמאית לזכויות האדם. לפי נתוני הנציבות, מאז חודש יוני 2007 היו שירותי הביטחון של הרשות הפלשתינית אחראים כביכול לשמונה מקרים שבהם מתו עצירים פלשתינאים במשמורת בגדה המערבית.

סלהב אמר לארגון Human Rights Watch כי ב-15 בספטמבר באו סוכני שירות הביטחון המסכל לביתו שבפאתי חברון. סלהב לא היה בבית, אך ב-19 בספטמבר התייצב במשרדי מנגנון הביטחון המסכל בחברון, ושם נעצר והוחזק עד ל-30 בספטמבר. לדברי סלהב, הרשויות הביאו אותו ב-21 בחודש, 48 שעות לאחר מעצרו, לפני התובע הצבאי הראשי, וזה מצדו האשים אותו ב"איסוף כספים עבור ארגון שהוצא אל מחוץ לחוק", כלומר עבור חמאס, וב"פעילות נגד דרכה של הרשות הפלשתינית".

במהלך מעצרו בחברון, מסר סלהב לרופא בכלא מסמכים רפואיים המלמדים כי סבל מפריצות בכמה דיסקים בין-חולייתיים שנגרמו מעינויים בעת מעצר בשנת 2008. ב-21 בספטמבר אף עדכנה הנציבות העצמאית לזכויות האדם את היועץ המשפטי למנגנון הביטחון המסכל בדבר למצבו של סלהב. על אף מסמכים אלה וחרף תחינותיו של סלהב, העבירו אותו הגורמים האחראים לכלא יריחו, ושם הודיעו לו גורמים רשמיים מראש כי יעונה שוב, וסירבו להעניק לו טיפול רפואי למרות ההידרדרות במצבו הגופני והנפשי.

ארגון Human Rights Watch נפגש עם סלהב ב-17 באוקטובר בבית החולים בחברון, ובחן את מסמכיו הרפואיים בנוגע למעצרו בשנת 2008, המלמדים כי הוא סבל מפריצת דיסק בכמה מקומות. על-פי התרשמות ארגון Human Rights Watch, סלהב ככל הנראה אינו מסוגל ללכת או לשבת, ורגלו הימנית נראית משותקת כמעט לחלוטין.

ב-30 בספטמבר העבירו הרשויות את סלהב מחברון למרכז המעצר והחקירות של מנגנון הביטחון המסכל ביריחו, ושם הסוהרים כלאו אותו בבידוד במשך 17 יום ומנעו ממנו להתקלח או להחליף את בגדיו. סלהב אמר לארגון Human Rights Watch כי סוהר בכלא שאל אותו על מצבו הבריאותי, והסביר כי המידע נחוץ כיוון שסלהב יהיה נתון ל"שאבח" - שיטת עינוי שבמסגרתה הקרבנות כבולים בתנוחות קשות ומכאיבות למשך פרקי זמן ארוכים. כאשר סלהב אמר לסוהר כי כיוון שעונה בעבר באמצעות "שאבח" לא יוכל לעמוד בכך, ענה השומר כי כל מי שמגיע לכלא יריחו צריך לסבול את ה"שאבח". רופא כלא יריחו ביקר גם הוא אצל סלהב ביום הגעתו, אך לא סיפק לו את התרופות החייבות במרשם שאותן הוא צורך באופן קבוע בשל מצבו. אנשי ביטחון חקרו את סלהב מדי יום, עד שלוש פעמים ביום. סלהב אמר כי בתחילה לא כפו עליו תנוחות קשות המפעילות לחץ על הגוף, אך לדבריו, בשל מצבו הבריאותי הוא התקשה לעלות במדרגות לחדר החקירות.

לדברי סלהב, ביום השישי למעצרו ביריחו כפתו אותו שומרים בתנוחה מכאיבה למשך שעתיים. הם הושיבו אותו עם פניו אל הקיר על כיסא פלסטיק קטן עם רגלי מתכת, שנקשר אל הקיר כך שלא יוכל להניע את רגליו, וקשרו את ידיו מאחורי גבו. סלהב אמר כי לא היה מסוגל לשאת את הכאב וכי סבל מהתמוטטות עצבים.

