מהי מסגרת המשפט הבינלאומי החלה בעימות האחרון ברצועת עזה?
מדוע חשוב שיינתן דין וחשבון על הפרות זכויות האדם?
ככלל, מהן חובותיהן של מדינות בנוגע להבטחת כיבוד דיני המלחמה?
מי נושא בעיקר האחריות להבטיח שיחידים שהפרו את דיני המלחמה יתנו על-כך את הדין?
מתי נחשבות הפרות של המשפט ההומניטארי הבינלאומי לפשעי מלחמה?
האם ישראל וחמאס מילאו את חובותיהם לחייב יחידים שביצעו הפרות חמורות של דיני המלחמה לתת על-כך את הדין?
אילו מנגנונים אחרים זמינים כאשר המדינות אינן חוקרות הפרות אלה?
האם מועצת הביטחון של האו"ם יכולה לחקור חשדות לביצוע הפרות של דיני המלחמה במהלך העימות ברצועת עזה?
מה בנוגע לחקירה שמועצת האו"ם לזכויות האדם הורתה עליה?
האם בית הדין הבינלאומי לצדק יכול למלא תפקיד כלשהו בנוגע לעימות ברצועה?
מה בנוגע לכינוס מפגש של כל המדינות שהן צד לאמנות ג'נבה?
האם ניתן להעמיד לדין במדינות אחרות אנשים החשודים בביצוע הפרות חמורות של דיני המלחמה?
האם מועצת הביטחון של האו"ם יכולה לחקור חשדות לביצוע הפרות של דיני המלחמה במהלך העימות ברצועת עזה?
האם ניתן להעמיד לדין במדינות אחרות אנשים החשודים בביצוע הפרות חמורות של דיני המלחמה?
מבוא
ב-27 בדצמבר 2008 פתחה ישראל בפעולה צבאית נרחבת ברצועת עזה, במטרה להביא להפסקת ירי הרקטות לשטח ישראל, שבוצע על-ידי חמאס וארגונים פלשתיניים חמושים אחרים. הלחימה הסתיימה ב-18 בינואר 2009, לאחר שישראל וחמאס הכריזו - כל אחת בנפרד - על הפסקת אש חד-צדדית. על-פי האו"ם ומשרד הבריאות הפלשתיני, נהרגו בלחימה יותר מ-1,300 פלשתינאים, כולל לוחמים. נמסר כי כ-40% מההרוגים היו ילדים (412) ונשים (110), וכן נמנו על ההרוגים אזרחים גברים שלא לקחו חלק בלחימה ואשר מספרם לא נקבע. על-פי הדיווחים, למעלה מ-5,000 פלשתינאים נפצעו, רבים מהם אזרחים. מתוכם, רבים נפגעו באורח קשה. כמו כן, נזק רב נגרם לרכוש ציבורי ופרטי. במהלך שלושת השבועות של הלחימה דווח כי שלושה אזרחים ישראלים וחייל אחד נהרגו מפגיעת רקטות או מפגזי מרגמה פלשתיניים. למעלה מ-80 אזרחים ישראלים נוספים נפצעו, וכן נגרם נזק לבתים ולמבנים אחרים. תשעה חיילים ישראלים נהרגו בלחימה בשטח הרצועה.
אזרחים הם ששילמו את המחיר הכבד ביותר בעימות הזה, והסבל שנגרם להם היה עצום. ארגון Human Rights Watch חוקר כעת מגוון רחב של טענות בדבר הפרות חמורות של המשפט ההומניטארי הבינלאומי (דיני המלחמה) שבוצעו בידי ישראל, חמאס וארגונים פלשתיניים חמושים אחרים. הפרות אלה כוללות שימוש חסר הבחנה בנשק כמו ירי כבד של ארטילריה באזורים מיושבים בצפיפות, שימוש באזרחים כמגנים אנושיים או חשיפתם לסיכון מיותר באופן אחר, ירי על אמבולנסים ועל צוותי חירום רפואיים או חסימת גישתם לנזקקים באופן אחר, ירי מכוון או חסר הבחנה של רקטות לתוך אזורים מיושבים, ירי מכוון על אנשים שניסו לאותת באמצעות דגלים לבנים על כך שהם אזרחים ולא לוחמים, וירי מכוון על מתקנים שהיו בחזקת מתקנים אזרחיים כמו משרדי ממשלה, מסגדים ותחנות משטרה שלא שימשו למטרות צבאיות.
