ממשלת ישראל המשיכה לאכוף הגבלות חמורות ומפלות על זכויות האדם של פלסטינים; להגביל תנועה של אנשים וסחורות לתוך רצועת עזה וממנה; ולסייע בהעברה של אזרחים ישראלים להתנחלויות בגדה המערבית הכבושה, שאינה חוקית עלפי המשפט הבינלאומי.
הסגר שישראל מטילה על רצועת עזה מזה 12 שנה, שפגיעתו מוחרפת על-ידי הגבלות שמטילה מצרים בגבולה עם הרצועה, מגביל גישה להזדמנויות חינוכיות, כלכליות ואחרות ואת הגישה לטיפול רפואי, מים נקיים וחשמל עבור כמעט 2 מיליון תושבי הרצועה. שמונים אחוזים מתושבי הרצועה תלויים בסיוע הומניטרי.
אנשי כוחות הביטחון המוצבים בצדה הישראלי של הגדר המפרידה בין רצועת עזה לישראל המשיכו לירות אש חיה על מפגינים בתוך הרצועה מהם לא נשקפה שום סכנת חיים מיידית. זאת, בהתאם להוראות לפתיחה באש שהנפיקו גורמים רשמיים בכירים, העומדות בניגוד לסטנדרטים של משפט זכויות האדם הבינלאומי. נכון ל-31 באוקטובר, על-פי ארגון זכויות האדם הפלסטיני אל-מיזאן, כוחות ישראליים הרגו 34 פלסטינים, ועל-פי משרד הבריאות ברצועת עזה הכוחות פצעו 1,883 פלסטינים, באמצעות ירי אש חיה במהלך ההפגנות הללו בשנת 2019.
הלחימה בין ישראל לבין הארגונים הפלסטיניים החמושים ברצועה כללה התקפות בלתי חוקיות ונפגעים מקרב אזרחים. במהלך סבב הלחימה באמצע מאי נהרגו 25 פלסטינים, 13 מהם אזרחים, בתקיפות אוויריות ישראליות. לתקיפות אלה, כך נראה, לא היו יעדים צבאיים כלשהן, או שהן הסבו אובדן בלתי מידתי של חיי אזרחים תוך הפרה של דיני המלחמה. ארגונים פלסטיניים חמושים ירו 690 רקטות בלתי מונחות לעבר ריכוזי אוכלוסייה ישראליים, מעשים שהם בגדר פשעי מלחמה, והרגו ארבעה אזרחים ישראלים ושני אזרחים פלסטינים.
במהלך תשעת החודשים הראשונים של שנת 2019 הרשויות הישראליות אישרו תוכניות לבניית 5,995 יחידות דיור בהתנחלויות בגדה המערבית, להוציא מזרח ירושלים. זאת, בהשוואה לתוכניות לבניית 5,618 דירות שאושרו בכל שנת 2018, כך לפי נתוני "שלום עכשיו". בחודש ספטמבר אישרו חברי הממשלה בדיעבד את המאחז מבואות יריחו בבקעת הירדן, שהיה בלתי חוקי אפילו על-פי החוק הישראלי. זאת, מיד לאחר שראש הממשלה בנימין נתניהו הבטיח חגיגית לספח את בקעת הירדן אם ישוב וייבחר.
בינתיים, נכון ל-11 בנובמבר 2019, הרשויות הישראליות הרסו 504 בתים ומבנים פלסטיניים אחרים, רובם הגדול בעילה של היעדר היתרי בנייה. ישראל כמעט שאינה מאפשרת לפלסטינים לקבל היתרים כאלה במזרח ירושלים או ב-60% מהגדה המערבית הנמצאים בשליטתה הבלעדית (שטח C). בעקבות מעשי ההרס נעקרו מבתיהם, נכון ל-16 בספטמבר, 642 בני אדם, יותר ממספרם הכולל של האנשים שנעקרו מבתיהם בשנת 2018 (472), כך על פי משרד האו"ם לתיאום עניינים הומניטריים (OCHA). ארגון זכויות האדם הישראלי בצלם תיעד בשנת 2019 את הריסתם של יותר בתים פלסטיניים במזרח ירושלים מאשר בכל שנה אחרת, לפחות מאז שנת 2004.
