בשנת 2009 כשלה כלכלת האמירויות וחלה החמרה במצב זכויות האדם, בעיקר בכל הנוגע למהגרי עבודה. ענף הבניין והענפים הקשורים בו שיגרו אלפי מהגרי עבודה בחזרה לבתיהם לאחר שפרויקטים נגנזו או הושעו. הרשויות כלאו כמה מאזרחי איחוד האמירויות, וכן אזרחים זרים, בשל חובות ושחיתות, וחלק מהעצורים נמקו בכלא במשך חודשים מבלי שהוגשו נגדם כתבי אישום או לאחר שכבר סיימו לרצות את עונשי המאסר שנגזרו עליהם.
זכויות מהגרי העבודה
במהלך שש שנים של צמיחה יוצאת דופן בענף הבנייה, בעיקר בדובאי, הובאו לאיחוד האמירויות מאות אלפי מהגרי עבודה מדרומה של אסיה. אולם, המשבר הכללי שהחל בשלהי שנת 2008 הביא להאטה בבנייה, ונכון לחודש יולי 2009 שבו עשרות אלפי עובדים מאיחוד האמירויות לבתיהם; זאת אם נשפוט על-פי הודעות ממשלת הודו המתארות מצב שסביר להניח כי הוא טיפוסי למדינות המשגרות עובדים. חברות מסוימות שילחו מהגרי עבודה לבתיהם ל"חופשות" ללא תשלום כדי להימנע מתשלום פיצויים לעובדים שהחוזים עמם הופרו.
על אף ההרעה במצב הכלכלי, הזרים מהווים עדיין רשמית 83.5% מתושבי איחוד האמירויות, וכמעט 99% מכוח העבודה במגזר הפרטי. החוקים בדבר הענקת חסות למהגרים מעניקים למעסיקים סמכויות חריגות בכל הנוגע לחייהם של מהגרי העבודה. חוקים אחרים הנמצאים בתוקף אינם מגנים על זכותם של העובדים להתארגן או להתמקח כקבוצה, קובעים עונשים לעובדים הפותחים בשביתה ומוציאים מתחולתם עובדי משק בית המועסקים בבתים פרטיים. אף כי חוק העבודה משנת 1980 קובע כי יש לשלם שכר מינימום, משרד העבודה נמנע עד היום מאימוץ מדיניות זו.
מהגרות רבות המועסקות כעובדות משק בית סובלות משכר לא הוגן, מניעת מזון, כליאה כפויה, והתעללות פיזית או מינית. בחודש אוגוסט 2009 שילמה ממשלת הפיליפינים על הטסתן הביתה של 44 נשים פיליפניות שחיו במשך חודשים במקלט. נשים אלה היו בין 127 נשים פיליפניות, רובן עוזרות בית, שנמלטו ממקומות עבודתן לאחר שהתלוננו על התעמרות, על שעות עבודה ארוכות, על מזון בלתי מספיק ועל אי-תשלום שכר. החוזה הסטנדרטי לעובדים במשק הבית, שהוכנס לשימוש בחודש אפריל 2007, קובע הגנות מסוימת וקורא למתן "הפסקות נאותות", אך אינו מגביל את שעות העבודה ואינו מחייב להעניק לעובד יום מנוחה שבועי, תשלום על שעות נוספות או פיצויים.
גם חברות בנייה ברחבי המדינה מנצלות מהגרי עבודה באורח חמור: ההפרות כוללות העסקה בסביבת עבודה בלתי בטוחה הגורמת למחלות ולמקרי מוות שניתן היה למנוע והחרמת מסמכי נסיעה של עובדים. ב-31 באוגוסט 2009 פיזרו המשטרה וגורמים רשמיים ממשרד העבודה במהירות הפגנה נגד שכר נמוך שבה השתתפו כאלפיים מהגרי עבודה שובתים שהועסקו בידי חברת הבנייה וההנדסה "אל-הבטור" בדובאי. חקירת משרד העבודה בנוגע לשביתה ניקתה את החברה מכל אשמה לאחר שקבעה כי לא הפרה שום תקנה הנוגעת לשכר.
