(ירושלים) - ארגון Human Rights Watch אמר היום כי על ישראל להפסיק מיד את המעצרים השרירותיים של פלשתינאים המוחים נגד מכשול ההפרדה. ישראל מקימה את רוב המכשול בתוך הגדה המערבית ולא לאורך הקו הירוק, תוך הפרה של המשפט ההומניטארי הבינלאומי. בחודשים האחרונים עצר הצבא הישראלי באורח שרירותי כמה עשרות פעילים פלשתינאים נגד הגדר ומנע מהם הליך משפטי הוגן.
ישראל עצרה פלשתינאים הקוראים למחאה לא אלימה נגד מכשול ההפרדה והעמידה אותם לדין בהתבסס על ראיות מפוקפקות, ובכלל זה הודאות שנגבו בכפייה. הרשויות הישראליות אף מנעו מעצירים מכפרים שקיימו פעולות מחאה נגד המכשול, ובכלל זה ילדים, גישה לעורכי דין ולבני משפחה. רבות מפעולות המחאה התקיימו בכפרים שאיבדו שטחי אדמה נרחבים שעליהם הוקם המכשול.
לדברי שרה ליאה וויטסון, מנהלת חטיבת המזרח התיכון וצפון אפריקה בארגון Human Rights Watch, "ישראל עוצרת אנשים בגין מחאה לא אלימה נגד מכשול שנבנה באורח בלתי חוקי על אדמותיהם ואשר פוגע במחייתם. הרשויות הישראליות מטילות למעשה איסור על חופש הביטוי באמצעות העמדת מפגינים לדין באישומים כוזבים וכן באמצעות מעצר של ילדים ובגירים מהם היא שוללת את ההגנות שמבטיח הליך משפטי הוגן".
הפגנות נגד הגדר הופכות לעתים מזומנות לאלימות, כשצעירים פלשתינאים מיידים אבנים על חיילים ישראלים. הכוחות הישראליים מגיבים על-פי רוב בירי רימוני הלם וגז לפיזור המפגינים, והארגון הישראלי לזכויות האדם "בצלם" תיעד בכמה מקרי שימוש בתחמושת חיה ובכדורי פלדה מצופים גומי בנסיבות אלה. לדברי ארגון Human Rights Watch, מעשי אלימות בהפגנה עשויים להביא למעצרם של פעילים שהשתתפו בהם או הסיתו לביצועם, אך הדבר אינו מצדיק את מעצרם של פעילים רק משום שקראו לקיום מחאה לא אלימה נגד החומה או תמכו בכך.
בחודש דצמבר 2009 האשימה התביעה הצבאית את עבדאללה אבו רחמה, מורה בבית הספר התיכון בכפר בילעין שבגדה המערבית ואחד ממובילי ההתנגדות הלא אלימה, באחזקה בלתי חוקית של נשק. סעיף האישום נגע לתרמילים משומשים וריקים של קליעים ושל רימוני גז ישראליים שהנאשם עיצב בצורת סמל שלום והציג בתערוכה. על-פי כתב האישום, אבו רחמה, חבר בוועדה העממית של בילעין נגד החומה וההתנחלויות, השתמש ב"קליעי אם-16 וברימוני גז והלם" לצורך "תערוכה שנועדה להראות איך פועל צה"ל בהפגנות".
אבו רחמה הואשם בבית משפט ישראלי גם ביידוי אבנים על חיילים ובהסתה לארגון הפגנות שכללו יידוי אבנים. המפגין הישראלי יונתן פולק הכיר בכך שצעירים פלשתינאים מיידים לעתים קרובות אבנים, אך אמר לארגון Human Rights Watch כי הוא השתתף ב"עשרות" פעולות מחאה ביחד עם אבו רחמה ומעולם לא ראה אותו מיידה אבנים. אבו רחמה עודנו מוחזק במעצר.