הן הרשות הפלסטינית שבשליטת פתח בגדה והן רשויות חמאס ברצועת עזה עצרו תומכי אופוזיציה ומבקרים אחרים ועינו אותם בעת שהוחזקו במשמורת.
רצועת עזה
סגר
ישראל מטילה הגבלות גורפות על תנועת אנשים וסחורות לתוך רצועת עזה וממנה. איסור הנסיעה הכללי מחריג רק מה שישראל מכנה "מקרים הומניטריים חריגים", כלומר בעיקר חולים ומלוויהם, כמו-גם אנשי עסקים בולטים שיש ביכולתם לקבל היתרים. בתשעת החודשים הראשונים של שנת 2019 הצבא דחה 34% מהבקשות להיתרים שהגישו פלסטינים שלהם נקבעו תורים רפואיים מחוץ לרצועה, או שלא השיב עליהן בזמן, כך על-פי ארגון הבריאות העולמי (WHO). שיעור הסירוב או העיכובים בבקשות שהגישו פצועי ההפגנות לאורך הגדר המפרידה בין ישראל לרצועה עמד על 82 אחוזים.
במהלך תשעת החודשים הראשונים של שנת 2019 יצאו דרך מעבר ארז לישראל מדי יום בממוצע כ-462 פלסטינים. זהו גידול במספר היוצאים לעומת שנים קודמות, אך רק שבריר מהממוצע היומי של יותר מ-24,000 פלסטינים ביום בחודש ספטמבר 2000, כך לפי נתוני ארגון זכויות האדם הישראלי גישה. במהלך אותו פרק זמן הסתכם היקף הסחורות שיוצאו מהרצועה, ואשר נועדו בעיקר לגדה המערבית ולישראל, בכ-252 מטעני משאיות בממוצע בחודש. זאת בהשוואה לממוצע חודשי של כ-1,064 מטעני משאיות בממוצע בחודש לפני הידוק הסגר בחודש יוני 2007.
משפחות ברצועת עזה קיבלו בממוצע 12 שעות של אספקת חשמל ביום בעשרת החודשים הראשונים של 2019 על-פי משרד האו"ם לתיאום עניינים הומניטריים, כמעט כפול מהממוצע בשנת 2018. זאת, בעיקר בזכות תוספת דלק שרכשה קטאר באמצעות ספקים ישראלים. למרות זאת, המחסור המתמשך פוגע באספקת המים של הרצועה ובטיפול בשפכיה. נכון לאמצע נובמבר, 46 אחוזים מהתרופות המוגדרות "חיוניות" אזלו לחלוטין מהמלאי במחסן התרופות המרכזי של הרצועה, כך לפי ארגון הבריאות העולמי.
בין החודשים מאי ונובמבר 2019, ישראל הגיבה מספר פעמים על ירי רקטות או הפרחת בלוני תבערה מהרצועה לישראל. זאת, באמצעות הגבלת גישתם של דייגים למים הטריטוריאליים של הרצועה, סגירת המעברים הישראליים לרצועה, חסימת התנועה של אנשים וסחורות וקיצוץ ביבוא הדלק לתחנת הכוח של עזה למשך מספר ימים בכל פעם. צעדים אלה עולים לכדי ענישה קולקטיבית המפרה את המשפט ההומניטארי הבינלאומי.
ההגבלות הישראליות על העברת חומרי בניין לרצועת עזה, לכאורה כדי למנוע את השימוש בהם למטרות צבאיות כמו בניית מנהרות, והמחסור במימון, פגעו בשיקומם של בתים שניזוקו או נהרסו במהלך הפעולות הצבאיות הישראליות. יותר מ-12,000 פלסטינים שאיבדו את בתיהם במהלך הלחימה בין ישראל לארגונים פלסטיניים חמושים בשנת 2014 נותרו עקורים נכון לחודש אפריל, כך על-פי משרד האו"ם לתיאום עניינים הומניטריים.