כל הצדדים לסכסוך מזוין - כלומר הן מדינות והן ארגונים חמושים שאינם מדינות - חייבים לציית לדרישות המשפט ההומניטארי הבינלאומי. במילים אחרות, כל צד לסכסוך חייב לכבד את דיני המלחמה ולהבטיח כי כוחותיו החמושים וכל אדם או ארגון אחר הפועל על-פי הוראותיו או בהנחייתו או בשליטתו יכבד אותם גם הוא. חובה זו אינה מבוססת על הדדיות, ועל כל אחד מהצדדים לכבדה, בין אם הצד היריב מכבדה בעצמו בין אם לאו. החובה לכבד את המשפט ההומניטארי הבינלאומי אף אינה תלויה בסיבות שהביאו את הצדדים לצאת למלחמה, יהיו אלה סיבותיה של המדינה ("מלחמה בטרור") או של ארגון חמוש ("סיום הכיבוש"). כל הצדדים לסכסוך נדרשים לעמוד באותם סטנדרטים, מבלי להתחשב בהבדלים במידת הנזק שנגרם כתוצאה מההפרות שביצעו כביכול.
כל צד לסכסוך מזוין נושא באחריות להפרות קשות של דיני המלחמה שביצעו כוחותיו החמושים ואנשים או ישויות הפועלים בסמכותו, בהנחייתו או בשליטתו. אחריות זו כרוכה בדרישה למתן פיצוי מלא על מוות או פציעה שנגרמו; פיצוי זה אפשר שינתן בצורה של השבת המצב לקדמותו, כתשלום כספי או בהתנצלות רשמית או פעולה אחרת. הפיצוי יינתן למדינה אחרת, לישות או ליחידים. כפי שמתואר להלן, חלה על מדינות גם החובה לדאוג לכך שיחידים הנתונים לשליטתן, ואשר אחראים להפרות חמורות של דיני המלחמה, יתנו על-כך את הדין.
מהי מסגרת המשפט הבינלאומי החלה בעימות האחרון ברצועת עזה?
על העימות המזוין בין ישראל לחמאס ולארגונים פלשתיניים חמושים אחרים חלים המשפט הבינלאומי ההסכמי וכן כללי המשפט ההומניטארי הבינלאומי המנהגי (דיני המלחמה). המשפט ההומניטארי המנהגי, המושתת על נוהג מבוסס של מדינות, מחייב את כל הצדדים לסכסוך מזוין, בין אם הם מדינות כמו ישראל ובין אם הם ארגונים חמושים שאינם מדינות כמו חמאס וארגונים פלשתיניים חמושים אחרים. עניינו של משפט זה הוא התנהלות הצדדים בעת מעשי האיבה. המשפט ההסכמי הרלוונטי כולל את סעיף 3 המשותף לאמנות ג'נבה משנת 1949, הקובע סטנדרטים מינימאליים שבמסגרתם אמור כל צד לסכסוך לנהוג באנשים הנתונים לשליטתו. כמו כן, משפט זה כולל את דיני הכיבוש המעוגנים באמנת ג'נבה הרביעית משנת 1949, שעדיין תקפים ברצועת עזה בשל שליטתה המתמשכת של ישראל בהיבטים רבים של החיים בה, על אף נסיגת כוחותיה של ישראל ממנה.
מדוע חשוב שיינתן דין וחשבון על הפרות זכויות האדם?
חשוב לחייב יחידים לשאת באחריות להפרות חמורות של דיני המלחמה כיוון שהדבר עשוי להרתיע מפני ביצוע עבירות בעתיד, לקדם את כיבוד החוק ולספק לקורבנות אפיקים לתיקון העוול שנגרם להם. כוחות חמושים המחייבים יחידים שעברו על החוק לתת דין וחשבון בהתאם לדינים אלה מקדמים בכך את המשמעת והמקצועיות בקרב אנשיהם, שומרים על פיקוד אחראי ומשפרים את היחסים עם האוכלוסייה האזרחית. מדינות וארגונים חמושים שאינם מדינות, אשר אינם דואגים לבסס באופן זה נוהג של מתן דין וחשבון, מערערים את מעמדם באזורי עימות ובעולם בכלל , ומגבירים את הסבירות כי יינקטו נגדם אמצעים בינלאומיים. מתן דין וחשבון מסוג זה נחוץ גם לקורבנות להפרות של דיני המלחמה ולמשפחותיהם, השואפים לעשיית צדק במקרים הנוגעים להם.
