(ירושלים) - ארגון Human Rights Watch  אמר היום כי על ישראל להסיר לאלתר את ההגבלות הבלתי-חוקיות שהיא מטילה על הכנסת סיוע הומניטארי וסחורות יסוד להם זקוקים נואשות תושבי עזה. חששות ביטחוניים אינם מצדיקים הגבלות גורפות על אספקת מזון, דלק ומוצרים חיוניים אחרים.

מאז הסתיימו הפעולות הצבאיות הנרחבות ברצועה ב-18 בינואר 2009, ממשיכה ישראל למנוע הכנסה של כמות משמעותית של מזון, דלק, גז לבישול וחומרי בניין לרצועה, ואף מונעת מעובדי סיוע גישה למקום. האספקה וצוותי הסיוע נחוצים על-מנת להקל על סבלם של האזרחים, שבתיהם ומקומות עבודתם של רבים מהם נהרסו במהלך המבצע הצבאי האחרון של ישראל.

לדברי פרד אברהמס, חוקר בכיר במחלקת מצבי החירום בארגון Human Rights Watch ששב מביקור בן שבועיים ברצועה, "במבצע הצבאי הנרחב של ישראל נהרסו חייהם של רבים ומצבה ההומניטארי של הרצועה הוחמר מאוד. חששות ביטחוניים אינם מצדיקים ענישה קולקטיבית של 1.5 מיליון אנשים באמצעות מניעת הכנסת סיוע ואספקה להם הם זקוקים נואשות".

הצרכים הנוכחיים בעזה עצומים. ב"מבצע עופרת יצוקה" של ישראל, שנמשך 22 יום, ניזוקו או נהרסו למעלה מ-14,000 בתים, 68 מבני ממשלה ו-31 משרדים של ארגונים לא ממשלתיים, זאת על-פי נתוני תוכנית הפיתוח של האו"ם (UNDP). אלפים נותרו ללא קורת גג. לדברי ארגון הבריאות העולמי  כמעט מחצית מ-122 מתקני הבריאות שבדק הארגון ניזוקו או נהרסו.

על-פי נתוני משרד האו"ם לתיאום עניינים הומניטאריים (OCHA), נכון ל-5 בפברואר היו 88 אחוזים מ-1.5 מיליון תושביה של הרצועה רשומים לקבלת סיוע במזון מהאו"ם, כשרבים מהם תלויים לחלוטין בסיוע זה.

ישראל מוסיפה לשלוט באופן מלא בגבולותיה של הרצועה ובמרחב האווירי שלה, למעט מעבר רפיח שבין הרצועה למצרים. ישראל רשאית אמנם לבדוק סחורות הנכנסות לרצועה, אך כל הגבלה המוטלת על סיוע חייבת להתבסס על נימוקים ביטחוניים ספציפיים ולא למנוע סיוע הומניטארי אמיתי. הגבלות גורפות מדי על הכנסת סחורות יסוד מפרות את המשפט ההומניטארי הבינלאומי, המגביל את הממשלה השולטת באורח אפקטיבי בשטח מסוים מלמנוע הכנסת סחורות הנחוצות להישרדותה של האוכלוסייה האזרחית.

לדברי ארגון Human Rights Watch ההגבלות מהוות גם הפרה של חובתה של ישראל ככוח כובש להבטיח את בריאותה ורווחתה של האוכלוסייה הנתונה תחת כיבוש, ומגיעות עד כדי ענישה קולקטיבית של האוכלוסייה האזרחית.

ארגון Human Rights Watch אמר עוד כי מצרים תרמה באורח ישיר להחרפת המשבר ההומניטארי בכך שהגבילה את הכנסת הסיוע ההומניטארי ואת כניסת צוותי הסיוע לרצועה דרך מעבר רפיח. לאחר שפתחה את הגבול באופן חלקי במהלך הלחימה, שבה מצרים וסגרה אותו ב-5 בפברואר. רק תושבי עזה הנזקקים לטיפול רפואי מחוץ לגבולות הרצועה מורשים לעבור, כשכל מקרה נבדק לגופו.

סחורות רבות מוכנסות לרצועה ממצרים בחשאי באמצעות רשת של מנהרות החוצות את הגבול. הפעילות במנהרות אלה נמשכת, על-אף ניסיונות מתמשכים של הצבא הישראלי להרוס אותן. מדיווחים בתקשורת עולה כי מצרים עשויה להגביר את הפיקוח על הסחר הבלתי-חוקי דרך המנהרות.

ארגון Human Rights Watch קרא לממשלת ארה"ב ולממשלות אחרות בעלות השפעה, כמו גם לאיחוד האירופי ולמועצת הביטחון של האו"ם, להפעיל על ישראל ועל מצרים לחץ על-מנת שיסירו את ההגבלות הבלתי-חוקיות על הכנסתה של אספקה חיונית.

לדברי אברהמס, "ארה"ב היא התורמת העיקרית לישראל ולמצרים, ולפיכך על ממשל אובמה לפעול לכך שהאזרחים ברצועה יקבלו את הסיוע הנחוץ להם בדחיפות".

