(ירושלים) – ארגון Human Rights Watch אמר היום כי מאז 7 באוקטובר 2023 השתתף הצבא הישראלי בתקיפות אלימות של מתנחלים בגדה המערבית שהביאו לעקירת תושבים פלסטינים מ-20 קהילות ולעקירה מוחלטת של לפחות שבע קהילות – או, לחלופין, לא סיפק לקהילות אלה הגנה.
מתנחלים תקפו פלסטינים, עינו אותם ופגעו בהם מינית, גנבו את רכושם ואת חיות המשק שלהם, איימו להרוג אותם אם לא יעזבו לבלי שוב והרסו את בתיהם ואת בתי הספר שלהם – כל זאת בחסות מעשי האיבה המתמשכים ברצועת עזה. פלסטינים רבים, לרבות קהילות שלמות, נמלטו מבתיהם ומאדמותיהם. הצבא לא הבטיח לתושבים העקורים כי ידאג לביטחונם או יאפשר להם לשוב, ובכך הוא מאלץ אותם להתגורר בתנאים רעועים במקומות אחרים.
לדברי ביל ואן אסוולד, מנהל-עמית של חטיבת זכויות הילדים בארגון Human Rights Watch, "מתנחלים וחיילים עקרו ממקומן קהילות פלסטיניות שלמות והרסו בהן כל בית ובית, ככל הנראה בתמיכה של דרגים ישראלים בכירים. בעוד תשומת הלב העולמית ממוקדת במתרחש ברצועת עזה, בגדה המערבית גואות הפרות של זכויות האדם, המלובות על ידי עשרות שנים של פטור מעונש והעלמת עין מצד בעלות בריתה של ישראל".
ארגון Human Rights Watch חקר תקיפות שבוצעו בחודשים אוקטובר ונובמבר2023 והביאו לעקירה-בכפייה של כל תושבי ח'ירבת זנותה וח'ירבת א-רד'ים שמדרום לחברון, אל-קאנוב שממזרח לחברון ועין א-רשאש וואדי א-סיק שממזרח לרמאללה. מהעדויות עולה כי מתנחלים חמושים, בהשתתפות פעילה של יחידות צבא, חסמו שוב ושוב דרכי גישה לקהילות פלסטיניות ופשטו עליהן, עיכבו, תקפו ועינו תושבים, גירשו אותם מבתיהם ומאדמותיהם באיומי נשק או אילצו אותם לעזוב באיומים על חייהם, ומנעו מהם לקחת איתם את רכושם.
ארגון Human Rights Watch שוחח עם 27 עדים לתקיפות וצפה בסרטונים שצילמו התושבים, המתעדים התעמרות בידי גברים שלבשו מדי צבא ישראליים והיו חמושים ברובי סער מסוג M16. נכון ל-16 באפריל, צה"ל לא השיב לשאלות ששלח לו ארגון Human Rights Watch בדואר אלקטרוני ב-7 באפריל.
תקיפות המתנחלים גברו בשנת 2023 והגיעו למספר הגבוה ביותר שנרשם מאז החל האו"ם לתעד נתונים אלה בשנת 2006. מצב זה קדם להתקפות בהובלת חמאס ב-7 באוקטובר, שבהן נהרגו כ-1,100 בני אדם בתוך ישראל.
לאחר 7 באוקטובר, הצבא הישראלי גייס למילואים 5,500 מתנחלים, לרבות מתנחלים בעלי עבר פלילי של אלימות כלפי פלסטינים, והציב אותם בגדודי "הגנה מרחבית" בגדה המערבית. לפי עיתון הארץ וארגוני זכויות אדם ישראליים, הרשויות חילקו 7,000 רובים לאנשי הגדודים ולאחרים, ובהם חברי "כיתות כוננות" אזרחיות שהוקמו בהתנחלויות. כלי תקשורת דיווחו כי אחרי 7 באוקטובר, מתנחלים שיגרו איומים לפלסטינים בכרוזים וברשתות החברתיות והִתרו בהם, למשל "לברוח לירדן" פן "יחוסלו", וכן ש"יום נקם מגיע".
בין 7 באוקטובר ל-3 באפריל תיעד האו"ם יותר מ-700 תקיפות מתנחלים, שכמעט במחציתן נכחו חיילים במדים. התקיפות מאז 7 באוקטובר הביאו לעקירתם של למעלה מ-1,200 בני אדם, בהם 600 ילדים, מקהילות רועים כפריות. האו"ם דיווח כי מאז 7 באוקטובר נהרגו בגדה המערבית לפחות 17 פלסטינים ו-400 נפצעו, בעוד פלסטינים הרגו שבעה מתנחלים.
על פי משרד האו"ם לתיאום עניינים הומניטריים, ב-12 באפריל אותרה גופתו של נער בן 14 שנעלם מהמאחז מלאכי השלום. מאז מתנחלים תקפו לפחות 17 קהילות וכפרים פלסטיניים בגדה המערבית. ארגון זכויות האדם הישראלי יש דין דיווח כי בתקיפות אלה נהרגו ארבעה פלסטינים, ובהם נער בן 16, וכי במהלכן הוצתו בתים וכלי רכב, וחיות משק נהרגו.