בחודש אוגוסט עצר הצבא הישראלי את מוחמד ח'טיב, ממנהיגי הוועדה העממית בבילעין והוועדה לתיאום המאבק העממי המארגנת פעולות מחאה נגד מכשול ההפרדה, והאשים אותו ב"יידוי אבנים" בהפגנה בבילעין בחודש נובמבר 2008. דרכונו של ח'טיב מלמד כי במועד שבו אירעה התקרית המוזכרת בכתב האישום הוא שהה בקלדוניה החדשה, אי באוקיינוס השקט. לדברי עורכי דינו, ח'טיב שוחרר ב-9 באוגוסט 2009, לאחר שחתם על התחייבות להתייצב בתחנת משטרה בשעה שפעולות המחאה השבועיות נגד החומה מתקיימות, ובכך מנע ממנו הצבא למעשה להשתתף בהפגנות.
ב-28 בינואר 2010, יום לאחר שאתר החדשות Ynet ציטט את ח'טיב כאומר "אנחנו על סף אינתיפאדה", שב הצבא ועצר אותו, והאשים אותו בהסתה. עורכי דינו אמרו כי כוחות הביטחון הצדיקו את המעצר בעילה של "חומרי הסתה" שהוחרמו מביתו, ואשר התגלו כמסמכים הקשורים במשפטו. ח'טיב שוחרר ב-3 בפברואר. ח'טיב פרסם מאמרים הקוראים למחאה לא אלימה, בין היתר בעיתונים "ניו יורק טיימס" ו"לוס אנג'לס טיימס" ובמגזין "The Nation". כמו כן, ח'טיב היה פעיל בשדולה למניעת השקעות בחברות שפעילותן תומכת בהפרות של המשפט הבינלאומי שישראל מבצעת בשטחים הפלשתיניים הכבושים.
ב-12 בינואר עצרו הרשויות הצבאיות גם את זיידון סרור, חבר בוועדה העממית נגד החומה בניעלין, והאשימו אותו בידויי אבנים במהלך הפגנה, על אף שמכתב ממעסיקו וטפסים הנושאים חותמת ותאריך שחתימתו של סרור מופיעה עליהם מלמדים כי הוא עבד במשמרתו הרגילה בעת שהתקרית שבגינה הואשם התרחשה כביכול.
לדברי וויטסון, "חששותיה הביטחוניים של ישראל אינם מצדיקים מעצר או העמדה לדין של פעילים פלשתינאים הפועלים בדרכים לא אלימות. על הממשלה הישראלית להורות מיד על הפסקת ההטרדה המתמשכת של פלשתינאים המוחים באורח לא אלים נגד מכשול ההפרדה".
מוחמד סרור, גם הוא חבר בוועדה העממית של ניעלין, נעצר ב-20 ביולי בידי הצבא הישראלי כששב מג'נבה, שם הופיע בפני ועדת האו"ם לבדיקת העובדות בנוגע לעימות ברצועת עזה (ועדת גולדסטון). בעדותו בפני ועדת האו"ם תיאר סרור את הירי הקטלני של הכוחות הישראליים בשני תושבי ניעלין ב-28 בדצמבר 2008, בהפגנה נגד המתקפה הצבאית הישראלית ברצועת עזה. משחזר מג'נבה נלקח סרור לחקירה בכלא עופר ושוחרר בערבות שלושה ימים לאחר מכן מבלי שננקטו נגדו הליכים משפטיים. בדו"ח שהגישה למועצת האו"ם לזכויות האדם הביעה ועדת גולדסטון את חששה כי ייתכן שמעצרו של סרור "היה תוצאה של הופעתו בפני הוועדה".
לדברי ארגון Human Rights Watch, העמדות לדין של פלשתינאים בגין יידוי אבנים או בגין הפרת החוק הצבאי למניעת הסתה, שהנו רחב מדיי, מעוררות לעתים קרובות חששות כבדים בכל הנוגע לעמידתן בכללי ההליך ההוגן. העמדות לדין של פעילים נגד החומה התבססו לאורך השנים על דבריהם של עדים שטענו כי עדויותיהם נגבו באיומים ובכפייה. נער בן 16 שהעיד נגד מוחמד ח'טיב הבהיר מאוחר יותר, ב-4 בינואר, שלמעשה חתם על עדות שקר הקובעת כי ח'טיב יידה אבנים בהפגנה. על-פי תמלול מדיון בבית המשפט הצבאי, הנער טען כי חתם על עדות השקר לאחר שהחוקר "קילל אותי ואמר לי שאם לא אחתום הוא ירביץ לי".