ככלל, מהן חובותיהן של מדינות בנוגע להבטחת כיבוד דיני המלחמה?
כל המדינות, בין אם הן צד לסכסוך בין אם לאו, נושאות באחריות על-פי אמנות ג'נבה משנת 1949 להפעיל את השפעתן, ככל שניתן, כדי להפסיק הפרות של המשפט ההומניטארי הבינלאומי. בפעולה כזו ניתן לנקוט באורח חד-צדדי או במסגרת אמצעים רב-צדדיים, כגון סנקציות המוטלות במשותף על מדינה, על ארגון חמוש או על יחידים.
מי נושא בעיקר האחריות להבטיח שיחידים שהפרו את דיני המלחמה יתנו על-כך את הדין?
מדינות שאזרחיהן היו מעורבים בהפרות הן האחראיות העיקריות לעשיית צדק בגין הפרות חמורות של המשפט ההומניטארי הבינלאומי. מדינות מחויבות לחקור הפרות חמורות של משפט זה שבוצעו על-ידי אנשי כוחותיהן או על-ידי אנשים אחרים הנתונים לסמכותן השיפוטית. על המדינות להבטיח כי בתי משפט צבאיים או מקומיים, או מוסדות אחרים, יחקרו באורח נטול פניות האם אכן בוצעו הפרות חמורות, תוך שהם מאתרים את האחראים להפרות אלה, מעמידים אותם לדין בהתאם לסטנדרטים הבינלאומיים של משפט הוגן, ומטילים על יחידים שנמצאו אשמים עונשים העולים בקנה אחד עם מעשיהם.
אמנם, על ארגונים חמושים שאינם מדינות לא חלה אותה חובה להעמיד לדין מפרים של דיני המלחמה מקרב שורותיהם. אך ארגונים כאלה עדיין מחויבים להבטיח ציות לדיני המלחמה, וכאשר הם מנהלים משפטים, חובה עליהם לעשות זאת בהתאם לסטנדרטים הבינלאומיים של משפט הוגן.
מתי נחשבות הפרות של המשפט ההומניטארי הבינלאומי לפשעי מלחמה?
יחידים המבצעים הפרות חמורות של המשפט ההומניטארי הבינלאומי, בכוונה פלילית - כלומר באורח מכוון או מתוך אדישות חסרת זהירות - נושאים באחריות לפשעי מלחמה. פשעי מלחמה כוללים מגוון רחב של עבירות, ובהן התקפות מכוונות, חסרות הבחנה או בלתי-מידתיות הפוגעות באזרחים, לקיחת בני ערובה, שימוש במגנים אנושיים והטלת עונשים קולקטיביים. אפשר שיחידים יישאו באחריות פלילית גם על ניסיון לבצע פשע מלחמה, וכן על סיוע לביצוע פשע מלחמה.
גם אנשים שתכננו פשעי מלחמה או הסיתו לביצועם, אפשר שיימצאו אחראים להם. ניתן להעמיד לדין על פשעי מלחמה מפקדים ומנהיגים אזרחיים, בגין אחריותם הפיקודית, כאשר הם ידעו או היו צריכים לדעת על ביצועם ולא נקטו צעדים מספיקים כדי למנעם או כדי להעניש את האחראים להם.
האם ישראל וחמאס מילאו את חובותיהם לחייב יחידים שביצעו הפרות חמורות של דיני המלחמה לתת על-כך את הדין?
לעיתים מזומנות מדי, מדינות שאזרחיהן מעורבים בהפרות חמורות של דיני המלחמה אינן מעוניינות או אינן מסוגלות לחקור פשעים אלה ולהעמיד את האחראים להם לדין. ארגוןHuman Rights Watch דיווח על אי-צדק כזה בהקשרים שונים, למשל בכל הנוגע לכוחות האתיופיים בסומליה, לכוחות ארה"ב בעיראק ובאפגניסטן, לכוחות קונגולזיים ברפובליקה הדמוקרטית של קונגו ולכוחות הרוסיים בצ'צ'ניה.