על פי ארגון Human Rights Watch, איש מהמגורשים מחמש הקהילות שחקר לא הצליח לשוב למקום מגוריו. הצבא הישראלי דחה את בקשות התושבים לחזור או לא השיב עליהן, ובכך הוא הותיר את הפלסטינים ללא הגנה מפני המתנחלים החמושים והחיילים שאיימו להרוג אותם אם יחזרו. משפחה ובה שבעה ילדים, שנאלצה להימלט ברגל מאל-קאנוב, מתגוררת כעת במחסן בלוקים קטן וידה אינה משגת לשלם שכר דירה.
ארגון זכויות האדם הישראלי חקל – ברית להגנה על זכויות אדם עתר לבג"ץ בדרישה שיורה לצבא להגן על חמש קהילות הנמצאות בסכנת עקירה עקב אלימות מתנחלים ולאפשר למשפחות של קהילת ח'ירבת זנותה לשוב למקום מושבן. ואולם, בתגובתו לעתירה, ב-20 בפברואר, טען פרקליט המדינה של ישראל, לדברי ארגון חקל, כי לא הייתה כל עקירה-בכפייה בח'ירבת זנותה וכי הפלסטינים עזבו מרצונם בשל קשיים הנוגעים לגידול הצאן ולחקלאות. הדיון הבא בעתירה נקבע ל-1 במאי.
התושבים העקורים גידלו כבשים. חלקם אמרו כי התוקפים הישראלים גנבו כלי רכב, כסף מזומן ומכשירי חשמל ביתיים, וכן כבשים ומספוא שהמשפחות רכשו בהקפה וכעת אין ביכולתן לשלם עבורם. משפחות אחרות ברחו עם עדריהן אך נאלצו לבנות להם מחסה זמני, ואין להן היכן לרעות את הצאן.
לפי ארגוני זכויות אדם, מאז רועים המתנחלים את צאנם-שלהם על אדמותיהן של הקהילות. ארגון זכויות האדם הישראלי בצלם דיווח כי נכון לחודש מארס, מאז 7 באוקטובר השתלטו מתנחלים על יותר מ-4,000 דונם של אדמות מרעה פלסטיניות.
תקיפות חוזרות ונשנות של מתנחלים, בדרך כלל בלילה, מטילות אימה ופוגעות בבריאות הנפש. ילדים והוריהם דיווחו כי הילדים סובלים מסיוטים ומקשיי ריכוז. בתקיפות נהרסו בתי ספר בשתיים מחמש הקהילות. רוב הילדים לא יכלו לבקר בבית ספר במשך חודש או יותר לאחר שנעקרו.
הסמכות לאכיפת החוק על מתנחלים נתונה בידי משטרת ישראל, ואילו סמכות השיפוט על פלסטינים בגדה המערבית הכבושה נתונה בידי הצבא. עיתונאי חוקר ישראלי דיווח כי לאחר 7 באוקטובר, איתמר בן-גביר, השר לביטחון לאומי של מדינת ישראל, הורה למשטרה לא לאכוף את החוק על מתנחלים אלימים. המשטרה הכחישה את הדיווח, אך בן-גביר לא הכחישו. על פי נתונים רשמיים שאסף ארגון זכויות האדם הישראלי יש דין, רובן המכריע של התלונות שמגישים פלסטינים נגד מתנחלים ונגד הצבא הישראלי אינן מובילות להגשת כתבי אישום.
לאחר 7 באוקטובר חילק המשרד לביטחון לאומי אלפי רובים, גם למתנחלים. משרדה של היועצת המשפטית לממשלה הודיע בדצמבר בכנסת שהמשרד לביטחון לאומי הנפיק שלא כדין 14,000 רישיונות נשק.
כמה מדינות, ובהן ארצות הברית, איטליה, בריטניה וגרמניה, הנפיקו רישיונות לייצוא כלי נשק לישראל, ובכלל זה רובי סער ותחמושת עבורם. ארצות הברית אישרה מאז 7 באוקטובר יותר מ-100 משלוחים של כלי נשק לישראל, ובשנת 2023 יִיצאה לישראל 8,000 רובים צבאיים ו-43,000 אקדחים, בטרם השהתה בדצמבר משלוח של 24,000 רובי סער בשל חששות הנוגעים לתקיפות מתנחלים. לדברי בכיר-לשעבר במשרד החוץ האמריקאי, מתנחלים משתמשים "כמעט בוודאות" ברובים מתוצרת ארצות הברית.
מאז חודש דצמבר הכריזו בריטניה, ארצות הברית וצרפת על מדיניות האוסרת על הנפקת אשרות כניסה לתחומן למתנחלים אלימים. ארצות הברית ובריטניה הטילו סנקציות כספיות על שמונה מתנחלים ושני מאחזים, בסך הכול. האיחוד האירופי עדיין דן בהטלת סנקציות, בשל הסתייגותן של צ'כיה והונגריה.
העברה או גירוש בכפייה בשטח כבוש, וכן הרס והחרמה נרחבים של רכוש, הם פשעי מלחמה. הדיכוי השיטתי של פלסטינים בידי הרשויות הישראליות והמעשים הלא אנושיים נגדם, לרבות פשעי מלחמה, שבוצעו מתוך כוונה לשמר את שליטתם של ישראלים-יהודים על פלסטינים, עולים לכדי פשעים נגד האנושות – אפרטהייד ורדיפה.
על ממשלות להשעות את תמיכתן הצבאית בישראל, נוכח הסיכון של שותפות להפרות של זכויות האדם. כמו כן, עליהן לבחון ואולי אף להשעות הסכמים דו-צדדיים, כגון הסכם ההתאגדות בין האיחוד האירופי לישראל, ולאסור על סחר עם התנחלויות בשטחים הכבושים. על בריטניה למשוך לאלתר את "הצעת חוק הפעילות הכלכלית של גופים ציבוריים (ענייני חו"ל)", המגביל את יכולתם של גופים ציבוריים בבריטניה לבחור לא לנהל עסקים עם חברות הפועלות בהתנחלויות ישראליות לא חוקיות בגדה המערבית.
