(וושינגטון הבירה, 14 בינואר 2009) – עם פרסומו של "הדו"ח העולמי 2009" של ארגון Human Rights Watch מסר הארגון כי אם ממשלו הנכנס של אובאמה שואף לתקן את הנזק העצום שנגרם בשנות ממשל בוש, הרי שעליו להציב את נושא זכויות האדם בלב מדיניות החוץ, הפנים והביטחון שלו.
לדברי ארגון Human Rights Watch, חיוני כי ארה"ב תוביל את קידום זכויות האדם בעולם, כיוון שכיום הפעילות הדיפלומטית הנמרצת והמאורגנת ביותר בנושא זה היא שלילית, כלומר מנוהלת בידי מדינות המנסות להימנע מביקורת על ההפרות שהן ובנות בריתן מבצעות. משבר זכויות האדם ברצועת עזה, שבה נהרגו מאות אזרחים במסגרת הלחימה בין ישראל לחמאס, מדגיש את הצורך להקדיש תשומת לב בינלאומית מתואמת למגפה של הפרת הזכויות הפושה בסכסוכים המזוינים של ימינו.
לדברי קנת' רות', מנכ"ל Human Rights Watch, "לראשונה מזה עשור כמעט יש לארה"ב סיכוי לשוב ולזכות באמינותה הבינלאומית, על-ידי סתימת הגולל על קווי המדיניות המטרידים של ממשל בוש. ויפה שעה אחת קודם: כיום, מאמצי הדיפלומטיה הנמרצים ביותר בנושא זכויות האדם מגיעים ממקומות כמו אלג'יר, קהיר ואיסלמאבאד, בגיבוין של בייג'ינג' ומוסקבה, אך אלה מאמצים שלמעשה מטרפדים את קידום הנושא ומובילים לכיוון ההפוך מהרצוי".
"הדו"ח העולמי 2009", המונה 564 עמודים (באנגלית), הוא הסקירה השנתית ה-19 של ארגון Human Rights Watch. הדו"ח מסכם היבטים מרכזיים של זכויות האדם בלמעלה מ-90 מדינות, ומשקף את עבודת המחקר הנרחבת שביצע צוות הארגון בשנת 2008.
בדו"ח מתועדות הפרות מתמשכות של זכויות האדם, המבוצעות בכל רחבי העולם הן בידי מדינות והן בידי ארגונים חמושים שאינם מדינות, כולל התקפות על אזרחים בסכסוכים באפגניסטן, בקולומביה, ברפובליקה הדמוקרטית של קונגו, בגיאורגיה, בישראל והשטחים הפלשתיניים הכבושים, בסומליה, בסרי לנקה ובסודאן. כמו כן מתועד בדו"ח הדיכוי הפוליטי במדינות כמו בורמה, סין, קובה, איראן, צפון קוריאה, ערב הסעודית, אוזבקיסטאן וזימבבווה. בנוסף, הדו"ח מדגיש הפרות שביצעו מדינות בניסיונותיהן למגר טרור, ובהן צרפת, בריטניה וארצות הברית. כמו כן, הדו"ח מתייחס להפרות נגד נשים, ילדים, פליטים, עובדים, הומוסקסואלים, לסביות, ביסקסואלים, טרנסג'נדרים ואחרים.
במאמר הפותח את הדו"ח, פרי עטו של רות', מוצגת שורה של אמצעים שעל ארה"ב ועל מדינות אחרות המתיימרות לתמוך בזכויות האדם לנקוט בהם, אם ברצונן לשוב להיות הכוח היוזם בעולם בתחום זכויות האדם, במקום אותן מדינות "מטרפדות", שכיום מתנגדות לזכויות האדם באופן כה תוקפני ויעיל.
לדברי רות', "הדבר הראשון שחיוני שברק אובאמה וצוותו יעשו, הוא לחשוב מחדש על אופן המאבק בטרור. ביצוע הפרות בשם המאבק בטרור והצדקת הפרות מצד מדינות המדכאות את אזרחיהן פשוט מפני שהן נחשבות לבנות ברית במאבק זה, אינם רק מעשים פסולים, אלא גם בלתי-יעילים".
רות' מציין כי מדינות בעלות מדיניות של דיכוי הצליחו למנוע בחינה של הפרה של זכויות האדם וביקורת עליהן באו"ם ובגופים בינלאומיים אחרים, משום שמדינות דמוקרטיות רבות מדי עמדו מנגד או פעלו באורח לא יעיל. מדינות כמו אלג'יר, מצרים ופקיסטן, בתמיכתן של סין, רוסיה, הודו ודרום אפריקה, הגנו על זכותן של ממשלות לעשות ככל העולה על רוחן בשם הריבונות, עקרון אי-ההתערבות או הסולידאריות האזורית. וושינגטון לא השכילה להגיב על-כך ביעילות, אפילו במקומות שבהם שאפה לקדם את זכויות האדם; וזאת, בשל המוניטין שצברה כתוצאה מהפרות שביצעה בתקופה האחרונה, בעיקר בשם המאבק בטרור, וכיוון שזנחה מאמצים דיפלומטיים רב-צדדיים יעילים, והעדיפה על פניהם מדיניות יהירה שמניחה כי ארה"ב היא מדינה ייחודית שהכללים אינם חלים עליה.
