ממשלתו של הנשיא עבד אל-פתאח א-סיסי התמידה במדיניות של אפס-סובלנות כלפי ביטויי התנגדות, חוקקה חוקים דכאניים, ובמיוחד חוק בדבר ארגונים לא-ממשלתיים (NGO), העלול לשים קץ לקיומם של ארגונים עצמאיים, הכריזה מחדש על מצב חירום והמשיכה להעניק חסינות מוחלטת כמעט לאנשי כוחות הביטחון שביצעו מעשי התעללות בתואנה של לוחמה ב"טרור".
כוחות הביטחון עצרו מאות ממתנגדי הממשלה, כשהם מתמקדים במיוחד באנשי תנועת "האחים המוסלמים" שהוצאה אל מחוץ לחוק. אנשי סוכנות הביטחון הלאומי של משרד הפנים עצרו באופן שרירותי, העלימו ועינו בני אדם. במקרים רבים בוצע מה שנראה כהוצאות להורג ללא משפט, לרבות של אנשים שהוחזקו קודם לכן במעצר, במסגרת "קרבות יריות" מבוימים.
הרשויות הכינו רשימות "טרור" שבהן כללו מאות בני אדם והחרימו את רכושם בגין קשריהם כביכול לטרור, ללא הליך הוגן.
הממשלה הטילה איפול תקשורתי על פעולותיה נגד טרור בצפון סיני. "וילאית סיני", שלוחה של ארגון המדינה האיסלאמית (דאעש) הקיצוני הפועל באזור זה תקף אזרחים כמו-גם אנשי כוחות ביטחון.
תובעים צבאיים המשיכו לשלוח מאות אזרחים למשפטים צבאיים בתיקים הנוגעים להתנגדות פוליטית, אלימה או לא אלימה. בחודש אוגוסט 2016 אישר הנשיא א-סיסי את הארכת תוקפו בחמש שנים של חוק משנת 2014 המרחיב באופן חסר תקדים את העילות בגינן ניתן להעמיד אזרחים לדין בבתי משפט צבאיים. בין החודשים אוקטובר 2014 וספטמבר 2017 שלחו הרשויות לפחות 15,500 אזרחים לבתי משפט צבאיים, בהם יותר מ-150 ילדים.
הפרות שביצעו כוחות הביטחון
אנשי סוכנות הביטחון הלאומי של משרד הפנים (NSA), הפועלים בחסות פטור מוחלט כמעט מעונש, היו אחראים להפרות הבוטות ביותר, לרבות שימוש נרחב ושיטתי בעינויים לצורך סחיטת הודאות. שיטות העינויים כללו מכות, החזקה ממושכת ב"תנוחות לחץ" ומכות חשמל. רק במקרים נדירים חקרו תובעים טענות בדבר עינויים וכמעט בשום מקרה הם לא ויתרו על ההסתמכות על הודאות שהוכתמו בעינויים.
בחודש אפריל הכריז הנשיא א-סיסי על מצב חירום בכל שטח המדינה, בעקבות התפוצצות מטען חבלה בכנסיה, שבה נהרגו 45 בני אדם. המדינה האיסלאמית קיבלה על עצמה את האחריות למעשה. נכון לעת כתיבת הדו"ח א-סיסי האריך מאז את תוקף מצב החירום שלוש פעמים. חוק החירום משנת 1958 מעניק לכוחות הביטחון סמכויות בלתי מוגבלות לעצור ולכלוא אנשים ומתיר לממשלה לאכוף צנזורה על כלי התקשורת ולהורות על פינויים בכפייה.
לדברי "המועצה המצרית לזכויות ולחירויות," שהיא ארגון עצמאי, נכון לאמצע אוגוסט הועלמו 378 בני אדם, במהלך 12 החודשים שקדמו למועד זה, ומקום הימצאם של לפחות 87 מהם טרם נודע. נתונים אלה אינם כוללים אנשים שנמצאו מתים לאחר שנעלמו.