נער נוסף מבילעין, גם הוא בן 16, טען כי חתם על עדות שקר שלפיה חברי הוועדה העממית של בילעין הסיתו אחרים ליידות אבנים. לטענתו, חתם על העדות משום שחוקרו איים להאשימו ב"הרבה דברים שעשיתי ושלא היו נכונים, שהיו לי רימוני גז, בקבוקי תבערה, שזרקתי אבנים, ופחדתי מזה".
פלשתינאים אחרים שנעצרו בהפגנות נגד החומה טענו גם הם כי חוקרים ישראלים אילצו אותם להעיד. על-פי עיתון "הארץ", אחד מהם, גבר שעורכי דינו טוענים כי הוא סובל מפיגור שכלי, העיד ב-21 בינואר כי מסר במועד מוקדם יותר הודאת שווא על זריקת בקבוק תבערה על ג'יפ צבאי ישראלי, וזאת לאחר שחיילים סגרו אותו בתוך תא שורץ מקקים, איימו להתיז עליו מים רותחים, וגרמו לו לכוויות באמצעות סיגריות בוערות. על-פי עיתון "הארץ", בצבא הישראלי לא נמצאה כל רשומה המעידה על כך שג'יפ הותקף בנסיבות אלה.
הפעילים העצורים הם בני הכפרים ניעלין, בילעין ותושבי כפרים נוספים בגדה המערבית שנפגעו במישרין ממכשול ההפרדה של ישראל. המכשול - שבמקומות מסוימים הנו גדר ובאחרים חומת בטון בגובה שמונה מטרים עם מגדלי שמירה - הוקם לכאורה כדי להגן מפני מחבלים מתאבדים. עם זאת, בניגוד למכשול דומה שהוקם בין ישראל לבין רצועת עזה, התוואי של מכשול זה אינו עובר על הקו הירוק - גבול 1967 בין ישראל לבין הגדה המערבית. תחת זאת, 85% מהתוואי עוברים בתוך הגדה המערבית ומפרידים תושבים פלשתינאים מאדמותיהם, פוגעים ביכולתם לנוע, ובמקרים מסוימים מפקיעים בפועל אדמה כבושה, וכל זאת בניגוד לכללי המשפט ההומניטארי הבינלאומי.
עורכי דינם של פעילים שנעצרו סיפרו לארגון Human Rights Watch על מקרים שבהם אנשי כוחות הביטחון הישראליים פשטו על כמה כפרים בגדה המערבית שהתקיימו בהם הפגנות נגד החומה, עצרו תושבים, בהם ילדים, חקרו אותם ושללו מהם גישה לעורכי דין ולבני משפחה. צווים צבאיים ישראליים מחייבים לאפשר לעצורים ליצור קשר עם עורכי דין לפני חקירתם ולאפשר לילדים שנעצרו נוכחות של בן משפחה בחקירתם.
עו"ד נרי רמתי המייצג כמה מהעצורים סיפר לארגון Human Rights Watch על שלושה מקרים שבהם סירבו הרשויות הישראליות לאפשר לו לשוחח עם נערים שהוחזקו במעצר, כולם בגילאים 14 ו-15, מהכפרים בילעין ובודרוס, או לאפשר נוכחות של בני משפחותיהם, לפני חקירתם בנקודת המשטרה "שער בנימין". בתי המשפט הצבאיים אישרו את מעצרו של אחד הנערים, שנעצר למשך חודש בחשד שיידה אבנים על מכשול ההפרדה. בית המשפט פסק כי לא הייתה בנמצא כל חלופה למעצר. עם זאת, בית המשפט התעלם מכך שההגבלות שישראל מטילה על תנועת פלשתינאים מנעו מאביו של הנער ומדודו להציג בפני בית המשפט ראיות בזכות חלופת מעצר. הנער הוחזק בכלא במשך חודש ימים, עד אשר דודו הצליח להגיע מרמאללה.