ממחקר שערך ארגון Human Rights Watch בנוגע לחקירות ולהעמדות לדין בידי צה"ל בין השנים 2000 ו-2005 עלה כי החקירות לא נוהלו באורח יסודי, נטול פניות או מיידי. על-פי רוב, כדי לקבוע אם יש צורך בחקירה, ערך צה"ל "תחקירי שטח" או "תחקירים מבצעיים", שהסתמכו באורח בלעדי על דיווחי החיילים עצמם, ולא כללו גביית עדות מקורבנות או מעדים בלתי-תלויים. תחקירי שטח, אף שהם עשויים לשרת מטרות צבאיות מועילות, אינם מתאימים כלל וכלל כדי לקבוע האם קיימות ראיות לביצוען של הפרות חמורות של דיני המלחמה. ההסתמכות על תחקירי שטח משמשת אמתלה לטענה כי ישראל מקיימת חקירות נאותות. טענה זו אינה נכונה.
במקרים שונים הקימה ישראל ועדות מטעם המדינה לצורך חקירת מדיניות ודפוסי פעולה של הממשלה. אף שוועדות אלה מתחו לעיתים ביקורת חריפה על מנהיגיה הצבאיים או המדיניים של ישראל, הן לא תרמו לביסוס אחריות אישית על הפרות של דיני המלחמה. דוגמה מן העת האחרונה ניתן לראות בוועדת החקירה בנוגע למערכה הצבאית בלבנון בקיץ 2006, המוכרת כוועדת וינוגרד, על שם השופט בדימוס שמונה לעמוד בראשה. במלחמה בין ישראל לחיזבאללה בשנת 2006 נהרגו 1,125 לבנונים, כ-4,400 נפצעו, ועל-פי הערכות, כמיליון נעקרו מבתיהם. רובם הגדול של הנפגעים היו אזרחים.
בדו"ח ועדת החקירה מחודש ינואר 2008, נקבע בפרק שהוקדש למשפט הבינלאומי כי לא היה ביכולתה של הוועדה לערוך חקירות מפורטות בנוגע למקרים ספציפיים, אולם "מדינת ישראל תקיים בדיקה הולמת בכל מקרה שנשמעות טענות, שלכאורה יש בהן ממש, על חריגות מכללי המשפט הבינלאומי (או כללי המשפט הפנימי בישראל)". הוועדה המליצה בדו"ח גם כי ישראל וצה"ל ינהלו תחקיר מיידי ואמין "של אירועים שבהם מתעורר חשש לסטייה מן החוק הצבאי, המשפט הישראלי, או דיני הלחימה של המשפט הבינלאומי", וציינה כי חקירות כאלה יש לערוך "בפיקוח ובשילוב של גורם חיצוני למערכות שעל פעולתן מלינים".
ככל הידוע לארגון Human Rights Watch לא התקיימו חקירות מסוג זה. ההמלצה הספציפית היחידה שהמליצה הוועדה בתחום זה הייתה לחקור את השימוש שעשתה ישראל בתחמושת מצרר. שתי חקירות פנימיות של צה"ל בנוגע לשימוש בתחמושת מצרר בלבנון, שתוצאותיהן לא פורסמו, זיכו את הצבא מכל הפרה של דיני המלחמה בכל הנוגע לשיגור אלפי פגזי ארטילריה, טילי קרקע ופצצות שהושלכו מן האוויר ואשר פיזרו בין 2.6 מיליון ל-4 מיליון פריטי תחמושת-משנה על-פני אזורים נרחבים בדרום לבנון, בעיקר בשלושת ימי הלחימה האחרונים.
אף גוף פלשתיני, לא חמאס בעזה ולא הרשות הפלשתינית בגדה המערבית, לא ניהל חקירות מכל סוג שהוא בנוגע להפרות חמורות של דיני המלחמה בידי כוחותיו שלו או של ארגונים חמושים המזוהים עם חמאס, פתח או ארגונים אחרים, כגון ירי חסר הבחנה של רקטות על אזורים אזרחיים מיושבים בישראל.
אילו מנגנונים אחרים זמינים כאשר המדינות אינן חוקרות הפרות אלה?
במהלך ההיסטוריה, מדינות שלא ניהלו חקירות בנוגע להפרות חמורות של דיני המלחמה הפכו את בעיית ההימנעות מענישה (impunity) למורכבת יותר בכך שנתלו תכופות בעקרון הריבונות בכל מקרה שבו ביקשה רשות אחרת לבחון את הנושא. אולם, בשני העשורים האחרונים חלה במשפט הפלילי הבינלאומי התקדמות ניכרת וחשובה אשר הרחיבה את האפשרות להביא למיצוי הדין, אפילו בהיעדר נכונות לכך מצד המדינות.
