בשנת 2021 במהלך כהונתן של שתי ממשלות, כל אחת כחצי שנה, החריפו הרשויות הישראליות את מדיניות הדיכוי נגד הפלסטינים והגבירו את תעדופם של יהודים-ישראלים. המדיניות הממשלתית המשמרת את שליטתם של יהודים-ישראלים על פלסטינים ברחבי ישראל ובשטח הפלסטיני הכבוש, בשילוב הדיכוי החמור בייחוד של פלסטינים החיים בשטח הפלסטיני הכבוש, עולים כדי הפשעים נגד האנושות של אפרטהייד ורדיפה.
בחודש מאי, על רקע אפליית פלסטינים שבאה לידי ביטוי בניסיונות לאלצם לעקור מבתיהם במזרח ירושלים הכבושה, התפרצו מעשי איבה שנמשכו 11 יום בין ממשלת ישראל לארגונים פלסטיניים חמושים ברצועת עזה. הצבא הישראלי דיווח כי תקף כ-1,500 מטרות ברצועה בתחמושת שנורתה מהקרקע ומהאוויר. לפי נתוני האו"ם, נהרגו בתקיפות אלה לפחות 120 אזרחים פלסטינים. על פי רשויות ישראל, ארגונים פלסטיניים חמושים, ובכללם חמאס, ירו אל ישראל למעלה מ-4,000 רקטות ופגזי מרגמה וגרמו למותם של 12 אזרחים בישראל ולפחות 7 פלסטינים ברצועת עזה.
ארגון Human Rights Watch תיעד הפרות חמורות של דיני המלחמה ופשעי מלחמה לכאורה במהלך הלחימה, לרבות תקיפות ישראליות שהרגו עשרות אזרחים והחריבו ארבעה מגדלים בעיר עזה ששכנו בהם דירות מגורים ובתי עסק רבים, מבלי שהיו בסביבתם מטרות צבאיות ברורות כלשהן. כמו כן תיעד הארגון התקפות רקטות חסרות הבחנה של חמאס ושל ארגונים פלסטיניים חמושים אחרים על ערים בישראל.
את ההתקפות אלה יש לראות על רקע הגבלות גורפות שישראל מטילה על תנועת אנשים וסחורות לתוך רצועת עזה וממנה. מדיניות הסגר הישראלית, שאינה מבוססת על הערכה פרטנית של סיכון ביטחוני ואשר מוחרפת על ידי ההגבלות שמצרים מטילה בגבולה עם הרצועה, גוזלת משני מיליון הפלסטינים החיים ברצועה, למעט חריגים נדירים, את הזכות לחופש תנועה. מדיניות זו מגבילה מאוד את זמינות החשמל והמים לפלסטינים ברצועה ואף הביאה לקריסתה של כלכלת הרצועה. למעלה מ-80 אחוז מתושבי הרצועה נסמכים על סיוע הומניטרי.
בחודש יוני הוקמה בישראל ממשלת קואליציה רחבה חדשה בראשות נפתלי בנט. ממשלה זו ממשיכה להקל על העברתם של אזרחים ישראלים להתנחלויות בגדה המערבית הכבושה, מעשה שהוא בגדר פשע מלחמה. באוקטובר היא קידמה תוכניות ופרסמה מכרזים לבנייתן של יותר מ-4,000 יחידות דיור חדשות בהתנחלויות.
על פי משרד האו"ם לתיאום עניינים הומניטריים (OCHA), בשמונת החודשים הראשונים של שנת 2021 הרסו הרשויות הישראליות 666 בתים ומבנים פלסטיניים אחרים בגדה המערבית, כולל במזרח ירושלים, ועקרו בכך 958 בני אדם מבתיהם. נתון זה מלמד על עלייה של 38 אחוז לעומת התקופה המקבילה בשנת 2020. רוב המבנים נהרסו בעילה של היעדר היתרי בנייה שבשל מדיניות ישראל השגתם היא משימה בלתי-אפשרית כמעט עבור פלסטינים באזורים אלה. בחודש יולי החריבו הרשויות הישראליות בפעם השישית במהלך פחות משנה את בתיהם של רוב תושבי הקהילה הפלסטינית ח'ירבת חומסה שבבקעת הירדן ועקרו בכך מבתיהם 70 בני אדם, בהם 35 ילדים. הבתים נהרסו בתואנה שהם נמצאים באזור שהרשויות הגדירו כ"שטח אש".