עובדים מדרום אסיה הועסקו מאז שנת 2005 בהקמת התשתית לאי סעדיאת. ממשלת איחוד האמיריות מקווה להפוך את האי, ש-27 מיליארד דולר הושקעו בפיתוחו, לאתר תיירות בינלאומי, ומוסדות בינלאומיים מתכננים לפתוח בו סניפים, ובכלל זה מוזיאון "גוגנהיים", אוניברסיטת ניו יורק ומוזיאון "לובר אבו דאבי" (שהנו פרויקט של הסוכנות הצרפתית הבינלאומית למוזיאונים "אָה-אֶף-אֶם"). ארגון Human Rights Watch ריאיין מהגרי עבודה העובדים על האי שאמרו כי נלכדו במעגל של ניצול שהותיר אותם שקועים בחובות גדולים מבלי שיוכלו לעמוד על זכויותיהם או אפילו לעזוב את מקום עבודתם. ממשלת איחוד האמירויות והרשויות הנושאות באחריות לפיתוח האי סעדיאת לא התמודדו עם הגורמים העומדים ביסוד ניצולם של העובדים: דמי גיוס בלתי חוקיים שנגבו ממהגרי העבודה, שכר הנמוך ממה שהובטח להם ומערכת חסות המעניקה למעסיקים שליטה מוחלטת כמעט בעובדיהם.
בחודש יוני 2009 אישר הקבינט של איחוד האמירויות תקני דיור מחייבים לשיפור תנאי מחייתם של מהגרי עבודה. למעסיקים ניתנה שהות של חמש שנים עד אשר יידרשו ליישם את התקנים, שנכנסו לתוקף בחודש ספטמבר.
בדו"ח השנתי של מחלקת המדינה של ארה"ב לשנת 2009 בנושא סחר בבני אדם דורג איחוד האמירויות במקום השני ברשימת המדינות שמתנהל בהן סחר בבני אדם. זאת, לאחר שבשנת 2008 הוסר איחוד האמירויות מרשימה זו. ארה"ב קבעה כי על איחוד האמירויות לנקוט צעדים מהותיים כדי להיאבק בסחר בבני אדם ובעבודה כפויה, כמו למשל פיקוח צמוד יותר על סוכנויות לגיוס עובדים והעמדה לדין של אנשים הסוחרים בעובדי כפייה.
עינויים
בחודש מאי 2009 עצרו רשויות איחוד האמירויות את אחד מבני משפחת המלוכה בגין עינויו של סוחר תבואה אפגני, לאחר שסרטון וידאו המתעד את העינויים שודר בכלי התקשורת הבינלאומיים. בסרטון הווידאו נראה השיח' עיסא בִּן זאיד אל-נהיאן מענה את מוחמד שאה פּור בשוטים, במלמדי בקר חשמליים ובקרשים שנעוצים בהם מסמרים, בעזרתם של מי שנראים כסוכני משטרה. לקראת סוף הסרטון, הציב אל-נהיאן את פור על חול המדבר ואז נסע מעליו שוב ושוב. בחודש אפריל הודיע איחוד האמירויות כי משרד המשפטים של אבו דאבי יערוך בדיקה מהירה ו"מקיפה" של מקרה העינויים, ובחודש יולי פרסמה הממשלה הצהרה רשמית שלפיה החקירה נמצאת בעיצומה. קודם לכן הגדיר משרד הפנים את הפגיעה במוחמד שאה פור כתקיפה ששני הצדדים יישבו מאוחר יותר ביניהם "באופן פרטי". נכון לעת כתיבת שורות אלה טרם מסרו גורמים רשמיים באיחוד האמירויות פרטים כלשהם לגבי החקירה.
