האיסור על מתיחת ביקורת על הממשלה נשאר בתוקפו במצרים בשנת 2016. המשטרה עצרה המוני אנשים בהקשר של פעולות מחאה, חלק ניכר מהם במסגרת מעצרי מנע. הרשויות הוציאו איסורי נסיעה והקפאות נכסים נגד ארגונים מרכזיים לזכויות האדם ומנהליהם, והגישו כתבי אישום פליליים נגד ראש אגודת העיתונאים והגורם הממשלתי הבכיר ביותר בתחום המאבק בשחיתות. בפרלמנט עלתה הצעת חוק להסדרת פעולתם של ארגונים לא ממשלתיים, אשר יוביל בפועל לסיום הפעילות העצמאית למען זכויות האדם במדינה.

אנשי כוחות הביטחון, ובייחוד אנשי סוכנות הביטחון הלאומי של משרד הפנים, המשיכו לענות עצירים כדבר שבשגרה והיו אחראים להיעלמותם הכפויה של מאות אנשים, מבלי שיידרשו, כמעט או בכלל, לתת את הדין על הפרת החוק. ההיעלמויות הכפויות, מעשי העינויים, ומותו של הדוקטורנט האיטלקי ג'וליו רגאני, ככל הנראה בידי שירותי הביטחון, הבליטו הפרות אלה וגרמו לקרע דיפלומטי בין מצרים לאיטליה.

חקירות שביצעו אנשי סוכנות הביטחון הלאומי, לרוב ללא ראיות מוצקות, שימשו בסיס לרבים מ-7,400 או יותר משפטים של אזרחים שהועמדו לדין בבתי משפט צבאיים מאז פרסם הנשיא עבד אל-פתאח א-סיסי צו המרחיב את סמכות השיפוט הצבאית בשנת 2014.

תנאי הכליאה והמעצר נותרו קשים. המועצה הלאומית הרשמית-למחצה לזכויות האדם המשיכה לדווח על צפיפות חמורה בבתי כלא ובמתקני מעצר אחרים. דווח על תנאים קשים במיוחד בכלא ״העקרב״ בקהיר, שבו התעללו אנשי משרד הפנים בכלואים, רובם אסירים פוליטיים. ההתעללות כללה מכות, הזנה בכפייה, מניעת קשר עם קרובי משפחה ועורכי דין והתערבות בטיפול הרפואי, שייתכן שתרמה למותם של לפחות שישה אנשים בשנת 2015.

הפרות שביצעו כוחות הביטחון

אנשי סוכנות הביטחון הלאומי עינו חשודים כדבר שבשגרה והיו אחראים להיעלמותם הכפויה של חשודים מבלי שנשאו כמעט בתוצאות כלשהן לכך. רבים מהעצירים שסבלו מהתעללות הואשמו בתמיכה או בחברות בתנועת האחים המוסלמים, שעודנה תנועת האופוזיציה הגדולה במדינה, למרות שהוגדרה על-ידי הממשלה בשנת 2013 כארגון טרור.

בין החודשים אוגוסט 2015 ואוגוסט 2016 תיעדה המועצה המצרית לזכויות ולחירויות, שהיא ארגון עצמאי, 912 קרבנות של היעלמות כפויה, ש-52 מהם לא הופיעו מחדש עד למועד פרסומו של דו"ח המועצה.

במהלך היעלמויות כפויות אלה עינו אנשי סוכנות הביטחון הלאומי חשודים כדבר שבשגרה. בין ינואר ואוקטובר 2016 טענו 433 עצורים כי אנשי משטרה או סוהרים התעללו בהם או עינו אותם בעת שהיו במשמורת, כך לפי נתוני מרכז ״נדים״ לשיקום קרבנות אלימות ועינויים, המבוססים על דיווחים בכלי התקשורת, הצהרות של עורכי דין, תלונות פליליות ומקורות אחרים. במקרה אחד שתועד בידי ארגון Human Rights Watch, אנשי סוכנות הביטחון הלאומי באלכסנדריה היו אחראים להיעלמות כפויה ולעינויים של עשרים בני אדם, בהם שמונה ילדים, בהקשר של הפגנות ושל הצתה לכאורה של מוסך משטרתי ושל ניידת משטרה.