רות' קרא לממשלו החדש של אובאמה לאותת לעולם כי ממשלת ארה"ב נכונה לשוב ולהצטרף לקהילה הבינלאומית ולקבל על עצמה את מרותו של שלטון החוק על-ידי "חתימה מחדש" על אמנת בית הדין הפלילי הבינלאומי (ICC), על-ידי הגשת בקשה להצטרף לוועדת זכויות האדם של האו"ם ועל-ידי אשרור של אמנות מרכזיות בתחום זכויות האדם שהוזנחו.
ישנן ממשלות שהרוויחו מהיעדרה של ארה"ב, וחתרו תחת ההגנה הבינלאומית על זכויות האדם. רות' הוסיף כי "למרבה הצער, בכל הנוגע לזכויות האדם, הממשלות בעלות החזון הברור ביותר והאסטרטגיה היעילה ביותר הן לעיתים קרובות אלה המנסות לחתור תחת אכיפתם של כללי זכויות האדם.
לדברי רות', מתנגדי זכויות האדם הצליחו למשול בדיונים הבין-ממשלתיים בנושא זכויות האדם, כשהם מפחיתים את הביקורת של האו"ם בנוגע לדיכוי חמור למשל באוזבקיסטן, באיראן וברפובליקה הדמוקרטית של קונגו, ומעמידים בסכנה את מועצת זכויות האדם של האו"ם. גורמים "מטרפדים" אלה הקשו גם על מאמצי הביקורת על הממשל הצבאי בבורמה, וניסו למנוע את העמדתו לדין הצפויה של נשיא סודאן, עומר אל-בשיר, בגין ההפרות הקטלניות שביצעו כוחותיו באזור דארפור.
רות' אמר עוד כי מדינות השואפות למלא תפקיד שלילי בנושא זכויות האדם עושות זאת על-מנת למנוע בחינה בינלאומית של ההפרות שלהן עצמן ושל בנות בריתן. בעוד הן טוענות כי הן תומכות עקרונית בזכויות האדם, הן נתלות בטיעון הריבונות על-מנת להימנע מבדיקת המוניטין שלהן. רות' ציין כי "ממשלות אלה טוענות כי הן פועלות מתוך סולידאריות אזורית, או סולידאריות של העולם השלישי, אך למעשה מדובר בסולידאריות עם מנהיגים דכאניים ולא עם קורבנותיהם".
הדו"ח מבקר מדינות רבות על גישה ממין זה, בהן דרום אפריקה, על-כך שנמנעה מטיפול במשבר בזימבבווה השכנה, מצרים, על-כך שעודדה ביקורת דקדקנית פחות מהרצוי של הסכסוך בדארפור, והודו וסין, על כך שלא טיפלו בדיכוי בבורמה. ארגון Human Rights Watch מציין לשבח ממשלות של מדינות "דרומיות" שעמדו בפרץ ותמכו בגלוי בזכויות האדם, ובהן בוצוונה, גאנה, ליבריה, ניגריה, סיירה לאונה וזמביה באפריקה, וכן ארגנטינה, צ'ילה, קוסטה ריקה ואורוגוואי באמריקה הלטינית. עם זאת, מציין הדו"ח כי ממשלותיהן של מדינות קטנות או בינוניות לא ניחנו בעוצמה מספקת כדי לעמוד מול מאמציהן של הממשלות ה"מטרפדות" ללא סיוע מצד דמוקרטיות מערביות בולטות.
רות' חותם את מאמרו בקביעה הבאה: ממשל בוש נסוג במידה רבה מההגנה על זכויות האדם לאחר שהחליט להיאבק בטרור תוך התעלמות מזכויות בסיסיות, כמו הזכויות שלא להיות קורבן לעינויים, היעלמויות בכוח או מעצרים ללא משפט; בכך הוא כפה על האיחוד האירופי לפעול לבדו. האיחוד האירופי הגיב לאתגר באורח ראוי להערצה בטיפולו בעימות בין גיאורגיה לרוסיה, ובכך ששלח פקחים מטעמו להגן על אזרחים במזרח צ'אד. ואולם, הדו"ח קובע כי האיחוד האירופי נמנע משימוש נרחב יותר של יכולתו, כשהוא מסתתר מאחורי הליכי קבלת ההחלטות מסורבלים, מבצע מאמצים דיפלומטיים בלתי יעילים באופן חסר התלהבות, ונכשל ביישום יכולת ההשפעה שלו במקומות כמו הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו, בורמה וסומליה.
לדברי רות', "הגנה מוצלחת על זכויות האדם תצריך בחינה עצמית יסודית ונכונות מצד הדמוקרטיות של העולם לשנות נתיב. המשימה שקהילת זכויות האדם ניצבת מולה היא לשכנע הן את התומכים המסורתיים של זכויות האדם והן את התומכים הפוטנציאליים החדשים לנצל הזדמנות זו".
לעיון ב"דו"ח עולמי 2009" של ארגון Human Rights Watch, אנא בקרו בכתובת:
https://www.hrw.org/world-report-2009(אנגלית)
