ישראל/פלסטין

בשנת 2012 נמשכו ההפרות הקשות של משפט זכויות האדם הבינלאומי ושל המשפט ההומניטארי הבינלאומי בישראל ובגדה המערבית וברצועת עזה. העימות המזוין בין ישראל לבין חמאס וארגונים חמושים בעזה התחדש בין 14 ל-21 בנובמבר, ובמסגרת זו ביצעו שני הצדדים התקפות לא חוקיות על אזרחים. לפחות 103 אזרחים פלסטינים וארבעה אזרחים ישראלים נהרגו במהלך הלחימה, וזו הסתיימה לאחר שהושג הסכם הפסקת אש בתיווכן של מצרים וארצות הברית. במהלך השנה הרגו הכוחות הישראליים לפחות ארבעה אזרחים פלסטינים לאורך חופי עזה ובשטח האסור לכניסה שמצדה הפנימי של גדר המערכת המקיפה את הרצועה. הרשויות הישראליות הרסו בתי מגורים ונכסים אחרים במסגרת דפוסי פעולה מפלים, והביאו בכך לעקירתם בכפייה של תושבים פלסטינים בגדה המערבית ושל בדואים אזרחי ישראל.

נכון ל-27 בנובמבר נפצעו בגדה המערבית, לרבות מזרח ירושלים, 151 פלסטינים מידי מתנחלים. ישראל הטילה הגבלות קשות על זכותם של הפלסטינים לחופש התנועה, והמשיכה לבנות התנחלויות לא חוקיות בשטח הכבוש. כמו כן, ישראל עצרה פלסטינים באופן שרירותי, ובכלל זה ילדים ומפגינים לא אלימים.

ישראל מנעה, בשיתוף פעולה עם מצרים, את שיקומה של הכלכלה ההרוסה של עזה באמצעות חסימת הייצוא של כמעט כל סחורה שהיא מהרצועה. היא אף מנעה מתושבי עזה לנסוע לגדה המערבית. כיוון שישראל מפעילה כוח קטלני נגד פלסטינים הנכנסים לשטח הסמוך לגבול בינה לבין הרצועה, נמנעה מהפלסטינים גישה ל-35% מהאדמות החקלאיות של עזה ול-85% ממי הדיג שלה. במסגרת הסכם הפסקת האש ששם קץ למעשי האיבה של חודש נובמבר, ישראל וחמאס אמורים לשאת ולתת על הקלת ההגבלות הללו, אך בעת כתיבת שורות אלה הדבר עדיין לוט בערפל.

רשויות חמאס בעזה ביצעו בשנת 2012 שש הוצאות להורג של אנשים שנידונו למוות בבית משפט, לרבות במשפטים לא הוגנים. בנוסף, גברים שעדי ראייה זיהו כמשתייכים לזרוע הצבאית של חמאס קיבלו על עצמם את האחריות להוצאתם להורג של שבעה בני אדם בחודש נובמבר שלא במסגרת הליך משפטי. הרשויות מנעו לעתים קרובות מעצורים להיפגש עם עורכי דינם. כוחות הביטחון ביצעו מעצרים שרירותיים ועינו עצירים. הרשויות התירו לכמה מארגוני זכויות האדם המקומיים לפעול, אך דיכאו את ההתנגדות הפוליטית, את חופש ההתאגדות ואת החופש להתאסף ללא אלימות. נכון לחודש נובמבר 2012 פגעו בשטח ישראל יותר מ-1,400 רקטות שנורו בידי ארגונים פלסטיניים חמושים מרצועת עזה. מירי זה נהרגו שלושה אזרחים, ואזרח רביעי נהרג מפגז מרגמה. רוב רובן של הרקטות נורו ללא הבחנה לעבר אזורים מיושבים.