כדי להבטיח שהאחראים לפשעי מלחמה ולפשעים נגד האנושות ייתנו על כך דין וחשבון, על ארצות הברית, האיחוד האירופי, בריטניה ומדינות אחרות לפעול – בין היתר באמצעות חקירות פליליות והעמדה לדין מכוח סמכות השיפוט האוניברסלית, וכן בבית הדין הפלילי הבינלאומי. יש לכלול בכך את מי שנושאים באחריות פיקודית לכשל במניעת ביצוע פשעים בידי הכפופים להם בשרשרת הפיקוד או בענישה על פשעים כאלה.
בנוסף על כך, לדברי ארגון Human Rights Watch, עליהן לשקול הטלת סנקציות על האחראים להתקפות הישראליות המתמשכות על קהילות פלסטיניות או למניעת שיבתם של עקורים פלסטינים לאדמותיהם, עד שאלה שנגדם ננקטו הסנקציות ישימו קץ להתקפות ויבטיחו שהעקורים הפלסטינים יכולים לשוב למקומות מושבם.
לדברי ביל ואן אסוולד, "ילדים פלסטינים רואים את משפחותיהם נופלות קורבן להתעללות אכזרית ואת בתיהם ובתי הספר שלהם נחרבים, ובסופו של דבר, הרשויות הישראליות הן הנושאות באחריות לכך. בכירים בשירות המדינה מלבים תקיפות אלה או אינם מונעים אותן, ובעלות בריתה של ישראל אינן עושות מספיק כדי לשים להן קץ".
חקירת ההתקפות הישראליות
*** שמות שונו לשם הגנה על עדים.
אל-קאנוב
בערבו של 9 באוקטובר אילצו תקיפות מתנחלים את תושבי קהילת אל-קאנוב להימלט מבתיהם. הקהילה, המונה כ-40 נפש, ששכנה במרחק של עשרה קילומטרים ממזרח לעיר סעיר שליד חברון, בדרום הגדה המערבית, לא הצליחה מאז לחזור למקום מושבה.
בין 7 ל-9 באוקטובר, 10 עד 12 מתנחלים בלבוש אזרחי, חמושים באקדחים וברובי סער, ערמו מדי יום אבנים כדי לחסום את הדרך היחידה המובילה לאל-קאנוב ומקשרת אותה לעיר סעיר, כך מספרת סלמא, תושבת הקהילה בת 29, שנמלטה עם בעלה סלים ושבעת ילדיה.
ב-9 באוקטובר, בשעה 16:30, הגיעו עשרות מתנחלים חמושים. "כמה מהם הלכו לקחת את הכבשים, ותשעה מהם באו אלינו", סיפר סלים; "היו להם רובים וסכינים". המתנחלים הורו להם לעזוב בתוך שעה ואיימו על חייהם אם לא יעזבו, ואחד מהם אמר שהוא "יחתוך לנו את הגרון והצביע עלינו, כולל הילדים שלנו".
לאחר מכן, סיפר סלים, עשרות גברים, מלוּוים בכלבים, גנבו והובילו את 200 הכבשים שלו ושל אביו לעבר מאחז. הוא וכמה שכנים רצו לעברם, אבל "נראה היה שזה רק מעודד אותם". אביו חשש שהם יפתחו באש, הזהיר את התושבים ואמר להם שכדאי לעזוב. הגברים, הנשים והילדים ברחו בכמה קבוצות בנפרד: "אמרתי לאשתי לקחת את הילדים ולברוח".
סלמא סיפרה שנשאה את תינוקה בן שמונת החודשים וצעדה עם ילדיה האחרים בעלטה, בשטח סלעי, במשך למעלה מחמש שעות, עד שהגיעו לבית הוריה, בשעה 22:00.
סלים, בן 35, אביו, בן 75, ילדיו – כולם נולדו באל-קאנוב. "כל החיים שלנו היו שם", הוא אמר. לדבריו, הוא חייב 18,000 ש"ח עבור מספוא לכבשים, שהמתנחלים גנבו. המשפחה מתגוררת כעת במחסן בלוקים ללא חלונות בעיירה סמוכה, ואין לה הכנסה למימון שכר הדירה.
לדברי סלים, מתנחלים ממאחז הנמצא במרחק של 400 מטרים ממערב לאל-קאנוב החלו להטריד את תושבי הקהילה לפני חמש שנים. נראה כי המתנחלים הגיעו ממאחז הנקרא "פני קדם צפון". מתנחלים מנעו מתושבים לרעות את צאנם, "ניתקו את החשמל, ולפני שלושה חודשים ניתקו את המים. הם אפילו לקחו את הצינורות". בדצמבר 2021, מתנחלים שיסו כלבים בשני אחים באל-קאנוב ופגעו באחד מהם באמצעות טרקטורון, ובפברואר 2022 תקפו מתנחלים את אביהם של האחים, בן 76, ושברו שתיים מאצבעותיו ואת גולגולתו, לפי דיווח של ארגון זכויות האדם בצלם.