בסוף שנת 2021 הגדירו הרשויות הישראליות שישה ארגוני חברה אזרחית פלסטיניים בולטים כארגוני "טרור" וכהתארגנויות "בלתי-חוקיות". הגדרה זו מאפשרת לסגור את משרדיהם, לתפוס את נכסיהם ולכלוא את אנשי צוותם ואת התומכים בהם.
במסגרת הניהול העצמי של הרשות הפלסטינית בחלקים מהגדה המערבית, היא עוצרת מתנגדי משטר בשיטתיות ובשרירותיות ומענה אותם. בחודש אפריל דחתה הרשות הפלסטינית את הבחירות המתוכננות לפרלמנט ולנשיאות שהיו אמורות להתקיים לראשונה מזה 15 שנה. בחודש יוני מת במעצר אחד ממבקריה של הרשות, ניזאר אל-בנאת, זמן קצר לאחר שכוחותיה עצרו והכו אותו מחוץ לביתו של קרוב משפחה. הרשות הפלסטינית פיזרה באלימות הפגנות עממיות ועצרה עשרות פלסטינים שדרשו דין וחשבון על מותו של אל-בנאת.
רצועת עזה
במהלך מעשי האיבה בחודש מאי, נהרגו 260 פלסטינים, בהם 66 ילדים, ונפצעו 2,200. לפי משרד האו"ם לתיאום עניינים הומניטריים, מקצת מהפצועים עלולים לסבול ממוגבלות ממושכת הדורשת שיקום. לדברי הרשויות ברצועת עזה, 2,400 יחידות דיור הפכו בלתי-ראויות למגורים, ואילו למעלה מ-50,000 יחידות דיור ניזוקו. לדברי משרד האו"ם לתיאום עניינים הומניטריים, נכון ל-14 באוקטובר 8,250 בני אדם נותרו עקורים. הלחימה הסבה נזק גם ל-331 מתקני חינוך, ל-10 בתי חולים ול-23 מרפאות רפואה ראשונית. הבנק העולמי העריך את הנזק הפיזי הכולל ב-380 מיליון דולר ואת ההפסדים הכספיים ב-190 מיליון דולר.
הסגר הישראלי
הרשויות הישראליות מנעו מרוב תושבי רצועת עזה, זו השנה ה-14 ברציפות, לנסוע לגדה המערבית ולחו"ל דרך מעבר ארז, מעבר הנוסעים היחיד הפתוח בין הרצועה לישראל. איסור הנסיעה הכללי חל על כל הפלסטינים למעט בנסיבות שהרשויות הישראליות מגדירות כ"נסיבות הומניטריות יוצאות דופן". קטגוריה זו כוללת בעיקר אנשים הזקוקים לטיפול רפואי חיוני ובני לוויתם, כמו גם אנשי עסקים בולטים. אפילו המעטים שבקשותיהם באות בגדר פטורים צרים אלה, לרבות אנשים הזקוקים לטיפול רפואי דחוף מחוץ לרצועה, נתקלים לעיתים קרובות בסירוב או באי מתן מענה במועד.
בעקבות מגפת הקורונה הידקו הרשויות הישראליות את הסגר. לפי נתוני ארגון זכויות האדם הישראלי גישה, במהלך תשעת החודשים הראשונים של 2021, עמד מספרם הממוצע של היוצאים לישראל מדי יום דרך מעבר ארז על 7 אחוז בלבד מהממוצע היומי בשנת 2019, 500 בני אדם, ועל פחות מאחוז אחד מהממוצע היומי לפני פרוץ האינתיפאדה השנייה בחודש ספטמבר 2000, שעמד על 24,000 בני אדם.