מצרים מגבילה גם היא תנועה של אנשים וסחורות בגבולה עם רצועת עזה ברפיח. בשמונת החודשים הראשונים של שנת 2019 חצו גבול בזה בממוצע 12,026 פלסטינים מדי חודש לשני הכיוונים, גידול משמעותי לעומת השנים הקודמות, אך פחות מהממוצע של 40,000 בחודשים שקדמו להפיכה הצבאית במצרים בשנת 2013.
פעולות ישראליות ברצועת עזה
נכון ל-11 בנובמבר נהרגו ברצועת עזה 71 פלסטינים ונפצעו לפחות 11,453 פלסטינים עקב שימוש של הכוחות הישראליים בכח קטלני, כך דיווח משרד האו"ם לתיאום עניינים הומניטריים. לדברי ארגון אל-מיזאן, 33 פלסטינים נוספים נהרגו ו-114 נפצעו במהלך ההסלמה בלחימה בין ה-12 ל-14 בנובמבר. רבים ממעשי ההרג בוצעו במסגרת הפגנות, שבהן כוחות ישראליים ירו על אנשים שניגשו לגדרות שבין רצועת עזה לישראל, או שניסו לחצות אותן או לפגוע בהן, תוך שימוש באש חיה במצבים שבהם ניתן היה להשתמש באמצעים קטלניים פחות. זאת, תוך הפרה של הסטנדרטים של משפט זכויות האדם הבינלאומי בנוגע למצבי שיטור, האוסרים על שימוש מכוון בכוח קטלני למעט כמוצא אחרון, כדי למנוע סכנת חיים מיידית. הירי הסב נכות לאנשים רבים, ובהם 128 שלא היה מנוס מקטיעת גפיהם מאז החלו ההפגנות בחודש מארס 2018 ועד לחודש ספטמבר 2019.
פעולות חמאס וארגונים פלסטיניים חמושים ברצועה
נכון ל-19 בנובמבר ארגונים פלסטיניים חמושים ירו מהרצועה 1,378 רקטות לעבר ישראל, כך על-פי מרכז המידע למודיעין ולטרור על שם מאיר עמית.
התקפות של ארגונים חמושים מהרצועה הרגו ארבעה אזרחים ישראלים ופצעו יותר מ-123 ישראלים. רקטות שלא הגיעו ליעדן הרגו אישה פלסטינית הרה שהייתה אם לתשעה ילדים ופעוטה ברצועת עזה.
רשויות חמאס הוסיפו להימנע מחשיפת מידע כלשהו בנוגע לשני אזרחים ישראלים בעלי מוגבלויות פסיכו-סוציאליות, אברה מנגיסטו והישאם א-סייד, שבהם הן מחזיקות ככל הנראה מזה יותר מארבע שנים מאז שנכנסו לרצועה, תוך הפרה של המשפט הבינלאומי.
נכון ל-23 באפריל רשויות חמאס החזיקו במעצר 1,885 פלסטינים, כך על-פי נתונים שסיפקו לארגון Human Rights Watch. בין ינואר 2018 למארס 2019 רשויות אלה עצרו 4,235 בני אדם, 66 מהם בגין פוסטים ברשתות החברתיות, או לאחר שביצעו לכאורה עבירות המנוסחות בהרחבה כגון "פגיעה באחדות המהפכנית" ו"שימוש לרעה בטכנולוגיה". עבירות אלה משמשות להענשת אנשים בגין ביקורת או התנגדות לא אלימות. על-פי הנציבות הפלסטינית העצמאית לזכויות האדם (ICHR), שהיא גוף מבקר סטטוטורי, רשויות חמאס עצרו יותר מ-1,000 פלסטינים במהלך הפגנות נגד יוקר המחיה בחודש מארס 2019.