האמנה שמכוחה הוקם בית הדין הפלילי הבינלאומי (International Criminal Court), אשר אומצה בשנת 1998 ונכנסה לתוקף בשנת 2002, מסמיכה את בית הדין לחקור ולהעמיד לדין יחידים האחראים לכאורה לפשעי מלחמה, פשעים נגד האנושות ורצח-עם, כאשר מדינות אינן מוכנות או אינן מסוגלות לעשות כן. בית הדין הפלילי הבינלאומי יכול לקבל על עצמו חקירה פלילית והעמדה לדין פלילי כאשר החשודים בביצוע המעשים הם אזרחיה של מדינה שהיא צד לאמנת בית הדין, כאשר ההפרות לכאורה בוצעו בשטחה של מדינה שהיא צד לאמנת בית הדין, או כאשר מדינה שאינה צד לאמנה מבקשת מבית הדין לפעול בנוגע להפרות שבוצעו בשטחה. בנוסף, יכול בית הדין הפלילי הבינלאומי לקבל על עצמו סמכות שיפוטית כאשר מועצת הביטחון של האו"ם מפנה מצב כלשהו לטיפולו. כך נעשה בשנת 2005, כאשר מועצת הביטחון הפנתה את המצב בדארפור לבית הדין הבינלאומי, אף שסודאן לא אישררה את האמנה. כמו בכל מקרה אחר, מועצת הביטחון יכולה לבצע הפנייה כזו רק כאשר 9 מתוך 15 חברות המועצה מצביעות בעדה, ובלבד שאף אחת מחמש החברות הקבועות לא הצביעה נגד ההחלטה ולא הטילה עליה וטו.
כפי שמתואר להלן, גם מועצת הביטחון של האו"ם, מועצת האו"ם לזכויות האדם ומזכ"ל האו"ם יכולים לפעול בתחום זה, להקים ועדות חקירה בינלאומיות שיחקרו הפרות לכאורה של דיני המלחמה וימליצו האם ראוי לערוך חקירה פלילית ולהעמיד אנשים מסוימים לדין פלילי.
בקטגוריות מסוימות של פשעים חמורים המהווים הפרה של המשפט הבינלאומי, כגון פשעי מלחמה ועינויים, קיימת גם סמכות שיפוט אוניברסאלית, שמשמעותה כי כל מדינה רשאית להסמיך בית דין לשפוט את העבריינים. אמנות מסוימות, כמו אמנות ג'נבה והאמנה נגד עינויים, מחייבות מדינות שהן צד להן לערוך חקירה פלילית ובמידת הצורך להעמיד לדין חשודים בביצוע פשעים, כאשר חשודים אלה נתונים לסמכותה השיפוטית של המדינה, גם אם באורח זמני בלבד - כלומר, אפילו הפשע בוצע בידי אזרח זר, נגד אזרח זר אחר ובמדינה זרה. סמכות השיפוט האוניברסאלית מאפשרת למדינות לממש אחריות זו. כמו כן, היא מאפשרת למדינות לשפוט את האחראים לפשעים אחרים, כגון רצח-עם או פשעים נגד האנושות.
האם מועצת הביטחון של האו"ם יכולה לחקור חשדות לביצוע הפרות של דיני המלחמה במהלך העימות ברצועת עזה?
הן ישראל והן חמאס תפקדו באופן בלתי מספק בכל הנוגע לעריכת חקירות נטולות פניות ומיידיות בנוגע להפרות חמורות של דיני המלחמה בידי כוחותיהם. על יסוד זה, שב ארגון Human Rights Watch וקרא למועצת הביטחון של האו"ם להקים ועדת חקירה, שתחקור את ההפרות לכאורה שביצעו כל הצדדים במסגרת הלחימה ברצועת עזה. ועדה כזו תדמה לוועדות החקירה שפעלו מטעם מועצת הביטחון ביחס לסכסוכים אחרים, כגון בדארפור או ביוגוסלביה לשעבר. ועדת החקירה בנוגע לדארפור הובילה להפניה שהוזכרה לעיל לבית הדין הפלילי הבינלאומי; ועדת החקירה בנוגע ליוגוסלביה הובילה להקמתו של בית הדין הבינלאומי הפלילי ליוגוסלביה לשעבר. הדו"חות שהכינו ועדות אלה, שהורכבו ממומחים בינלאומיים, כללו בדיקה של עובדות בנוגע להפרות והמלצות שנועדו להבטיח את מיצוי הדין.