מקרי התעללות בידי שוטרים, לרבות תקריות קטלניות של עינויים והרג בלתי חוקי בהפגנות, הובילו רק במקרים נדירים למתן דין וחשבון. מתוך מאות מקרים כאלה שתועדו בדיווחי התקשורת ובידי ארגוני פעילים מאז יולי 2013, אז הדיח הצבא את הנשיא לשעבר מוחמד מורסי, רק עשרה הובילו למשפט נכון לאוקטובר 2016, והסתיימו בשש הרשעות של שוטרים.

מרביתם של השוטרים שהורשעו ערערו על פסקי הדין הראשוניים וזוכו או שעונשי המאסר שלהם קוצרו. בחודש פברואר ערכאת הערעור הגבוהה ביותר במצרים הורתה על משפט חוזר לשוטר שנדון במקור ל-15 שנות מאסר, לאחר שירה למוות בפעילה הפוליטית שימאא א-סבאר' בהפגנה לא אלימה בחודש ינואר 2015. תקרית זו תועדה בתמונות סטילס ובווידיאו. בחודש אוקטובר הורה אותו בית משפט לערוך משפט חוזר לשני שוטרים שקיבלו עונשי מאסר של חמש שנים לאחר שעינו למוות את עורך הדין כרים חמדי בתחנת משטרה בשנת 2015.

חופש ההתכנסות

צו משנת 2013 האוסר למעשה על כל מחאה נגד הממשלה נותר בתוקפו, על אף הליכי ערעור מתמשכים המתנהלים בנושא בבית המשפט העליון לחוקה.

המשטרה ערכה פשיטות ומעצרי מנע נרחבים בשני מועדים שבהם צפתה כי יתקיימו הפגנות.

החל מחודש דצמבר 2015 עצרה המשטרה עשרות אנשים בכמה מחוזות, שהואשמו בתכנון הפגנות שנועדו להתקיים ביום השנה להתקוממות של שנת 2011, שחל בחודש ינואר. בימים שקדמו ליום השנה פשטה המשטרה על דירות רבות במרכז העיר קהיר, ערכה בהן חיפושים ללא צו ועצרה כמה פעילים, ובהם גם טאהר מוח'תאר, רופא שקרא לשיפור תנאי המעצר. בחודש אוגוסט הורה בית משפט על שחרורו של מוח'תאר בערבות עד לסיום החקירה בעניינו.

גורם רשמי בסוכנות הביטחון הלאומי אמר לרויטרס ב-21 בינואר: "נקטנו כמה צעדים כדי להבטיח שלפעילים לא יהיה מרווח נשימה והם לא יוכלו להתאסף; כמה בתי קפה ומקומות מפגש אחרים נסגרו, וכמה אנשים נעצרו כדי להפחיד את היתר".

לאחר הפגנה המונית נדירה שהתקיימה ב-15 באפריל, נגד החלטתו של הנשיא א-סיסי להעביר את הבעלות על שני איים בים סוף לערב הסעודית, תכננו פעילים הפגנה נוספת בנושא ב-25 באפריל. בימים שקדמו להפגנה ובמהלך פיזורה עצרה המשטרה לפחות 382 אנשים, רבים מהם בבתיהם או בבתי קפה במרכז קהיר. המשטרה עיכבה אנשים בעת שנסעו בתחבורה הציבורית או הלכו ברחוב, בדקה טלפונים ניידים ללא צו ועצרה בעלי מכשירים שבהם נמצאו חומרים גרפיים המכוונים נגד הממשלה.

עורך הדין מאלכ עאדלי, הבולט בפעילותו למען זכויות האדם, ואשר נעצר בחודש מאי לאחר שהגיש ערעור משפטי על החלטתו של א-סיסי להעביר את הבעלות על האיים, שוחרר ללא ערבות בחודש אוגוסט, אך הוא הואשם בהפצת שמועות שווא, בהסתת מפגינים ובניסיון להפיל את הממשלה.