בגדה המערבית, אנשי שירותי הביטחון של הרשות הפלסטינית הכו מפגינים לא אלימים, עצרו והטרידו עיתונאים ופעילי אינטרנט, וכלאו באורח שרירותי מאות בני אדם, בין השאר במסגרת גלי מעצרים שבוצעו בחודשים מאי וספטמבר. כמו כן, התרבו הטענות המהימנות על ביצוע עינויים בידי שירותי הביטחון של הרשות הפלסטינית.

רצועת עזה

ישראל

צה"ל ביצע התקפות אוויריות והתקפות ארטילריה ברצועת עזה, בין השאר בתגובה לירי רקטות על ריכוזי אוכלוסייה בישראל בידי ארגונים פלסטיניים חמושים. נכון לחודש נובמבר, חייליו אף ירו למוות בחמישה אזרחים פלסטינים לפחות בשטח האסור שמעברם הפנימי של הגבול הצפוני והגבול המזרחי של הרצועה, כפי שעולה מנתוני ארגון זכויות האדם הישראלי "בצלם".

בחודש יולי תיקנה ישראל חוק המסדיר את אחריותה האזרחית של המדינה על מעשים פסולים באופן ששולל מפלסטינים בעזה כל אפשרות לתבוע את כוחות הביטחון הישראליים. על פלסטינים מהרצועה שתיקיהם עדיין מתנהלים נאסר לנסוע להעיד בבתי המשפט הישראליים.

בחודש אוגוסט אישר בית דין צבאי עסקת טיעון בעניינו של חייל וגזר עליו 45 ימי מחבוש בגין ירי ללא סמכות שביצע בחודש ינואר 2009. האישום נגד החייל הופחת מהריגה של אם ובת לירי ללא סמכות, בשל חוסר התאמה שהתגלתה בין עדות החייל לבין עדויות עדי הראייה הפלסטינים. במסגרת החקירה הצבאית לא בוצע תשאול חוזר של עדי ראייה כדי ליישב את הסתירות בין העדויות. אף על פי שהיו מקרים רבים אחרים של פגיעה לא חוקית באזרחים וברכוש אזרחי במהלך מבצע עופרת יצוקה, חייל זה היה רק הרביעי שהורשע בעברות שבוצעו במהלך המבצע, והשני בלבד שנידון לתקופת מאסר.

חמאס לא העמיד לדין איש על התקפות לא חוקיות על אזרחים ישראלים שבוצעו במהלך העימות של 2009-2008 או אחריו.

בחודש אוגוסט דחה בית משפט אזרחי בישראל תביעת נזיקין שהגישה משפחתה של רייצ'ל קורי, אזרחית ארה"ב שנדרסה למוות בשנת 2003 על-ידי דחפור משוריין של צה"ל ברצועת עזה, בשעה שניסתה למנוע ממנו להרוס בית מגורים. השופט קבע שבחקירה הצבאית בעניין מותה של קורי לא נפלו כשלים כלשהם ושישראל אינה נושאת באחריות כיוון שקורי מתה במהלךפעילות מבצעית.

המצור

לסגר העונשי שישראל מטילה על רצועת עזה, ובייחוד לאיסור המוחלט כמעט על ייצוא סחורות ממנה, היו גם השנה השלכות חמורות על האוכלוסייה האזרחית. מצרים חסמה גם היא את כל התנועה הסדירה של סחורות במעבר הנתון לשליטתה. הבנק העולמי דיווח כי "העוני החמיר" בקרב עניי הרצועה. יותר מ-70% מאוכלוסיית עזה מקבלת סיוע הומניטארי.

לפי דיווח של האו"ם, היקף המוצרים שישראל ומצרים התירו לייבא לעזה קטן ממחצית היקף המוצרים שהותר להכניס לרצועה לפני המצור. בכלל זה הותר להכניס חומרי בניין המיועדים למיזמים באחריותם של ארגונים בינלאומיים. נכון לחודש ספטמבר, עדיין מוערך כי בעזה חסרים כ-250 בתי ספר. בהסכם הפסקת האש עם חמאס שהוכרז עליו ב-21 בנובמבר הסכימה ישראל לשאת ולתת בתיווך מצרי על "פתיחת המעברים [של עזה] והקלה על תנועת אנשים ושינוע סחורות".