רשויות חמאס אמרו גם כי קיבלו 47 תלונות על מעצר שרירותי ועינויים במהלך תקופה זו. אף אחת מן התלונות הללו לא הובילה להרשעה פלילית בגין המעשים הפסולים שנעשו לכאורה. הנציבות קיבלה 138 תלונות בדבר מעצרים שרירותיים ו-155 תלונות בדבר עינויים והתעללויות נגד כוחות הביטחון של חמאס נכון ל-30 בספטמבר.
רשויות חמאס ביצעו 25 הוצאות להורג מאז השתלטו על רצועת עזה ביוני 2007, לאחר משפטים שבהם לא נשמרו כללי ההליך ההוגן. בתי המשפט ברצועה גזרו דין מוות על 128 בני אדם מאז יוני 2007, כך על-פי הארגון הלא ממשלתי המרכז הפלסטיני לזכויות האדם (PCHR). בשנת 2019 לא בוצעו הוצאות להורג.
חוקים ברצועת עזה קובעים עונשים של עד עשר שנות מאסר בגין קיום "יחסים לא טבעיים" בעלי אופי מיני, מונח הנתפס ככולל יחסי מין חד מיניים.
הגדה המערבית
פעולות ישראל בגדה המערבית
נכון ל-11 בנובמבר כוחות הביטחון הישראליים הרגו בגדה המערבית, כולל מזרח ירושלים, לפחות 23 פלסטינים ופצעו לפחות 3,221 פלסטינים, ובכלל זה אנשים שנחשדו בתקיפת ישראלים אך גם עוברי אורח ומפגינים. במקרים רבים, תיעוד וידיאו ודיווחים של עדי ראייה עוררו חשד כבד לשימוש מופרז בכוח בידי כוחות הביטחון הישראליים. במסגרת התקפות של מתנחלים עד תאריך זה נהרגו שני פלסטינים ו-84 נפצעו וב-234 אירועים הוסב נזק לרכוש פלסטיני, כך על-פי נתוני משרד האו"ם לתיאום עניינים הומניטאריים.
פלסטינים הרגו חמישה ישראלים ופצעו לפחות 46 בגדה המערבית נכון ל-17 בספטמבר, כך על-פי נתוני משרד האו"ם לתיאום עניינים הומניטריים.
הרשויות הישראליות כשלו במידה רבה במיצוי הדין עם אנשי כוחות הביטחון שעשו שימוש מופרז בכוח נגד פלסטינים או עם מתנחלים שתקפו פלסטינים והרסו את בתיהם או רכוש אחר, או הסבו להם נזק.
התנחלויות, מדיניות מפלה והריסת בתים
ישראל המשיכה השנה לספק שירותי ביטחון וכן שירותי תשתית מנהליים, דיור, חינוך וטיפול רפואי ליותר מ-642,867 מתנחלים המתגוררים בהתנחלויות בלתי חוקיות בגדה המערבית, לרבות מזרח ירושלים.
הקושי בקבלת היתרי בנייה המונפקים על-ידי ישראל במזרח ירושלים ובשטח C הוביל פלסטינים לבנות מבני מגורים ומבנים לצורכי פרנסה הנתונים בסכנה מתמדת של הריסה או החרמה מצד ישראל, בתואנה שהוקמו ללא היתר. האו"ם מגדיר 46 קהילות פלסטיניות ככאלה שלהן נשקפת "סכנה חמורה של העברה בכפייה". המשפט הבינלאומי אוסר על כוח כובש להרוס רכוש אלא אם כן הדבר "נחוץ לחלוטין" לצורך "פעולות צבאיות". ב-22 ביולי הרשויות הישראליות הרסו תשעה מבני מגורים שכללו כ-70 דירות ומבנה אחד נוסף שהוקמו "ללא היתר", בשכונת צור באהר בירושלים, בטענה שהוקמו סמוך מדי לגדר ההפרדה שהקימה ישראל. בפעולה זו נעקרו מבתיהם 24 בני אדם. נכון לעת כתיבת שורות אלה, ישראל טרם הרסה את הכפר הפלסטיני ח'אן אל-אחמר שממזרח לירושלים, למרות החלטה משנת 2018 של בית המשפט העליון של ישראל שאישרה את ההריסה.
