(עזה) – ארגון Human Rights Watch אמר היום כי על ישראל להפסיק את ההתקפות הגורמות לאובדן חייהם ורכושם של אזרחים תוך הפרה של דיני המלחמה. ארגון Human Rights Watch חקר שבע התקפות אוויריות של ישראל שנראה כי בוצעו תוך הפרה של דיני המלחמה בטרם החלה המתקפה הקרקעית ב-17 ביולי 2014. הממצאים, והדיווחים על נפגעים נוספים רבים מקרב האזרחים מגבירים את החששות לביטחונם של אזרחים במהלך המתקפה הקרקעית.

יותר מ-200 פלסטינים נהרגו מאז החלה ישראל במתקפה הקרקעית שלה. מספרם הכולל של ההרוגים מאז החלה הלחימה ב-7 ביולי עומד על יותר מ-500 בני אדם, רובם אזרחים פלסטינים, כך על-פי דיווחי הסוכנויות ההומניטאריות של האו"ם.

לדברי אריק גודלשטיין, סגן מנהלת חטיבת המזרח התיכון בארגון Human Rights Watch, "ישראל לא יכולה להסתפק בכך שהיא מתרצת התקפות לא חוקיות – היא צריכה להפסיק אותן".

ההתקפות שארגון Human Rights Watch חקר כללו התקפת טילים שבה נהרגו ארבעה ילדים על רציף בחוף ימה של עזה ושלושה נוספים נפצעו, התקפות רבות, במשך מספר ימים, על בית חולים שבו מאושפזים אנשים הסובלים משיתוק וקשישים, התקפה על מכונית של אנשי תקשורת, וארבע התקפות שתועדו קודם לכן. ברבים מהמקרים האלה, אם לא בכולם, ארגון Human Rights Watch לא מצא כל ראיות להימצאותה של מטרה צבאית. העובדה שהכוחות הישראליים אינם מכוונים את ההתקפות על מטרות צבאיות היא הפרה של דיני המלחמה. ייתכן גם כי כוחות ישראליים תקפו ביודעין או בחוסר זהירות אנשים שהיו בבירור אזרחים, כגון ילדים, ומבנים אזרחיים, לרבות בית חולים – הפרות כאלה של דיני המלחמה מעידות על פשעי מלחמה.

 ארגונים פלסטיניים חמושים המשיכו לירות רקטות, שהן נשק חסר הבחנה כאשר הן מכוונות על ריכוזי אוכלוסייה ישראליים, תוך הפרה של דיני המלחמה. עודה לאפי אל-וואג', בן 32, נהרג וארבעה מבני משפחתו נפצעו כשרקטה פגעה בביתם בכפר הבדואי ה"בלתי מוכר" בסמוך לדימונה שבדרום ישראל ב-19 ביולי. ב-17 ביולי רקטה פצעה קשה שתי ילדות בדואיות בכפר "בלתי מוכר" אחר.

ב-16 ביולי גילה צוות אונר"א 20 רקטות שאוחסנו בבניין ריק של בית ספר. אונר"א סילקה במהירות את כל הרקטות, הודיעה לכל הנוגעים בדבר, וגינתה את השימוש שעשה ארגון חמוש שלא זוהה במתקניה. על ארגונים פלסטיניים חמושים להפסיק את ההתקפות הבלתי חוקיות על ריכוזי אוכלוסייה ישראליים ולהימנע מפריסת כוחות ותחמושת באזורים שבהם הדבר מעמיד אזרחים בסכנה שלא לצורך.

התקפות אוויריות של ישראל וירי טנקים פגעו בבית החולים השיקומי אל-ואפא בשלושה ימים שונים בין ה-11 ל-17 ביולי, ופצעו ארבעה חולים ואנשי צוות. אף שישראל הזהירה לפני שתקפה, לא ניתן היה להעביר חולים הסובלים ממחלות כרוניות, חולים קשישים וחולים משותקים – שאיש מהם אינו מסוגל להתנייד בכוחות עצמו – במהירות ומבלי שהדבר יעמיד את בריאותם בסכנה חמורה.