סלהב סיפר כי החרדה שחש העצימה את הכאב הגופני. לדבריו, "זה היה הרבה יותר גרוע מהפעם הראשונה שבה עינו אותי, כי הם הכירו את המצב שלי מההתחלה, והכאב בא גם מבחוץ וגם מבפנים".

באותו לילה לקחו הרשויות את סלהב לבית חולים ביריחו, אך רופא אמר לו כי עליו לקבוע תור לרופא מומחה בעניין הכאב שהוא חש בגבו, ושלח אותו בחזרה לבית הכלא. שם, כלאו אותו הסוהרים בתא אחר, והחזיקו בו במשך עשרה ימים נוספים. סלהב לא היה מסוגל ללכת או לעמוד, ולכן היה צורך לשאת אותו לבית השימוש. לבסוף, ב-16 באוקטובר, העבירו אותו אנשי מנגנון הביטחון המסכל לבית החולים אל-אהלי בחברון.

לדברי סלהב, שירות הביטחון הכללי הפלשתיני, שהוא גוף ביטחוני נוסף, עצר אותו בחודש אוקטובר 2008 למשך שלושים יום. במהלך מעצרו נכבל סלהב בתנוחת "שאבח", והדבר פגע קשה בגבו. כך עולה גם ממסמכים רפואיים שנאספו בידי הנציבות העצמאית לזכויות האדם ואשר נבחנו בידי ארגון Human Rights Watch. הרשויות שחררו את סלהב ממשמורת בחודש נובמבר 2008 בשל מצבו הרפואי החמור, ובשבועות שלאחר שחרורו הוא אושפז פעמיים. מאז, אין ביכולתו של סלהב לשוב לעבודתו כמכונאי, ולכן אין ידו משגת לממן את ניתוח הגב הנדרש לו. סלהב הגיש תלונה לנציבות זכויות האדם, וזו כללה את המקרה שלו במכתב ששלחה לנשיא מחמוד עבאס ב-26 ביולי 2009, שעסק בעינויים בבתי הכלא של מנגנון הביטחון המסכל ושל המודיעין הכללי.

לדברי סטורק, "שנה לאחר שדווח לנשיא עבאס כי אדם זה עונה עד כדי שיתוק, שירותי הביטחון הפלשתיניים מנעו ממנו לקבל טיפול רפואי, עינו אותו שוב, והחזיקו אותו במעצר במשך ימים לאחר שהכאב והפחד הפכו אותו למשותק כמעט לחלוטין. מקרה מזעזע זה הוא תוצאה ברורה של הימנעות הרשות הפלשתינית מהפסקת החסינות שהיא מעניקה למתעללים".

סלהב אמר לארגון Human Rights Watch כי ראה כיצד אנשי מנגנון הביטחון המסכל כופתים עצירים אחרים בתנוחות "שאבח" שונות במתקן המעצר ביריחו, וכי בכל פעם שיצא מתאו הבחין בארבעה או חמישה גברים קשורים בתנוחות "שאבח", כשעיניהם מכוסות וידיהם כפותות מאחורי הגב. סלהב הוסיף כי שמע את זעקותיהם של הכפותים מן הבוקר ועד השעות הקטנות של הלילה.

עוד אמר סלהב לארגון Human Rights Watch כי בחברון לא סבל מיחס בלתי ראוי. עם זאת, הוא ציין כי תנאי הכליאה שם החמירו את בעיות הגב שלו, משום שהוחזק עם שישה גברים נוספים בחדר שהיו בו רק ארבעה מזרנים.

ארגון Human Rights Watch ראיין את הגבר השני שאמר שנעצר ועונה בכלא יריחו באותו זמן שבו סלהב הוחזק בו. מ"ב אמר לארגון Human Rights Watch כי ב-16 בספטמבר, לאחר שאנשי מנגנון הביטחון המסכל עצרו אותו בחברון, הם לקחו אותו למתקן המעצר בעיר, ושם נבדק בידי רופא. הרשויות הביאו אותו בפני התובע הצבאי הראשי, וזה מצדו האשים אותו, לדבריו, ב"פעילות נגד דרכה של הרשות הפלשתינית". הנציבות העצמאית לזכויות האדם ביקרה בכלא ב-23 בספטמבר וראתה בו את מ"ב.