בחודש אוקטובר הרשיע בית המשפט הפדרלי העליון את נאגי' חמדאן בעברות הקשורות לטרור וגזר עליו 18 חודשי מאסר. נשיא בית המשפט העליון, ח'ליפה אל-מוהירי, לא מסר בעל-פה או בכתב החלטה המסבירה את הפסיקה או מציינת האם חמדאן הורשע בכל שלוש העברות שבהן הואשם. חמדאן, אמריקני ממוצא לבנוני, הכחיש את ההאשמות, ועורך דינו אמר לבית המשפט כי בעת מעצרו היה נתון לעינויים ולאיומים וכי הוא אולץ לחתום על כך שהוא מודה "בכל מה שהם רצו לשמוע". בחודש נובמבר שוחרר חמדאן לאחר שתקופת מעצרו הוכרה כחלק מריצוי העונש, וגורש ללבנון.
מערכת המשפט הפלילי
על-פי חוקי ההליך הפלילי רשאים תובעים ציבוריים להורות על מעצרם של חשודים למשך 21 יום מבלי להגיש כתב אישום בעניינם. לאחר מכן, בתי המשפט רשאים להורות על מעצר לתקופה של 30 יום, שניתן להאריכה שוב ושוב ללא הגבלה ומבלי שהדבר יחייב את התובעים להגיש כתב אישום. חשוד זכאי לייצוג של עורך דין רק מרגע שהמשטרה השלימה את חקירתה. לפיכך, אנשים המואשמים בפשעים נותרים לעתים ימים ושבועות ללא גישה לייעוץ משפטי. בחודש מארס 2008 עצרו הרשויות את איש העסקים האמריקני זק שאהין, ששימש קודם לכן סגן מנהל בחברת "דיאר" לפיתוח נדל"ן, חברת מניות ציבורית בע"מ, שבסיסה בדובאי. לאחר שהוחזק במעצר במשך 13 חודשים מבלי שהואשם רשמית בעברה כלשהי, הוגש נגדו בסופו של דבר כתב אישום בגין עבירות הקשורות בשחיתות; בעת כתיבת שורות אלה, שאהין עדיין מוחזק במעצר וממתין למשפטו. לדבריו, הסוהרים מנעו ממנו בתחילה מזון למשך שלושה ימים, החזיקו אותו בבידוד, חקרו אותו בשיטות אכזריות, ואיימו עליו בעינויים.
לאחר שאיחוד האמירויות הושפע מההרעה העולמית במצב הכלכלי נכלאו בשנת 2009 אנשים רבים שלא שילמו את חובותיהם. למעלה מ-1,200 בני אדם בכלא המרכזי של דובאי, שהם יותר מ-40% מכלל האסירים בכלא זה, הורשעו בהשתמטות מהחזרת הלוואות לבנקים. אנשים שנאסרו בשל אי-תשלום חובות צפויים להישאר בכלא גם לאחר שיסיימו לרצות את עונשם, עד אשר ישולם החוב, לרוב בידי קרוב משפחה.
חופש ההתאגדות וחופש הביטוי
מגני זכויות האדם ומבקרי הממשלה חשופים להטרדות, ובכלל זה להאשמות כוזבות. בשנת 2009 הטילה הממשלה הגבלות מחמירות והולכות על "איגוד המשפטנים", ארגון לא ממשלתי שהוקם בשנת 1980 כדי לפעול לקידומו של שלטון החוק ולשפר את הסטנדרטים המקצועיים בקרב משפטנים. הממשלה לא התירה לנציגי האיגוד להשתתף בפגישות בחו"ל. חברים באיגוד אף התלוננו על כך שהופעלו עליהם לחצים לעזוב את שורותיו. לחצים אלה כללו חקירה בידי המועצה העליונה של הרשות השופטת ואיומים בפיטוריהם של אלה מביניהם המשרתים במשרות ציבוריות. נשיא האיגוד לשעבר, מוחמד אל-מנסורי, שסבל מהטרדות מצד רשויות איחוד האמירויות במשך שנים, נעצר ב-7 ביוני ללא הסבר ושוחרר בו ביום. מאז חודש מארס 2008 מסרבות הרשויות לחדש את דרכונו.