מצרים מצדה המשיכה לצמצם את ההגבלות על תנועת פלסטינים במערב רפיח שבין הרצועה לבין סיני המצרית. אך נכון לחודש נובמבר 2012, היא עדיין לא מתירה ייבוא וייצוא סדירים של סחורות דרך רפיח, אף כי היא נוטה להעלים עין מהמסחר המתנהל באמצעות רשת המנהרות הענפה.

האזור האסור לכניסה

הכוחות הישראליים המשיכו בשנת 2012 לאסור על כניסה לאדמות בתוך רצועת עזה שנמצאות בטווח של 500 מטר או פחות מקו שביתת הנשק עם ישראל. האיסור נאכף באמצעות ירי סדיר על כל תושב עזה שנצפה בקרבת מקום. השהייה באזורים מסוימים במרחק של עד קילומטר וחצי מגדר המערכת של ישראל נחשבת למסוכנת ביותר נוכח הירי שהכוחות הישראליים מבצעים. נכון ל-4 בנובמבר 2012 הרגו הכוחות הישראליים חמישה אזרחים פלסטינים ופצעו עשרות אזרחים באזורים אלה, שלפי נתוני האו"ם מהווים 35% מאדמותיה החקלאיות של עזה.

הכוחות הישראליים אף ירו על סירות דיג פלסטיניות והחרימו סירות כאלה ששטו למרחק של יותר מ-3 מיילים ימיים מהחוף. כך אסרה ישראל לגשת ל-85% מהמים הטריטוריאליים של עזה, כפי שהם מוכרים בחוק הבינלאומי. עד ל-30 ביוני תיעד המרכז הפלסטיני לזכויות האדם 49 התקפות על דייגים פלסטינים. ב-27 בספטמבר נהרג דייג ואחיו נפצע מידי כוחות ישראליים בעת שהשניים משכו רשתות דיג אל סיפון סירתם במרחק של כמה מטרים מהחוף, סמוך לגבולה הצפוני של עזה.

בהסכם הפסקת האש שהושג ב-21 בנובמבר הסכימה ישראל להימנע מהגבלת חופש התנועה של הפלסטינים בתוך הרצועה ומ"תקיפה מכוונת של תושבים באזורי גבול".

חמאס וארגונים פלסטיניים חמושים

מתחילת שנת 2012 ועד 21 בנובמבר ירו חמאס וארגונים פלסטיניים חמושים יותר מ-1,800 רקטות לעבר ריכוזי אוכלוסייה ישראליים. לשם השוואה, בשנת 2012 נורו 293 רקטות. מערכת יירוט הרקטות של ישראל פגעה לפחות ב-400 רקטות במעופן לעבר ריכוזי אוכלוסייה ישראליים. ב-15 בנובמבר נהרגו שלושה אזרחים ישראלים מפגיעת רקטה בבניין מגורים בקריית מלאכי. ב-20 בנובמבר נהרג אזרח מהכפר הבדואי רג'ואן שבשטח ישראל מפגיעת פצצת מרגמה שנורתה מעזה.

לפחות ארבעה אזרחים ישראלים נפצעו קשה בחודש מארס ובחודש נובמבר בנפילת רקטות שנורו מעזה. ב-21 בנובמבר נפצעו יותר מעשרים אזרחים, אחד מהם קשה, מפיצוץ אוטובוס בתל אביב. אף ארגון לא קיבל על עצמו את האחריות לפיגוע.

