מבקרים של עבודת ארגון Human Rights Watch בנוגע לישראל מעלים שלוש טענות עיקריות. ראשית, הם אומרים שאנחנו מתמקדים בישראל באופן בלתי מידתי, ומזניחים מדינות אחרות במזרח התיכון. שנית, הם טוענים שמתודולוגיית המחקר שלנו פגומה, משום שהיא מסתמכת על עדים עם אג'נדה. שלישית, כפי שנטען לאחרונה על-ידי יושב הראש המייסד שלנו רוברט ברנשטיין, הם גורסים שעלינו להתמקד במדינות "סגורות" כמו סין ולא במדינות "פתוחות" כמו ישראל.
אני דוחה את כל שלוש הטענות.
ארגון Human Rights Watch סוקר כיום את מצב זכויות האדם ב-17 מדינות במזרח התיכון ובצפון אפריקה, ובכלל זה באיראן, במצרים, בלוב ובערב הסעודית. כ-15% מהפרסומים שלנו על האזור נוגעים לישראל. חטיבת המזרח התיכון וצפון אפריקה היא אחת מ-16 תכניות מחקר שארגון Human Rights Watch מפעיל, והיא זוכה ל-5% מהתקציב הכולל של הארגון. הסיקור של ישראל הוא אפוא רק חלק קטן מפעילותנו.
בסיקור המלחמות באזור תיעדנו הפרות שביצעו כל הצדדים. אין עוד ארגון בינלאומי לזכויות אדם שעשה כל-כך הרבה כדי לחשוף פשעי מלחמה שביצעו חיזבאללה וחמאס, וקרא למנהיגיהם ולציבור הערבי להתייחס בביקורתיות להתנהלותם הבלתי חוקית של ארגונים אלה. "יוזמת ההגנה על אזרחים", אותה השקנו לפני חמש שנים, נועדה לתמוך במנהיגי החברה האזרחית הערבים שיצאו נגד פיגועי טרור.
מתודולוגיית המחקר שהשתמשנו בה במלחמות הללו היא אותה מתודולוגיה המשמשת אותנו ברחבי העולם: ראיונות עומק פרטניים עם עדים רבים. אנו מאמתים את עדויותיהם באמצעות עריכת סיורים בשטח, בחינת ראיות בליסטיות, מסמכים רפואיים, ובאמצעים אחרים. למרבה הצער, מאז סוף שנת 2008 סירב צה"ל להיפגש אתנו או לענות ולו על אחת מהשאלות המפורטות שהעברנו לו בכתב.
הבעיה של הפחדת עדים אינה חדשה, ואנו מביאים אותה בחשבון. בניגוד לטענותיהם של מבקרים מסוימים, ברצועת עזה גילינו שפלסטינים כן מדברים על הפרות שבוצעו בידי חמאס. קורבנות ועדי ראייה פלסטינים היו מקור המידע העיקרי לדו"ח שפרסמנו על עינויים והוצאות להורג שבוצעו בידי חמאס - דו"ח שממשלת ישראל הסתמכה עליו בפומבי.
אנו מחילים את אותן אמות מידה בתחום זכויות האדם על כל המדינות, פתוחות או סגורות. אנחנו סוקרים באופן נרחב את סין, צפון קוריאה, ערב הסעודית ואיראן, ובה בעת אנו גם חוקרים הפרות במערכת הדין הפלילי בארה"ב, הרג בידי שוטרים בהודו, "היעלמויות" בסרי לנקה וזכויות מהגרים באירופה. כל הממשלות, תהא אשר תהא המערכת הפוליטית הנהוגה בהם, חייבות לעמוד באותן נורמות בינלאומיות.
בלב הטיעונים של מבקרינו עומדת התפיסה שאנו צריכים להחיל על ישראל סטנדרטים נמוכים יותר. אין חולק על כך שמדינת ישראל נוסדה על רקע השואה וכי היא מוקפת במדינות עוינות ובארגונים חמושים. יש אנשים המאמינים שנסיבות אלה מקנות לממשלתה הדמוקרטית של ישראל זכות לנקוט כל צעד שהיא רואה כנחוץ כדי לשמור על ביטחון המדינה.
אלא שהנסיבות ההיסטוריות והמצב שבו נתונה המדינה אינם מבטלים את חובותיה לפי המשפט הבינלאומי. בין אם מדינה היא הצד התוקף ובין אם היא פועלת מתוך הגנה עצמית, בין אם היא לוחמת מול צבא סדיר ובין אם היא נאבקת במורדים המבצעים הפרות, דיני המלחמה תמיד חלים ומחייבים למזער את הפגיעה באזרחים. העובדה שבישראל יש שלטון דמוקרטי לא מונעת ממנה לבצע הפרות תוך כדי מלחמה, ממש כפי שארה"ב עינתה ועצרה אנשים בניגוד לחוק במפרץ גוונטאנמו ובכלא אבו גריב.
ההפרות הקשות שישראל ביצעה ושאנו תיעדנו גם חושפות את המדינה לסכנה גדולה יותר. כל עוד ישראל אינה מחייבת את מבצעי ההפרות לתת דין וחשבון על מעשיהם, היא מלבה את הכעס ואת הטינה בקרב האוכלוסייה הפלסטינית וברחבי העולם הערבי ופוגעת במאמצי המתונים המבקשים להשיג שלום.
למבקרינו יש זכות מלאה לקרוא תיגר על תוכן הממצאים שלנו בכל הנוגע לישראל או לכל מדינה אחרת, אף על פי שבפועל הם מוצאים טעויות רק לעתים רחוקות. עם זאת, אם ברצונם לקרוא תיגר על משטרי דיכוי ולהילחם בארגונים חמושים המטילים אימה על אזרחים, הם לא ישיגו מטרה זו באמצעות ניסיון לפטור את ישראל מדיני זכויות האדם, שהם ההגנה הטובה ביותר נגד הפרות כאלה. בה במידה, אין זה מועיל לתקוף את אותם ארגונים הפועלים לקדם כיבוד של דינים אלה בכל רחבי העולם.
קנת' רות' הוא המנהל הכללי של ארגון Human Rights Watch.
