ארגון Human Rights Watch אומר כי הקיצוץ הישראלי באספקת דלק וחשמל לעזה, שאמור להחמיר היום, מהווה ענישה קולקטיבית של האוכלוסייה האזרחית, ומפר את חובותיה של ישראל במסגרת דיני המלחמה.

קיצוצים אלה, שנועדו לדברי ישראל להפעיל על הארגונים הפלשתיניים החמושים לחץ להפסיק את התקפות הרקטות הבלתי-חוקיות שלהם נגד אזרחים בדרום ישראל, משפיעים באורח חמור על בתי-החולים, התחנות לשאיבת המים, המתקנים לטיפול בשפכים ותשתיות אחרות החיוניות לרווחת אוכלוסיית הרצועה.

החל מהיום, תצמצם ישראל את כמות החשמל שהיא מוכרת ישירות לרצועת עזה ב-1.5 מגוואט למשך שלושת השבועות הבאים. קיצוץ זה יתווסף לסדרה של צעדים בהם נוקטת ישראל החל משנת 2006, ואשר הביאו לגרעון של 20 אחוזים במילוי צורכי החשמל של הרצועה. בשבוע שעבר אישר בג"ץ את הקיצוץ האחרון, ודחה עתירה שהגישו בנושא עשרה ארגונים ישראליים ופלשתיניים לזכויות האדם. (http://gisha.org/index.php?intLanguage=2&intItemId=742&intSiteSN=110&OldMenu=113)

ג'ו סטורק, מנהל החטיבה לענייני המזרח התיכון בארגון Human Rights Watchאמר כי: "ישראל רואה בהגבלת הדלק והחשמל לעזה דרך ללחוץ על הארגונים הפלשתיניים החמושים להפסיק את התקפות הרקטות ואת פיגועי ההתאבדות שלהם, אבל הקיצוצים פוגעים פגיעה חמורה באזרחים שאין להם דבר עם ארגונים חמושים אלה, והדבר מפר את אחד מעקרונות היסוד של דיני המלחמה".

ארגון Human Rights Watch אמר כי התקפות רקטות ופיגועים חסרי הבחנה שמבצעים פלשתינאים נגד אזרחים ישראלים מהווים פשעי מלחמה, אולם אסור שניסיונותיה של ישראל לדכא התקפות אלה יפרו גם הם את המשפט ההומניטארי הבינלאומי.

גורמים ישראליים רשמיים הכירו במרומז בכך שהקיצוצים בדלק ובחשמל מהווים ענישה קולקטיבית. ב-24 בינואר 2007 אמר ראש ממשלת ישראל, אהוד אולמרט: "אין שום הצדקה לדרוש מאיתנו לתת לתושבי עזה לחיות חיים נורמאליים בשעה שפגזים ורקטות נורים מרחובותיהם ומחצרות בתיהם אל שדרות ואל עיירות אחרות בדרום".

זאת ועוד, דובר משרד הביטחון הישראלי שלמה דרור אמר ב-18 בינואר: "אם הפלשתינאים לא יפסיקו את האלימות, יש לי הרגשה שחיי האנשים בעזה לא הולכים להיות קלים".

ישראל מוכרת לעזה 130 מגוואט של חשמל מדי יום באופן רגיל, המסופקים באמצעות עשרה קווים מזינים החוצים את הגבול. תחנת החשמל היחידה בעזה מייצרת כיום 55 מגוואט. תפוקת הייצור המלאה שלה היא 100 מגוואט, אולם התקפה של חיל האוויר הישראלי על התחנה בשנת 2006 והגבלות שהטילה ישראל על אספקת הדלק בתקופה שלאחר מכן מונעות מן התחנה לפעול בתפוקה מלאה. 17 מגוואט נוספים של חשמל מסופקים על-ידי מצרים.
(http://www.btselem.org/Download/200609_Act_of_Vengeance_Eng.doc)

החשמל שמוכרת ישראל לרצועת עזה מסופק תמורת מסים שגובה ישראל עבור הרשות הפלשתינית. נוסף לכך, מספקת החברה הישראלית דור אלון לרצועת עזה סולר תעשייתי, שבו תלויה הפעלתה של תחנת החשמל של עזה. רכישת הסולר ממומנת על-ידי האיחוד האירופי.