משרד הפנים של חמאס הוציא להורג שישה בני אדם שנידונו למוות בבתי משפט. ב-17 ביולי הוציא חמאס להורג, בתלייה, את נאאיל דור'מוש שהורשע ברצח. בית הדין לערעורים החמיר את עונשו מעונש מאסר לעונש מוות, תוך הפרה של החוק הפלסטיני, ולא התייחס לטענות על כך שכוחות הביטחון עינו אותו. בתי משפט בעזה קיבלו שוב ושוב הודאות שנגבו בכפייה כראיות לאשמה במקרים אחרים שבהם הוטל בסופו של דבר עונש מוות.

בחודש נובמבר הוציאו אנשי הזרוע הצבאית של חמאס להורג שבעה גברים שלא במסגרת הליך משפטי לאחר שנטען כי שיתפו פעולה עם ישראל. שישה מהם לפחות נידונו למוות בבתי משפט, אך הוצאו להורג בידי חמושים שלקחו אותם ממתקן מעצר לפני שהושלמו הדיונים בערעוריהם.

נכון ל-31 באוקטובר, מנגנון ביטחון הפנים ומשטרת חמאס עינו 121 בני אדם או התעללו בהם, כפי שעולה מתלונות שהתקבלו במשרדי הנציבות הפלסטינית העצמאית לזכויות האדם. לשם השוואה, בכל שנת 2011 קיבלה הנציבות לידיה 102 תלונות כאלה.

כוחות הביטחון של חמאס תקפו, עצרו באורח שרירותי ועינו, על-פי טענות, פעילים של החברה האזרחית ומפגינים לא אלימים שקראו לשים קץ לפילוג הפוליטי בין חמאס לבין יריבתה, פתח.

חמאס המשיך לאסור על הפצתם בעזה של שלושה עיתונים המודפסים בגדה המערבית.

כוחות הביטחון של חמאס הרסו בתי מגורים רבים והותירו מאות בני אדם ללא קורת גג ללא הליך הוגן, בלי להעניק לאנשים אלה פיצוי הולם, ולעתים בלי שיפוצו כלל. בחלק מהמקרים נהרסו הבתים תוך הפעלת כוח מוגזם נגד מפגינים. בחודש פברואר הרסה רשות הקרקעות הפלסטינית בעזה עשרות בתי מגורים כדי להרחיב כביש בשכונת עזבת חממייה. בחודש יולי פינתה הרשות 132 משפחות משכונת אל-רימאל, בטענה שבתיהן נבנו שלא כחוק על "אדמות מדינה". בזמן ההריסות היה ערעור בעניין זה תלוי ועומד בבית המשפט.

הגדה המערבית

ישראל

צה"ל הרג בגדה המערבית לפחות שני אזרחים פלסטינים בנסיבות המצביעות על אפשרות שההרג היה בלתי חוקי. בחודש יולי ירו כוחות ישראליים במחסום א-זעיים שליד ירושלים בכלי רכב שניסה להכניס עובדים למקומות עבודתם בישראל ללא רישיונות. מדיווח של "בצלם" עולה כי מהירי נהרג אחד הנוםעים, חסן אלטבר, בעת שכלי הרכב ניסה להימלט מהמחסום. בחודש נובמבר ירו כוחות ישראליים למוות ברושדי תמימי, בן 31. הוא נפגע מכדורי גומי ומקליע חי אחד שנורה מטווח קצר במהלך הפגנה בכפר נבי סאלח.

הרשויות הישראליות לא נקטו צעדים הולמים נגד מתנחלים שפצעו פלסטינים והרסו רכוש פלסטיני או גרמו לו נזק. מתנחלים פגעו בין השאר במסגדים, בתי מגורים, עצי זית ומכוניות. על-פי נתוני האו"ם, מתחילת שנת 2012 ועד 31 בספטמבר בוצעו 247 התקפות מסוג זה. יש לציין לחיוב כי בשני מקרים שזכו לפרסום נרחב עצרה המשטרה במהירות חשודים ישראלים. באחד המקרים נזרק בקבוק תבערה על מונית פלסטינית, ושישה אנשים, חמישה מהם בני משפחה אחת, נכוו. במקרה השני הוכה צעיר פלסטיני.