בחודש מאי עצרו אנשי כוחות הביטחון את הנאן בדר א-דין, מייסדת-שותפה של אגודת משפחות הנעלמים. תובע הגיש נגדה כתב אישום בגין "הצטרפות לארגון אסור" והורה על מעצרה עד למשפט. בחודש ספטמבר אנשי סוכנות הביטחון הלאומי עצרו בחשאי את עורך הדין איבראהים מתולי, מייסד-שותף של אותו ארגון. מתולי נעצר בעת שעמד לצאת מהמדינה בדרכו לפגישה של קבוצת העבודה של האו"ם בנושא היעלמויות כפויות או לא רצוניות בג'נבה. לאחר מכן הגישו נגדו תובעים כתב אישום בגין "הפצת ידיעות כוזבות" בנוגע להיעלמויות כפויות ובגין ריגול עבור גורמים זרים.
בחודש אפריל התקיימו הליכים משמעתיים נגד שני שופטים, הישאם ראאוף ועסאם עבד אל-ג'אבר, בגין מאמציהם קודם לכן לקדם חוק האוסר על עינויים. החקירה נגד עורך הדין הנודע לזכויות האדם, נג'אד אל-בורעי, שהיה שותף לפרויקט זה, נמשכת עדיין. לשני השופטים נשקפת סכנה של פיטורין בעילה של "מעורבות בפוליטיקה" ולאל-בורעי נשקף סיכון של עונש מאסר ממושך בגין סעיפי אישום הכוללים קיום פעילות למען זכויות האדם ללא רישיון וקבלת מימון זר.
בשנת 2017 תיעד ארגון Human Rights Watch שלוש תקריות שבהן נהרגו אנשים במה שהוגדר כ"קרבות יריות", לאחר שהוחזקו במעצר. לדברי ארגון "התיאום המצרי לזכויות ולחירויות", שגם הוא גוף עצמאי, המשטרה "חיסלה" לפחות 37 אנשים במחצית הראשונה של שנת 2017. לא ידוע על שום חקירה ממשלתית בנוגע למעשי הרג אלה והממשלה סיפקה למשפחות מידע מועט ביותר או שלא מסרה להן כל מידע שהוא. במקרים מסוימים, עיכבה סוכנות הביטחון הלאומי את העברת הגופות ואילצה משפחות לקבור את מתיהן ללא הלוויות.
עונשי מוות
מאז חודש יולי 2013 גזרו בתי המשפט הפליליים במצרים עונשי מוות על יותר מ-800 בני אדם. בית הדין הגבוה לערעורים, ערכאת הערעור הגבוהה ביותר במצרים, ביטל רבים מגזרי הדין הללו והורה על קיום משפטים חוזרים. בשנת 2017 אישר בית הדין הגבוה לערעורים את גזרי המוות של לפחות 22 בני אדם, הממתינים כיום לביצוע גזר דינם. נכון לעת כתיבת הדו"ח טרם התקבלה החלטה סופית של בית הדין באשר ל-103 גזרי דין נוספים. בתי המשפט הצבאיים גזרו עונשי מוות על יותר מ-60 אזרחים מאז חודש יולי 2013. 19 מגזרי הדין הללו אושרו במהלך 2017 על-ידי בית הדין הצבאי הגבוה לערעורים, ובסה"כ במהלך השנה הוצאו להורג על-ידי בתי משפט צבאיים 25 אזרחים..
חופש ההתאגדות
בחודש מאי 2017 אישרר הנשיא א-סיסי חוק חדש בדבר התאגדויות אשר, עם יישומו, עלול לשלול את המרחב הצר שנותר לפעילות החברה האזרחית ולשים קץ לעבודתם בת עשרות השנים של ארגוני זכויות אדם ואגודות עצמאיות נוספות. החוק מגדיר את פעילותם של ארגונים לא ממשלתיים כעבירה פלילית וקובע עונשים של עד חמש שנות מאסר בגין אי ציות להוראותיו, ובכלל זה פעילות או קבלת מימון ללא אישור ממשלתי.
כמו-כן מורה החוק על קיום פיקוח יומיומי בידי גורמים רשמיים, ובכלל זה סוכנויות ביטחון, ואוסר על פעילויות ש"פוגעות בביטחון הלאומי, בסדר הציבורי, במוסר הציבורי או בבריאות הציבור". מונחים מעורפלים אלה עלולים לשמש את הרשויות כדי להוציא פעילות חוקית אל מחוץ לחוק. החוק החדש קובע כי על הארגונים להתחיל לפעול לפי הוראותיו לא יאוחר מה-23 במאי 2018, אחרת יפורקו. נכון לחודש נובמבר, הממשלה טרם פרסמה תקנות ליישומו.