על-פי נתוני האו"ם נחוצים לרצועת עזה בעונת החורף 240 מגוואט של חשמל מדי יום. הגרעון של 48 מגוואט כפה על חברת עזה להפצת חשמל להאפיל לסירוגין אזורים שונים ברצועת עזה, כשברוב האזורים נמשכת ההאפלה עד 8 שעות ביממה. נוסף למשקי הבית הפרטיים, משפיעות האפלות אלה, ללא הבחנה, על בתי חולים, משאבות מים, בתי-ספר ומתקנים לטיפול בשפכים. קיצוצים נוספים באספקת הסולר התעשייתי לתחנת הכוח של עזה יביאו להגדלתו של גרעון זה.
(http://www.ochaopt.org/documents/Gaza_SitRep_2008_01_29.pdf)

במהלך הפסקות באספקת החשמל מסתמכים בתי-חולים ומרפאות, כמו גם בנייני מגורים, על גנרטורים, שלהפעלתם נדרש סולר רגיל. ההגבלות על אספקת הסולר בחודשים האחרונים ומחירי הסולר הגבוהים, המונעים מרבים את רכישתו, הגבילו את השימוש בגנרטורים. ישראל הגבילה את ייבוא חלקי החילוף לתיקון גנרטורים שהתקלקלו מחמת עומס השימוש בהם, בהצדיקה את הדבר בשיקולי ביטחון. בבית החולים א-שיפא בעזה גרמו עליות במתח זרם החשמל, בעקבות הפסקות חשמל, לתקלות בציוד.

בעיות אלה הוחרפו על-ידי שביתה של איגוד בעלי תחנות הדלק ברצועת עזה, שהתקיימה מה-16 בינואר ועד ל-5 בפברואר. במסגרת השביתה סירב האיגוד לספק חלק מהדלק שסופק על-ידי ישראל, כמחאה על הקיצוצים. סגן ראש האיגוד אמר לארגון Human Rights Watch כי בעוד האיגוד מנע אספקה של דלק למכוניות ושל סולר רגיל, דבר שהשפיע על הפעלת הגנרטורים, לא הופסקה אספקת הגז לבישול והסולר התעשייתי שבו משתמשת תחנת הכוח. סגן ראש האיגוד אמר כי האיגוד אף סיפק סולר לכל בתי החולים שביקשו זאת, במהירות האפשרית, אולם תקשורת גרועה וניהול כושל של מוסדות ממשלתיים הקשו לעיתים על האספקה.
ארגון Human Rights Watch אמר כי גם על הרשויות ברצועת עזה מוטלת החובה להבטיח את רווחתה של האוכלוסייה האזרחית שתחת שליטתן, ובכלל זה הן נדרשות להקל על העברת אספקה הומניטארית.

ישראל טוענת כי הקיצוצים אינם שוללים מהפלשתינאים ברצועת עזה את "צרכיהם ההומניטאריים החיוניים" אולם ארגון Human Rights Watch, כמו גם סוכנויות הומניטאריות מרכזיות, אומרים כי האזרחים משלמים מחיר כבד.

לדברי הגורם הבכיר ביותר באו"ם בתחום ההומניטארי, תת מזכ"ל האו"ם ג'ון הולמס, התמודדה עזה עם "משבר הומניטארי חמור" כבר בחודש אוקטובר 2006. ב-29 בינואר אמר האו"ם כי סגירת הגבולות והקיצוצים באספקת הדלק והחשמל השפיעו על רצועת עזה באופן הבא:
• תוכנית המזון העולמית לא הייתה מסוגלת לספק מנות אוכל ל-84,000 מהאנשים העניים ביותר המסתמכים על עזרתה.
• לכ-50 אחוזים ממשקי הבית ברצועת עזה הייתה גישה למים זורמים במשך ארבע עד שש שעות ביום בלבד, ובנוסף:
• בשל תפקודה החלקי של מערכת הביוב, הוזרמו מדי יום עד 40 מיליון ליטרים של שפכים לא מטופלים לתוך הים התיכון.
(http://www.ochaopt.org/documents/Gaza_SitRep_2008_01_29.pdf)