דיני המלחמה מטילים על כל הצדדים את החובה לוודא שהפצועים והחולים זוכים לטיפול רפואי. בתי חולים נהנים מהגנות חוקיות מיוחדות ומותר לתקוף אותם רק אם נעשה בהם שימוש לביצוע מעשים הפוגעים באויב. הטענה הישראלית כי ארגונים חמושים שיגרו רקטות ממקום הנמצא במרחק של 100 מטרים מבית החולים אינה הצדקה מספיקה לתקיפות חוזרות ונשנות של בית החולים. האזהרות אינן מורידות מאי החוקיות של תקיפה חוזרת ונשנית של בית חולים ללא הצדקה צבאית. העובדה שישראל השתמשה בטילים מדויקים, כמו גם בירי ישיר של טנק, ולמרות זאת פגעה בבית החולים, מעלה את האפשרות של תקיפה מכוונת או חסרת זהירות של בית החולים, ומעשים כאלה הם פשעי מלחמה.

ב-16 ביולי פגע טיל ישראל בבקתה ברציף על חוף ימה של העיר עזה, והרגה ארבעה ילדים ממשפחת אל-בכר ששיחקו בקרבת מקום. שניות לאחר מכן פגע טיל נוסף בחוף ופצע דייג ושלושה ילדים נוספים בעת שנמלטו מהמקום. הצבא הישראלי אמר כי תקף את הבקתה כיוון שזוהתה כ"מבנה חמאס", אך כיוון אל הילדים, בני 10 עד 13 – לאחר שזוהו בטעות כ"לוחמים נמלטים". הגורמים הישראליים לא אמרו מדוע המבנה היה בגדר מטרה צבאית חוקית – "מבנה חמאס" אינו מטרה צבאית אלא אם כן הוא משמש לצרכים צבאיים. התקפות שאינן מכוונות אל מטרה צבאית ספציפית הן בלתי חוקיות. כמו כן, הגורם התוקף אינו יכול להניח באופן חוקי כי כל אדם הנראה נמלט מהתקפה הוא לוחם, ובכל מקרה שבו מתעורר ספק יש להניח כי האדם הוא אזרח, המוגן מהתקפה.

הראיות בזירת האירוע מצביעות על כך שההתקפה בוצעה באמצעות טילי "ספייק", המצוידים בחיישנים המאפשרים למפעיל לראות את המטרה גם לאחר שהטיל שוגר ולהסיט אותו מהמטרה באמצע המסלול אם אין מדובר במטרה צבאית בבירור.

בהתקפה ישראלית ב-9 ביולי נהרג חאמד שיהאב, שעבד כנהג עבור סוכנות הידיעות הפלסטינית "מדיה24", ו-20 בני אדם נפצעו, באזור הומה אדם הסמוך למסגד. מכוניתו של שיהאב, שעל מכסה המנוע שלה נכתבה המילה "TV" באותיות גדולות, הותקפה בעת שהוא נסע בדרום העיר עזה כדי לאסוף אדם נוסף העובד בתחום התקשורת. עמיתיו של שיהאב לעבודה אמרו כי לא היה לו קשר לשום ארגון חמוש. ככל שעלה בידי ארגון Human Rights Watch לברר הצבא הישראלי לא סיפק הצדקה כלשהי להתקפה זו. בהיעדר הסבר מספק, נראה כי מדובר בהתקפה בלתי חוקית על אזרח, שניתן היה לצפות כי תגרום לנפגעים רבים מקרב האזרחים כיוון שהתרחשה בשכונת מגורים צפופה.

מטרותיו המוצהרות של הצבא הישראלי במתקפה הקרקעית ברצועת עזה הן להשמיד מנהרות, טילים ותשתיות אחרות המשמשות ארגונים פלסטיניים חמושים שאותן לא ניתן היה להרוס באמצעות התקפות אוויריות. המתקפה הקרקעית האחרונה ברצועת עזה, בחודשים דצמבר 2008 וינואר 2009, גרמה למותם של מאות אזרחים פלסטינים, שרבים מהם נהרגו במסגרת התקפות אוויריות וארטילריות בלתי חוקיות, ולהרס בלתי חוקי של רכוש אזרחי. ישראל העמידה לדין רק ארבעה מאנשי הצבא בגין עבירות שבוצעו במהלך העימות, והעונש החמור ביותר שנגזר במסגרת זו היה שבעה וחצי חודשי מאסר בגין גניבת כרטיס אשראי. עובדה זו מגבירה את החשש שמתן הפטור הגורף מעונש יימשך גם במהלך הלחימה הנוכחית.