בניית התנחלויות והריסה מפלה של בתים

בחודש יוני 2012 דיווחו כלי תקשורת ישראליים כי ב-12 החודשים שקדמו לדיווח גדל מספר המתנחלים ב-15,579. בחודש אפריל "אישרה" הממשלה באופן רשמי שלוש התנחלויות שלא זכו קודם לכן להכרה כזאת. בחודש יולי פרסמה ועדה שהוקמה על-ידי ראש הממשלה בנימין נתניהו את מסקנותיה, ולפיהן ישראל אינה כוח כובש בגדה המערבית וההתנחלויות אינן מפרות את המשפט הבינלאומי. עמדה זו אינה מקובלת לא על בית הדין הבינלאומי לצדק ולא על שום ממשלה אחרת.

מתחילת שנת 2012 ועד 27 בנובמבר הרסו הרשויות הישראליות 568 בתים ומבנים אחרים בגדה המערבית (לרבות מזרח ירושלים) ועקרו בכך מבתיהם 1,014 בני אדם.

עבור פלסטינים במזרח ירושלים ובאזור סי, הנתון לשליטה ישראלית בלעדית ומהווה 60% מהגדה המערבית, קבלת היתרי בנייה היא משימה קשה ביותר ולעתים אף בלתי אפשרית. לעומת זאת, מנגנון תכנון נפרד מעניק למתנחלים היתרים לבנייה חדשה ללא קושי. ישראל אישרה להקים עבור פלסטינים באזור סי 14 בתי ספר וחמש מרפאות במימון תורמים, אך איימה להרוס יישובים פלסטיניים שלמים, ובהם שמונה כפרים הנמצאים באזור שהוגדר כשטח אימונים צבאי.

מתנחלים המשיכו בשנת 2012 להשתלט על בתי פלסטינים במזרח ירושלים, והסתמכו לשם כך בין היתר על חוקים מפלים המכירים בטענות בעלות של יהודים באזור זה מהתקופה שקדמה לשנת 1948 אך דוחים טענות בעלות של פלסטינים מאותה תקופה במערב העיר.

חופש התנועה

ישראל המשיכה בשנת 2012 להטיל הגבלות מכבידות על תנועת הפלסטינים בגדה המערבית, בין השאר באמצעות מחסומים, חסימות פיזיות שונות ומכשול ההפרדה. האו"ם דיווח כי הגבלות תנועה הקשורות להתנחלויות אילצו כ-190 אלף פלסטינים לנסוע לערים סמוכות לא במסלול הישיר אלא בדרכים עוקפות, שהנסיעה בהן גוזלת זמן רב.

ישראל ממשיכה להקים את מכשול ההפרדה סביב מזרח ירושלים. כ-85% מתוואי המכשול עובר בתוך הגדה המערבית ומבודד 11 אלף פלסטינים שנאסר עליהם להיכנס לישראל. אנשים אלה נדרשים לחצות את המכשול כדי שיוכלו להגיע למקורות פרנסתם ולשירותים שהם מקבלים בגדה המערבית. על-פי נתוני האו"ם, מכשול ההפרדה אף מפריד מאדמותיהם חקלאים ובעלי אדמות ב-150 יישובים.

מעצרים שרירותיים ומעצר ילדים

רשויות הצבא הישראלי עצרו פלסטינים שקידמו מחאה לא אלימה נגד התנחלויות ישראליות ונגד תוואי מכשול ההפרדה. בחודש מאי דן בית משפט צבאי ישראלי את הפעיל הפלסטיני באסם תמימי ל-13 חודשי מאסר בגין הנהגת הפגנות נגד הפקעת אדמות, תוך הפרה של זכותו לחופש ההתכנסות, ובגין שידול ילדים ליידוי אבנים. ההרשעה בסעיף השידול התבססה בעיקר על הצהרה שנגבתה מילד בכפייה.