לפי נתוני ארגון גישה, היקף הסחורות ששווקו מהרצועה במהלך תקופה זו, בעיקר לגדה המערבית ולישראל, הסתכם בכ-300 מטעני משאיות בממוצע בחודש, בהשוואה לממוצע חודשי של כ-1,064 לפני הידוק הסגר בחודש יוני 2007. במהלך פעולות האיבה בחודש מאי ועד אוגוסט, אסרו הרשויות הישראליות על הכנסת חומרי בניין וחומרים חיוניים אחרים לרצועה והגבילו את מרחב הדיִג למים הטריטוריאליים של עזה, צעדים שפגעו בכלל האוכלוסייה האזרחית ברצועה ועלו כדי ענישה קולקטיבית בלתי-חוקית. הרשויות ממשיכות להגביל מאוד הכנסה של חומרי בניין ושל פריטים אחרים שהן מגדירות כ"דו-שימושיים" – חומרים העלולים לשמש גם למטרות צבאיות. רשימת הפריטים המוגבלים כוללת גם ציוד רנטגן ותקשורת וחלקי חילוף.
הסגר מגביל את הגישה לשירותים בסיסיים. לפי משרד האו"ם לתיאום עניינים הומניטריים, במהלך תשעת החודשים הראשונים של שנת 2021 נאלצו משפחות ברצועת עזה לחיות ללא אספקת חשמל מרכזית במשך יותר מ-11 שעות ביממה בממוצע. הפסקות חשמל קבועות וממושכות מכבידות על היבטים רבים של חיי היומיום, החל בחימום וקירור, בטיפול בשפכים ובשירותי בריאות וכלה בעסקים. המחסור בחשמל פוגע קשות בייחוד באנשים עם מוגבלות הזקוקים לתאורה כדי לתקשר באמצעות שפת הסימנים וכדי להתנייד, ולציוד המופעל באמצעות חשמל, כמו מעליות וכסאות גלגלים חשמליים. משרד האו"ם לתיאום עניינים הומניטריים מצא כי מי התהום של רצועת עזה, מקור המים הטבעי היחיד שלה, "כמעט שאינם ראויים לשתייה". לדברי ארגון הבריאות העולמי, נכון לחודש יוני נותר מלאי של תרופות שהוא מגדיר כ"חיוניות", המספיק לפחות מחודש.
מצרים מגבילה גם היא תנועה של אנשים וסחורות במעבר רפיח שבינה לבין רצועת עזה, ולעיתים סוגרת אותו לחלוטין. לפי ארגון גישה, בתשעת החודשים הראשונים של שנת 2021 חצו בממוצע גבול זה 13,678 פלסטינים מדי חודש לשני הכיוונים, פחות מהממוצע החודשי של יותר מ-40,000 לפני ההפיכה הצבאית במצרים בשנת 2013.
חמאס וארגונים פלסטיניים חמושים
התקפות רקטות של ארגונים פלסטיניים חמושים הביאו למותם של 13 בני אדם בישראל, כולם במהלך פעולות האיבה בחודש מאי.
רשויות חמאס המחזיקות, ככל הנראה, בשני אזרחים ישראלים בעלי מוגבלויות פסיכו-סוציאליות, אברה מנגיסטו והישאם א-סייד, מאז נכנסו לרצועה לפני למעלה משש שנים, אגב הפרה של המשפט הבינלאומי, לא מסרו עליהם כל מידע.
רשויות חמאס עצרו תומכי אופוזיציה ומבקרים אחרים בגין התבטאויות לא אלימות ועינו את מקצתם בעת שהוחזקו במשמורת. בחודשים ינואר-ספטמבר 2020, 75 תלונות בגין מעצרים שרירותיים ו-75 תלונות בגין עינויים והתעללות הוגשו נגד רשויות חמאס לנציבות הפלסטינית העצמאית לזכויות האדם (ICHR), גוף מפקח הפועל מכוח החוק הפלסטיני.
מאז השתלטו על רצועת עזה בחודש יוני 2007, הוציאו רשויות חמאס להורג 28 בני אדם לאחר הליכים שהפרו את הזכות להליך הוגן. עם זאת, איש לא הוצא להורג בתשעת החודשים הראשונים של שנת 2021. לפי הארגון הלא ממשלתי המרכז הפלסטיני לזכויות האדם (PCHR), נכון ל-24 באוקטובר בתי משפט ברצועה גזרו בשנת 2021 גזר דין מוות על 19 בני אדם, ומאז שנת 2007 על 161 בני אדם.