ארגון Human Rights Watch אמר כי כדי להרתיע מפני ביצוע הפרות נוספות ולחתור למתן דין וחשבון על הפרות שבוצעו, על פלסטין וישראל לבקש מבית הדין הפלילי הבינלאומי להחיל את סמכותו. על בנות הברית של הצדדים ללחימה להשעות אספקה של כל חומר שהוא שתועד או שנטענו טענות מהימנות כי שימש להפרה של דיני המלחמה לצדדים אלה, וכן לעצור כל מימון או תמיכה בחומרים כאלה. בנוסף, על מדינות להעניק את תמיכתן לנציב האו"ם לזכויות האדם כדי שיקים משלחת לבדיקת העובדות אשר תחקור ללא משוא פנים ותדווח במהירות ובאורח פומבי על ההפרות שביצעו כל הצדדים, ותעביר את המלצותיה לצדדים המעורבים ולאו"ם.

לדברי גולדשטיין, "אם הקהילה הבינלאומית רוצה למנוע את סבלם של אזרחים, עליה להבהיר לצדדים בדחיפות כי לא תעבור לסדר היום על פשעי מלחמה המבוצעים במהלך ההסלמה בעזה... על ארה"ב ומדינות אחרות להפסיק ללחוץ על פלסטין להמנע מפנייה לבית הדין הפלילי הבינלאומי. לחץ כזה הוא הוא מוטעה ובעת בה הראיות להפרות חמורות הולכות ומצטברות, הוא עומד בניגוד מוחלט לצורך בעשיית צדק".

התקפה על בית החולים אל-ואפא

כוחות ישראליים תקפו את בית החולים אל-ואפא, בשכונת א-שוג'אעייה, ממזרח לעיר עזה, בשלושה ימים נפרדים לפחות, בין ה-11 ל-17 ביולי 2014. כוחות ישראליים הפגיזו את בית החולים גם לפני שהחלה התקיפה הקרקעית בחודש דצמבר 2008.

ב-11 ביולי 2014, לפני עלות השחר, פגע מה שהיה אולי טיל "אזהרה", ואשר לא התפוצץ, בקומה הרביעית של בית החולים. מאוחר יותר באותו יום נפגע בית החולים מכמה התקפות טילים שהסבו נזק נרחב. לדברי מנהל בית החולים, ד"ר בסמאן אל-עשי, לאחר התקפה שבוצעה בסביבות השעה 16:00 או 17:00 הוא קיבל שיחת טלפון מאדם שדיבר "ערבית במבטא ישראלי וששאל אם מישהו נפצע בהתקפה ואם אנחנו עומדים להתפנות". לדבריו "לא יכולנו להתפנות כשאין שום בית חולים בעזה שערוך לקלוט את החולים שלנו. 17 החולים המאושפזים בבית החולים כוללים חולים כרוניים, קשישים ואנשים משותקים, וכולם אינם יכולים להתנייד בכוחות עצמם.

מתצלומים של כלי נשק שפגעו בבית החולים ב-11 ביולי, אשר צולמו על-ידי מתנדב זר והוצגו בפני ארגון Human Rights Watch, עולה כי כמה טילים המונעים בדלק מוצק , שקוטרם כ-170 מילמטרים, חדרו לחדר המדרגות של בית החולים והסבו נזק לחדרים באחת הקומות העליונות. רבים מהטילים שבהם משתמשים חיל האוויר הישראלי וכוחות הקרקע הישראליים מצוידים במערכות הנחייה מתקדמות, וניתן לכוונם באורח מדויק.