הרשויות הישראליות המשיכו לעצור ילדים שנחשדו בעברות פליליות, לרוב ביידוי אבנים, כשהן מבצעות את המעצרים בשעות הלילה בביתם של הילדים, באיומי נשק, חוקרות אותם שלא בנוכחות בן משפחה או עורך דין, וכופות עליהם לחתום על הודאות בשפה העברית, שאינם מבינים.

ישראל חזרה להתיר לכלואים מרצועת עזה לקבל ביקורי משפחות, לאחר שבשנת 2007 השעתה את הביקורים הללו. נכון ל-31 באוקטובר ישראל מחזיקה 156 עצירים מנהליים פלסטינים ללא כתב אישום או משפט, על סמך ראיות חסויות.

הרשות הפלסטינית

בשנת 2012 חלה עלייה בתלונות על עינויים והתעללות בידי שירותי הביטחון של הרשות הפלסטינית בגדה המערבית לעומת התקופה המקבילה אשתקד. הנציבות הפלסטינית העצמאית לזכויות האדם דיווחה על 142 תלונות נכון ל-31 באוקטובר, לעומת 112 תלונות בכל שנת 2011. בחודשים מאי וספטמבר עצרו שירותי הביטחון של הרשות הפלסטינית באורח שרירותי אנשים רבים במחוזות ג'נין, שכם וטובאס, בלי להעמידם לדין, ועל-פי הטענות עינו עשרות אנשים בחשד לתמיכה בחמאס או להתקפות על הרשות. בכמה מקרים המשיכו בתי משפט צבאיים של הרשות הפלסטינית להחיל את סמכות השיפוט שלהם על אזרחים.

שירותי הביטחון של הרשות הפלסטינית וגברים בבגדים אזרחיים שהזדהו כאנשי ביטחון פיזרו מפגינים לא אלימים תוך שימוש באלימות, תקפו מפגינים ועיתונאים ועצרו אותם באורח שרירותי. בכמה וכמה מקרים אנשי ביטחון עצרו פלסטינים שפרסמו באינטרנט דברי ביקורת על הרשות הפלסטינית, לרבות בדפי הפייסבוק שלהם, והתעללו בהם.

בתי משפט פלסטיניים בגדה המערבית לא מצאו כי אף אחד מאנשי הביטחון אחראי לעינויים, למעצר שרירותי או למקרים של מוות במשמורת שאירעו בעבר. הרשות הפלסטינית לא פרסמה שום מידע המצביע על כך שנקטה צעדים משמעתיים נגד אנשי ביטחון שזוהו על-ידי עדים ובדו"ח שהוזמן על-ידי הממשלה כאחראים להכאה אכזרית של מפגינים ועיתונאים בכיכר המרכזית של רמאללה ב-30 ביוני וב-1 ביולי, או על כך שהעמידה מי מהם לדין.

לפי נתוני האו"ם, נכון ל-27 בנובמבר, אזרחים פלסטינים פצעו 43 מתנחלים בגדה המערבית.

ישראל

בתי בדואים אזרחי ישראל בכפרים "לא מוכרים" נהרסו באורח מפלה בטענה שנבנו שלא כחוק. הרשויות הישראליות מסרבות להכין תכניות מתארעבור היישובים ולהנפיק להם היתרי בנייה, והן דוחות תכניות המוגשות על-ידי היישובים עצמם. לעומת זאת, הרשויות העניקו בדיעבד מעמד חוקי לחוות בודדים בבעלות יהודים, ותכננו יישובים חדשים באזורים הללו עבור יהודים. מתחילת שנת 2012 ועד חודש ספטמבר הרס מנהל מקרקעי ישראל 47 מבנים בדואיים. נתון זה אינו כולל אוהלים שהוקמו בידי תושבי הכפר אל-עראקיב, שהרשויות הישראליות הרסו 39 פעמים, על-פי דיווח של פורם "דו-קיום", העוסק בזכויות הבדואים.