ואדי א-סיק
על פי דיווחים של תושבי קהילת ואדי א-סיק שמצפון-מזרח לרמאללה, של ארגוני זכויות אדם ושל התקשורת הישראלית, תקיפות שבהן היו מעורבים מתנחלים חמושים בלבוש אזרחי ויחידה של צה"ל הביאו לעקירתן של כל 30 המשפחות בקהילה, המונה כ-180 תושבים, ובהם 90 ילדים.
מאז 7 באוקטובר, מתנחלים התגודדו מדי יום בכניסה לדרך הגישה לקהילה. אבו חסן, בן 46, סיפר כי ב-11 באוקטובר, בשעה 20:00, הגיעה לקהילה בשתי משאיות קבוצה של שמונה עד עשרה גברים לבושים מדי צבא וחמושים ברובי M16, כמה מהם אף רעולי פנים.
הגברים לובשי המדים נכנסו תחילה לאוהלים השייכים לאבו נאייף ובניו, השחיתו וגנבו חפצים של המשפחה, ולאחר מכן ערכו חיפושים באוהלים של בני קהילה אחרים עד השעה 03:00 לפנות בוקר לערך, אמר אבו חסן.
לדברי ארבעה תושבים, מאוחר יותר באותו בוקר הגיעה קבוצה של גברים חמושים במדי צבא אך ללא תגי זיהוי במכוניות אזרחיות, כשבראשה מתנחל מוכר באזור, חמוש ולבוש בגדים אזרחיים, וחסמה את דרך הגישה, בעוד רכב צבאי ושני רכבי סיור משטרתיים עומדים בקרבת מקום.
לאחר מכן, סיפרו תושבים, נכנסו לוואדי א-סיק ארבעה כלי רכב ובהם חיילים, כמה מהם מוכרים לתושבי הקהילה מתקיפות קודמות כמתנחלים. מרוואן מ', בן 30, סיפר כי החיילים לקחו מהתושבים מכשירי טלפון, מפתחות של כלי רכב ותעודות זהות, היכו אותם, נכנסו לאוהלים שבהם הסתתרו נשים וילדים והשליכו חפצים על הארץ.
אבו בשאר סיפר כי התוקפים אמרו לתושבים שיִירו בהם אם לא יעזבו בתוך שעה: "הם אמרו, אסור לכם לקחת איתכם שום דבר, אפילו לא את המכוניות". לפי דיווחים בתקשורת, כ-30 תושבים נפצעו בתקיפה.
חיילים נכנסו לאוהלה של רים ר', דחפו אותה ואת ילדיה ולקחו את מכשירי הטלפון שלהם. "איש במדים בעט בי בעורף. הם אמרו 'לכו לוואדי, ואם תחזרו, נהרוג אתכם'", סיפרה רים. תוך כדי מנוסה ראתה רים את בנה בן ה-20, שלו נכות פיזית ומחלת עצמות מוּלדת, שוכב על הקרקע ומתנחל "דורך על גבו". רים הוסיפה כי הנשים והילדים, שלשניים מהם נכויות פיזיות, ברחו למערה והסתתרו בה במשך שמונה שעות, עד השעה 20:00, בערך, ללא מזון או מים וללא מכשירי הטלפון שלהם, ואחר כך הם צעדו לכיוון הכפר א-טייבה.
בינתיים, חיילים אילצו את מרוואן מ', אבו חסן וגבר נוסף, נדים נ', לשבת על הארץ, כפתו אותם, היכו אותם, חבטו בהם בקתות רוביהם ובעטו בהם. קבוצה נוספת של חיילים הגיעה ועזבה, ואחר כך הגיע רכב אזרחי ובו גברים במדי צבא. חיילים גררו את שלושת הגברים לתוך דיר צאן, כיסו את עיניהם, הפשיטו אותם והותירו אותם בבגדיהם התחתונים. הם החליפו את אזיקוני הפלסטיק על ידיו של אבו חסן בחוט מתכת מכאיב, ובמשך למעלה משעתיים היכו את הגברים ובעטו בהם בראשיהם ובפניהם. לנדים נ' נגרמו כוויות באמצעות סיגריות. מרוואן מ' סיפר כי איבד את הכרתו. התוקפים פרסמו תמונות של הגברים באינטרנט.
אבו חסן סיפר: "הם היכו אותנו לפי התור, שוב ושוב, תוך כדי איומים כמו 'כשתמות, אשתך לא תוכל להאכיל את הילדים שלך'". אחד התוקפים הטיל עליו את מימיו ואחֵר בעט בחזהו, בבטנו ובמפשעתו. "צרחתי מכאב. אחרי זה הוא הביא מקל של מטאטא, קפץ על הגב שלי, היכה אותי במקל וניסה לדחוף אותו לפי הטבעת שלי".
אבו חסן אמר שהתוקפים גנבו שלושה מכשירי טלפון ו-2,700 ש"ח במזומן משלושת הגברים, וכן חפצים נוספים. בשעות הערב הגיע חובש צבאי ישראלי עם חיילים נוספים. מרוואן מ' סיפר: "הם נתנו לי גלוקוז, והתנצלו. סיפרנו להם איך הם גנבו את המכוניות שלנו, את מכשירי הטלפון, הכסף, הכול, והתעקשנו שהם יחזירו לנו את החפצים שלנו, אבל הם לא ענו [לבקשות שלנו]". הוא ואבו חסן אושפזו בבית חולים.