ב-15 ביולי קיבל צוות בית החולים שיחת טלפון נוספת שבה נקרא להתפנות עד לשעה 08:00 למחרת היום. לדברי אנשי צוות ומתנדבים זרים באותו ערב נפגעה הקומה השלישית של המרכז לטיפול בקשישים הסמוך למבנה הראשי של בית החולים. מתצלומים של שיירי תחמושת שנמצאו במקום שהוצגו בפני ארגון Human Rights Watch נראה כי מדובר כמנעלים של פגזי טנק. ירי מטנקים הנו ירי ישיר בטווח ראיה והטנקים הישראלים מצויידים במערכות הכוונה מדויקות. ארגון Human Rights Watch ציין כי העובדה שבית החולים נפגע בתקיפות חוזרות ונשנות שבוצעו באמצעות טילים מדוייקים ופגזי טנק מעידה על כך שהכוחות הישראליים כיוונו את האש ישירות אל בית החולים וכי הם לא פגעו בו בשוגג.

בליל ה-17 ביולי, בשעה 21:00, זמן קצר לפני הפלישה הקרקעית, קיבל פקיד הקבלה של בית החולים שיחת טלפון בה הוזהרו אנשי הצוות כי עליהם להתפנות באורח מידי. לדברי ד"ר אל-עשי, חמש דקות לאחר מכן, חלונות בית החולים עפו כתוצאה מפגיעה בבניין סמוך ושני אמצעי חימוש פגעו בקומותיו העליונות של בית החולים וגרמו לשריפה שמילאה את החדרים בעשן. ד"ר אל-עשי הוסיף כי זמן קצר לאחר מכן, ספג בית החולים פגיעות רבות נוספות. ד"ר אל-עשי ושני מתנדבים זרים מסרו לארגון Human Rights Watch שהם התפנו תוך כדי המתקפה על השכונה. שני חולים נותקו זמנית ממכשירי החמצן להם הם זקוקים על מנת לנשום. שני חולים ושני אנשי צוות נפצעו, אך היקף פציעותיהם אינו ידוע.

ד"ר אל-עשי אמר לארגון Human Rights Watch:

בשעה 21:00, פקיד הקבלה שלנו קיבל שיחת טלפון מהצבא הישראלי. החייל אמר לו "אכפת לכם מהמשפחות שלכם, מהחולים שלכם. אתם צריכים לעזוב את בית החולים עכשיו כי אנחנו נפציץ אותו". כחמש דקות לאחר מכן, שני טילים פגעו בקומה הרביעית. הם המשיכו להפגיז את הבניין ואז פרצה שריפה והחשמל התנתק. האחיות לא יכלו לעמוד על רגליהן, היתה בהלה. חלק מהחולים היו במצב של חנק כי הם זקוקים לחמצן והאספקה נותקה. החדרים היו מלאים בעשן. פינינו את כל החולים ואת אנשי הצוות, אבל ארבעה מהם לא יכלו לצאת.

שאר החולים ואנשי הצוות הצליחו להגיע באותו לילה למרכז הרפואי א-סחאבה במרכז עזה. שני המתנדבים הזרים מסרו כי עזרו לשאת את החולים במורד המדרגות וכי נהגו באמבולנס ובו שני חולים בזמן הפינוי. אחד המתנדבים אמר: "הם עדיין הפגיזו כשנסענו משם". על פי דיווחים, דובר מטעם הצבא הישראלי אמר לעיתונאית: "ראינו הרבה שיגורי רקטות שהגיעו ממש ממקום סמוך לבית החולים, מרחק של 100 מטרים... ברור שהמטרה לא היתה בית החולים". בהתחשב בעובדה שבידי הצבא הישראלי ישנו נשק מדויק, מטרה הנמצאת במרחק של 100 מטרים מבית החולים אינה מצדיקה פגיעה בבית החולים. על ישראל היה לנקוט במשנה זהירות על מנת להמנע מהתקפה כלשהי על בית החולים.

