(ג'נבה) – ארגון Human Rights Watchאמר היום כי הרשויות במצרים מתכננות לגרש 118 עצורים אריתראים לארצם, שבה נשקפת להם סכנה של רדיפה. מקורות בעלי גישה לעצירים מסרו כי ב-29 באוקטובר 2011 הכו סוהרים בבית כלא א-שלאל שבאסואן את 118 העצירים, ובהם ארבעים שכבר הוכרו כפליטים, כדי לכפות עליהם לחתום על מסמכים להחזרתם "מרצון" לאריתריאה.
לדברי ארגון Human Rights Watch, על מצרים להפסיק לכפות על עצירים אריתראים לחתום על טפסי השבה למולדת ולאפשר לנציבות העליונה של האו"ם לפליטים לראיין את כל העצירים האריתראים כדי לאתר בקרבם מבקשי מקלט. נציבות האו"ם מסרה כי כבר רשמה ארבעים מחברי הקבוצה כפליטים בסודאן ובאתיופיה. ארגון Human Rights Watchציין כי חידוש מעשי הגירוש מלמד על חזרה לגירושים ההמוניים של אריתראים ממצרים בשנים 2008 ו-2009.
ג'רי סימפסון, חוקר ומקדם מדיניות בכיר בנושא פליטים בארגון Human Rights Watch, אמר כי "מעצר של אריתראים והכאתם כדי להכריח אותם לחתום על מסמכי השבה 'מרצון' אינם יכולים להסתיר את העובדה שמצרים עומדת לבצע 'השבה למדינת המקור', כלומר החזרה בכפייה של פליטים למקום שבו סביר להניח שיסבלו מרדיפה. מצרים צריכה לחדול מהפרת דיני הפליטים, מהתעלמותה מהנציבות העליונה של האו"ם לפליטים ומהכאה של מהגרים ופליטים, ותחת זאת עליה להגן על אנשים אלה".
אריתריאה, שהמשטר בה דכאני באופן קיצוני, מחייבת את כל האזרחים מתחת לגיל חמישים לשרת בצבא ללא הגבלת זמן. כל אדם בגיל גיוס היוצא מהמדינה ללא היתר מוקע כעריק ומסתכן בחמש שנות מאסר, לעתים מזומנות בתנאים בלתי אנושיים, ואף בעבודת כפייה ובעינויים. הנציבות העליונה של האו"ם לפליטים גורסת כי העונש המוטל בגין עריקה או הימנעות מגיוס הוא למעשה כה חמור ובלתי מידתי שהוא בגדר רדיפה.
ארגון Human Rights Watchשוחח עם מקורות מהימנים רבים שהתאפשרה להם לאחרונה גישה סדירה לכ-160 גברים ונשים מאריתריאה שהוחזקו בחודש האחרון במעצר בכלא א-שלאל, בעיר אסואן שבדרום מצרים.
לדברי המקורות, העצירים אמרו כי ב-26 באוקטובר ביקר אצלם גורם רשמי משגרירות אריתריאה ושאל מדוע עזבו את המדינה. ב-29 בחודש שב אותו אדם לכלא, הביא עמו 29 טפסי שיבה מרצון ואמר להם כי כולם יצולמו כדי לסייע בהכנת מסמכי הנסיעה. כל העצירים סירבו לחתום על הטפסים.
אחד המקורות, ששוחח עם כל העצירים, אמר כי בשלב זה הסוהרים בכלא הכו 118 מהם, רובם גברים צעירים, כדי לכפות עליהם לחתום על טפסי החזרה מרצון. לעומת זאת, הנשים, שמספרן עמד על כשלושים, ושבעת הילדים שהוחזקו במקום, לא הוכרחו לחתום.
חלק מהעצירים אמרו לאחד המקורות כי ב-9 בנובמבר ביקרו בכלא קצין הגירה מצרי וגורם אריתראי רשמי והביאו עמם מסמכי גירוש נוספים, כולל מסמכי "לסה פסה", דבר המצביע על כך שהגירוש ממשמש ובא.
עשרה מהגברים ערקו לאחרונה מצבא אריתריאה, וביניהם, לדברי המקורות, שני אנשי צבא בכירים – קולונל ואדם שהיה אחראי לשירות הרדיו הצבאי. שמונת האחרים היו אנשי צבא בדרג נמוך יותר, ושניים מהם עבדו בחלוקת מזון במחנה הצבאי סאווא שבאריתריאה, הידוע לשמצה.
מחנה זה הוא מתקן האימונים העיקרי של צבא אריתריאה, והוא ידוע לשמצה כיוון שנעשה בו שימוש בעינויים כדי להעניש אנשים הנמנעים מגיוס או מנסים להימלט מהמדינה, וכן שימוש בעבודת כפייה.
במזכר ההבנות משנת 1954 בין מצרים לבין סוכנות הפליטים של האו"ם נקבע כי הסוכנות מופקדת על קבלת כל ההכרעות בדבר מעמדם של פליטים במצרים. פירושו של דבר כי הגורמים הרשמיים במצרים מחויבים לספק לנציבות גישה לכל המהגרים העצורים במדינה כדי שתוכל לזהות מי מהם מעוניין לממש את זכותו לבקש מקלט מדיני מפני רדיפה.
בפועל, הרשויות במצרים מונעות לעתים מזומנות מנציבות הפליטים גישה למהגרים העצורים. אנשי הנציבות אמרו לארגון Human Rights Watchכי הרשויות המצריות לא אפשרו לה לבקר אצל העצורים.
