סורים צועדים ברחוב עמוס תחת תמונתו של הנשיא בשאר אל-אסד בדמשק, סוריה, 6 בדצמבר 2005.

שון בלדווין/ניו יורק טיימס/2005 ©

(ניו יורק) - ארגון Human Rights Watch אמר היום כי נשיא סוריה בשאר אל-אסד מסיים עשור בראשות המדינה מבלי שמילא את הבטחותיו להרחיב את החירויות הציבוריות ולשפר את תפקוד שלטונו בכל הנוגע לזכויות האדם. הדברים נקבעו בדו"ח הארגון שראה אור היום, ערב יום השנה למינויו של אסד.

הדו"ח, שאורכו 35 עמודים (באנגלית), נקרא "עשור מבוזבז: זכויות האדם בסוריה בעשר השנים הראשונות של בשאר אל-אסד בשלטון". במסמך זה נסקר תפקודו של אסד בחמישה תחומים מרכזיים הנוגעים לזכויות האדם: דיכוי הפעילות הפוליטית והפעילות למען זכויות האדם; הגבלת חופש הביטוי; עינויים; היחס לכורדים; והמורשת הסורית של העלמות בכפייה. התמונה שמצטיירת עגומה.

לדברי שרה לאה ויטסון, מנהלת חטיבת המזרח התיכון בארגון Human Rights Watch, "בין אם הנשיא בשאר אל-אסד רצה להיות רפורמטור אבל נתקל בממסד ותיק ונוקשה, ובין אם הוא פשוט עוד שליט ערבי שאינו פתוח לביקורת, התוצאה עבור תושבי סוריה היא אחת: אין חירות, אין זכויות. בעשר השנים האחרונות אסד בעצם לא עשה דבר כדי לשפר את התנהלותה של מדינתו בתחום זכויות האדם".

בנאום ההכתרה שלו, שנשא ב-17 ביולי 2000, דיבר אסד על הצורך ב"חשיבה יצירתית", ב"שקיפות" וב"דמוקרטיה". אולם, תקופת הסובלנות שבאה בעקבות עלייתו לשלטון של אסד לא האריכה ימים, ועד מהרה התמלאו מחדש בתי הכלא בסוריה באסירים פוליטיים, בעיתונאים ובפעילי זכויות האדם. דוגמאות לכך ניתנו בעת האחרונה, כאשר בשלושת השבועות האחרונים גזרו בתי משפט פליליים בסוריה בנפרד את דינם של שני עורכי דין מובילים בתחום זכויות האדם בסוריה, היית'ם אל-מאלח, בן 78, ומוהנד אל-חסני, בן 42. על כל אחד מהם נגזרו שלוש שנות מאסר בגין דברי ביקורת שהשמיע על התנהלותה של סוריה בתחום זכויות האדם.

שירותי הביטחון בסוריה, "המוח'בראת" מטילי האימה, עוצרים אנשים ללא צווי מעצר ומשתמשים בעינויים תוך שהם זוכים לחסינות מלאה. שנתיים לאחר שרשויות בתי הכלא והמשטרה הצבאית השתמשו בנשק כדי לדכא מהומה שפרצה ב-5 ביולי 2008 בבית הכלא סידנאיא, הרשויות בסוריה טרם חשפו מה עלה בגורלם של לפחות 42 עצירים, שעל-פי הסברה לפחות תשעה מהם נהרגו. הצנזורה היא דפוס פעולה שכיח במדינה זו וידה מגעת גם לאתרי אינטרנט פופולאריים כמו פייסבוק, יוטיוב ובלוגר.

הבטחות שהשמיע אסד לכונן חוקים חדשים שירחיבו את ההשתתפות הפוליטית ואת מרחב הפעולה של החברה האזרחית לא מומשו. בחודש מארס 2005 אמר אסד לעיתונאים כי "התקופה הבאה תאופיין בחופש למפלגות" בסוריה. אולם, סוריה היא עדיין בפועל מדינה חד-מפלגתית, ולמעשה רק מפלגת הבעת' רשאית לפעול בה בחופשיות.

לדברי ויטסון, "אם היו לסורים תקוות שתחת שלטונו של אסד ייפתח עידן חדש של פתיחות פוליטית, הרי שהתקוות האלה נגוזו".

מהמיעוט הכורדי, שמוערך כי אנשיו מהווים 10% מכלל האוכלוסייה, נשללות זכויות קיבוציות בסיסיות, ובהן הזכות ללמוד כורדית בבתי הספר ולחגוג חגים כורדיים, כמו הנורוז (ראש השנה הכורדי). הדיכוי הרשמי של הכורדים גבר עוד יותר לאחר שכורדים סורים ארגנו בחודש מארס 2004 הפגנות המונים בכל רחבי צפון סוריה  כדי למחות על עוולות נושנים, ולאחר שכמה מהפגנות אלה הפכו אלימות. למרות הבטחותיו החוזרות ונשנות של אסד, כ-300 אלף כורדים חסרי אזרחות עדיין ממתינים שממשלת סוריה תפתור את מצבם הקשה ותעניק להם אזרחות.

בראיונות פומביים ובנאומים שנשא, הִצדיק אסד את אי-ביצוען של רפורמות פוליטיות. בחלק מהמקרים טען אסד כי הוא מעדיף לבצע רפורמה כלכלית ובפעמים אחרות טען כי הנסיבות האזוריות טרפדו את כוונתו לערוך רפורמות. עם זאת, סקירת התנהלותו של השלטון בסוריה מציירת תמונה של מדיניות דיכוי עקבית כלפי מתנגדים, שאינה מושפעת מלחץ בינלאומי או אזורי על סוריה.

סוריה נחלצה מהבידוד שכפה עליה המערב מאז שנת 2007, וכעת גורמים רשמיים מארה"ב וממדיניות אירופיות מושיטים יד לדמשק ונפגשים בקביעות עם אסד.

לדברי ויטסון, "לנשיא אסד אין כל סיבה להמשיך לדחות את ביצוע הרפורמות הדרושות בהתנהלות שלטונו בתחום זכויות האדם. עכשיו שהוא נחלץ מהבידוד הבינלאומי שנכפה עליו הוא צריך לפתוח את ארצו".