ארגון Human Rights Watch קרא גם לחמאס להפסיק להתערב במשלוחי הסיוע בתוך הרצועה. בתחילת חודש פברואר החרים חמאס מידי האו"ם ולפחות ארגון בינלאומי הומניטארי נוסף מזון ואספקה שנועדו לאזרחים, אולם מאוחר יותר הגדיר את ההחרמה כ"טעות" והשיב את הסחורות.

על אף הצרכים הדחופים של תושבי הרצועה וניסיונות חמאס לשלוט בסיוע, נראה כי לא ניתן להצדיק את ההגבלות הגורפות שהטילה ישראל על העברת מזון, דלק וסחורות אחרות בחששות ביטחוניים אמיתיים כלשהם. מאז ה-18 בינואר, למשל, עצרה ישראל משלוחים של חומוס, תמרים, שקיות תה, פזלים לילדים ומקרוני.

ישראל אף סירבה לאפשר הכנסה של מערכת לטיהור מים שתרמה ממשלת צרפת. על-פי רשות המים של עזה, נכון ל-16 בפברואר נותרו 50,000 תושבים ברצועה ללא גישה למים זורמים, ו-100,000 בני אדם נוספים מקבלים אספקת מים אחת לשבעה עד עשרה ימים. לצורך עריכת תיקונים משמעותיים של המערכת זקוקה רשות המים למשלוח של חלקי חילוף.

ב-16 בפברואר דיווח משרד האו"ם לתיאום עניינים הומניטאריים (OCHA) כי עד עתה לא התאפשר לצוותים לפינוי המוקשים להשמיד או לבודד פרטי תחמושת ישראליים מסוימים כיוון שישראל מנעה הכנסה של חומרים וציוד הנחוצים לשם כך.

לדברי אונר"א, ל-60 אחוזים מ-200,000 ילדי בית הספר המבקרים בבתי-הספר של הארגון ברצועה אין מערכת מלאה של ספרי לימוד שכן ישראל מנעה הכנסה של משלוחי נייר הנחוצים להדפסתם. סוכנות האו"ם אמרה כי ישראל מונעת גם הכנסה של חומרים הנחוצים לייצור שקי פלסטיק לחלוקת מזון.

עובדים בארגוני סיוע הומניטארי שניסו להיכנס לרצועה נתקלו גם הם בהגבלות מיותרות שהטילה ישראל. על-פי משרד האו"ם לתיאום עניינים הומניטאריים (OCHA) הארגון תיעד 178 בקשות של ארגונים לא ממשלתיים להיכנס לרצועה דרך מחסום ארז, שמתוכן הורשו רק 18 אנשי צוותים בינלאומיים מארגוני בריאות לא ממשלתיים להיכנס לרצועה, ובעקבותיהם הורשתה להיכנס גם קבוצה קטנה של טכנאים לפינוי תחמושת שלא התפוצצה.

האו"ם דיווח כי מספרם הממוצע של מטעני המשאיות שהוכנסו לרצועה מדי יום הגיע ל-177 במהלך השבוע שבין ה-4 ל-10 בפברואר. מספר זה נמוך בהרבה מהממוצע של 475 מטעני משאיות שהוכנסו בחודש מאי 2007, מיד לפני שישראל הידקה את הסגר על הגבולות לאחר שחמאס תפס את השלטון ברצועה שהיה קודם לכן בידי פתח.

ישראל אף ממשיכה להגביל את אספקת הסולר התעשייתי המשמש לייצור חשמל, ובכך היא גורמת לכך שתחנת הכוח היחידה של הרצועה יכולה לפעול בהיקף של שני שלישים מתפוקתה בלבד ומחריפה את המחסור החמור בחשמל השורר ברצועה. לדברי משרד האו"ם לתיאום עניינים הומניטאריים (OCHA) בין ה-4 ל-8 בפברואר מנעה ישראל לחלוטין הכנסה של כל סוגי הדלק, הסולר והגז לבישול לרצועה. הקיצוצים באספקת החשמל החמירו את הבעיות הרווחות כעת בתחום אספקת המים.

ישראל טוענת כי היא מאפשרת משלוחי סיוע, אולם גורמים ישראליים רשמיים טענו שוב ושוב כי לא יאפשרו הכנסה של שום סיוע שייקבע כי הוא מחזק את חמאס או מעניק לו הכשר.  ישראל, הנתלית בנימוקים ביטחוניים, מוסיפה למנוע אספקה של חומרי בניין רבים, ובהם מלט, פלדה וזכוכית, דבר המונע מסוכנויות הסיוע להתחיל בבנייה הנחוצה כל-כך. ישראל אף מונעת הכנסה של משלוחי כסף לרצועה, אף שלאחרונה אפשרה לרשות הפלשתינית, שבסיסה ברמאללה, להכניס לרצועה 43 מיליון דולר אמריקאי לצורך תשלום משכורות של פקידים המועסקים על-ידה.

לדברי ארגון Human Rights Watch סירובה של ישראל לאפשר יצוא מהרצועה זה למעלה משנה היווה גורם משמעותי שתרם לקריסתה הכלכלית של עזה. ב-11 בפברואר הודיעה ישראל כי תאפשר באורח חריג וחד פעמי משלוח של 25,000 פרחים מהרצועה שנועדו לחגיגות יום האהבה בהולנד.