מגילת האו"ם העניקה למועצת הביטחון את הסמכות העליונה להקמת מנגנוני חקירה. אך בעבר לא גילתה המועצה נכונות להתייחס לעניינים הקשורים במיצוי הדין בישראל ובשטחים הפלשתיניים הכבושים. לכן, ייתכן כי יהיה צורך לחפש אפיקים אחרים לעשיית צדק. ארגון Human Rights Watch קרא גם למזכ"ל האו"ם, באן קי-מון, להקים ועדת חקירה אשר תבדוק הן את התנהלותה של ישראל והן את זו של חמאס מאז אמצע שנת 2007, כולל את התקפות הרקטות של חמאס ושל ארגונים פלשתיניים חמושים אחרים על אזרחים ישראלים, ואת המצור הישראלי שבמסגרתו נאסר מעבר סחורות ואנשים לתוך רצועת עזה והחוצה ממנה, וכן את התנהלות הצדדים במהלך הלחימה בין ה-27 בדצמבר ל-18 בינואר.
מה בנוגע לחקירה שמועצת האו"ם לזכויות האדם הורתה עליה?
מועצת האו"ם לזכויות האדם החליטה ב-12 בינואר 2009 לשגר לרצועת עזה "ועדה בינלאומית דחופה ועצמאית לבדיקת העובדות". את חברי הוועדה אמור למנות נשיא מועצת האו"ם לזכויות האדם, מרטין אוהומויבהי מניגריה.
המנדט שנקבע למשלחת זו מוגבל במפורש לחקירת טענות בדבר הפרות של משפט זכויות האדם הבינלאומי ושל המשפט ההומניטארי הבינלאומי בידי ישראל, ואינו כולל טענות בדבר הפרות שבוצעו בידי חמאס וארגונים פלשתיניים חמושים אחרים. מבלי להתחשב במידת האחריות היחסית של כל אחד מהצדדים להפרות במהלך עימות זה, חקירה הבוחנת רק את מעשיו של צד אחד אינה מספקת ותזכה לביקורת מוצדקת כמוטה וחלקית.
ועדת חקירה מהימנה ונטולת פניות צריכה להיות מסוגלת ומוכנה לחקור את טענות בדבר כל ההפרות שביצעו הצדדים לעימות. המנדט של ועדת החקירה רמת הדרג שהוקמה בידי מועצת האו"ם לזכויות האדם לצורך חקירת המלחמה שהתנהלה בשנת 2006 בין ישראל לחיזבאללה בלבנון הוגבל באורח דומה לחקירת ההפרות שביצעה ישראל. בדו"ח שלהם, הכירו המומחים בכך שהמנדט שניתן להם "אינו מאפשר בחינה מלאה של כל היבטי העימות, ואינו מתיר התייחסות להתנהלותם של כל הצדדים". אולם, מחברי הדו"ח הוסיפו כי "כל חקירה עצמאית, נטולת פניות ואובייקטיבית בנוגע להתנהלות מסוימת במהלך מעשי האיבה מן ההכרח שתכלול התייחסות לכל הכוחות הלוחמים המעורבים". בדו"ח אמנם הוזכרו בקצרה טענות שלפיהן חמאס השתמש ב"מגנים אנושיים" - כלומר, הפרה שבוצעה כביכול בלבנון - אך לא נאמר דבר בנוגע להתקפות הרקטות של חיזבאללה על אזורים אזרחיים בישראל.
האם בית הדין הפלילי הבינלאומי, או כל בית דין בינלאומי קיים אחר, יכולים לחקור ולהעמיד לדין יחידים המעורבים כביכול בהפרות קשות שבוצעו ברצועת עזה?
ישראל אינה צד לאמנה שמכוחה קם בית הדין הפלילי הבינלאומי. כיוון שרק מדינות יכולות להפוך לצד לאמנה זו, לא תוכל הרשות הפלשתינית לאשרר את האמנה ולהצטרף לבית הדין, אלא אם כן יקבל אותה בית הדין כאילו הייתה מדינה. ב-22 בפברואר 2009, מסר שר המשפטים של הרשות הפלשתינית לבית הדין הפלילי הבינלאומי "הצהרות כשירות" על-מנת להעניק לבית הדין סמכות שיפוטית אד הוק לגבי פשעים שבוצעו כביכול בשטח פלשתיני. גם הליך כזה יחייב את בית הדין הפלילי הבינלאומי להכיר ברשות הפלשתינית כמדינה. ללא הכרה כזאת מצד בית הדין, תידרש הפנייה ממועצת הביטחון של האו"ם כדי לאפשר לבית הדין לחקור ולהעמיד לדין בגין פשעים שבוצעו במהלך העימות המזוין ברצועת עזה.