ב-25 בינואר כינה הוועד הבינלאומי של הצלב האדום את המצב ההומאניטארי ברצועת עזה "קריטי". עובד של הוועד בתחום הבריאות אמר כי בבתי החולים בעזה קר מכיוון שמערכות החימום הושבתו כדי לחסוך בסולר, והגז המשמש לבישול ארוחות עבור חולים וחברי צוות הולך ואוזל. חולה אחד, שהיה מחובר למכונת הנשמה בבית החולים אהלי ערב, מת במהלך האפלה, כאשר בית החולים עבר מאספקת החשמל של תחנת הכוח לזו של הגנרטור.
(http://icrc.org/Web/Eng/siteeng0.nsf/html/palestine-interview-250108)

בדו"ח שפרסם ארגון הבריאות העולמי (WHO) ב-21 לינואר, הביע הארגון דאגה: "ניתוקי החשמל התכופים וכמות הסולר המוגבלת הזמינה להפעלת הגנרטורים של בתי החולים פוגעים באורח חמור בכל שירותי בתי החולים, אולם השפעתם מורגשת במיוחד ביחידות הטיפול הנמרץ, בחדרי הניתוח ובחדרי המיון". נכון ל-21 בינואר, סבלו שלושה מ-11 בתי החולים של משרד הבריאות, על-פי ארגון הבריאות העולמי, מ"מחסור חמור בסולר".
(http://www.reliefweb.int/rw/RWB.NSF/db900SID/MUMA-7BA8EN?OpenDocument)

ב-6 בפברואר ביקרו נציגי ארגון Human Rights Watch בבית החולים א-נסר לילדים ובבית החולים הפסיכיאטרי בעיר עזה. שני בתי החולים התמודדו עם האפלות שנמשכו תשע שעות בממוצע ליום, וכפו עליהם להסתמך על גנרטורים כגיבוי. בבית החולים לילדים נותר מספיק סולר על-מנת להפעיל את הגנרטור שלו במשך תשע שעות. בבית החולים הפסיכיאטרי נותר די סולר להפעלת הגנרטור במשך ארבע שעות.

לדברי מנהל בית החולים לילדים, ב-25 בינואר אזל לגמרי מלאי הסולר בבית החולים. בית החולים נאלץ לסגור את מחלקת צילומי הרנטגן, את מעבדת האבחון ואת ארבעת מחלקות הילדים הכלליות שלו. רק היחידה לטיפול נמרץ ומחלקת הפגים נותרו פתוחות, הודות לגנרטור גיבוי קטן יותר.

מנהל בית החולים אמר כי בשבוע האחרון לא הופעלה משאית, המונעת באמצעות סולר, והמשמשת את בית החולים להעברת מזון, כביסה ודגימות דם.

סגן ראש איגוד בעלי תחנות הדלק ברצועת עזה אמר כי בית החולים לא יצר קשר עם האיגוד על-מנת לבקש אספקה של סולר.

לדברי סטורק, "ההשפעה על אזרחים בעזה ברורה". "ילדים, חולי נפש ואנשים אחרים שאינם קשורים לארגונים חמושים סובלים מהקיצוצים הישראליים ומהניהול הכושל של הרשויות בעזה בתוך אי הסדר הרב השורר ברצועה.

הלחץ הישראלי על האזרחים ברצועה החל בחודש מארס 2006, לאחר שהשליטה ברשות הפלשתינית עברה לידי חמאס, שניצח בבחירות בחודש ינואר אותה שנה. מאז הטילה ישראל הגבלות הולכות ומחמירות על זרימת האנשים והסחורות לתוך רצועת עזה וממנה.

לאחר שחמאס סילק בכוח את פתח מהשלטון ברצועת עזה, בחודש יוני 2007, החמירה ישראל עוד יותר את ההגבלות על תנועת אנשים וסחורות. ישראל אף הטילה הגבלות על מעבר של אנשים בעלי צרכים רפואיים דחופים, שנזקקו לטיפול אותו ניתן לקבל רק מחוץ לרצועה. סגירת הגבולות כפתה על 85 אחוזים מהמפעלים ברצועת עזה להיסגר או לצמצם את תפוקת הייצור שלהם ל-20% מתפוקתם המקורית, גרמה להקפאה של 95% מהפרויקטים בתחום הבנייה, והביאה את האבטלה לשיאים חדשים. שמונים אחוזים מאוכלוסיית הרצועה נסמכים כעת על סיוע במזון.