בחודש פברואר פרסמו רשויות חמאס הגבלות חדשות המאפשרות לגברים-אפוטרופוסים לבקש מהרשויות המקומיות למנוע מנשים לא נשואות לעזוב את הרצועה כאשר נסיעתן תסב "נזק מוחלט", הגדרה רחבה (מושג שסתום) המאפשרת לגברים להגביל נסיעת נשים ככל העולה על רוחם.
הגדה המערבית
ישראל: שימוש בכוח ובמעצרים
לפי נתוני משרד האו"ם לתיאום עניינים הומניטריים, נכון ל-14 באוקטובר הרגו כוחות הביטחון הישראליים 67 פלסטינים בגדה המערבית, כולל מזרח ירושלים, כמעט פי שלושה ממספר ההרוגים בשנת 2020. 14 מההרוגים היו ילדים. כוחות הביטחון אף פצעו יותר מ-1,000 פלסטינים בירי תחמושת חיה. הנתונים כוללים מפגינים ועוברי אורח, וכן את מי שנטען כי תקפו ישראלים.
ב-28 ביולי ירו שוטרים ישראלים למוות במוחמד אבו סארה, בן 11, שישב במושב האחורי במכוניתו של אביו בכניסה לכפר מגוריהם בית אומר שליד חברון. כפי שתועד בסרטון וידיאו שפורסם על ידי ארגון זכויות האדם הישראלי בצלם, הירי בוצע בנסיבות שבהן נראה כי לחיילים הישראלים לא נשקפה סכנה מאיש מהם.
על פי משרד האו"ם לתיאום עניינים הומניטריים, נכון ל-22 באוקטובר הרגו מתנחלים ישראלים חמישה פלסטינים, פצעו 137 וגרמו נזק לרכוש ב-287 אירועים. לפי נתונים ממשלתיים, מספר מקרי האלימות של מתנחלים נגד פלסטינים במחצית הראשונה של 2021 היה יותר מכפול ממספרם במחצית הראשונה של 2020 ויותר מבשנת 2019. נכון ל-16 באוקטובר, הרגו פלסטינים מתנחל ישראלי אחד ופצעו 37 חיילים ישראלים ו-22 מתנחלים בגדה המערבית.
רק לעיתים נדירות מיצו הרשויות הישראליות את הדין עם אנשי כוחות הביטחון שהשתמשו בכוח מופרז, או עם מתנחלים שתקפו פלסטינים.
הרשויות הישראליות מנטרות באופן הדוק התבטאויות מקוונות של פלסטינים בין היתר באמצעות אלגוריתמים מתעדפים, והן עצרו פלסטינים בהסתמך על פרסומים ברשתות חברתיות ובאמצעי ביטוי אחרים.
הרשויות הישראליות מחילות את הדין הישראלי על מתנחלים, ואילו על פלסטינים בגדה המערבית, למעט תושבי מזרח ירושלים, הן מחילות את הדין הצבאי המחמיר. בכך הן שוללות מהם את הזכות להליך הוגן ושופטות אותם בבתי משפט צבאיים ששיעור הרשעה בהם מגיע כמעט ל-100 אחוז.
על פי נתוני ארגון זכויות האדם הישראלי המוקד להגנת הפרט והארגון הפלסטיני לזכויות האדם א-דמיר, נכון ל-1 באוקטובר החזיקה ישראל במשמורת 4,460 פלסטינים בגין עבירות "ביטחוניות", לרבות 200 ילדים, רבים מהם בגין יידוי אבנים. כמו כן הן החזיקו נכון למועד זה 492 פלסטינים במעצר מנהלי ללא כתב אישום או ניהול הליך משפטי ובהתבסס על ראיות סודיות. כליאת פלסטינים רבים מהשטח הפלסטיני הכבוש בתוך שטחה של ישראל מקשה על משפחותיהם לבקרם. הכליאה מפרה את הוראות המשפט ההומניטרי הבינלאומי האוסרות על העברתם אל מחוץ לתחומי השטח הכבוש.
בחודש ספטמבר נמלטו מכלא ישראלי בצפון ישראל שישה אסירים פלסטינים מהשטח הפלסטיני הכבוש. בתגובה, ביטלו הרשויות הישראליות זמנית את ביקורי המשפחות אצל כל הכלואים. עורכי הדין של כמה מהנמלטים אמרו כי הם עונו לאחר שנעצרו מחדש.