בכמה מקרים, רשויות הצבא הישראליות לקחו ילדים למבנה המופעל בידי השב"כ הישראלי במחנה הצבאי "עופר", שהכניסה אליו אסורה על עורכי דין ובני משפחה. על-פי אמנות בינלאומיות שישראל היא צד להן, ניתן לעצור ילדים רק כמוצא אחרון ולמשך פרק הזמן הקצר ביותר האפשרי.
על-פי החוק החל בישראל ועל מתנחלים ישראלים בגדה המערבית, ילד הוא כל אדם מתחת לגיל 18. הגדרה זו עולה בקנה אחד עם זו של המשפט הבינלאומי. עם זאת, החוק הצבאי החל על פלשתינאים בגדה המערבית מגדיר כל אדם מעל גיל 16 כבגיר. החוק הישראלי דורש מהתביעה להוכיח כי מעצרו של ילד הנו "חיוני" כדי למנוע ממנו לבצע מעשים בלתי חוקיים עד תום ההליכים. כמו כן, החוק הישראלי דורש מבית המשפט לעיין במסמכי קצין מבחן בדבר האופן שבו המעצר ישפיע על הילד, ומגביל את משך המעצר המותר לפני המשפט לתשעה חודשים. החוק הצבאי הישראלי אינו מספק לילדים פלשתינאים אף אחת מהערובות הללו, ומתיר מעצר לפני משפט לתקופה מרבית של שנתיים.
בחודשים האחרונים עצרו רשויות הצבא הישראלי שני פעילים נגד החומה במעצר מנהלי, בלי להאשימם בעברה כלשהי. המעצר המנהלי מבוצע על יסוד ראיות חסויות שלא הובאו בפני העצורים ומבלי לאפשר לעצורים לערער על ראיות אלה בבית המשפט. ב-22 בספטמבר 2009 עצר הצבא את מוחמד עות'מאן, בן 34, פעיל בארגון "Stop the Wall" ("עצרו את החומה"), בעת ששב לגדה המערבית מביקור בנורבגיה, שבמהלכו דיבר בפומבי על מכשול ההפרדה וקרא להחרים חברות התומכות בהפרות של זכויות האדם שישראל מבצעת. בית משפט צבאי ישראלי מנע מעות'מאן לפגוש בעורך דינו ובבני משפחתו למשך שבועיים מתוך התקופה הכוללת שבה הוחזק במעצר מנהלי, שארכה 133 יום. עות'מאן שוחרר ב-12 בינואר.
ב-16 בדצמבר 2009 עצרו הרשויות הישראליות גם את ג'מאל ג'ומעה, בן 47, שהנו מתאם הקמפיין של "Stop the Wall", ומנעו ממנו לפגוש בעורך דינו במשך תשעה ימים, למעט ביקור קצר בדיון בבית המשפט שבמהלכו עיניו של ג'ומעה היו מכוסות. ישראל מנעה ממשקיפים בינלאומיים לבקר בדיון שהתקיים בבית המשפט לפני שחרורו של ג'ומעה ב-12 בינואר. שני הפעילים קידמו מחאה לא אלימה, ובכלל זה פורסם ב-28 באוקטובר 2009 מאמר של ג'ומעה באתר האינטרנט "Huffington Post".
נוסף לכך, רשויות הצבא הישראלי פשטו שוב ושוב על משרדיהם של ארגונים בגדה המערבית המעורבים בפעילות מחאה לא אלימה נגד מכשול ההפרדה. בחודש פברואר פשט הצבא על משרדי ארגון "Stop the Wall" ועל משרדי ארגון הסולידריות הבינלאומי, ששניהם ממוקמים ברמאללה (לכאורה, ישראל מסרה את רמאללה ואזורים אחרים בגדה המערבית לשליטת הרשות הפלשתינית לפי הסכמי אוסלו משנת 1995).