החקירה הפלילית המתמשכת של עובדי ארגונים לא ממשלתיים המעורבים בתיק 173 משנת 2011, המוכר כ"תיק המימון הזר" נמשכה גם השנה. נכון לחודש אוקטובר השופט החוקר זימן לחקירה 61 חברי צוות בארגונים והגיש כתבי אישום נגד 15 פעילי זכויות אדם בולטים מארבעה ארגונים. הרשויות אסרו על 27 מהנוגעים בדבר לצאת משטח המדינה. בית משפט פלילי אף הורה על הקפאת נכסיהם של 10 פעילים ו-7 ארגונים לא ממשלתיים. בין האנשים שזומנו לחקירה בשנת 2017 היו מוחמד זארע, סגן מנהל "מכון קהיר ללימודי זכויות האדם", ששוחרר בערבות של 30,000 לירות מצריות (1,700 דולר ארה"ב), מוסטפא אל-חסן, ראש "מרכז הישאם מובארכ למשפטים", ועבד אל-חפיז א-טאייל, מנהל "המרכז המצרי לזכות לחינוך", ששוחררו בערבות של 20,000 לירות מצריות (1,130 דולר ארה"ב) כל אחד.
חופש הביטוי וחופש ההתכנסות
הממשלה כללה ברשימת הישויות הקשורות לטרור שני עיתונים עצמאיים, "אל-בורסה" ו"Daily News Egypt" ושני אתרי חדשות עצמאיים, "מסר אל-ערבייה" ו"פורטל קהיר". הכנסתם לרשימה גררה הקפאה של נכסיהם והכפיפה אותם לניהולו של העיתון "אח'באר אל-יום" שבבעלות הממשלה, כך דיווח ארגון עיתונאים ללא גבולות (RSF).
בחודש מארס המתיק בית משפט לערעורים את עונש המאסר שהושת על ראש אגודת העיתונאים לשעבר, יחיא אל-קלאש ועל שניים מחברי הוועד המנהל, ח'אלד אל-בלשי וגמאל עבד א-רחים, משנתיים מאסר בפועל לשנה על תנאי. בעת כתיבת הדו"ח עדיין התנהל הליך הערעור הסופי בפני בית הדין הגבוה לערעורים של מצרים.
לדברי ארגון "עיתונאים ללא גבולות", נכון לשלהי אוקטובר הוחזקו בכלא 17 עיתונאים. נכון ל-21 באוקטובר העיתונאי הישאם ג'עפר מוחזק במעצר לפני משפט כבר יותר משנתיים, התקופה המרבית שמתיר החוק המצרי. ג'עפר הואשם בקבלת מימון זר לארגונו, קרן "מדא מידיא", ובהצטרפות להתארגנות אסורה. הרשויות מונעות ממנו טיפול רפואי הולם למחלת בלוטת הערמונית ממנה הוא סובל. איסמאעיל אל-איסכנדראני, עיתונאי שדיווח על אזור סיני, יתחיל בחודש דצמבר 2017 את שנתו השלישית במעצר לפני משפט. הוא נאשם בהפצת ידיעות כוזבות ובהצטרפות להתארגנות אסורה.
בחודש מאי חסמה הממשלה את הגישה ל-21 אתרי אינטרנט של ארגונים פוליטיים וגופי תקשורת. לדברי "האגודה לחופש המחשבה והביטוי", ארגון מצרי עצמאי, מספר האתרים שהגישה אליהם נחסמה נכון לחודש אוקטובר עולה על 425, ובכלל זה ארגונים לזכויות האדם כמו Human Rights Watch ועיתונאים ללא גבולות.
הנשיא א-סיסי חתם על תיקוני הפרלמנט לחוק ההפגנות משנת 2013, שנועדו לתת מענה לפסיקת בית המשפט העליון לחוקה. אולם תיקונים אלה אינם משנים את אופיו המגביל מאוד של החוק, והתכנסויות לא אלימות נותרו במידה רבה אסורות והן גוררות ענישה.