נוסף על כך, גם אם כוחות חמושים אחסנו אמצעי לחימה בבית החולים או השתמשו בו כמחסה ללוחמים שאינם פצועים, מה שלא נטען על ידי ישראל, על הכוחות המתקיפים לתת התרעה ב"טווח זמן סביר" ולתקוף רק לאחר שהשוהים במקום לא שעו לאזהרה, כך על פי סקירת הוועד הבינלאומי של הצלב האדום בנוגע למשפט ההומניטארי הבינלאומי המנהגי. על פי כתבה שפורסמה, דסק החדשות של דובר צה"ל אישר כי לא היו אמצעי לחימה בבית החולים.

בתי חולים נהנים מהגנות מיוחדות על פי דיני המלחמה. בעוד אתרים אחרים הנחשבים לאזרחיים הופכים למטרות צבאיות אם נעשה בהם שימוש צבאי, ההגנה על בתי חולים תיפסק רק אם נעשה בהם שימוש לביצוע מעשים הפוגעים באויב, מחוץ לתפקידם ההומניטרי. כל התקפה על מטרה צבאית הסמוכה לבית חולים צריכה להיעשות באורח שאינו בלתי-מבחין או גורם לנזק בלתי מידתי לבית החולים או לחולים המאושפזים בו. במידע שסיפקה ישראל על מטרת התקיפות אין די כדי להצדיק את הנזק שנגרם לבית החולים. מאז ה-11 ביולי הכוחות הישראליים חזרו והתריעו בפני אנשי הצוות כי עליהם להתפנות, אולם התרעות אלה אינן מורידות מאי-חוקיות ביצוען של התקפות חוזרות ונשנות על בית חולים ללא הצדקה צבאית.

הריגתם של הדודנים ממשפחת אל-בכר

ב-16 ביולי, בשעה 16:00 לערך, התקיפה ישראל מן האוויר בקתה ברציף על חוף ימה של העיר עזה. עיתונאים ציטטו עדי ראייה לתקיפה שאמרו כי נהרגו בה ארבעה ילדים שהיו ברציף סמוך. בתקיפה נוספת, פחות מדקה לאחר מכן, נפצעו גבר ושלושה ילדים שהיו במרחק של כ-50 מטרים מן הבניין. הם נפגעו בעת שנמלטו ממקום ההתקפה הראשונה. בהתקפה נהרגו איסמאעיל אל-בכר, בן 9 ושלושה דודניו, עאהד, בן 10, זכריא, בן 10 ומוחמד, בן 11, שהיו סמוך לבקתה. בדיווחים חדשותיים זוהה הגבר הפצוע כדייג ממשפחת אל-בכר.

בהודעה שפרסם ב-16 ביולי, מסר הצבא הישראלי כי "באזור הותקף יעד בו שהו פעילי טרור" וכינה את מות האזרחים "טרגי". כתב עתון הארץ הישראלי צייץ שגורם רשמי בצבא מסר שהבקתה שהותקפה זוהתה "כמבנה חמאס" ושבמתקפה השנייה הילדים "כנראה זוהו בטעות כלוחמים נמלטים ". סא"ל פיטר לרנר אמר לעיתונאים ב-18 ביולי שהצבא חוקר את התקרית.

על פי הדיווחים שפרסמו, כמה עיתונאים זרים היו עדים להתקפה. אחד העיתונאים, שביקשה להישאר בעילום שם, אמרה לארגון Human Rights Watch כי בעת שהייתה בחדרה במלון דֵירה, כ-200 מטר ממקום ההתקפה "שמעתי פיצוץ".

רצתי למטה למסעדה. יש שם מרפסת גדולה שמשקיפה על החוף, וראיתי קבוצה של ילדים קטנים רצים לעבר המלון ומנופפים בידיהם. עובדי המלון צעקו לילדים למצוא מחסה ואז אירעה התקיפה השנייה. היה עשן וכמה ילדים פצועים הצליחו להגיע למרפסת, ולפחות שלושה ילדים נוספים נכנסו למלון. עזרתי לטפל באחד מהם שנפצע בחזה מרסיסים. הוא היה בערך בן 13. ראיתי עוד ילד, קצת יותר צעיר, עם פציעת ראש. עיתונאים אחרים ועובדים של המלון הלכו ומצאו את גופותיהם של הילדים האחרים על החוף. עמית שלי נסע אחרי שלושת הילדים הפצועים לבית החולים ואמר שהם שרדו.