חופש ההתאגדות

הפרלמנט והרשויות נקטו צעדים חסרי תקדים להגבלת פעילותם העצמאית של ארגונים לא ממשלתיים למען זכויות האדם, ואיימו על עצם קיומם.

בחודש ספטמבר אישר בית משפט בקהיר בקשה של צוות שופטים-חוקרים להקפיא את נכסיהם של שלושה ארגוני זכויות אדם ואת נכסיהם האישיים של חמישה אנשים שייסדו ארגוני זכויות אדם בולטים או עמדו בראשם. קודם לכן אסרו השופטים-החוקרים על לפחות 12 מנהלים, מייסדים וחברי צוות של הארגונים לצאת מגבולות מצרים. פעילים אמרו כי איסורי הנסיעה היו ככל הנראה שלב מקדים להגשת כתבי אישום פליליים נגד אנשים אלה בגין קבלת מימון זר באופן בלי חוקי.

על פי סעיף 78 לדין הפלילי, שתוקן בצו שפרסם הנשיא א-סיסי בשנת 2014, עובדי ארגונים לא ממשלתיים צפויים לעונש מאסר של 25 שנה בגין אישום כזה אם שופט יקבע כי קיבלו מימון זר עבור "מעשים הפוגעים באינטרסים הלאומיים" או סיבות רחבות אחרות.

בחודש נובמבר אישר הפרלמנט בחטף חוק חדש המסדיר את פעילותם של ארגונים לא ממשלתיים, ללא שום דיון ציבורי או מעורבות של החברה האזרחית. החוק יחסל למעשה את הפעילות העצמאית בתחום זכויות האדם, יכפיף למעשה את כל הארגונים הלא ממשלתיים לסמכות וטו של מועצה הנשלטת בידי נציגי שירות המודיעין הכללי ומשרדי הפנים וההגנה, ויתיר למועצה זו לפרק ארגונים לא ממשלתיים בהתבסס על עבירות שניסוחן כללי. אדם העובר על חוק זה יהיה צפוי לעונש מאסר של שנה עד חמש שנים וקנס של בין 50,000 ל-100,000 לירות מצריות (21,160-10,580 ש"ח). נכון לסוף נובמבר, החוק ממתין עדיין לייעוץ משפטי של מועצת המדינה (הגוף המשפטי הבכיר במצרים) ולאישור הנשיא א-סיסי.

בחודש פברואר הורו רשויות הממשל המקומי וקציני ביטחון על סגירתו של מרכז ״נדים״ לשיקום קרבנות אלימות ועינויים בגין הפרה כביכול של תנאי רישיונו. עם זאת, המרכז נותר פתוח כל עוד מתקיים בעניינו משא ומתן עם משרד הבריאות. בחודש יוני חקר שופט-חוקר את עורך הדין הפעיל למען זכויות האדם נג'אד אל-בורעי, שהיה מעורב בניסוח חוק נגד עינויים, והואשם בקבלת מימון בלתי חוקי, הקמת ישות לא מורשית והפצת מידע כוזב. אל-בורעי נחקר בחשד זה שש פעמים.

חופש הביטוי

ב-29 במאי תובעים זימנו לתשאול את ראש אגודת העיתונאים ושני חברים בכירים באגודה. למחרת, הואשמו השלושה ב"מתן מחסה לחשודים נגדם הוצאו צווי מעצר" וב"פרסום חדשות כוזבות, המסכנות את שלום הציבור". סעיפי אישום אלה היו קשורים לפשיטה משטרתית חסרת תקדים על משרדיה הראשיים של אגודת העיתונאים ב-1 במאי, שבמהלכה עצרו השוטרים שני עיתונאים שהואשמו בהשתייכות לתנועת השישה באפריל.

ב-28 ביולי הרשיע בית משפט לעבירות קלות בקהיר את הישאם ג'נינה, שעמד בעבר בראש המאבק בשחיתות במדינה, בהפצת מידע כוזב, ודן אותו לשנת מאסר על תנאי. ג'נינה ערער על פסק הדין, אך נאלץ לשלם קנס של 20,000 לירות מצריות (4,232 ש"ח), וערבות בסך 10,000 לירות מצריות (2,116 ש"ח). הנשיא א-סיסי הדיח את ג'נינה בחודש מארס לאחר שהאחרון טען כי חשף שחיתות ממשלתית בהיקף של עשרות מיליארדי דולרים.