ממשלת ישראל אומרת כי סגירת הגבולות והקיצוצים באספקת הדלק והחשמל הם תגובה להתקפות הרקטות המתמשכות וחסרות ההבחנה של ארגונים פלשתיניים חמושים על ישראל. ב-3 בפברואר, בפיגוע ההתאבדות הראשון מזה שנה, הרג מתאבד מחמאס אישה ישראלית בת 73 ופצע 11 בני אדם במרכז מסחרי בעיר דימונה. ישראל נקמה למחרת בהריגת תשעה פעילי חמאס בעזה.

ארגון Human Rights Watch גינה שוב ושוב את פיגועי ההתאבדות המכוונים נגד אזרחים והגדיר אותם כפשעי מלחמה (https://www.hrw.org/reports/2002/isrl-pa/).

על-פי הנתונים המעודכנים ביותר של האו"ם, ירו ארגונים פלשתיניים חמושים במהלך השבוע השלישי של ינואר 147 רקטות קסאם ו-82 פגזים אל שטח ישראל, ופצעו שלושה אזרחים ישראלים. במהלך תקופה זו, נהרגו ברצועת עזה, בפעולות צבאיות של ישראל מן הקרקע ומן האוויר, 53 פלשתינאים, ו-70 נפצעו. לפחות שבעה מן ההרוגים ו-40 מן הפצועים היו אזרחים, אולם המידע שמסר האו"ם אינו מספיק על-מנת לקבע האם נפגעים אלה היו תוצאה של הפרות כלשהן של המשפט הבינלאומי על-ידי ישראל.
(http://www.ochaopt.org/documents/Weekly_Briefing_Notes_243_English.pdf)

ארגון Human Rights Watch אמר כי קיצוץ אספקת הדלק והחשמל לאוכלוסייה האזרחית מפר אחד מעקרונות היסוד של המשפט ההומניטארי הבינלאומי, המכונה גם דיני המלחמה. עקרון זה אוסר על ממשלה בעלת שליטה אפקטיבית בשטח לתקוף אובייקטים החיוניים להישרדות האוכלוסייה האזרחית או למנוע מהאוכלוסייה להשתמש בהם. צעד כזה יהווה גם הפרה של חובתה של ישראל, ככוח הכובש, לדאוג לבריאותה ולרווחתה של האוכלוסייה האזרחית הנתונה תחת כיבוש.

בשנת 2005 הסיגה ישראל את כוחותיה הצבאיים מן הרצועה ופינתה את ההתנחלויות שלה בשטח זה. עם זאת, ישראל ממשיכה לשאת באחריות להבטחת רווחתה של האוכלוסייה בעזה, כל עוד היא שומרת על השליטה האפקטיבית באזור ובהתאם למידת השליטה שלה. ישראל מוסיפה לשלוט במרחב האווירי והימי של רצועת עזה ובגבולות היבשה שלה, כמו גם ברשתות החשמל, המים, הביוב והתקשורת וכן במרשם האוכלוסין. כמו כן יש בכוחה של ישראל לשוב ולהיכנס לרצועה לצורך מבצעים צבאיים, והיא אף עשתה זאת.

סעיף 55 באמנת ז'נבה הרביעית מטיל על הכוח הכובש את החובה להבטיח את אספקת המזון והציוד הרפואי לאוכלוסייה, וכן להתיר מתן סיוע הומניטארי ולסייע באספקתו. במהלך העימות, נדרש כל צד להתיר מעבר מהיר, וללא מכשולים, של סיוע הומאניטארי לאזרחים, ולסייע באספקתו. סירוב מכוון להתיר גישה לסיוע כזה, בתגובה לפעולה צבאית, עשוי להוות ענישה קולקטיבית או פעולת תגמול בלתי-חוקית נגד האוכלוסייה האזרחית.