ישראל מחובית שלא להתקיף אתרים שהם אזרחיים לכאורה, כגון בקתה על החוף, אלא אם יש יסוד סביר לקבוע שמדובר במטרה צבאית. הגורם התוקף אינו יכול להניח באופן חוקי כי כל אדם הנראה נמלט מהתקפה הוא לוחם, ובכל מקרה שבו מתעורר ספק יש להניח כי האדם הוא אזרח, המוגן מהתקפה. התקפות שאינן מכוונות נגד מטרה צבאית ספציפית אינן חוקיות.

תצלומים של הרסיסים שנמצאו בזירת האירוע, שצולמו על-ידי עיתונאי אחר, מעידים על כך שהכוחות הישראליים השתמשו בטילי ספייק, המיוצרים על ידי יצרנית אמצעי הלחימה הישראלית רפאל. טילים אלה ניתנים לשיגור מספינות, מטוסים וכן מן הקרקע ומצוידים במצלמה המאפשרת למפעיל לראות את המטרה גם לאחר שהטיל שוגר ולהסיט אותו ממסלולו במקרה שמתעורר ספק של הרגע האחרון באשר למטרה. אם הטיל ששימש להתקפה זו אכן היה מצויד באמצעי ראייה אלה, למפעיליו צריכה הייתה להיות היכולת להבחין בין לוחמים לילדים ולנצור את האש במידה ולא יכלו לקבוע בוודאות כי מדובר בלוחמים.

ההתקפה בה נהרג עובד התקשורת חאמד שיהאב ונפצעו עשרים בני אדם

בהתקפה אווירית ישראלית שבוצעה בשעות אחר הצהריים של ה-9 ביולי, נהרג חאמד שיהאב, בן 32, שעבד כנהג עבור סוכנות הידיעות הפלסטינית "מדיה24". לדברי עמיתו לעבודה שהיה עד לתקיפה, שיהאב נהג באותה עת במכוניתו בשכונת רימאל בדרום העיר עזה. לדבריו, שיהאב רכש את מכונית הסקודה האפורה לפני כמה שנים, והצמיד למכסה המנוע את המלה "TV" באותיות גדולות.

מנהל התחנה, ח'אלד אל-אשקר, בן 34, אמר כי שיהאב עובד בסוכנות לפרקים כנהג וכעוזר מאז החלה לפעול באוקטובר 2013: "הוא היה מתקשר אלינו, או שאנחנו התקשרנו אליו כשהיינו צריכים עזרה, במיוחד בתקופות של הסלמה [בלחימה] כשיש לנו הרבה מאוד עבודה". אל-אשקר הוסיף:

הוא עסק בזה כבר הרבה חודשים. הוא התחיל לעבוד אצלנו במשרה מלאה שלושה ימים לפני שהוא נהרג. באותו יום, הוא התחיל לעבוד בשבילנו מהשעה 7:00 בבוקר, בבית החולים. הוא לא עזב את בית החולים כל היום. הוא הלך הביתה להחליף בגדים כי הוא הם עבדו כל כך הרבה שעות. אני לא מבין למה הוא הותקף. הוא לא היה קשור לחמאס.

צלם של "מדיה24", חאתם סלמי, סיפר שעבד עם שיהאב באופן רצוף במהלך שלושת הימים שקדמו למותו, וכן בהזדמנויות רבות אחרות בעבר. סלמי סיפר: "הוא היה חבר טוב. אני יודע שהוא לא היה בשום [ארגון] התנגדות". בשעות אחר הצהריים של ה-9 ביולי, מנהל התחנה התקשר אליהם בעודם בבית החולים ואמר להם לשוב לבתיהם. הם החליטו לשוב לבתיהם, להחליף בגדים ולשוב למשרד. סלמי סיפר לארגון Human Rights Watch:

הוא הוריד אותי בבית, ב[שכונת] רימאל, והיה אמור לחזור לקחת אותי. חאמד גם היה אמור להביא מזרונים כדי שנוכל לישון במשרד והיו לו גם עגבניות ותפוחי אדמה כדי שנוכל גם לשבור שם את צום הרמדאן. אחרי שעה וחצי התקשרתי אליו והוא אמר לי "אני למטה". אני השקפתי מהחלון ואמרתי לו "אני לא רואה אותך". הוא אמר שהוא מעבר לפינה ואז ראיתי את המכונית שלו, אז ירדתי למטה רק להגיד שלום לאמא שלי, ואז יצאתי החוצה. הספקתי ללכת רק שני צעדים בחוץ ושמעתי את ההתקפה.