רקע
רשויות הצבא הישראליות עצרו עשרות פלשתינאים, בהם ילדים, שהיו מעורבים בפעולות מחאה נגד החומה. על-פי נתוני הארגון הפלשתיני "א-דמיר" הפועל למען זכויותיהם של אסירים פלשתינאים, 35 מתושבי בילעין נעצרו מאז חודש יוני 2009, מרביתם בפשיטות שבוצעו בשעות הלילה; 113 נעצרו בכפר ניעלין הסמוך ב-18 החודשים האחרונים.
ישראל מחילה בגדה המערבית צווים צבאיים שמפקד הכוחות באזור זה מוציא, ואלה משמשים כחוקים. סעיף 7(א) לצו צבאי מס' 101 משנת 1967 מגדיר כ"הסתה" שהנה עברה פלילית כל מעשה של אדם אשר "מנסה, בין בעל פה ובין באופן אחר, להשפיע על דעת הקהל באזור באופן העלול לפגוע בשלום הציבור או בסדר הציבורי". צו צבאי מס' 378 משנת 1970 קובע עונשים של עד 20 שנות מאסר על מיידי אבנים.
הן בתי המשפט בישראל והן בית הדין הבינלאומי לצדק מצאו כי תוואי מכשול ההפרדה בגדה המערבית אינו חוקי. בית הדין הבינלאומי לצדק פסק בשנת 2004 במסגרת חוות דעת מייעצת כי תוואי החומה הוא בלתי חוקי כיוון ששיקולים ביטחוניים אינם מצדיקים את הקמתו בתוך שטח הגדה המערבית וכיוון שהדבר תורם להפרה של המשפט ההומניטארי הבינלאומי החל על שטח כבוש בשל הפגיעה בחופש התנועה של פלשתינאים, הרס הרכוש והתרומה למדיניות ההתנחלות הבלתי-חוקית של ישראל. בג"ץ פסק כי יש לשנות את תוואי החומה בכמה מקומות, ובכלל זה בסמוך לבילעין ולג'יוס, כיוון שהנזק הנגרם לפלשתינאים אינו מידתי, אף כי פסיקה זו מאפשרת להותיר את המכשול בתוך הגדה המערבית באזורים אלה ובאזורים אחרים.
הפעילים שישראל עצרה בחודשים האחרונים ארגנו פעולות מחאה באזורים שהושפעו ישירות ממכשול ההפרדה של ישראל. בג'יוס, כפרו של מוחמד עות'מאן, מנתק המכשול את הכפר מ-75% מאדמותיו החקלאיות. זאת, על-פי הארגון הישראלי לזכויות האדם "בצלם", במטרה לאפשר את הרחבת ההתנחלות צופין על קרקע זו. ארגון "Stop the Wall" תמך במצעדי מחאה של אזרחים נגד מכשול ההפרדה בג'יוס. בתגובה לעתירה שהגיש הכפר, הורה בג"ץ לצה"ל לשנות את תוואי מכשול ההפרדה סביב ג'יוס כיוון שהתוואי המקורי נועד לשרת את התוכניות להרחבת צופין. הצבא הישראלי שינה את תוואי המכשול באזור אחד בקרבת צופין לאחר הליכים משפטיים, אך במקומות אחרים נותר התוואי על כנו.
עבדאללה אבו רחמה הוא תושב בילעין, כפר שהמכשול ניתק מ-50% אחוזים מאדמותיו. ההתנחלות הישראלית מתתיהו מזרח נבנית על הקרקעות שהגישה אליהן מהכפר נחסמה. בחודש ספטמבר 2007, לאחר שנים של פעילות מחאה שארגנה הוועדה העממית של בילעין, פסק בג"ץ כי יש לשנות את תוואי מכשול ההפרדה בבילעין כך שתתאפשר גישה מהכפר לחלק גדול יותר מאדמותיו, ולאחרונה החל הצבא לבצע סקר קרקע ראשוני לצורך שינוי תוואי המכשול.
