ירושלים (5 בינואר 2009) - ארגון Human Rights Watch אמר היום כי על ישראל לאפשר לאלתר לעיתונאים ולפקחי זכויות אדם גישה לרצועת עזה. נוכחותם עשויה להרתיע את הצדדים ללחימה מפני ביצוע של הפרות ולהציל חיים.
ארגון Human Rights Watch קרא היום לממשלת ישראל להישמע לפסיקת בג"ץ מה-31 בדצמבר 2008 ולאפשר לאנשי התקשורת הזרה להיכנס לרצועת עזה. לדברי הארגון נוכחותם של עיתונאים ושל פקחי זכויות האדם באזורי סכסוך היא גורם מרסן, המסייע לצמצום הפרתן של זכויות האדם ושל דיני המלחמה.
מאז ראשית חודש נובמבר 2008, אז החלה הפסקת האש בין ישראל לבין חמאס להתדרדר, מטילה ממשלת ישראל הגבלות חמורות על גישתם של עיתונאים זרים ושל עובדים בארגוני זכויות האדם לרצועת עזה. מאז החלה המערכה הצבאית הנוכחית, ב-27 בדצמבר 2008, לא הורשה איש מהם להיכנס לרצועה. עיתונאים ישראליים אינם מורשים להיכנס לרצועה כבר מזה שנתיים כחלק ממדיניות ממשלתית האוסרת על כניסת אזרחים ישראלים לרצועת עזה מנימוקים ביטחוניים.
לדברי פרד אברהמס, חוקר בכיר למצבי חירום בארגון Human Rights Watch, "יש לאפשר לעיתונאים ולפקחי זכויות אדם להיכנס לרצועת עזה על-מנת לחקור את התנהלות שני הצדדים ולדווח עליה. ההגבלות המופרזות שמטילה ישראל על הגישה לרצועה מסכלות השפעה הרתעתית זו ומגבירות את הסיכון הנשקף לאזרחים".
על-פי נתוני האו"ם, נהרגו בהתקפות הישראליות על רצועת עזה למעלה מ-430 פלשתינאים, כרבע מהם אזרחים, עוד בטרם פתחה ישראל בפעולה הקרקעית ב-3 בינואר. באותו פרק זמן הרגו רקטות שירו פלשתינאים לתוך ישראל שלושה אזרחים ישראלים.
ב-31 בדצמבר 2008 פסק בג"ץ כי על ממשלת ישראל להתיר ל-12 עיתונאים זרים להיכנס לרצועת עזה. הממשלה הצהירה כי תתיר לשמונה עיתונאים להיכנס לרצועה בכל פעם שתפתח את מעבר הגבול ארז, אולם עד עתה נותר המעבר סגור. פסיקת בג"ץ ניתנה בעתירה שהגישה אגודת העיתונאים הזרים בישראל, המייצגת למעלה מ-400 חברים מכלי תקשורת מובילים בעולם, ובהם עיתונות מודפסת ותקשורת אלקטרונית. האגודה כינתה את האיסור על כניסת העיתונאים "הגבלה חסרת תקדים על חופש העיתונות" מצד ישראל.
ב-21 בנובמבר שלחו 22 מנהלים מרשתות החדשות הבולטות בעולם, ובהן AP, ה-BBC, CNN ורויטרס, מכתב לראש ממשלת ישראל אהוד אולמרט, בו התלוננו על ה"חסימה המתמשכת וחסרת התקדים של גישת התקשורת הבינלאומית לרצועת עזה".
ההגבלות יוצרות אווירת דיווח שונה מאוד מזו שלה היינו עדים במהלך המלחמה האחרונה של ישראל - העימות עם חיזבאללה בלבנון בחודשים יולי-אוגוסט 2006. במהלך עימות זה, התאפשר לתקשורת ולארגוני זכויות האדם לדווח על העימות משני צדדיו.
המשפט הבינלאומי לזכויות האדם, החל במהלך סכסוכים מזוינים, מגן על זכותם של עיתונאים ושל פקחי זכויות האדם לחופש הביטוי. מדינות רשאיות להגביל את חופש הביטוי על-מנת להגן על הביטחון הלאומי, אולם רק בהתאם לחוק, במידה הנחוצה בלבד ובשל צרכים ביטחוניים ספציפיים. עקרון זה הובהר בעקרונות יוהנסבורג משנת 1995 בנושא ביטחון לאומי, חופש הביטוי וגישה למידע:
כל הגבלה על הזרימה החופשית של מידע אסור שתהיה מטבעה כזו המסכלת את תכליתם של זכויות האדם ושל המשפט ההומניטארי. בייחוד, נאסר על ממשלות למנוע מעיתונאים או מנציגי ארגונים בין-ממשלתיים או לא-ממשלתיים, המפקחים על הציות לכללי זכויות האדם או לסטנדרטים ההומניטאריים, להיכנס לאזורים שבהם יש סיבות סבירות להניח כי מבוצעות או בוצעו הפרות של זכויות האדם או של המשפט ההומניטארי. ממשלות אינן רשאיות לשלול עיתונאים או מנציגיהם של ארגונים כאלה גישה לאזורים בהם מתרחשים מעשי אלימות או סכסוך מזוין למעט במקרה שבו יישקף מנוכחותם סיכון ברור לביטחונם של אחרים".
לדברי אבהרמס, "נוכחותם של עיתונאים ושל חוקרים מארגוני זכויות האדם אינה קשורה רק לזכות למידע. פיקוח עצמאי במהלך סכסוך מזוין עשוי להרתיע את הצדדים מפני התנהגות שאינה הולמת ולהציל חיים".