איחוד האמירויות הוא מרכז התקשורת של המפרץ, ויוצאים בו לאור תריסר עיתונים יומיים, שכל אחד מהם מופץ בעשרות אלפי עותקים. הממשלה מפקחת על התכנים המתפרסמים בעיתונות, והעיתונאים נוהגים לצנזר את עצמם. אף שראש הממשלה, השיח' מוחמד, הצהיר בשנת 2007 כי עיתונאים לא יאסרו "מסיבות הנוגעות לעבודתם", הרי שחוק משנת 1980 שעודנו בתוקף מתיר לאסור עיתונאים ולהשעות את הוצאתם של פרסומים לאור בגין פרסום "חומרים הגורמים לבלבול בקרב הציבור".
ב-20 בינואר 2009 אישר המחוקק (המועצה הפדראלית הלאומית) טיוטה חדשה לחוק התקשורת שהוכנה בידי "מועצת התקשורת הלאומית". נכון לחודש נובמבר, הנשיא השיח' ח'ליפה זין זאיד א-נהיאן טרם חתם על החוק, ולפיכך הוא טרם נכנס לתוקף. אף שטיוטת החוק מכילה שיפורים מסוימים לעומת חוק התקשורת משנת 1980, הרי שבמסגרת החוק החדש עדיין ייענשו עיתונאים כחלק מהחוק האזרחי על עבירות כגון "זלזול" במשפחת המלוכה או פרסום חדשות "מטעות" ה"פוגעות בכלכלת המדינה". החוק יטיל עונשים מנהליים העלולים להביא סוכנויות תקשורת לכדי פשיטת רגל ולהשתיק את קולותיהם של מתנגדים באמצעות קנסות שגובהם מגיע ל-5 מיליון דירהאם (5,130,000 ש"ח) בעוון "זלזול" בפקידי ממשלה בכירים. החוק שטרם נכנס לתוקף אף יעניק לממשלה שליטה רבה יותר בכל הנוגע להחלטה מי יורשה לעבוד כעיתונאי ואילו גופי תקשורת יורשו לפעול במדינה.
הממשלה השתמשה פעמים רבות ביותר בחוקי המדינה כדי להעניש, לקנוס ולסגור מוסדות תקשורת. בחודש יולי 2009 אישר בית הדין הפדראלי לערעורים את הרשעתו של עיתון מקומי, "אל-אמאראת אל-יום". בית המשפט השעה את פרסומו למשך 20 יום, וקנס את עורך העיתון ב-20 אלף דיהראם (20,691 ש"ח) בגין מאמר שפורסם בשנת 2006 ואשר נטען בו כי חברה שבסיסה באיחוד האמירויות נתנה סמי מרץ לסוסי מרוץ מקומיים שבבעלות משפחת המלוכה של אבו דאבי.
גורמי מפתח בינלאומיים
בחודש אוקטובר 2009 ביקר באיחוד האמירויות מדַווח האו"ם המיוחד לגזענות ולשנאת זרים וביטא חששות בנוגע לתנאי העבודה והחיים של עובדים בענף הבנייה ובמשקי בית, בנוגע למצבם של ה"בִּידוּן" (אנשים מחוסרי אזרחות), ובנוגע לקורבנות הסחר בבני אדם. מדווח האו"ם המיוחד למכירת ילדים, זנות בקרב ילדים ופורנוגרפיה של ילדים ביקר גם הוא באיחוד האמירויות בחודש אוקטובר, ועל אף ההתקדמות שכבר הושגה הפציר בממשלה להגביר את מאמציה כדי להגן על ילדים פגיעים, ובכלל זה על ילדים "בידון" ועל ילדי מהגרים.