רים ר' סיפרה שלאחר כחמישה ימים הרשויות הישראליות ליוו כמה מהתושבים חזרה [לקהילה] למשך שעתיים בשתי ניידות משטרה, כדי לאסוף את חפציהם. לדבריה, מזרנים, שמיכות, בגדים, מכשירי חשמל, מקרר, נגרר-לרכב, 250 תרנגולות ומספוא בשווי של 35,000 ש"ח, שנקנה בהקפה, נעלמו ממשק הבית שלה. אבו בשאר סיפר כי מסמכים של תושבים אחרים, לרבות תעודות לידה ונישואין, נשרפו או נעלמו, שתי מכוניות, מְכלי מים, חמורים, תרנגולות ו-13 כבשים נגנבו, ובתי התושבים נהרסו.
תושבים סיפרו כי הגישו תלונה בתחנת המשטרה בהתנחלות בנימין, אך מאז לא שמעו דבר. הצבא ביקש משניים מהגברים שהותקפו להגיש תלונות.
עיתון הארץ דיווח כי החיילים המעורבים בתקיפה הם מיחידת "סְפר המִדבר" של הצבא, המגייסת תושבי מאחזים, חלקם מתנחלים בעלי עבר פלילי. עוד הוסיף עיתון הארץ כי בתגובה לדיווחים על התקיפה הדיח הצבא באוקטובר את מפקד היחידה, ובדצמבר הדיח חמישה מלוחמיה והפסיק את פעילותה בעקבות תקריות אלימות נוספות. לארגון Human Rights Watch לא ידוע על העמדה לדין של אדם כלשהו בגין האירועים הללו.
בדצמבר, הצבא הישראלי הוציא צו הרחקה מִנהלי האוסר על המתנחל שהוביל את התקיפה לשהות במרבית שטחי הגדה המערבית במשך שלושה חודשים. הוא ערער על הצו. ארצות הברית הטילה עליו סנקציות במארס.
רים ר' ובני משפחתה חוסים באוהל בפאתי א-טייבה. ילדיה לא למדו בבית ספר במשך למעלה מחודשיים. בית הספר בוואדי א-סיק, שנפתח ב-2017 ולמדו בו יותר מ-100 תלמידים בכיתות א–ח, בהם גם ילדים מקהילות שכנות, נהרס לאחר התקיפה.
המשפחות המרכיבות את הקהילה נעקרו תחילה במלחמת 1948, מאזור שנמצא היום בשטח ישראל. בשנים 2010–2023 הוציא הצבא הישראלי צווי הריסה ל-110 מבנים ביישוב, לרבות בית הספר, בשל היעדר היתרי בנייה – היתרים שכמעט לעולם אינם ניתנים לפלסטינים.
מתנחלים החלו לרעות צאן באדמות הקהילה ולהטריד את תושביה בפברואר 2023. תושבים סיפרו כי ב-3 באוגוסט היכו מתנחלים ילדים ובני נוער במקלות וניסו לגנוב את צאנם. הצבא עיכב שלושה תושבים שמנעו את הגניבה ועצר את כרים כ', בן 35, באשמת תקיפה והתנגדות למעצר. דודו של כרים אמר כי מדובר בהאשמות-שווא. כרים שוחרר בפברואר בערבות כספית ובערבות צד ג
ח'ירבת א-רד'ים
בין 14 ל-23 באוקטובר, קהילת ח'ירבת א-רד'ים, המונה כ-50 נפש, נעקרה כולה ממקום מושבה בדרום הגדה המערבית בשל תקיפות מצד חמושים במדי צבא, המוכרים לתושבי הקהילה מתקיפות קודמות כמתנחלים, בליווי חיילים אחרים שאינם מוכרים להם.
לדברי תושב שעזב, מתנחלים החלו להטריד את תושבי ח'ירבת א-רד'ים ב-2021, השחיתו יבולים ופלשו לבתים בשעות הלילה.
ב-7 באוקטובר 2023 הגיעו חיילים והזהירו את תושבי הקהילה לא לצאת מבתיהם, או לרעות את צאנם, וחסמו את כל הדרכים. ב-8 באוקטובר תקפו מתנחלים את ביתם של ר'סאן ג', בן 50, של אשתו פארח, בת 44, ושל שלושת ילדיהם, מתחת לגיל 18, הרסו שני בורות מים וניפצו את הלוחות הסולאריים שלהם באבנים.
פארח סיפרה כי ב-12 באוקטובר, בשעה 22:00, חמישה גברים רעולי פנים ולבושים במדי צבא אילצו שלוש משפחות שכנות להיכנס לאוהלו של ר'סאן, כשהם גוררים את אביו הקשיש, שהתקשה ללכת, ומכוונים רובה M16 לראשו. ר'סאן סיפר כי אחד מהם אמר לתושבים: "יש לכם 24 שעות לעזוב, [או] שנהרוג אתכם וניקח את הכבשים שלכם". התוקפים ניקבו את מְכלי המים של המשפחה וחתכו את צינורות הגז והמים שלה. ר'סאן התקשר לסוכנות סיוע הומניטרית ולמועצת העיירה א-סמוע הסמוכה בבקשה שיעזרו לבני המשפחה להתפנות, אך לדבריו נאמר לו שאי אפשר לתאם עם הצבא הישראלי.
ב-13 באוקטובר בלילה שוב נכנסו לבית המשפחה חיילים רעולי פנים וחמושים שאחת מבנות המשפחה זיהתה, על פי קולותיהם, כ"מתנחלים שאנחנו רגילים אליהם". החיילים איימו על בני המשפחה ודרשו את מכשירי הטלפון שלהם. אותה בת משפחה, שהסתירה מהם את מכשיר הטלפון ואת מצלמת הווידיאו שלה, הראתה לארגון Human Rights Watch סרטונים של תקיפות קודמות של מתנחלים.