מוערך כי בישראל יש כ-200 אלף מהגרי עבודה. רובם שקועים בחובות לסוכנויות גיוס, כבולים למעסיק יחיד לפרנסתם, ואינם יכולים להחליף את מקום עבודתם ללא הסכמת מעסיקיהם. מדיניות הממשלה מגבילה את יכולתם של מהגרי עבודה להקים משפחות. משרד הפנים מגרש מהגרים הנישאים למהגרים אחרים בעודם בישראל, או מהגרים שנולדו להם בישראל ילדים, בטענה שהדבר מלמד על כוונה להשתקע בארץ בדרך קבע תוך הפרה של תנאי אשרת העבודה הזמנית שלהם.

ישראל המשיכה למנוע ממבקשי מקלט שנכנסו למדינה באורח בלתי מוסדר ממצרים את הזכות להליך מקלט הוגן. בחודש יוני החל משרד הפנים ליישם את "החוק למניעת הסתננות". חוק זה מתיר לעצור אנשים שחצו את הגבול ללא הגבלת זמן, בלי לאפשר להם גישה לעורכי דין, ובלי להוציא מכלל זה את מבקשי המקלט. כמו כן, החוק מסמיך את הצבא להעמיד אנשים אלה לדין בגין עברת "הסתננות". כוחות ישראליים סירבו שוב ושוב לאפשר לקבוצות של מהגרים שהגיעו לגדר הגבול שהוקמה לאחרונה להיכנס למדינה או להגיש בקשות למקלט מדיני, ועצרו קבוצות אחרות והחזירו אותן בכפייה למשמורת מצרית בלי לבחון את בקשות המקלט של חבריהן. רוב מבקשי המקלט אינם מגיעים ממצרים אלא מארצות אחרות – ובעיקר מאריתריאה ומסודאן – אך נמצא כי מצרים אינה כתובת בטוחה או הוגנת בכל הנוגע לקבלת ההכרעה בעניין בקשות המקלט שלהם.

גורמי מפתח בינלאומיים

ישראל היא המדינה שזכתה לסיוע הזר הרב ביותר מארה"ב מאז מלחמת העולם השנייה, ובשנת 2012 קיבלה סיוע צבאי בסך שלושה מיליארד דולר. בשנת 2012 סיפקה ארה"ב סיוע בסך 100 מיליון דולר  לכוחות הביטחון הפלסטיניים ותמיכה כלכלית לרשות הפלסטינית בסך 396 מיליון דולר.

בחודש אפריל 2012 השלים משרד התובע בבית הדין הפלילי הבינלאומי את הבחינה שקיים בעקבות הצהרה פלסטינית משנת 2009 שבה הכירה הרשות הפלסטינית בסמכות השיפוט של בית הדין, והצהיר כי אין בסמכותו להכריע אם פלסטין היא "מדינה" ככל שהדבר נוגע לאמנת בין הדין הפלילי הבינלאומי.

ב-29 בנובמבר החליטה העצרת הכללית של האו"ם להכיר בפלסטין כמדינה משקיפה שאינה חברה. לפני ההצבעה בעניין הפעילו ישראל ובריטניה לחץ על מנהיגים פלסטינים שלא להצטרף לבית הדין הפלילי הבינלאומי. נכון לעת כתיבת שורות אלה, לא ברור איזו השפעה תהיה להחלטה בדבר מעמד המדינה המשקיפה על ההצהרה הפלסטינית משנת 2009 המכירה בסמכות בית הדין הפלילי הבינלאומי.

האיחוד האירופי הקצה לשטח הפלסטיני 300 מיליון אירו עבור שנת 2012, לרבות 100 מיליון אירו שהוקצבו בשנת 2011 לצורך הוצאתם בשנת 2012.