ענישה קולקטיבית אסורה על-פי המשפט הבינלאומי המנהגי בכל סוגי העימותים. על-פי סעיף 33 לאמנת ז'נבה הרביעית, החלה על מצב של כיבוש, ענישה קולקטיבית וכל סוג אחר של הפחדה אסורים מפורשות. מעשי תגמול כלפי אזרחים ורכושם אסורים גם הם על-פי המשפט הבינלאומי המנהגי ואמנת ז'נבה הרביעית גם יחד.

לדברי סטורק "על ישראל להבין את הסכנה שבמדיניות שנראה כי היא מצדיקה פגיעה מכוונת באזרחים. ישראל, שסבלה כה הרבה מהתקפות כאלה צריכה לדחות כל דבר ממנו עולה כי פגיעה מכוונת באזרחים היא מתקבלת על הדעת."

רקע

הקיצוץ הישראלי באספקת הדלק והחשמל לרצועת עזה

המדיניות הישראלית של צמצום אספקת החשמל לרצועת עזה ראשיתה בחודש יוני 2006, לאחר שארגון פלשתיני חמוש מרצועת עזה חטף את החייל הישראלי גלעד שליט. ב-28 ביוני 2006 שיגר חיל האוויר הישראלי שמונה טילים אל תחנת הכוח היחידה של רצועת עזה, והוציא מכלל פעולה את ששת השנאים של התחנה. מאוחר יותר עיכבה ישראל או מנעה העברה של חומרים הנחוצים לתיקון התחנה. כיום מסוגלת תחנת הכוח להפיק 80 אחוזים מתפוקתה הקודמת (80 מגוואט ליום מתוך תפוקה מקורית של 100 מגוואט).

הלחץ הישראלי הוגבר לאחר שחמאס השתלט על הרצועה בכוח בחודש יוני 2007 . ב-19 בספטמבר, הכריז הקבינט הישראלי כי רצועת עזה היא "ישות עוינת" והחליט להגביל תנועה של אנשים "משטח הרצועה ואליה" ולצמצם את אספקת הדלק והחשמל לרצועה.

ב-28 באוקטובר 2007 עתרו עשרה ארגונים פלשתיניים וישראליים לזכויות האדם לבג"ץ בדרישה שיאסור בצו על הקיצוץ באספקת הדלק והחשמל, המהווה, לדברי הארגונים, בין היתר, ענישה קולקטיבית. בית המשפט דחה את הבקשה לצו ביניים בכל הנוגע לאספקת הדלק, וישראל החלה לצמצם את אספקת הסולר, הממומן על-ידי האיחוד האירופי, לתחנת הכוח. האספקה צומצמה מ-2.2 מילון ליטרים בשבוע ל-1.75 מיליון ליטרים. באותה עת עמד לרשות תחנת הכוח מלאי של 3.5 מיליון ליטרים, אשר פיצה על הצמצום באספקת הסולר. (http://gisha.org/index.php?intLanguage=2&intItemId=1004&intSiteSN=113)

בהחלטת ביניים שניתנה ב-29 בנובמבר, קבע בג"ץ כי הקיצוץ בדלק יימשך כיוון שאינו גורם למשבר הומניטארי. במקביל, ביקש בג"ץ מידע נוסף מן המדינה, בטרם יתבצע הקיצוץ בחשמל. (http://www.gisha.org/UserFiles/File/Legal%20Documents%20/fuel%20and%20electricity_oct_07/english_docs/English%20Translation%20of%20HCJ9132%20decision%20_2_.pdf)

ב-5 בינואר 2008 כפתה הידלדלות מלאי הסולר התעשייתי בתחנת הכוח צמצום בתפוקה. ב-18 בינואר, בעקבות התפרצות לחימה בין כוחות ישראליים לארגונים פלשתיניים חמושים, סגרה ישראל לגמרי את גבולה עם רצועת עזה, כשהיא מונעת לחלוטין אספקה של מזון, תרופות ודלק, כולל סיוע הומניטארי. ב-20 בינואר אזל מלאי הסולר התעשייתי ותחנת הכוח הפסיקה לייצר חשמל לחלוטין למשך יומיים. יומיים לאחר מכן, שבה התחנה לפעילות חלקית לאחר שישראל איפשרה העברה מוגבלת של דלק וסיוע הומניטארי. ב-23 בינואר, סייע חמאס לפלשתינאים לפרוץ דרך חלקים מהחומה והגדר שחצצו בין עזה למצרים, ממערב לרפיח, ואיפשר לעשרות אלפי פלשתינאים לעבור לתוך מצרים, שם קנו מצרכים, רבים מהם מצרכים חיוניים, לרבות דלק. ב-3 בפברואר שבו כוחות מצריים וסגרו את הגבול, בסיוע חמאס.