בני משפחתו של ר'סאן סיפרו כי בעת שהמשפחה המורחבת עזבה את הקהילה, ב-14 באוקטובר, שוב הגיעו מתנחלים ואילצו אותם לשכב על הארץ כשפניהם כלפי מטה, היכו אותם, בעטו בהם ואיימו להורגם. המשפחה ברחה לעיירה א-סמוע, במרחק של 15 קילומטרים, ועימה 220 כבשים, כמה לוחות סולאריים, מכשירי חשמל ומזרנים. מאוחר יותר צילם אחד השכנים מתנחל הורס את בית המשפחה בדחפור.
ר'סאן נאלץ להקים מחסה לצאן בפאתי א-סמוע, בעלות של 50,000 ש"ח, ולרכוש מספוא. בעבר, הצאן רעה על אדמה ששטחה 30 דונם.
המשפחה המורחבת של אבו א', בן 76, ואשתו, לנא, המונה חמישה ילדים מתחת לגיל 18 וכן ילדים בוגרים ומשפחותיהם, גרה בקרבת מקום. ב-8 או ב-9 באוקטובר נכנסו לביתם כמה גברים, שאבו א' זיהה כמתנחלים ממאחז של ההתנחלות עשהאל, ואיימו עליהם לעזוב, או ש"נשסף את גרונכם". ב-11 באוקטובר מצאה משפחתו גווייה שחוטה של אחת מכבשותיה ליד דלת ביתה. לדברי אבו א', ב-12 או ב-13 באוקטובר, בשעה 23:00, מתנחלים ניפצו את הלוחות הסולאריים של המשפחה.
ב-16 באוקטובר, ב-21:00, הגיעו לביתו של אבו א' חמישה רעולי פנים, אחד מהם לבוש מדי צבא וחמוש ברובה סער מסוג M16. לדבריו, הם "דחפו אותי על הקרקע, וזה שלבש מדים בעט בי בבטן והיכה אותי במצח בקת הרובה שלו". התוקפים ניקבו מְכל מים והזהירו את בני המשפחה לעזוב עד 21 באוקטובר, "או שנשרוף אתכם". לנא הסתתרה בפנים עם כלתה ובנותיה, ובהן ענאן, בת שמונה. ענאן סיפרה כי פחדה מאוד; "התחבאתי בתוך הארון והצצתי דרך חור המנעול".
בנו של אבו א', איאד, סיפר כי ב-20 באוקטובר, קבוצה של ישראלים במדי צבא עצרה אותו ושלושה מאחיו. לדברי איאד, כמה מהחיילים היכו אותם, דרכו עליהם והזהירו אותם לעזוב, בעוד אחרים "ישבו בצד".
ב-21 באוקטובר, בצהריים, כאשר המשפחה עזבה, עם מטלטליה, שלושה חיילים חמושים ברובי M16 כפתו את איאד באזיקוני פלסטיק וכיסו את עיניו. איאד סיפר כי הוכה בראשו בקתות רובים, נלקח למאחז ולאחר מכן לשתי התנחלויות, ולבסוף לבסיס צבאי בהתנחלות עתניאל. הוא שוחרר בשעה 22:00, לאחר שמשטרת ישראל הגיעה להתנחלות. בצילום מ-22 באוקטובר נראות ידיו הנפוחות של איאד, על פרקי ידיו סימני שפשוף העולים בקנה אחד עם איזוק באזיקוני פלסטיק.
אבו א', שלו 11 אחים, נולד באזור זה ב-1947. הוא סיפר כי למשפחתו היו 600 דונם של אדמות באזור. כיום משפחתו נמצאת בא-סמוע, אך מאחר שהוא אינו יכול להוציא את הצאן למרעה, הוא נאלץ למכור 100 מכבשיו. בעבר הוא מכר את שש הפרות שהיו לו, לאחר שהצבא הישראלי מנע ממנו גישה לאדמות המרעה שלהן. "אנחנו בחובות, [ו]אין לנו שום הכנסה", אמר.
חיילים שזוהו על ידי התושבים כמתנחלים אילצו שלושה אחים מענף אחר של המשפחה לעזוב. אחד האחים, איימן א', בן 43, סיפר כי לאחר 7 באוקטובר, מתנחלים לבושים במכנסי צבא הגיעו בדחפור ובשתי מכוניות ואיימו שוב ושוב עליו ועל אשתו ושבעת ילדיהם שיעזבו – "או שנשרוף אתכם".
ב-23 באוקטובר, חיילים במדים, שאיימן תיאר כמתנחלים, ירו באוויר ברובי ה-M16 שלהם ו"השליכו אותנו על הארץ". הוא ואחיו, מוחמד ועאמר, סיפרו שמתנחלים היכו אותם ודרכו על גבם. בסביבות השעה 21:00 נמלטו האחים ומשפחותיהם לא-סמוע, אך הם נאלצו להשאיר מאחור את הרהיטים ואת מכשירי החשמל שלהם.
נשותיהם וילדיהם שוהים בבית של קרוב משפחה בא-סמוע, בעוד האחים ובניהם המבוגרים יותר שוהים קרוב למחסה שבנו עבור 150 הכבשים שלהם. "שילמנו 8,000 שקלים עבור דחפור שיכשיר את הקרקע", אמר איימן, ואלפי שקלים נוספים עבור חומרי בנייה. ללא גישה למרעה, הכבשים זקוקות ל-125 קילוגרם מספוא בכל יום.