כוחות הביטחון עצרו פעילים כפעולות מנע, לפני הפגנות צפויות. בתחילת אפריל למשל, עצרו כוחות הביטחון 190 פעילים פוליטיים, רובם במהלך פשיטות על בתים. המעצרים בוצעו לפני מתן אישורו של הפרלמנט להחלטה השנויה במחלוקת להעביר שני איים בים סוף לריבונות ערב הסעודית.
בחודשים מארס ויוני העניק א-סיסי חנינה ל-705 אסירים בסך הכול, שרובם הורשעו בתיקים הקשורים למחאה לא אלימה.
הסכסוך בסיני
הממשלה המשיכה לבודד את צפון סיני משאר העולם, כשהיא מטילה על האזור איפול תקשורתי מוחלט כמעט וחוסמת את אמצעי התקשורת במשך שבועות בכל פעם. הפעולות הצבאיות הנרחבות הקיפו אזורים רבים יותר, לרבות העיר אל-עריש, בירת המחוז.
בין החודשים ינואר ואוגוסט 2017 נהרגו בסיני 209 מאנשי כוחות הממשלה ו-430 מאנשי ארגונים חמושים, כך על-פי "מכון א-תחריר למדיניות במזרח התיכון". המידע מבוסס על הצהרות של הצבא, שאותן קשה לאמת.
הלחימה בסיני הוכתמה על-ידי הפרות נרחבות של זכויות האדם בידי הממשלה, ובכלל זה מעצרים חשאיים, הוצאות להורג ללא משפט, והעמדת אזרחים לדין בבתי משפט צבאיים. בסרטון מחודש אפריל, שמהימנותו אומתה, נראו קציני צבא וחברי מיליציה התומכת בצבא כשהם מוציאים להורג מטווח קצר עצירים מכוסי עיניים, וטוענים מאוחר יותר כי העצירים היו "טרוריסטים" שנהרגו ב"עימותים".
ארגון וילאית סיני, שהוא שלוחה של המדינה האיסלאמית, תקף אזרחים שנתפסו בעיניו כמשתפי פעולה וכן נוצרים ואנשי כוחות הביטחון. במקרים רבים נהרגו גם אזרחים בהתקפות נגד כוחות ממשלה. בין התאריכים 30 בינואר ו-23 בפברואר נרצחו בסיני שבעה נוצרים בהתקפות שנשאו את סימן ההיכר של מעשי הרג של ארגון המדינה האיסלאמית, על אף ששום ארגון לא נטל עליהן אחריות. עקב כך נמלטו מאות משפחות נוצריות לערים ועיירות שמחוץ לסיני, ובחצי האי לא נותרו כמעט משפחות נוצריות.
בשתי הזדמנויות לפחות, בחודש פברואר, אנשים חמושים שהזדהו כלוחמי דאעש עצרו אוטובוסים שהסיעו מורות לעבודתן בקרבת רפיח, והזהירו אותן כי צפוי להן עונש אם לא תצייתנה לכללי הלבוש ה"איסלאמיים" שתיארו.
חופש הדת
בחג הנוצרי "יום ראשון של הדקלים", ב-9 באפריל, נהרגו לפחות 45 בני אדם בהתפוצצות מטעני חבלה בשתי כנסיות בערים טאנטא ואלכסנדריה. מאוחר יותר קיבל על עצמו דאעש את האחריות למעשים אלה. התקפות אלה של דאעש היו הקטלניות ביותר מאז פיגוע ההתאבדות בקתדרלה הקופטית הראשית בקהיר בחודש דצמבר 2016, שבו נהרגו 25 בני אדם. מאז הגבירה הממשלה את אמצעי הביטחון סביב כנסיות.
במאי 2017 קיבלה על עצמה דאעש את האחריות להתקפה במחוז מיניא על אוטובוס שהסיע נוצרים קופטים למנזר, שבה נהרגו 29 בני אדם.