לדברי אברהמס "אחיזת החנק שבה מחזיקה ישראל את הרצועה הרסה את כלכלתה ויש לה השלכות ארוכות טווח והרסניות על חייהם של הפלשתינאים. לא ניתן להיתלות במעשיו של חמאס להצדקת מדיניות הפוגעת באוכלוסייה האזרחית".

ארגון Human Rights Watch אומר כי ההגבלות שמטילה מצרים על תנועת סחורות ואנשים לתוך הרצועה דרך מעבר רפיח החמירו את המצב. לדברי גורמי רפואה מצריים רשמיים, מצרים התירה ל-1,003 פצועים מהרצועה להיכנס למצרים לצורך טיפול רפואי במהלך שלושת השבועות של הלחימה, וכן אפשרה העברה של סיוע מסוים לרצועה וכניסה של עובדי סיוע רפואי. ואולם, ב-5 בפברואר סגרה מצרים את הגבול מבלי לציין מועד או תנאים לפתיחתו מחדש.

ממשלת מצרים אף עצרה פעילים מצריים שקיימו פעילות ציבורית למען פתיחתו של מעבר רפיח בידי הממשלה, מבלי להעמידם לדין. ב-3 בפברואר קיבל בית המשפט המנהלי הגבוה של המדינה את עמדת הממשלה לפיה אין לאפשר לפעילים מצריים להעביר סיוע רפואי ואחר לרצועה, ומותר להעביר סיוע כזה "דרך ערוצים רשמיים" בלבד.

חמאס עיכב גם הוא משלוחים של סיוע ואספקה. לדברי אונר"א, החרימה המשטרה הפלשתינית ב-3 בפברואר למעלה מ-3,500 שמיכות ו-406 חבילות מזון לאחר שאנשי הסוכנות סירבו להעביר אספקה זו לידי המשרד לענייני רווחה המנוהל על-ידי חמאס. יומיים לאחר-מכן, החרים חמאס 200 טון אורז וקמח ממשאיות הסיוע של הסוכנות במעבר כרם שלום, ובכך גרם לסוכנות להשעות את כל משלוחי הסיוע שלה. ב-6 בפברואר אמר גורם רשמי בחמאס כי כוחותיו החרימו את משלוחי הסיוע "בטעות". ב-9 בפברואר חידשה הסוכנות את המשלוחים לאחר שחמאס השיב את האספקה שהוחרמה והתחייב כי ההחרמה לא תישנה.

גורם רשמי באחד הארגונים ההומניטאריים הבינלאומיים הפועלים ברצועה אמר לארגוןHuman Rights Watch כי בתחילת חודש פברואר חמאס החרים אחד ממשלוחי הסיוע שלו, אך האספקה שהוחרמה הושבה בסופו של דבר. חמאס חזר בו מדרישתו הראשונית כי הארגון יספק לו מידע אודות הארגונים הפלשתיניים שיחלקו את הסיוע.

לדברי אברהמס "אסור לחמאס להחרים את הסיוע או להתערב בכל דרך אחרת באספקתו. מעשים כאלה רק מגבירים את החשש שהסיוע המסופק לרצועה לא יגיעו לאוכלוסייה האזרחית הנזקקת לו".

המשפט ההומניטארי הבינלאומי מחייב את הצדדים לסכסוך לאפשר העברה מהירה ובלתי-מופרעת של סיוע הומניטארי לאוכלוסייה האזרחית ולסייע בהעברתו. הצדדים נדרשים לאפשר מעבר חופשי של סיוע במזון לאזרחים בסיכון; אין להשתמש בהרעבה של האוכלוסייה האזרחית כשיטת לחימה. צד לסכסוך רשאי לנקוט באמצעים על-מנת לשלוט בתוכן הסיוע ובדרכי העברתו, על-מנת להבטיח כי המשלוחים אינם כוללים נשק, למשל. אולם, אין הוא רשאי לאסור על העברת הסיוע מטעמים שרירותיים.

ישראל עודנה כוח כובש ברצועת עזה כיוון שהיא מוסיפה לשלוט באופן אפקטיבי במרחב האווירי והימי של הרצועה ובגבולות היבשה שלה, כמו גם במערכות החשמל, המים והביוב. על-פי אמנת ג'נבה הרביעית, כוח כובש מחויב להבטיח את בריאותה ורווחתה של האוכלוסייה האזרחית במידה רבה ככל שניתן.

סירוב מכוון לאפשר העברה של משלוחי סיוע עלול להוות ענישה קולקטיבית או פעולת תגמול נגד האוכלוסייה האזרחית. על-פי הצלב האדום הבינלאומי האיסור על ענישה קולקטיבית אינו מתייחס לענישה במסגרת המערכת הפלילית בלבד "אלא לעונשים מכל סוג המוטלים על אנשים או קבוצות שלמות של אנשים תוך הפרה של העיקרון הבסיסי ביותר של אנושיות, בגין מעשים שאנשים אלה לא ביצעו".