בתי ספר באזור עברו לחינוך מקוון לאחר 7 באוקטובר בשל מגבלות התנועה שישראל הטילה. בן משפחה סיפר כי רק לחמישה מתוך 23 תלמידי בית הספר במשפחה המורחבת יש מכשירי אלקטרוניקה או טלפונים וביכולתם להשתתף בלימודים מקוונים. כמה מבתי הספר נפתחו מחדש באמצע דצמבר.
ח'ירבת זנותה
ארגון Human Rights Watch ראיין אנשים מהמשפחות המורחבות ס' ונ', שנמלטו ב-1 בנובמבר מח'ירבת זנותה שבדרום הגדה המערבית בשל תקיפות מתנחלים. הקהילה, ובה למעלה מ-140 נפש, נעקרה כולה.
סאלח ס', בן 38, אשתו וארבעת ילדיהם, בני 5 עד 11, אמרו שמשפחותיהם גרות בח'ירבת זנותה "מימי אבות אבותינו". לפני שלוש שנים הקימו מתנחלים מאחז בסמוך לקהילה, ומאז התנכלו לה שוב ושוב. אחרי 7 באוקטובר "הם נכנסו הביתה, קיללו אותנו, הציקו לילדים, גידפו אותם. זה קרה כל יומיים, אם לא בבוקר אז בערב", אמר סאלח.
ב-7 באוקטובר חסמו מתנחלים את הכניסה לח'ירבת זנותה והרסו בדחפור את הכביש המוביל אליה מא-ד'אהרייה, המרוחקת ממנה כשמונה קילומטרים, לדברי אחותו של סאלח, עביר, בת 45. בשבועות שלאחר מכן השליכו מתנחלים אבנים על בתיהם של התושבים בלילות דרך שגרה, כשהם פוגעים בגג הפח. "במשך עשרה ימים לא הצלחנו לישון", אמר אחיו של סאלח, סאמי, בן 53, שגר בסמוך עם אשתו ושלושת ילדיהם, שניים מהם מתחת לגיל 18. מתנחלים ניפצו את הלוחות הסולאריים ואת החלונות של סאלח והרסו את מכוניותיהם של כמה תושבים.
ב-31 באוקטובר הגיעו שישה מתנחלים חמושים, נוהגים בטרקטורונים, לביתו של אחיו של סאלח, מחמוד, בן 42, ושל אשתו ושלושת ילדיהם, בני שנתיים עד תשע שנים. הם עיכבו אותו והיכו אותו, אמר מחמוד.
הם חנקו אותי, חשבתי שהם הולכים להרוג אותי. הם היכו אותי עם רובי ה-M16 שלהם בכל הגוף, בגב, בזרועות. הם קיללו אותי ואיימו על משפחתי, בערבית ובעברית. הם השליכו אותי לארץ. נדבקו אלי קוצים של סברס.
סאלח ומחמוד אמרו שהם זיהו את מנהיג המתנחלים, שהִתרה בתושבים לעזוב את בתיהם לאחר 7 באוקטובר. בעבר נשא האיש הזה M16 או אקדח והוביל מתנחלים שחתכו צינורות מים, חוררו מְכלי מים והשתמשו ברחפן כדי להפחיד את הצאן של המשפחה, אמרו סאלח ומחמוד. ב-1 בנובמבר, המשפחה המורחבת ברחה. סאמי אמר שמתנחלים חמושים ב-M16 "זרקו עלינו אבנים אפילו בזמן שעזבנו". "לקחנו את הלוחות הסולאריים, את הכבשים ואת הסכו"ם" אבל נאלצנו להשאיר את כל השאר, אמרה אחותו, עביר. המשפחה נאלצה לשחרר את 100 היונים שלה. הם שכרו שלוש משאיות גדולות כדי לעזור בהעברת 300 הכבשים, בעלוּת של כ-3,200 ש"ח.
המשפחה שילמה 60,000 ש"ח כדי לבנות מחסה חדש לצאן – אבל ללא גישה לאדמותיהם, כולל ארבעה בורות מים, ידם אינה משגת להחזיק את העדר. שלושת האחים בנו חדרים להתגורר בהם, חדר אחד לכל משפחה, בשדה ליד א-ד'אהרייה. סאלח אמר: "אני לא מסוגל לישון, אני לא מסוגל לאכול. הם כפו עלינו נכבה".
מוניר וסארה נ', שניהם בני 38, ותשעת ילדיהם, גרו בחלק אחר של ח'ירבת זנותה. בשעה 07:00, ימים אחדים לאחר 7 באוקטובר, הגיעו מתנחלים בשתי משאיות, חמושים ברובי סער, מלוּוים בחיילים, היכו שישה משכניו של מוניר ואיימו לירות בהם. מתנחלים שברו את חלונות משאית המיצובישי של אחד השכנים ואת חלונות הבתים הסמוכים.
כעבור יומיים, בשעה 22:00, חזרו חיילים ומתנחלים. אדם אחד השליך רימון הלם לתוך בית המשפחה, שם ישנו הילדים, אמרה סארה. בתה, יארה, בת 13, אמרה: "החיילים זרקו רימון הלם קרוב אלינו ונורא נבהלתי". "הנשק מעורר בילדים הקטנים אימה, וחששנו לחיינו", אמר מוניר.
