(ירושלים) - הארגונים Human Rights Watch ובצלם אמרו היום כי ישראל ממשיכה למנוע חקירות עצמאיות בנוגע לחשדות בדבר הפרה של דיני המלחמה בידי צה"ל ובידי הכוחות הצבאיים של חמאס ברצועת עזה, בכך שהיא מונעת מפקחי זכויות אדם עצמאיים להיכנס לרצועה. הארגונים, שהגישו בקשות לאישורי כניסה דרך מחסום ארז בחודש ינואר 2009, נתקלו בעיכובים מתמשכים מצד יחידת צה"ל הבוחנת את הבקשות. בחודש פברואר הודיע צה"ל לארגון Human Rights Watch כי דחה את בקשתו. צה"ל דחה גם את בקשתו הראשונה של בצלם להיכנס לרצועה, ואילו הבקשה השנייה שהרגיש הארגון לא זכתה למענה.

לדברי שרה לאה וויטסון, מנהלת חטיבת המזרח התיכון וצפון אפריקה בארגון Human Rights Watch, "סירובה של ישראל לאפשר לארגונים לזכויות האדם גישה לרצועת עזה מעוררת חשדות כבדים לכך שקיימים דברים שישראל אינה רוצה שנראה או שהעולם ידע אודות הפעולה הצבאית שלה שם. אם אין לישראל דבר להסתיר, מדוע היא מסרבת לאפשר לנו להיכנס?"

ארגון Human Rights Watch ביקש היתר להיכנס לרצועה ב-5 בינואר. לאחר עיכוב של שבועות, דחה צה"ל את הבקשה ב-9 בפברואר, בטענה שארגון Human Rights Watch "אינו רשום במשרד הרווחה [הישראלי]". עד היום, התירו הרשויות הישראליות לארגון Human Rights Watch להיכנס לרצועה ולצאת ממנה דרך מעבר ארז בכל מקרה שבו הוגשה בקשה כזאת, כולל מספר פעמים בשנת 2008. צה"ל מעולם לא ציין כי הגישה לרצועה כרוכה בהרשמה כזו, ולארגון Human Rights Watch לא ידוע על חוק או תקנה ישראליים המחייבים זאת. צה"ל לא הגיב לבקשת ארגון Human Rights Watch לקבל הבהרות בנושא.

ישראל אינה מתירה לאזרחיה היהודים, להוציא אנשי כוחות הביטחון, להיכנס לרצועת עזה, בטענה שהדבר מסוכן לביטחונם. בצלם, מרכז המידע הישראלי לזכויות האדם בשטחים, ביקש ב-20 בינואר מצה"ל להתיר למנהל אגף תחקירי השטח שלו (פלשתינאי אזרח ישראל) להיכנס לרצועה. תשעה ימים לאחר-מכן דחה צה"ל את הבקשה. ב-29 בינואר הגיש בצלם בקשה נוספת עבור שלושה חברי צוות ויועץ בינלאומי. צה"ל לא הגיב לבקשה זו.

בסוף חודש ינואר הצליחו ארגון Human Rights Watch וארגונים בינלאומיים אחרים לזכויות האדם להיכנס לרצועה דרך מצרים, ולבצע תחקיר ראשוני. החוקרים הבינלאומיים עזבו את הרצועה סמוך לפני ה-5 בפברואר, אז הכריזה מצרים כי תסגור את מעבר רפיח. צה"ל אמר לארגוןHuman Rights Watch כי כיוון שחוקריו נכנסו לרצועה דרך רפיח, הם לא יורשו לצאת דרך מעבר ארז.

בצלם לא הצליח לקבל אישורי כניסה עבור חברי הצוות הישראליים שלו, עבור חברי הצוות תושבי הגדה המערבית, או עבור יועצים בינלאומיים. רק לשניים מתחקירני השטח של הארגון, שניהם תושבי רצועת עזה, התאפשר לערוך תחקירים בשטח.

לדברי ג'סיקה מונטל, מנכ"ל בצלם, "ישראל מעמידה עצמה בשורה אחת עם בורמה, צפון קוריאה וסוריה, בכך שהיא מונעת כניסה של פקחי זכויות אדם עצמאיים. אזרחי ישראל זכאים לדעת את האמת אודות התנהלות כוחותינו ברצועה. גם טובתה של ישראל מחייבת שהתמונה המלאה תצא לאור".

צה"ל מנע מעיתונאים להיכנס לרצועה במהלך 22 ימי המבצע הצבאי, שכונה "מבצע עופרת יצוקה". האיסור לא הוסר גם לאחר שבג"ץ הורה למדינה, ב-2 בינואר, לאפשר את כניסת חברי אגודת העיתונאים הזרים.

מאז ההסלמה בלחימה ברצועת עזה ב-27 בדצמבר 2008, תיעדו הן ארגון Human Rights Watch והן ארגון בצלם הפרות חמורות של המשפט ההומניטארי הבינלאומי שבוצעו בידי ישראל וחמאס. ב-10 בינואר, חשף ארגון Human Rights Watch את השימוש הבלתי-חוקי של ישראל בזרחן לבן באזורים אזרחיים, טענה שצה"ל הכחיש תחילה אך כיום מצהיר כי הוא חוקר. בצלם ביטא חששות כבדים בנוגע להפרות של עקרונות המידתיות וההבחנה, כולל ירי מכוון על מתקנים אזרחיים, כגון משרדי הממשלה והמועצה הפלשתינית המחוקקת. שני הארגונים מתעדים, מזה למעלה משני עשורים, הפרות של משפט זכויות האדם הבינלאומי והמשפט ההומניטארי הבינלאומי בישראל ובשטחים הפלשתיניים הכבושים.

סעיף 6 של "הצהרת מגני זכויות האדם" מבטיח לכל אדם את הזכות "לדעת, לבקש, להשיג, לקבל, ולהחזיק במידע בנוגע לכל זכויות האדם וחירויות היסוד", באופן אישי וביחד עם אחרים.

בנוסף, האיסור הגורף המוטל ככל הנראה על גישתם של ארגונים לזכויות האדם לרצועת עזה מפר את הזכות לחופש התנועה. אף שמשפט זכויות האדם הבינלאומי מתיר להטיל הגבלות על חופש התנועה מטעמים ביטחוניים, חייב  להיות להגבלות אלה בסיס משפטי ברור, יש לצמצמן להגבלות חיוניות בלבד,  ועליהן להיות מדתיות ביחס לאיום הנשקף לביטחון.