ערכאות קיימות אחרות, בינלאומיות או מעורבות (בינלאומיות-מקומיות), - כולל אלה שהוקמו במטרה להעמיד לדין על פשעים שבוצעו בקמבודיה, לבנון, יוגוסלביה לשעבר, רואנדה וסיירה לאון - אין להן שום סמכות שיפוטית בנוגע לפשעים שבוצעו ברצועת עזה. המנדט של ערכאות אלה הוגבל לפשעים מסוימים באזורים גיאוגרפיים מסוימים באמצעות החלטה של מועצת הביטחון של האו"ם או באמצעות הסכם בין האו"ם לבין המדינה שבה בוצעו הפשעים. אם תבחר מועצת הביטחון בהעמדה לדין בידי בית דין אחר מלבד בית הדין הפלילי הבינלאומי, יהיה עליה להקים לשם כך בית דין חדש שיוגבל לביצוע משימה זו.
האם בית הדין הבינלאומי לצדק יכול למלא תפקיד כלשהו בנוגע לעימות ברצועה?
בית הדין הבינלאומי לצדק (International Court of Justice) מוסמך לשפוט רק במחלוקות בין מדינות, ורק בהסכמתן של הממשלות המעורבות. כמו כן רשאי בית הדין לתת חוות דעת בסוגיות משפטיות כאשר העצרת הכללית של האו"ם או מועצת הביטחון מבקשת ממנו לעשות כן. בנוסף, רשאי בית הדין לתת חוות דעת בסוגיות משפטיות הנוגעות לפעילותם של גופים וסוכנויות מוסמכים של האו"ם, כגון ארגון הבריאות העולמי. לבית הדין הבינלאומי לצדק אין שום סמכות לחקור יחידים או להעמידם לדין.
מה בנוגע לכינוס מפגש של כל המדינות שהן צד לאמנות ג'נבה?
צעד כזה יוכל לתת מענה מתקבל על הדעת לצורך במתן דין וחשבון ברמת המדינה, אך אין בו כדי לחייב יחידים לשאת באחריות על מעשיהם. סעיף 1 לאמנות ג'נבה מחייב את כל הצדדים לאמנה (ולמעשה כל המדינות אשררו את אמנות ג'נבה) "לכבד את האמנה הזאת ולדאוג לכיבודה בכל הנסיבות". בחודש דצמבר 2001 התכנסה ועידה של מדינות שהן צד לאמנות אלה, וקראה לכל הצדדים לעימות בין ישראל לפלשתינאים להבטיח את כיבוד אמנות ג'נבה, ולישראל ככוח כובש להימנע מביצוע הפרות חמורות של אמנת ג'נבה הרביעית. עם זאת, הוועידה לא נקטה בצעדי אכיפה כלשהם. ניתן לכנס ועידה דומה של הצדדים לאמנת ג'נבה הרביעית בנוגע להפרות ברצועת עזה.
האם ניתן להעמיד לדין במדינות אחרות אנשים החשודים בביצוע הפרות חמורות של דיני המלחמה?
בתי דין מקומיים יכולים וצריכים למלא תפקיד במאבק בתופעה של פטירה מעונש על הפרות חמורות של משפט זכויות האדם הבינלאומי ושל המשפט ההומניטארי הבינלאומי. סעיפי ה"הפרות החמורות" של אמנות ג'נבה, כמו-גם האמנה נגד עינויים, מאפשרים הפעלה של סמכות שיפוט אוניברסאלית. עניינו של המושג "סמכות שיפוט אוניברסאלית" בכשירותו של בית משפט מקומי לשפוט אדם החשוד בפשעים בינלאומיים חמורים כגון פשעי מלחמה, פשעים נגד האנושות, עינויים או רצח-עם.