יותר מ-1,300 תלונות על עינויים, לרבות כבילה מכאיבה, מניעת שינה וחשיפה לטמפרטורות קיצוניות הוגשו מאז שנת 2001 למשרד המשפטים הישראלי. לפי ארגון זכויות האדם הישראלי הוועד הציבורי נגד עינויים בישראל, תלונות אלה הובילו לשתי חקירות פליליות, אך לאף כתב אישום.
בחודש אוגוסט אישר בית המשפט העליון של ישראל את מדיניות הממשלה להחזיק בגופותיהם של פלסטינים שנהרגו במסגרת מה שהן מגדירות כתקריות ביטחוניות. הרשויות הישראליות הודו כי הן מחזיקות בגופות לצורך מיקוח, כדי להבטיח שחמאס יחזיר את גופותיהם של שני חיילים ישראלים שנהרגו ככל הנראה במעשי האיבה בשנת 2014. על פי ארגון זכויות האדם עדאלה, נכון לחודש אוגוסט הרשויות מחזיקות בגופותיהם של 81 פלסטינים שנהרגו מאז שנת 2015.
התנחלויות והריסת בתים
הרשויות הישראליות מספקות שירותי ביטחון, תשתית ושירותים נוספים ליותר מ-667,000 מתנחלים בגדה המערבית, לרבות במזרח ירושלים.
הקושי בקבלת היתרי בנייה ישראליים במזרח ירושלים ובשטח C, 60 אחוז מהגדה המערבית, הנתון לשליטתה הבלעדית של ישראל, חייב פלסטינים לבנות מבנים המועדים תמידית להריסה או להחרמה בתואנה שהוקמו ללא היתר. משרד האו"ם לתיאום עניינים הומניטריים מגדיר 46 קהילות פלסטיניות בגדה המערבית "בסיכון גבוה להעברה בכפייה עקב תוכנית 'העתקת מקום מגורים' שמקדמות הרשויות הישראליות", ויותר מ-100,000 פלסטינים במזרח ירושלים בסיכון לעקירה. על פי ארגון Save the Children, נכון לחודש פברואר נשקפה סכנת הריסה ליותר מ-50 גני ילדים ובתי ספר יסודיים בגדה המערבית המשרתים יותר מ-5,000 ילדים פלסטינים.
המשפט הבינלאומי אוסר על כוח כובש להרוס רכוש אלא אם כן הדבר "נחוץ לחלוטין" לצורך "פעולות צבאיות".
ארגוני מתנחלים ישראליים קידמו ניסיונות להשתלט על בתים פלסטיניים בשכונה שיח' ג'ראח וסילוואן במזרח ירושלים ולפנות את תושבי הבתים החיים בהם זה שנים ארוכות, מכוח חוק מפלה שאושר על ידי בתי המשפט בישראל, ואשר מאפשר להם לממש תביעות על קרקעות במזרח ירושלים שהיו לטענתם בבעלות יהודים לפני שנת 1948. החוק הישראלי אוסר על פלסטינים, לרבות תושבי שיח' ג'ראח העומדים בפני עקירה, לתבוע את החזרתו של רכוש שהיה בבעלותם בשטח שהפך למדינת ישראל, ושממנו נמלטו בשנת 1948. ברבים מהמקרים הללו בית המשפט טרם הכריע סופית.
חופש התנועה
הרשויות הישראליות המשיכו לדרוש מבעלי תעודות זהות פלסטיניות, למעט חריגים נדירים, להצטייד בהיתרים הקשים להשגה ושתוקפם מוגבל, לצורך כניסה לישראל ולחלקים ניכרים מהגדה המערבית, כולל מזרח ירושלים. בצלם מתאר זאת כ"משטר ביורוקרטי, שרירותי ונטול כל שקיפות", שבו "רבות מהבקשות מסורבות ללא כל נימוק ובלי יכולת אמיתית לערער על כך". לפי משרד האו"ם לתיאום עניינים הומניטריים, נכון לחודש יוני 2020 הקימו הרשויות הישראליות כמעט 600 מחסומים ומכשולים קבועים אחרים בגדה המערבית, נוסף על כמעט 1,500 מחסומי פתע שהוקמו בחודשים אפריל 2019-מארס 2020. כוחות ישראליים נוהגים כדבר שבשגרה להחזיר פלסטינים שהגיעו למחסום כלעומת שבאו או להשפילם ולעכבם ללא נימוק, ואילו למתנחלים ישראלים הם מאפשרים לנוע במידה רבה ללא הפרעה.