רצתי חזרה פנימה לתפוס מחסה, אבל חשבתי שההתקפה היתה על שכונה קרובה, לא קלטתי שזה היה ממש לפניי. אשתי צעקה "זה בחוץ!", אז רצתי החוצה לראות מה קרה לחאמד. ראיתי שהמכונית שהיה כתוב עליה "TV", המכונית של חאמד, נפגעה. הסתכלתי לתוך המכונית ולא ראיתי אף אחד. המשכתי לחפש את חאמד. שאלתי את האנשים מסביבי: "ראיתם את הנהג?". אחרי זמן מה מישהו בא אליי ואמר שנראה שיש מישהו בתוך האוטו. חשבתי שחאמד ברח. חזרתי לבדוק שוב ואז ראיתי את חצי הגוף שלו. פלג הגוף העליון שלו לא היה שם. הרגליים היו מתחת למכונית. אני לא מסוגל לישון עכשיו. בכל פעם שאני נרדם אני רואה את הרגליים שלו מתחת למכונית.

לדבריו של סלמי ושל אנשי תקשורת וארגוני זכויות אדם מקומיים, בהתקפה נפצעו עשרים אנשים, חלקם ילדים. עיתונאית נוספת שעובדת ב"מדיה24", אסמאא אל-ר'ול, מסרה לארגון Human Rights Watch סרטון וידיאו שהועלה לרשת בו נראית לדבריה זירת האירוע לאחר ההתקפה. סרטון הווידאו תואם במידה רבה את האופן בו תיארו העדים את התקיפה.

סלמי מסר לארגון Human Rights Watch:

היו על הארץ ילדים שרק יצאו מהמסגד. הצעיר מביניהם היה בן שש. שלושה בני דודים שלי נפצעו קשה. הצעיר מביניהם הוא בערך בן 12, השני בן 17 והשלישי בן 18. הם פונו [לקבלת טיפול רפואי ב]מצרים.

למיטב ידיעתו של ארגון Human Rights Watch, הצבא הישראלי לא ציין מדוע תקף את המכונית. התקפות שאינן מכוונות למטרה צבאית אינן חוקיות. יש להניח כי רכב אזרחי, במיוחד כזה המסומן במילה "TV", הנו אובייקט אזרחי המוגן מהתקפה. גם אם המטרה היתה צבאית וגם אם שיהאב היה האדם היחיד שנהרג בה, תקיפה מחוץ למסגד כאשר המקום הומה אזרחים, כולל ילדים, מעידה על כך שמדובר בתקיפה בלתי מידתית ושלא ננקטו צעדים לצמצם את הפגיעה באזרחים.

בהודעה לעיתונות שפורסמה ב-22 ביולי 2014 קבע ארגון Human Rights Watch באופן שגוי כי כל חמשת בני משפחת ר'נאם שנהרגו בתקיפה אווירית של ביתם ברפיח ב-11 ביולי היו אזרחים, כך לדברי קרובי משפחה ותושבים מקומיים. אולם, הארגון החמוש גדודי אל-קודס הצהיר כי אחד ההרוגים, מחמוד ר'נאם, בן 28, היה מחברי הארגון. כיוון שלארגון Human Rights Watch לא התאפשר לברר מה היו דרגתו או תפקידו של מחמוד ר'נאם בארגון גדודי אל-קודס, לא ניתן לקבוע מה הייתה מידת חשיבותו הצבאית, דבר החיוני לצורך הערכת חוקיותה של ההתקפה על-פי דיני הלחימה. לפיכך אירוע זה נמחק מההודעה לעיתונות.