בחודש ספטמבר הגישו נציגי הכנסייה האורתודוכסית במצרים רשימה של יותר מ-2,000 כנסיות שאינן מחזיקות ברישיון, הנדרש להכשרת מעמדן על-פי חוק מפלה משנת 2016. מעשי אלימות על רקע השתייכות דתית מבוצעים עדיין בהקשר של בנייה או שיפוץ של כנסיות. כאשר מתרחשות תקריות אלימות, כפי שאירע בכום א-לופי שבמחוז מיניא בחודש אפריל, הממשלה מעניקה את חסותה ל"מפגשי פיוס מסורתיים" במקום לקיים חקירות פליליות ולהעמיד את האחראים לדין.
זכויות סוציאליות וזכויות עובדים
תנודות בערך הלירה המצרית בסוף 2016, ככל הנראה כחלק מהסכם לקבלת הלוואה בסך 12 מיליארד דולר ארה"ב מקרן המטבע הבין-לאומית, גרמו לירידה של כמעט 50% בערך החליפין של הלירה, מ-0.112 דולר ארה"ב ל-0.0557 דולר ארה"ב. שיעור האינפלציה הגיע לכמעט 35%.
המשבר הכלכלי במצרים התבטא גם בצמצום מרחב הניידות של עובדים. שביתת עובדים היא עדיין עבירה פלילית על-פי החוק המצרי. בשנים 2016 ו-2017 הרשויות עצרו או העמידו לדין לפחות 180 עובדים בגין שביתות לא אלימות במקומות עבודה ופעולות מחאה, בעיקר בנוגע לבונוסים ולהלנת שכר. בחודש ספטמבר, למשל, כוחות הביטחון עצרו לפחות שמונה מעובדי רשות המסים ומנהיגים של איגודים עצמאיים, כצעד מקדים להפגנות צפויות. איגודים מקצועיים עצמאיים נותרו למעשה אסורים. בחודש דצמבר אישר הפרלמנט חוק חדש בדבר איגודי סחר אשר יותיר במקומן רבות מההגבלות ואשר אינו מכיר בקיום של איגודים עצמאיים.
בשנת 2018 תתחיל "פדרציית איגוד הסחר המצרית", איגוד מקצועי מצרי הנשלט על-ידי הממשלה והיחיד הזוכה להכרה רשמית, את שנתה ה-12 ללא בחירות לוועד המנהל. הממשלה המשיכה למנות את העומדים בראש הארגון באופן המפר אמנות בינלאומיות בדבר איגודי עובדים, שבהן מעוגנות הזכויות להתארגנות ולחופש ההתאגדות.
זכויות פליטים
מצרים עודנה מדינת יעד, מעבר ומקור לפליטים ולמבקשי מקלט. לדברי סוכנות הפליטים של האו"ם (UNHCR), נכון לחודש ספטמבר, 211,104 אנשים בעלי 63 אזרחויות רשומים כפליטים ומבקשי מקלט במצרים. רובם הגיעו מסוריה, סודאן, אתיופיה, אריתריאה ודרום סודאן.
בשלהי שנת 2016 נכנס לתוקפו חוק למאבק בהגירה לא מוסדרת. במסגרת משפט המוני גזר בית משפט לעבירות שחומרתן בינונית עונשי מאסר הנעים בין שנה ל-14 שנה על 56 נאשמים מכוחו של חוק זה. הנאשמים הועמדו לדין בגין הברחה בעקבות התהפכות סירה בים התיכון שבה נהרגו יותר מ-200 מהגרים, לחופי העיר רשיד. הממשלה מסרה מידע מועט ביותר, אם בכלל, לגבי המקום שבו היא נוהגת להחזיק מהגרים עצורים ולגבי תנאי החזקתם.
בחודש יוני עצרה המשטרה עשרות סטודנטים אויגורים, מיעוט מוסלמי בסין, שחלקם היו רשומים בנציבות האו"ם לפליטים כפליטים או כמבקשי מקלט. נראה שהמעצרים בוצעו לבקשת ממשלת סין, שהורתה לסטודנטים אויגורים הלומדים בחו"ל, לרבות במצרים, לשוב הביתה. הממשלה גירשה חלק מהעצורים לסין, שם נשקפת להם סכנה חמורה של עינויים. לדברי עורך דין, נכון לחודש אוקטובר הרשויות שחררו לפחות 60 מהסטודנטים והתירו להם לעזוב למדינה שייבחרו. 16 סטודנטים מוחזקים עדיין במשמורת.