הרשויות הישראליות המשיכו גם בנוהגן להרוס את בתיהן של משפחות כמעשה תגמול על התקפות על אזרחים ישראלים שביצעו על-פי החשד אנשים ממשפחות אלה. זאת, תוך הפרה של האיסור שמטיל המשפט ההומניטארי הבינלאומי על ענישה קולקטיבית.
חופש התנועה
ישראל המשיכה לאכוף הגבלות מכבידות על תנועת הפלסטינים בגדה המערבית. בחודש יולי תיעד משרד האו"ם לתיאום עניינים הומניטריים 705 מכשולים קבועים, כגון מחסומים, ברחבי הגדה המערבית. הגבלות תנועה שהטילה ישראל במטרה להרחיק פלסטינים מהתנחלויות אילצו אותם לנסוע בדרכים עוקפות שהנסיעה בהן גוזלת זמן רב, והגבילו את גישתם לאדמות חקלאיות בבעלותם.
גדר ההפרדה, שישראל הקימה לדבריה לצרכים ביטחוניים, אך 85% ממנה נמצאים בתוך הגדה המערבית ולא לאורך הקו הירוק המפריד בין ישראל לשטחים הפלסטיניים, מנתקת פלסטינים רבים מאדמותיהם החקלאיות. הגדר אף מבודדת 11,000 פלסטינים החיים מצדו המערבי של המכשול, אך אינם רשאים להיכנס לישראל ונאלצים לחצות את הגדר על מנת להגיע לרכושם ולקבל שירותים שונים.
מעצרים שרירותיים ומעצר ילדים
על-פי נתוני שירות בתי הסוהר, הרשויות הישראליות החזיקו במשמורת נכון ל-31 באוקטובר ב-4,731 פלסטינים בגין עבירות "ביטחוניות". זאת, לרבות 2,840 אסירים מורשעים, 1,061 עצורים לפני משפט ו-460 אנשים שהוחזקו במעצר מנהלי על סמך ראיות חשאיות ללא כתב אישום או משפט. מלבד תושבי מזרח ירושלים, פלסטינים תושבי הגדה המערבית נשפטו בבתי משפט צבאיים, לרבות אלה שהועמדו לדין בגין התבטאויות או פעולות מחאה לא אלימות. שיעור ההרשעה בבתי המשפט הללו עומד על כמעט 100%. ישראל כולאת עצירים ואסירים פלסטינים רבים מהגדה המערבית ומרצועת עזה בתוך שטחה, באופן המקשה על קיומם של ביקורי משפחות ותוך הפרה של הוראות המשפט ההומניטארי הבינלאומי האוסרות על העברתם אל מחוץ לתחומי השטח הכבוש.
נכון ל-31 באוגוסט, ישראל החזיקה במשמורתה 185 ילדים פלסטינים, שרבים מהם נחשדו בעבירות פליליות מכוח החוק הצבאי, בדרך כלל יידוי אבנים. ישראל שללה מילדים פלסטינים שנעצרו ונכלאו בגדה המערבית הגנות משפטיות המוקנות לילדים ישראלים, לרבות מתנחלים, כגון הגנות מפני מעצרים ליליים וחקירות ללא נוכחות משמורן. כוחות ישראליים השתמשו לעיתים קרובות בכוח מיותר נגד ילדים במהלך מעצרם והתעללו בהם גופנית במשמורת.