בחודש מאי עצרה המשטרה ארבעה חברים בקבוצת הסאטירה "ילדי הרחוב", שפרסמה ביוטיוב סרטונים שלעגו לא-סיסי ולמדיניות הממשלה. על אף שבית משפט הורה על שחרור הארבעה בחודש ספטמבר, הוגשו נגדם כתבי אישום בגין שימוש בכלי התקשורת החברתית לערעור היציבות במדינה באמצעות הסתה למחאה.

בחודש פברואר נידון הסופר אחמד נאג'י לשנתיים מאסר בגין מה שהתביעה כינתה תוכן "מיני מפורש" בספרו "The Use of Life" , שחלקים ממנו פורסמו בעיתון.

חופש הדת

בחודש אוגוסט התקבל בפרלמנט חוק שהתעכב זמן רב בנושא בניית כנסיות, המשמר הגבלות על בנייתן ושיפוצן של כנסיות ומפלה לרעה את המיעוט הנוצרי במדינה.

החוק החדש מתיר למושלים לסרב להנפיק היתרים לבניית כנסיות ללא שום אפשרות ערעור, וקובע שמספר הכנסיות שיוקמו חייב "להלום" את מספר הנוצרים באזור, על אף היעדר נתוני מיפקד רשמיים. בנוסף הוא מכיל הוראות המתירות לרשויות למנוע היתרי בנייה אם הנפקתם תפגע בביטחון הציבור, ובכך הוא מכפיף את ההחלטות בנושא בניית כנסיות לגחמות ההמון האלים שתקף כנסיות בעבר.

בין החודשים מאי ויולי אירעו מעשי אלימות נגד נוצרים בעקבות או בתגובה לחשדות בקרב מקצת מתושבי האזור המוסלמים בנוגע לבניית כנסיות, אם למעשה ואם לכאורה. מעשים אלה הסתיימו בהרג אדם אחד ובפציעתם של כמה אנשים וכן בהרס נכסים רבים של נוצרים. הרשויות המשיכו להיכשל בהגנה על מיעוטים נוצריים מהתקפות, שהיו לעיתים קטלניות. כמו כן כפו הרשויות "מפגשי פיוס", שאפשרו לעבריינים המוסלמים לחמוק ממשפט וטיפחו אווירה של מתן פטור מעונש.

בחודש פברואר דן בית משפט לעבירות נוער קלות ארבעה ילדים נוצרים לחמש שנות מאסר בגין פרסומו באינטרנט של סרטון וידיאו הלועג ל"מדינה האיסלאמית" (הידועה גם בכינוי דאעש). הילדים נמלטו ממצרים בחודש אפריל. בחודש מארס בית משפט לערעורים הותיר על כנו עונש של שלוש שנות מאסר בגין ביזוי הדת שהוטל על הסופרת פאטמה נאעות, לאחר שמתחה ביקורת על המסורת המוסלמית של שחיתת צאן כקרבן בחג עיד אל-אדחא.

ארגונים מצריים לזכויות האדם תיעדו מעשי התעמרות בלתי חוקיים במיעוטים דתיים אחרים, לרבות המיעוט השיעי ואתאיסטים, ובכלל זה איסורי נסיעה שרירותיים וזימונים שרירותיים לחקירה.

אלימות נגד נשים ואפלייתן לרעה

בחודש אוגוסט התקבל בפרלמנט תיקון לחוק האוסר על מילת נשים ומחמיר את הענישה בגינה. החוק החדש משית עונשי מאסר של חמש עד שבע שנים על מי שמבצע מילת נשים ושל עד 15 שנה במקרים שבהם ההליך גרם לנכות קבועה או למוות. כל אדם המלווה נערות להליך של מילת נשים צפוי גם הוא למאסר של שנה עד שלוש שנים. השחתת איבר המין הנשי היא עודנה נוהג נפוץ, ומאז התקבל החוק בשנת 2008 השיגו תובעים הרשעה אחת בלבד בגין עבירה זו.