הפריצה הזמנית של הגבול לא השפיעה על תלותה המוחלטת כמעט של רצועת עזה בישראל בכל הנוגע לדלק ולחשמל. לא ניתן היה לצפות לשינוי מסוג זה, בהתחשב בפרק הזמן הנדרש לפיתוח אספקה חלופית של דלק וחשמל. ישראל עדיין מתירה אספקה של דלק רק דרך מעבר נחל עוז, שבינה לבין רצועת עזה.

ב-30 בינואר פרסם בג"ץ את פסיקתו הסופית בעתירת ארגוני זכויות האדם, וקבע כי ניתן להמשיך בקיצוץ אספקת הדלק והחשמל, שכן בית המשפט הבין שהמדינה מתכוונת "לענות על הצרכים ההומניטאריים החיוניים של רצועת עזה". (http://www.gisha.org/UserFiles/File/publications_english/Publications%20and%20Reports_English/Gisha-Preliminary%20Analysis%20Fuel-Electricity%20Decision-final.doc)

בפסק הדין קבע בג"ץ כי ישראל תוכל:
• להורות על צמצום של עד 5 אחוזים בשלושה מתוך 10 קווי חשמל (1.5 מגוואט בסך הכול) בחשמל הנמכר לעזה על-ידי חברת החשמל הישראלית.
• להגביל את כמות הסולר התעשייתי המסופק לתחנת הכוח של עזה לעד 2.2 מיליון ליטרים לשבוע (התחנה זקוקה ל-3.5 מיליון ליטרים לשבוע כדי לפעול בתפוקה מלאה).
• לצמצם את אספקת הבנזין לרצועת עזה ל-75,400 ליטרים לשבוע (בהשוואה ל-400,000 ליטרים לשבוע שסופקו בחודש אוקטובר 2007); וכן
• לצמצם את אספקת הסולר ל-800,000 ליטרים לשבוע (בהשוואה ל-1.4 מיליון ליטרים בחודש אוקטובר 2007).

בג"ץ קיבל ללא עוררין את הצעתה של המדינה לקיים "רמה הומניטארית מינימלית", הגדרה שאין לה כל בסיס במשפט ההומניטארי הבינלאומי. ישראל מעולם לא הגדירה מהם הצרכים ההומניטאריים המינימליים של רצועת עזה, ולא מסרה כיצד תקבע אם צרכים אלה אינם נענים. הצעתה של הממשלה אף אינה תואמת את הרמה ההולמת כיבוש ארוך טווח כמו זה של רצועת עזה.

בית המשפט קבע כי שני פלשתינאים בעלי תפקידים רשמיים בתחום השירותים הציבוריים, רפיק מליחה, מנהל הפרויקט בחברת עזה לייצור חשמל ונידל טומאן, פקיד מחברת עזה להפצת חשמל, יוכלו להעיד בדיון שהתקיים ב-30 בינואר. השניים אמורים היו להעיד בנושא תצהירים שהגישו בנוגע להשפעות הקיצוצים על תפקוד החברות. אולם, ביום הדיון בבג"ץ, מנע הצבא הישראלי מן השניים לחצות את הגבול לתוך ישראל בשעה שתאפשר להם להעיד בבית המשפט.
רפיק מליחה אמר לארגון Human Rights Watch כי שניהם הגיעו למחסום ארז ביום הדיון בשעה 07:30 בבוקר, אולם הורשו להיכנס לישראל רק בשעה 11:30.

כשהגענו לירושלים כבר הסתיים הדיון בבית המשפט ולא יכולנו למסור את עדותנו", אמר מליחה. "עמדנו להראות לבית המשפט את הצרכים של התחנה מהצד הטכני ולהסביר להם כי כמויות הדלק לא מספיקות לתפקוד נורמאלי של התחנה".