במדינות רבות קיימים חוקים המתירים הפעלת סמכות שיפוט אוניברסאלית והעמדה לדין על פשעים חמורים מסוג זה. הנוהג פיגר אחרי החוקים, בשל חשש מפוליטיזציה אפשרית של הסמכות, כמו-גם בשל סוגיות של משאבים הנדרשים לקיום חקירות ומשפטים מסוג זה. בעשור האחרון חלה עליה מתמדת במספר המקרים הבאים לפתחו של בית משפט מקומי מכוח חוקים של סמכות שיפוט אוניברסאלית, בייחוד במערב אירופה. משפטים שהתנהלו בהצלחה בבתי משפט מקומיים - כולל בצרפת, בריטניה, הולנד, ספרד, בלגיה ונורבגיה - לגבי פשעים בינלאומיים שבוצעו במדינות שונות כמו מאוריטניה, אפגניסטן, הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו, רואנדה ובוסניה והרצגובינה, מלמדים כי סמכות השיפוט האוניברסאלית הופכת למציאות. סמכות זו אף נטמעת בהדרגה בתפקודן של מערכות החוק הפלילי במדינות מסוימות.
איש לא הועמד לדין עד היום בהצלחה מכוח חוקים של סמכות שיפוט אוניברסאלית בנוגע לפשעים חמורים שבוצעו בישראל או בשטחים הפלשתיניים הכבושים. בשנת 2001 הגישו אנשים פרטיים תלונה בבלגיה נגד אריאל שרון, אז ראש ממשלת ישראל, ונגד קציני צבא ישראלים שהיו אחראים כביכול לטבח במחנות הפליטים סברה ושתילה בבירות בשנת 1982. לאחר מכן הגישו אנשים אחרים תלונות נגד יאסר ערפאת, שהיה אז ראש הרשות הפלשתינית, על אחריותו כביכול למעשי טרור. בשנת 2003 קבע בית המשפט העליון של בלגיה כי התלונה נגד שרון אינה קבילה, כיוון שכראש מדינה הוא נהנה מחסינות מפני העמדה לדין בבית משפט זר. לאחר מכן תיקנו מחוקקים בלגים את חוק סמכות השיפוט האוניברסאלית כך שיחול רק כאשר הקורבן או הנאשם הם אזרחים או תושבים בלגים. כתוצאה מכך לא הגיע אף אחד מן המקרים הללו לשלב של פתיחת חקירה רשמית והעמדה לדין בפני בתי משפט בלגיים.
בשנת 2005 הוציא שופט בריטי צו מעצר נגד מפקד בדימוס בצבא הישראלי, דורון אלמוג, שעמד לבקר בבריטניה. אך עם הגעתו למדינה קיבל אלמוג דיווח על הצו ושב לישראל מבלי לרדת כלל מן המטוס, ובכך נמנע ממעצר.
האם לא קיים מוסר כפול בכל הנוגע לעשיית הצדק הבינלאומית, שבגללם עומדים לדין רק אנשים ממדינות שאין להן השפעה פוליטית רבה?
רבים מתחו ביקורת על מועצת הביטחון של האו"ם על שמיקדה את מאמציה בתחום הצדק הבינלאומי באפריקה ובמדינות ערב. אחרים התלוננו שמאמציהן של מדינות להביא לחקירות בינלאומיות של בעלי תפקידים בישראל נבעו ממניעים פוליטיים. אנשים המבצעים פשעים חמורים תוך הפרה של המשפט ההומניטארי הבינלאומי צריכים לתת על-כך את הדין, ללא קשר למוצאם הלאומי. עם זאת, מיצוי הדין ברמה הבינלאומית אינו נטול משוא פנים. מדינות, הפועלות לעיתים מזומנות באמצעות מועצת הביטחון של האו"ם, הן אשר מחליטות מתי להקים בתי דין פליליים בינלאומיים ואיזה מנדט להעניק להם. שיקולים פוליטיים משחקים תפקיד בהקשר זה, ומספר המוסדות שהוקמו לא תואם את שיעור הפשעים החמורים שבוצעו. חרף הסלקטיביות הזאת, תרמו מוסדות אלה לביסוס מיצוי הדין, לפחות בכל הנוגע לסכסוכים שנכללו במנדטים שלהם. זהו הדבר הנכון לעשותו, כיוון שאין זה ראוי לומר לקורבנותיהן של הפרות חמורות של דיני המלחמה כי המקרה שלהם לא יידון בבית המשפט פשוט מפני שמצוקתו של קורבן אחר זכתה להתעלמות. עם זאת, ארגון Human Rights Watch חותר להרחבת המאמצים בתחום מיצוי הדין על הפשעים החמורים ביותר, יהא אשר יהא המקום שבו הם מבוצעים.