בחודש ספטמבר פרסמה קבוצה של שמונה ארגונים לזכויות נשים הצהרה ששיבחה את הממשלה על הנהגת "אסטרטגיה לאומית למאבק באלימות נגד נשים" בשנת 2015, אך המליצה להקים ועדת מעקב שתוודא כי משרדי הממשלה אכן מיישמים את האסטרטגיה.

הטרדות מיניות ואלימות נגד נשים נותרו נפוצים. משרד הפנים מינה אישה, תת-אלוף נאהד סלאח, למשרה חדשה של הממונה על המאבק באלימות נגד נשים. סלאח קראה בפומבי לנשים להימנע מדיבור או מצחוק רמים בציבור ולהיזהר בלבושן, כדי להימנע מהטרדה ברחובות.

נשים סובלות עדיין מאפליה לרעה בחוקי המעמד האישי במצרים בכל הנוגע לגישה שווה בתחומי הגירושין, משמורת הילדים והירושה.  

נטייה מינית וזהות מגדרית

יחסי מין מחוץ למסגרת הנישואין מוגדרים כעבירה פלילית. מאז שנת 2013 מנהלות הרשויות מסע של הפחדה, מעקב ומעצר נגד לסביות, הומוסקסואלים, ביסקסואלים וטרנסג'נדרים (להט"ב), ובכלל זה הן נוקטות צעדי הכשלה באמצעות התקשורת החברתית. המשטרה כופה בדרך קבע בדיקות אנאליות במסגרת העמדתם לדין של אנשים שנחשדו בקיום יחסי מין הומוסקסואליים.

קבוצת הסינגור "סולידריות עם להטב"ק+ מצרים" אמרה כי תיעדה 114 חקירות פליליות שנפתחו נגד 274 להט"ב בין סוף שנת 2013 לחודש נובמבר 2016, וכי ב-66 מהן עשו הרשויות שימוש בכלי התקשורת החברתית.

פליטים, מבקשי מקלט ומהגרים

על-פי נציבות האו"ם לפליטים, בשנת 2016 חיו במצרים 212,500 פליטים רשומים ו-38,171 מבקשי מקלט. לדברי הנציבות, מאז חודש ינואר 2015 הרשויות המצריות עצרו יותר מ-2,300 בני אדם בגין ניסיון להיכנס למדינה או לצאת ממנה באופן לא מוסדר. דו"ח שפרסם אתר האינטרנט העצמאי "מדא מסר" קבע כי עד לחודש אוגוסט תיעדה נציבות האו"ם לפליטים 3,742 מעצרים הקשורים להגירה בחופה הצפוני של מצרים.

בחודש נובמבר חתם הנשיא א-סיסי על חוק חדש בנושא הגירה לא מוסדרת, המחמיר את הענישה נגד מבריחים ומגן על מבקשי מקלט ומהגרים שהוברחו מפני אחריות פלילית, אולם אינו מעגן זכויות יסוד. החוק קובע עונשי מאסר חמורים לאנשים המבריחים נשים וילדים, ומאסר עולם לאנשים המעורבים בפשע מאורגן או לאנשים שהבריחו מהגר שמת. אולם הוא אינו מבטיח אי-החזרה – העיקרון לפיו מדינות לא ישלחו מהגרים בחזרה למקומות שבהם נשקפת להם סכנה של רדיפה, עינויים או מוות.

גורמי מפתח בינלאומיים

בחודש אפריל 2016, במהלך ביקורו של הנשיא פרנסואה הולנד בקהיר, חתמה צרפת על עסקאות לבניית לוויין תקשורת צבאי, להרחבת הרכבת התחתית של קהיר ולמימון חוות טורבינות רוח ותחנת כוח סולארית. בחודש יוני העבירה צרפת למצרים שתי נושאות מסוקים ראשונות מדגם מיסטרל, כחלק ממסע רכישת כלי הנשק של מצרים מצרפת, שכלל גם ספינת פריגטה מדגם פרם, ארבע קורבטות מדגם גווינד ו-24 מטוסי קרב מדגם רפאל. הולנד אמר במסיבת עיתונאים כי העלה לדיון סוגיות של זכויות האדם, ובייחוד את המקרה של אריק לאנג, מורה צרפתי שנרצח בתאו בכלא בקהיר בשנת 2013.