כעבור כמה ימים, בחצות, הגיעו שמונה או תשעה מתנחלים בליווי רכב צבאי, שממנו ירדו שלושה חיילים. מתנחלים תקפו ארבע משפחות שגרו בסמוך, היכו את מוניר בקתות רוביהם והזהירו: "יש לכם 24 שעות לעזוב, או שנעלה אתכם באש", סיפר. למחרת שכרה המשפחה משאיות בעלות של 2,100 ש"ח כדי להעביר את הצאן, המוצא כעת מחסה בבניין בלתי גמור.
לאחר 7 באוקטובר מתנחלים גם הטיסו שוב ושוב רחפנים מעל לעדר של המשפחה המונה 250 ראשי צאן, בעת ששהה בדיר; הרחפנים עוררו בהם פאניקה, גרמו להם לרמוס זה את זה והביאו למותן של עשר כבשים, לדברי מוניר.
"כולנו שקועים בחובות", אמר מוניר. "אם מישהו היה מבטיח לילדיי ביטחון והגנה מפני מתנחלים, היינו חוזרים [הביתה]". ב-31 בינואר צילמו פעילים למען זכויות אדם מתנחלים שגידרו את אדמות ח'ירבת זנותה.
ילדיה של סארה למדו בבית ספר בח'ירבת זנותה לפני 7 באוקטובר, אבל לאחר מכן עברו בתי הספר ללמידה מקוונת, "ולנו אין אינטרנט".
בבית הספר למדו 27 תלמידים, מכיתת גן עד כיתה ו, אמר איש חינוך. בית הספר נשרף במה שנראה כהצתה מכוונת ב-20 בנובמבר, וצולם ב-21 בנובמבר בידי פעיל של ארגון בצלם, שפרסם תמונות וסרטונים באינטרנט. בית הספר, שנבנה בתמיכה הומניטרית של האיחוד האירופי, בריטניה ומדינות אחרות באירופה, נהרס לאחר מכן בדחפור.
גן הילדים של בית הספר היה מסובסד ועלה להורים 150 ש"ח בשנה. נאדיה, בת ארבע, שלמדה בגן הילדים, אמרה: "ראיתי [ברשתות החברתיות] ששרפו אותו. את כולו. הייתי עצובה והתחלתי לצעוק. שיחקתי במכשירים של רופא, בכלי מטבח, בבובות ובברביות". ידה של משפחתה של נאדיה אינה משגת לשלם לגן ילדים במקום שאליו נעקרו, שעולה 200 ש"ח בחודש.
עובדי בית הספר חברו לארגוני חברה אזרחית כדי להציע תכניות תמיכה נפשית-חברתית וכן מרפאה שבועית, ורכשו מכשירי שמיעה עבור אחד התלמידים, אמר איש מערכת החינוך. "התלמידים איבדו כל כך הרבה עם אובדן בית הספר", אמר.
עין א-רשאש
כל שמונה המשפחות שחיו בעין א-רשאש נמלטו ב-13 באוקטובר מחשש מפני אלימות נוספת של מתנחלים, וגם משפחות בדואיות מהסביבה נעקרו באותו שבוע בשל איומים, לדברי תושבים ועל פי דיווחים בכלי התקשורת.
מאז שנת 2010 הוציא הצבא הישראלי צווים להריסת 73 מבנים בעין א-רשאש. מתנחלים החלו להתנכל לקהילה בשנת 2014, לאחר שהקימו מאחז רועים בשם "מלאכי השלום" בבסיס צבאי לשעבר. בראשם עומד מתנחל שהתושבים זיהו בשמו הפרטי.
ב-8 באוקטובר הופיעו אותם הגברים במדים, נושאים רובי סער מסוג M16, וחסמו את הכביש לקהילה, אמר ויסאם ו', בן 25. ב-11 וב-12 באוקטובר הרגו מתנחלים שישה פלסטינים בקוסרה, כעשרה קילומטרים מצפון לעין א-רשאש. ב-13 באוקטובר, מחשש מפני תקיפה קטלנית, הקהילה כולה "החליטה לעזוב, למען ביטחוננו וכבודנו", אמר אחיו של ויסאם, עומר, בן 33. עומר, אשתו וששת ילדיהם הלכו ברגל לעיירה הסמוכה, אל-מור'ייר.
ב-27 באוקטובר הסיעו שני פעילי זכויות אדם ישראלים את עומר בחזרה אל עין א-רשאש, בתקווה לחלץ משהו מחפציו. לדבריו, הוא גילה שחסרים 18 אוהלים, נגרר-לרכב, מכשירי חשמל, לוחות סולאריים ומספוא לצאן שעלה 150,000 ש"ח. אחר כך הגיעו ברגל שבעה מתנחלים בלבוש אזרחי, היכו אותם ובעטו בהם, אמרו ויסאם ואחד הפעילים.
חברי הקהילה אמרו שמשטרת ישראל בהתנחלות בנימין אינה מאפשרת להם להגיש תלונה אלא אם כן יעשו זאת בעצמם, אך הם מסרבים לעשות זאת משום שבעבר המשטרה עצרה וחקרה אותם בשל תלונות-שווא של מתנחלים.
סביו של עומר נמלטו אל הגדה המערבית בשנת 1948 כפליטים מהשטח שהוא היום ישראל. כעת שוכרת המשפחה באל-מור'ייר בית ובו שבעה חדרים, עבור 35 נפשות. הם אינם יכולים לרעות את עדרם.