גדר ההפרדה, שישראל הקימה לדבריה לצרכים ביטחוניים אך 85 אחוז ממנה נמצאים בתוך הגדה המערבית ולא לאורך הקו הירוק המפריד בין ישראל לשטח הפלסטיני, מנתקת אלפי פלסטינים מאדמותיהם החקלאיות. הגדר אף מבודדת 11,000 פלסטינים החיים מצידה המערבי, אך אינם מורשים להיכנס לישראל ויכולתם לחצות את הגדר כדי להגיע לרכושם ולקבל שירותים בסיסיים מוגבלת מאוד.
הרשות הפלסטינית
לאחר מותו במשמורת של האקטיביסט ניזאר אל-בנאת בחודש יוני, עצרה הרשות הפלסטינית פעילים מכוח סעיפי אישום פוליטיים בעליל כמו "העלבת בכיר" וחרחור "סכסוכים בין פלגים", ובכך הפלילה הרשות התנגדות לא אלימה. בחודשים ינואר-ספטמבר 2021, הוגשו לנציבות הפלסטינית העצמאית לזכויות האדם תלונות נגד הרשות הפלסטינית: 87 בגין מעצרים שרירותיים, 15 בגין כליאה ללא משפט או כתב אישום בהוראת מושל מקומי ו-76 בגין עינויים והתעללות.
הדין האישי ברשות הפלסטינית מפלה נשים לרעה לרבות בכל הנוגע לנישואין, לגירושין, להחלטות על משמורת ואפוטרופסות על ילדים ולירושה. מאז פרוץ מגפת הקורונה, תיעדו ארגונים לזכויות נשים עלייה בדיווחים על אלימות במשפחה והרג של חמש נשים ברחבי השטח הפלסטיני הכבוש. בפלסטין אין שום חוק ממצה נגד אלימות במשפחה. הרשות בוחנת טיוטת חוק להגנה על המשפחה, אך ארגונים לזכויות נשים העלו חששות כי אין די באמצעים המנויים בה כדי למנוע התעללות ולהגן על שורדים.
דיני העונשין התקפים בגדה המערבית וברצועת עזה מתירים ענישה גופנית של ילדים בידי הוריהם, ופרקטיקה זו עודנה נפוצה.
ישראל
במהלך פעולות האיבה בחודש מאי התלקחו עימותים אלימים בין קהילות בערים שבהן חיים אזרחים פלסטינים ויהודים כאחד. בעימותים אלה נהרגו שלושה בני אדם ומאות פלסטינים ויהודים נפצעו. לפי מרכז מוסאוא, יותר מ-2,000 בני אדם נעצרו לאחר אירועים אלה, למעלה מ-90 אחוז מהם פלסטינים. ארגוני זכויות אדם האשימו את ממשלת ישראל כי כשלה בהגנה על פלסטינים מפני התקפות של המון יהודי חמוש.
בחודש יולי אישר בית המשפט העליון את חוקיותו של חוק יסוד: ישראל – מדינת הלאום של העם היהודי", הקובע כי מימוש הזכות להגדרה עצמית בתוך שטח המדינה "ייחודי לעם היהודי" וכי "התיישבות יהודית" היא ערך לאומי.
בחודש יוני נכשל ניסיון לחדש בכנסת הוראת שעה שתוקפה חודש שוב ושוב מאז שנת 2003, ואשר אוסרת, למעט חריגים מעטים, על הענקת תושבות ארעית או קבועה בישראל לפלסטינים מהגדה המערבית ומרצועת עזה הנישאים לאזרחים ישראלים או לתושבי ישראל. שרת הפנים איילת שקד הורתה לרשויות להמשיך ולנהוג כאילו החוק עודנו בתוקף בעת שמשרד הפנים בוחן את השלכות פקיעתו. הוראתה של שקד האריכה את הפירוד שנכפה על משפחות רבות. הגבלה זו כמעט אינה חלה על בני זוג מכל לאום אחר.