פעולות הרשות הפלסטינית בגדה המערבית
הרשות הפלסטינית החזיקה 1,134 פלסטינים במעצר נכון ל-21 באפריל, כך על-פי נתונים שסיפקה לארגון Human Rights Watch. בין החודשים ינואר 2018 ומארס 2019 הרשות עצרה 1,609 בני אדם בגין "העלבת "בכיר" ו"חרחור סכסוכים בין פלגים", סעיפי אישום המגדירים למעשה התנגדות לא אלימה כעבירות פליליות. 752 בני אדם נעצרו בגין פוסטים שפרסמו במדיה החברתית. הרשות הפלסטינית אמרה גם כי במהלך אותה תקופה קיבלה 346 תלונות בגין מעצרים שרירותיים והתעללות, וכי הרשויות מצאו כי ב-48 מתוכן אכן נעשו מעשים פסולים. מתוך אלה, 28 תיקים הסתיימו באזהרה או בענישה מנהלית ו-20 הועברו לתביעה, אך רק אחד מהם הוביל להרשעה: קצין מודיעין שקיבל עונש של עשרה ימי מאסר בגין תקיפת מפגינים.
נכון ל-30 בספטמבר הנציבות הפלסטינית העצמאית לזכויות האדם קיבלה 213 תלונות בדבר מעצרים שרירותיים, ו-140 תלונות של אנשים שהוחזקו ללא משפט או כתב אישום מכוח צו שהוציא מושל אזורי. כמו כן קיבלה הנציבות 138 תלונות בדבר עינויים והתעללויות בידי כוחות הביטחון של הרשות הפלסטינית. בפגישה עם ארגון Human Rights Watch ביולי התחייב ראש ממשלת הרשות הפלסטינית, מוחמד אשתייה, כי "אף אזרח לא ייעצר בגין מימוש חופש הביטוי שלו."
באוגוסט הודיע דובר משטרת הרשות הפלסטינית כי הוטל איסור על פעילות ארגון הלסביות, ההומואים, הביסקסואלים והטרנסג'נדרים (להט"בים) "אל-קווס", הפועל למען גיוון מיני ומגדרי בחברה הפלסטינית, והתחייב להעמיד לדין את החברים בו. לאחר מכן אמרה המשטרה לארגוני זכויות אדם כי היא מתנערת מהצהרה זו, אולם עד היום היא לא התכחשה אליה רשמית.
חוק המעמד האישי ממשיך להפלות לרעה נשים לרבות בכל הנוגע לנישואין, גירושין, משמורת ואפוטרופסות על ילדים וכן לירושה. בפלסטין אין שום חוק מקיף נגד אלימות במשפחה המונע התעללות ומעניק הגנה לניצולים. בספטמבר העמידו הרשויות לדין שלושה בני משפחה בגין הריגתה בחודש אוגוסט של איסראא ר'רייב, בת 21, תושבת בית סאחור – מעשה ברור של אלימות במשפחה.
ישראל
ישראל קיימה בחירות לפרלמנט בחודשים אפריל וספטמבר 2019, אך הכנסת פיזרה את עצמה זמן קצר לאחר כל אחת מהן כשהמפלגות לא הצליחו להקים ממשלה בראשות רוב. סבב שלישי של בחירות נקבע לחודש מארס 2000.
בית המשפט העליון של ישראל בוחן ערעורים חוקתיים על חוק מדינת הלאום שהתקבל בשנת 2018. החוק, שיש לו מעמד חוקתי, מעניק עדיפות לאומית לבניית בתים ליהודים אך לא לאחרים ושולל את מעמדה של הערבית כשפה רשמית בישראל.
בחודש נובמבר ישראל גירשה בעל תפקיד רשמי בארגון Human Rights Watch, החלטה שאושרה על-ידי בית המשפט העליון. זאת בטענה שקריאותיו של הארגון לעסקים להפסיק לפעול בהתנחלויות בגדה המערבית הן בגדר קריאה לחרם, ולפיכך הן עילה לגירוש על-פי החוק הישראלי. בחודש אוקטובר מנעו הרשויות הישראליות מאיש צוות של ארגון אמנסטי אינטרנשיונל לצאת מהגדה המערבית הכבושה בגין "סיבות ביטחוניות" שלא פורטו. בחודש אוגוסט הרשויות הישראליות אסרו על כניסתן למדינה של חברות הקונגרס האמריקאיות אילחאן עומר ורשידה טליב בשל תמיכתן בחרם על ישראל.