אלימות נגד נשים ואפלייתן לרעה
בחודש מאי מסרה הרשות לרפואה פורנזית במשרד המשפטים, על-פי עיתון "אל-מסרי אל-יום", כי מאז תיקנה הממשלה באוגוסט 2016 את חוק העונשין באופן המשית עונשים כבדים יותר בגין מילת נשים, היא חקרה שלושה מקרים כאלה שהופנו אליה על-ידי תובעים.
באותו חודש דיווחה התכנית הלאומית למאבק במילת נשים על ירידה בשיעור הנערות בגילאי 17-15 שנימולו, מ-74% בשנת 2005 ל-55% בשנת 2015.
בחודש ספטמבר בית המשפט העליון לחוקה נסוג צעד לאחור כשפסק כי חוק משנת 2008, האוסר על רישום רשמי של נישואי ילדים בני פחות מ-18, אינו חוקתי. עם זאת, האיסור על נישואי ילדים נותר בתוקף. הנשיא א-סיסי דיבר בפומבי נגד נישואי ילדים לאחר שהמפקד הלאומי בשנת 2017 חשף כי במצרים ישנן 118,000 ילדות נשואות מתחת לגיל 18. "זה כואב לי וזה צריך לכאוב לכל אדם עם מצפון אמתי," אמר א-סיסי.
הטרדות מיניות ומעשי אלימות נגד נשים עודם שכיחים. נוכחותן של שוטרות, המשתייכות ליחידה מיוחדת שהוקמה בשנת 2013 כדי להיאבק באלימות נגד נשים, בלטה יותר בשנה זו במרחבים ציבוריים, בעיקר במהלך חגים שבהם שוררת צפיפות. אולם, העמדה לדין של עבריינים עודנה נדירה. שנתיים חלפו מאז הוכרזה אסטרטגיה חדשה למאבק באלימות נגד נשים, אולם ארגונים מקומיים ספקניים עדיין לגבי תוצאותיה, בשל היעדר מנגנוני ניטור.
הממשלה ממשיכה להתעלם מקמפיינים של ארגונים מקומיים למען תיקון החוק המגביל בדבר הפלות.
נשים סובלות עדיין מאפליה לרעה בחוקי המעמד האישי במצרים בכל הנוגע לשוויון בתחומי הגירושין, משמורת הילדים והירושה.
נטייה מינית וזהות מגדרית
בחודשים ספטמבר ואוקטובר עצרו כוחות הביטחון 75 הומוסקאוסלים/לסביות וטרנסג'נדרים, לרבות פעילים, לאחר שכמה פעילים הניפו את דגל הגאווה, סמל של אקטיביזם להט"בי, בהופעה מוסיקלית בקהיר. התביעה העליונה לביטחון המדינה האשימה שניים מהם ב"הצטרפות להתארגנות בלתי חוקית" מתוך כוונה להפיל את השלטון. בית המשפט גזר על יותר מ-40 מהעצורים עונשי מאסר של עד 6 שנים על-פי חוקי מעורפלים בדבר "הפקרות".
גורמי מפתח בינלאומיים
בנות בריתה של מצרים בזירה הבינלאומית המשיכו לתמוך בממשלתה ומתחו עליה ביקורת בפומבי רק במקרים נדירים. במהלך ביקורו של הנשיא א-סיסי בוושינגטון בחודש אפריל, אמר נשיא ארה"ב דונלד טראמפ "הוא עשה עבודה נהדרת במצב קשה מאוד".
בחודש אוגוסט קיצצה ארה"ב 100 מיליון דולר ארה"ב והשהתה העברה של 195 מיליון דולר ארה"ב נוספים מהסיוע שלה למצרים, כשהיא תולה את הדבר בהפרות של זכויות האדם, ובפרט בחוק הארגונים הלא ממשלתיים. במזכר שהגיש משרד החוץ האמריקאי לקונגרס ב-22 באוגוסט נאמר, על-פי דיווחים: "האקלים הכללי של זכויות האדם במצרים ממשיך להידרדר", וצוין היעדר הגישה לאזורי העימות בסיני. מזכר זה נדרש על-פי חוק בדבר ביטחון לאומי כדי לאפשר סיוע אמריקאי.