הרשויות הישראליות המשיכו לדחות באופן שיטתי את בקשות המקלט של כ-31,000 מבקשי מקלט אריתריאים וסודאנים הנמצאים בישראל. כדי ללחוץ עליהם לעזוב, הטילה הממשלה במהלך השנים הגבלות על תנועתם, על יכולתם לקבל היתרי עבודה ועל גישה לטיפול רפואי ולהשכלה.
מגפת הקורונה
מגפת הקורונה המשיכה לפגוע בקהילות בישראל ובשטח הפלסטיני הכבוש.
ממשלת ישראל חיסנה יותר משני שלישים מאזרחיה ומתושביה בשני חיסונים ובאוקטובר החלה להציע חיסון דחף. הרשויות הישראליות סיפקו חיסונים לפלסטינים אזרחי ישראל ולתושבי מזרח ירושלים הכבושה, כמו גם למתנחלים ישראלים בגדה המערבית, אך לא למרביתם של יותר מ-4.7 מיליון הפלסטינים החיים תחת הכיבוש הישראלי בגדה המערבית וברצועת עזה.
הרשויות הישראליות טוענות כי האחריות לכך מוטלת על הרשות הפלסטינית, אך אמנת ג'נבה הרביעית מחייבת כוח כובש להבטיח אספקה רפואית לאוכלוסייה הנתונה תחת כיבוש, ובכלל זה להיאבק בהתפשטות מגפות. לפי ארגון הבריאות העולמי, נכון ל-21 באוקטובר חוסנו יותר ממיליון פלסטינים בגדה המערבית, להוציא מזרח ירושלים, ו-466,000 פלסטינים ברצועת עזה. רובם חוסנו בחיסונים שהתקבלו ממקורות חיצוניים וסופקו על ידי הרשויות הפלסטיניות.
גורמי מפתח בינלאומיים
במהלך הלחימה בחודש מאי מתח ממשל ביידן ביקורת על התקפות רקטות של ארגונים פלסטיניים חמושים, אך לא על התנהלותה של ישראל. הממשל קידם מכירת נשק בסך 735 מיליון דולר לישראל, לרבות נשק מונחה מהסוג ששימש להתקפות בלתי-חוקיות על רצועת עזה. מימון זה ניתן נוסף על הסיוע הביטחוני השנתי בסך 3.7 מיליארד דולר שארה"ב מעניקה לישראל ועל סיוע נוסף בסך מיליארד דולר שאושר בחודש אוקטובר.
בחודש מאי הקימה מועצת האו"ם לזכויות האדם ועדת חקירה מתמשכת (COI) כדי לבחןן את ההפרות במהלך מעשי האיבה בחודש מאי ולנסיבותיהן, לרבות אפליה ודיכוי שיטתיים בהתבסס על על זהות קבוצתית ברחבי ישראל והשטח הפלסטיני הכבוש, וכדי לקדם את מיצוי הדין עם האחראים להן. כל מדינות המערב החברות במועצה נמנעו או הצביעו נגד הקמת הוועדה.
האיחוד האירופי גינה את מדיניות ההתנחלויות של ישראל ואת הפרת הזכויות מצד ישראל ופלסטין, אך מחלוקות בין המדינות החברות באיחוד סיכלו את הניסיונות לנקוט צעדים תקיפים יותר.
במהלך מעשי האיבה בחודש מאי הסירה פייסבוק באופן פסול תוכן של פלסטינים ותומכיהם או הקשתה על הפצתו, לרבות אשר להפרות של זכויות האדם.
בחודש פברואר קבע בית הדין הפלילי הבינלאומי (ICC) כי סמכות השיפוט שלו חלה על פשעים חמורים שבוצעו בשטח הפלסטיני הכבוש. בחודש מרס הכריזה התביעה בבית הדין הפלילי הבינלאומי על פתיחת חקירה רשמית של המצב בפלסטין.
החברה האמריקאית בן אנד ג'ריס הודיעה בחודש יוני כי תפסיק למכור גלידה בהתנחלויות ישראליות והסבירה כי "הימצאות המוצרים שלנו בתוך שטח הנתון לכיבוש המוכר בזירה הבינלאומית כבלתי חוקי אינה מתיישבת עם ערכינו".