ממשלת ישראל המשיכה לדבוק במדיניות שתוארה על-ידי משרד הפנים בעת הנהגתה ככזו שנועדה "להמאיס" את החיים על כ-32,000 מבקשי מקלט אריתריאים וסודאנים הנוכחים במדינה ומסרבים לעזוב אותה. זאת, באמצעות הטלת הגבלות על תנועה, על מתן היתרי עבודה ועל הגישה לטיפול רפואי והחרמה של חלק משכרם.
החוק הישראלי אוסר על אפליה מטעמי נטייה מינית וזהות מגדרית. עם זאת, נישואים חד מיניים אינם חוקיים. בחודש יולי ערכו 23 זוגות ישראלים חתונה המונית כפעולה למען שוויון בנישואין במדינה.
גורמי מפתח בינלאומיים
בחודש מארס הכירה ארה"ב בסיפוחה של רמת הגולן לישראל, כשהיא מתכחשת למציאות הכיבוש הישראלי ולהגנות המוקנות לאוכלוסייה הסורית באזור זה מכוח המשפט הבינלאומי ההומניטארי. ארה"ב השאירה בתוקפם ואף הרחיבה את קיצוצי הסיוע לגדה המערבית ולרצועת עזה, ובכלל זה לפרויקטים של הסוכנות האמריקנית לפיתוח בינלאומי (USAID). בנובמבר הודיעה מחלקת המדינה של ארה"ב כי כבר אינה רואה בהתנחלויות הישראליות "כשלעצמן" הפרה של המשפט הבינלאומי ההומניטארי, ובכך הוציאה את ארצות הברית מחוץ לקונצנזוס הבינלאומי בנושא.
האיחוד האירופי מתח ביקורת על הריסת המבנים בצור באהר בירושלים בחודש יולי ועל הבטחת נתניהו בספטמבר לספח את בקעת הירדן.
באפריל חזרה בה חברת התיירות העולמית Airbnb מהתחייבותה בנובמבר 2018 להסיר נכסים להשכרה בהתנחלויות ישראליות בגדה המערבית מאתר האינטרנט שלה. זאת בעקבות הסדר שהושג במסגרת תביעות שהוגשו בישראל ואשר ערערו על החלטתה וכן בעקבות פעולותיהן של כמה מדינות בארה"ב כדי להעניש את החברה מכוח חוקים נגד חרם.
בחודש דצמבר השלימה התובעת של בית הדין הפלילי הבינלאומי את החקירה המקדמית של המצב בפלסטין והכריעה כי הוא עונה על "כל הקריטריונים הסטטוטוריים" לצורך פתיחה בחקירה רשמית. עם זאת, במקום לפתוח בחקירה ביקשה התובעת משופטי בית הדין לפסוק בשאלה האם פלסטין היא "מדינה" לצורך הענקת סמכות שיפוט בשטח הפלסטיני הכבוש לבית הדין הפלילי הבינלאומי.
בחודש יולי דיווח מזכ"ל האו"ם כי כוחות ישראליים הרגו 56 ילדים פלסטינים ופצעו 2,733 בשנת 2018. אולם כמו בשנים קודמות, הוא לא כלל את ישראל ב"רשימת הבושה" השנתית שלו בגין הפרות חמורות נגד ילדים במסגרת סכסוך מזוין.
משרד הנציב העליון לזכויות האדם של האו"ם טרם מימש את המנדט שלו, נכון לעת כתיבת שורות אלה, להעביר למועצת האו"ם לזכויות האדם מסד נתונים של עסקים שאיפשרו את קיומן של התנחלויות או הפיקו מכך רווח. זאת, יותר משנתיים וחצי לאחר המועד הראשוני שנקבע לפרסומו.