לדברי סימפסון, "בכך שממשלת מצרים מונעת מהנציבות לבקר אצל מבקשי מקלט מדיני, היא לא רק רומסת את זכותם לבקש לעצמם מקלט אלא גם מזלזלת בהסכמים שלה עצמה. מצרים צריכה לחדש את הסכמתה להגן על מבקשי מקלט מדיני ולהניח לסוכנות הפליטים לראיין אותם".
על-פי מקורות מהימנים, בחודשיים האחרונים העניקו בעלי תפקידים במשרד הפנים של מצרים לגורמים בשגרירות אריתריאה גישה לאריתראים שנעצרו, ובכלל זה למבקשי מקלט שנרשמו אצל נציבות האו"ם במדינות אחרות, וזאת במטרה להקל על הכנת מסמכי הנסיעה לצורך הגירוש.
ארגון Human Rights Watchאמר כי בהתירה לגורמים דיפלומטיים מאריתריאה לבקר אצל אריתראים שנעצרו, ובכללם אנשים העשויים להיות מבקשי מקלט, הפרה מצרים את עקרון הסודיות, החיוני להליכי בקשת המקלט המדיני.
על-פי דיווחים של MENA, סוכנות הידיעות הרשמית של מצרים, רשויות המדינה הודיעו בחודש אוקטובר כי 111 אריתראים שבו לארצם "מרצונם" לאחר שחתמו על מסמכים של שגרירות אריתריאה. מקורות מהימנים סיפרו לארגון Human Rights Watchכי גורמים בשגרירות אריתריאה ביקרו אצל אריתראים אלה בכלא לפני שגורשו.
ב-14 באוקטובר דיווחה סוכנות הידיעות כי יומיים קודם לכן גירשה מצרים חמישים אריתראים וכי ביום ההוא 32 אריתראים "נכנסו שלא כחוק דרך גבולה הדרומי של מצרים בכוונה להגיע לסיני כדי להיכנס שלא כחוק לישראל".
נציבות האו"ם אמרה שהרשויות במצרים מנעו ממנה לפגוש חלק מהעצורים, בהתאם למדיניות מצרים, השוללת ככלל מהסוכנות גישה למהגרים שנעצרו. נציבות האו"ם הוסיפה כי בכל הנוגע למהגרים שנתפסו באזור סיני הרשויות טוענות כי על מהגרים לגיטימיים לנסות להירשם אצל הנציבות בקהיר ולא לחצות את מדבר סיני.
בדומה לכך, בחודש יוני 2008 החזירה מצרים לאריתריאה עד 1,200 אריתראים ללא מסמכים, שנכנסו למצרים מסודן. בחודש דצמבר אותה שנה ובחודש ינואר 2009 החזירה מצרים בכפייה לארצם למעלה מ-45 מבקשי מקלט מדיני מאריתריאה.
עד הדיווחים מחודש אוקטובר נראה היה כי מצרים הפסיקה את פעולות הגירוש, זולת במקרה אחד, שבו גירשה ב-25 בינואר 2010 את הסודני מוחמד אל-חאג' עבדאללה, שנציבות האו"ם הכירה בו כפליט.
אמנת הפליטים האפריקנית מעגנת את זכותם של מבקשי מקלט לבקש לעצמם מקלט מדיני יהא אשר יהא האופן שבו נכנסו למדינה, בין אם יש ברשותם מסמכים מזהים בין אם לאו. המשפט הבינלאומי אוסר על מדינות להחזיר בכפייה מבקשי מקלט בלי לאפשר להם קודם לכן לבקש מקלט מדיני ובלי לדון בבקשתם.
הן האמנה נגד עינויים והן אמנת הפליטים האפריקנית אוסרות על מצרים לשלוחאנשים למדינות שבהן נשקפת להם סכנה חמורה של רדיפה או של עינויים. מצרים היאגם צד לאמנה הבינלאומית בדבר זכויות אזרחיות ומדיניות, שסעיף 13 שלה אוסר לגרשזרים באופן שרירותי ומעגן את זכותם של זרים כי החלטה בעניין גירושם/הרחקתםתתקבל באופן פרטני. על-פי פרשנותה של הוועדה לזכויות האדם לסעיף 7 באמנה הבינלאומית בדבר זכויות אזרחיות ומדיניות, אין להחזיר אנשים או להשיבם בכפייה למקומות שבהם תישקף להם סכנה של עינויים או של יחס או עונש אכזריים, לא אנושיים או משפילים.
ארגון Human Rights Watchאמר כי לא עלה בידי אף סוכנות בינלאומית באריתריאה, ובכלל זה נציבות האו"ם לפליטים, לפקח על היחס לאריתראים שגורשו, מרגע שחזרו למדינתם. עם זאת, פליטים מאריתריאה בכמה וכמה מדינות סיפרו לארגון Human Rights Watchכי אריתראים שהוחזרו בכפייה לארצם נעצרים מעשה שגרה וסובלים מהתעללות במקום מעצרם.
בקווים המנחים למדינות, מסמך רשמי שגיבשה נציבות האו"ם לפליטים בעניין צורכי ההגנה של מבקשי המקלט מאריתריאה, נקבע כי "אנשים בגיל גיוס שעזבו את אריתריאה שלא כחוק עלולים להיות מוגדרים עם שובם כמשתמטים בין אם השלימו שירות לאומי פעיל או שוחררו מהצבא בין אם לאו" וכי "העונש על עריקות או השתמטות חמור ובלתי מידתי כל כך עד שהוא עולה לכדי רדיפה".