ב-30 בספטמבר העבירו אנשי שירות הביטחון המסכל את מ"ב, ביחד עם שישה או שבעה גברים נוספים, לכלא יריחו. בכלא זה הוחזק מ"ב לבדו בחדר תת-קרקעי ללא מזרן, ולאחר מכן נחקר לגבי קשריו עם חמאס. מ"ב סיפר כי סוהרים לקחו אותו לאחר מכן למנהל בית הסוהר, וזה מצדו אמר לו שהכלא הוא "בית מטבחיים", והוסיף: "נשחט אותך. נוציא לך את העיניים ונהפוך אותך למשותק. תצא מכאן באלונקה".

במשך עשרת הימים הבאים החזיקו הסוהרים את מ"ב כפות בתנוחות מכאיבות ולוחצות שונות, כשעיניו מכוסות וידיו קשורות מאחורי גבו, וכפו עליו לעמוד במשך שעות מדי יום. הסוהרים הניחו לו לישון במשך שלוש שעות בלבד בכל בוקר והתירו את הקשרים רק כדי לאפשר לו להשתמש בשירותים ולאכול. מ"ב אמר לארגון Human Rights Watch כי ראה גברים אחרים בבית הכלא קשורים בתנוחות "שאבח", ובהם אדם אחד שנקשר למכשיר עינויים הקרוי "בכרה", שצורתו חצי עיגול, ואשר מכופף את גבו של המעונה בצורה מכאיבה.

ב-10 באוקטובר שחררו הרשויות את מ"ב. זה היה מעצרו השני: בין החודשים מאי ואוגוסט 2009 עצרו אותו סוכני מנגנון הביטחון המסכל למשך שלושה חודשים, ובהם חודש אחד שבו הוחזק בבידוד. לדברי מ"ב, במהלך התקופה שבה שהה בבידוד צנח משקל גופו ב-40 ק"ג והוא החל לסבול מקשיי נשימה ומכאב שרירים חמור.

בחודש אוגוסט 2009, בתגובה למותם במשמורת של ארבעה עצירים, הוציא משרד הפנים של הרשות הפלשתינית צווים (החלטה מס' 149) האוסרים על אנשי מנגנון הביטחון המסכל "להשתתף בעינויים מכל סוג שהוא". גורמים רשמיים דיווחו כי 43 אנשי שירות הביטחון, ובהם שוטרי המשטרה האזרחית, קיבלו עונשים משמעתיים בגין פגיעות שונות, אך גורמים אלה לא פרסמו על כך כל מידע נוסף.

ארגון Human Rights Watch אמר כי על הרשות הפלשתינית לבצע חקירות עצמאיות של טענות הנוגעות לעינויים ולתנאי כליאה. כמו כן, הוסיף הארגון, על הרשות לתת פומבי לתוצאותיהן של חקירות אלה ולהבטיח את העמדתם לדין של גורמים רשמיים אם יש ראיות לכך שהם אחראים למתן הוראה לבצע עינויים, להעלמת עין מעינויים, לביצוע עינויים או אם יש ראיות לכך שהם קשורים בכל דרך אחרת לעינויים.

ארגון Human Rights Watch תיעד בעבר פגיעות קשות בעצירים בידי הרשות הפלשתיניות ובידי חמאס. כעת קורא הארגון לרשות הפלשתינית לפתוח את כל מתקני המעצר שלה לביקורת של המועצה העצמאית לזכויות האדם. הגופים הבינלאומיים התורמים לרשות הפלשתינית - ובהם ארה"ב והאיחוד האירופי - צריכים לדרוש בפומבי מתן דין וחשבון על פגיעה בעצירים בידי מנגנון הביטחון המסכל ושירותי המודיעין הכללי. לפי נתוני קבוצת המשבר הבינלאומית, כ-17 מדינות וארגונים בינלאומיים מימנו או אימנו את כוחות הביטחון של הרשות הפלשתינית מאז שנת 2008.