בחודש מארס מזכיר המדינה של ארה"ב ג'ון קרי מתח ביקורת על פתיחתה מחדש של חקירת מימונו של ארגון לא ממשלתי מקומי במצרים. קרי אמר כי הוא "מודאג מאוד מהדרדרות מצב זכויות האדם במצרים בשבועות ובחודשים האחרונים".

במהלך שני ביקורים במצרים בחודשים אפריל ומאי הדגיש קרי בהתבטאויותיו הרשמיות את שיתוף הפעולה נגד הארגון הקיצוני "המדינה האיסאלמית" ולא התייחס כלל לסוגיות של זכויות האדם. דו"ח של "משרד האחריות הממשלתית" בארה"ב מחודש אפריל תיעד את כשלונה של ממשלת ארה"ב ביישומם המלא של הפיקוח והניטור הנדרשים על זכויות האדם בהקשר של השימוש בציוד צבאי אמריקאי שרכשה מצרים במסגרת התכנית השנתית של הבית הלבן למימון צבאות זרים, שהסתכמה ב-1.3 מיליארד דולר ארה"ב. הבית הלבן פרסם בחודש ספטמבר הצהרה הקוראת למצרים לשחרר את איה חיגא'זי, אזרחית ארה"ב ומצרים שניהלה מרכז לילדים חסרי בית לפני מעצרה בחודש מאי 2014.

בפגישה עם הנשיא א-סיסי במהלך כינוס העצרת הכללית של האו"ם בחודש ספטמבר, חודשיים לפני שנבחר לנשיא, הביע דולנד טראמפ "תמיכה עזה במלחמה של מצרים נגד הטרור" והתחייב שהממשל שלו "יהיה ידיד נאמן, ולא רק בן ברית".

ההיעלמות, העינויים והרצח של הדוקטורנט האיטלקי ג'וליו רגאני, ששהה במצרים לצורך מחקר על איגודי עובדים, גרמו לקרע דיפלומטי עם איטליה. זאת לאחר שבדיווחים בכלי התקשורת צוטטו אנשי שירותי הביטחון, ששמם לא ננקב, שאמרו כי עצרו את רגאני לפני מותו. איטליה החזירה את השגריר שלה והביעה כעס על מאמציה הגלויים של מצרים לעכב את החקירה, שעודנה בעיצומה נכון לחודש אוקטובר 2016.

בחודש אפריל התחייב איחוד האמירויות הערביות להעניק למצרים סיוע בסך ארבעה מיליארד דולר ארה"ב. זאת בנוסף על עשרים מיליארד דולר ארה"ב שכבר ניתנו למצרים כמענק או הלוואה על-ידי חברות אחרות ב"מועצת שיתוף הפעולה של מדינות המפרץ" מאז הדחתו של נשיא מצרים לשעבר מורסי, בשנת 2013. בחודש אוקטובר ביקר בקהיר בפעם השנייה עלי ממלוכ, ראש שירות המודיעין של נשיא סוריה בשאר אל-אסד, על-פי דיווחים כדי לדון בשיתוף פעולה ביטחוני. ביקורו של ממלוכ, בשילוב עם התמיכה שהעניקה מצרים לרוסיה בנושא סוריה במועצת הביטחון של האו"ם, עורר מתח דיפלומטי עם ערב הסעודית, התומכת בארגונים החמושים הנלחמים נגד כוחותיו של אל-אסד.

בחודש ספטמבר הושג הסכם בין קרן המטבע הבינלאומית לבין מצרים על תכנית להלוואה בסך 12 מיליארד דולר ארה"ב, שנועדה לסייע בהגדלת ההכנסות ובצמצום ההוצאות. ההסכם יחייב את מצרים לקצץ בסובסידיות, להטיל מס ערך מוסף חדש, ולאפשר מסחר חופשי בלירה המצרית.