בחודש ספטמבר חידשה ארה"ב תרגילי אימונים משותפים עם צבא מצרים במסגרת מבצע "כוכב זוהר", לאחר שהושעו במשך שמונה שנים. ועדת ההקצבות של הסנאט האמריקאי אישרה עיכוב בהעברת 26% מהסיוע הצבאי למצרים בשנת 2018, המסתכם במיליארד דולר ארה"ב. זאת, עד אשר יתאפשר למזכיר המדינה לאשר כי מצרים נקטה "צעדים יעילים לקידום דמוקרטיה וזכויות האדם", ובפרט שחרור אסירים פוליטיים ומיצוי הדין עם אנשי כוחות הביטחון. אף שהצעת החוק שאושרה על-ידי הוועדה טרם הפכה לחוק בעת כתיבת הדו"ח, היא תעכב את מסירתם של 75 מיליון דולר ארה"ב מתוך הסיוע הכלכלי עד אשר יבוטלו הרשעותיהם של חברי צוות בארגונים לא ממשלתיים במסגרת תיק ה"מימון הזר".
בחודש יולי התכנסה מועצת התאגדות האיחוד האירופי-מצרים לראשונה מזה שבע שנים. המועצה פרסמה את סדרי העדיפויות המתוקנים שאימצה השותפות, אך לא העניקה משקל משמעותי לזכויות האדם, שהוזכרו רק תחת הכותרת "שיפור היציבות". זאת על אף הליקויים שהודגשו בדוח הנציבות האירופית על יחסי האיחוד האירופי-מצרים, לרבות ההגבלות על ארגונים עצמאיים.
בריטניה תמכה בפומבי במאמצי ממשלת מצרים במסגרת המאבק בטרור בסיני, למרות ההפרה הנרחבת של זכויות האדם הקשורה בצעדים אלה. בריטניה אף שמרה במידה רבה על שתיקה בנוגע למשבר הנרחב יותר של זכויות האדם במצרים.
בחודש ספטמבר שבו איטליה ומצרים לקיים חילופי שגרירים, על אף שמקרה העינויים והרצח של הסטודנט האיטלקי לדוקטורט ג'וליו רגאני, משנת 2016, לא בא על פתרונו.
קנצלר גרמניה אנג'לה מרקל ביקרה בקהיר בחודש מארס, ובחודש אפריל אישר הפרלמנט הגרמני הסכם ביטחוני עם משרד הפנים המצרי. ההסכם כלל הוראות רפות בדבר זכויות האדם והוא מעמיד את הרשויות הגרמניות בסיכון לשותפות לדבר עבירה בביצוע עינויים במצרים. מאוחר יותר, בחודש אוקטובר, אמרה ממשלת גרמניה כי ביטלה הכשרה לשוטרים מצרים בנושא המאבק בפשיעה מקוונת מחשש שהכישורים שיירכשו עלולים "לשמש לרדיפה אחרי ארגונים אחרים".
בחודש יוני ביקרו בקהיר שרת ההגנה של צרפת דאז, סילבי גולאר ושר החוץ שלה, ז'אן-איב לה דריאן, כדי לדון ב"שיתוף-פעולה צבאי וביטחוני". אף אחד מהשרים לא התייחס בפומבי לסוגיות של זכויות האדם. ב-24 באוקטובר, לאחר פגישה שהתקיימה בפריז עם הנשיא א-סיסי, סירב נשיא צרפת עמנואל מקרון למתוח ביקורת על התנהלותה של מצרים בתחום זכויות האדם, ונתלה בכיבוד ריבונותה של המדינה ובמאבק להבסת ארגוני טרור.
בחודש מאי ביצעו מטוסי קרב מצריים תקיפות אוויריות במזרח לוב על ארגונים חמושים שהיו מעורבים, כך נטען, בהתקפות על כנסיות ועל מצרים-נוצרים במצרים. מצרים לא פרסמה כמעט שום מידע לגבי היקף ואופי הכוחות שהצטרפו לכוחות מדינות המפרץ במלחמה בתימן.