הנשיא זיין אל-עבידין בן עלי והמפלגה השלטת, מפלגת "האספה החוקתית הדמוקרטית", שולטים על החיים הפוליטיים בתוניסיה. הממשלה מנצלת את איום הטרור ואת הקיצוניות הדתית כצידוק לדיכוי של התנגדות לא אלימה.
ב-25 באוקטובר 2009 נבחר בן עלי לכהונה חמישית, לאחר שזכה ב-89.6% מקולות הבוחרים, על-פי המניין הרשמי, וגבר על שלושה מועמדים שהתמודדו מולו. חוקים שנועדו להדיר מתנגדים גלויים לשלטון ומעשי הפחדה וצנזורה שהופעלה נגד אלה שהורשו להתמודד מול בעלי התפקידים, חיבלו באפשרות שמערכת הבחירות תשמש במה לדיון רציני, ופגעו בקיומן של הבחירות באורח חופשי והוגן. בבחירות לבית המחוקקים שנערכו באותו יום קיבלה מפלגת "האספה החוקתית הדמוקרטית" את רוב הקולות, ולפיכך זכתה ב-75% אחוזים מהמושבים, ואילו 25% הנותרים התחלקו בין מועמדים ממפלגות אחרות.
הפרות במהלך מערכת הבחירות
הנשיא בן עלי הצהיר כי הבחירות לנשיאות ולפרלמנט בחודש אוקטובר יתנהלו באורח דמוקרטי ושקוף. אך הפרלמנט, הנשלט בידי מפלגת האסיפה הדמוקרטית החוקתית, פסל בחקיקה שני מועמדים אפשריים בולטים לנשיאות. רק אחד מהשלושה שהורשו להתמודד, אחמד בראהים מתנועת א-תג'דיד הקומוניסטית לשעבר, העז לדבר גלויות. הרשויות ביטלו את מועמדותם של 13 מתוך 26 מחברי מפלגתו של בראהים שהתמודדו על מושבים בפרלמנט, ומנעו את הפצת גיליון עיתון המפלגה שהכיל את המצע שלה לבחירות. שר הפנים אף דרש כי בראהים יחזור בו מחמש נקודות שהופיעו במנשר הבחירות שלו, כולל כאלה שמתחו ביקורת על הדרך שבה מתנהלות הבחירות וטענו כי הגישה השלטת היא "גישה של שלטון מפלגה אחת".
שוטרים בלבוש אזרחי תקפו ב-29 בספטמבר את עו"ד ראדיה נסראווי, העוסקת בתחום זכויות האדם, ואת בן זוגה, חמה אל-המאמי, שהנו ראש המפלגה הקומוניסטית של העובדים התוניסאים. התקיפה התרחשה בנמל התעופה "קרתגו" שבבירה תוניס שעה קלה לאחר שאל-המאמי שב מביקור בפאריס. בביקור זה האשים אל-המאמי את ממשלת תוניסיה, בראיון טלוויזיוני שהעניק לרשת אל-ג'זירה, בהפרות של זכויות האדם וקרא להחרים את הבחירות.
מגני זכויות האדם
הרשויות סירבו להכיר חוקית בכל אחד מהארגונים לזכויות האדם הפועלים באורח עצמאי שהגישו בקשה כזאת במהלך העשור האחרון. ככלל, לאחר הסירוב לבקשה, הרשויות נתלות במעמדו ה"בלתי חוקי" של הארגון כדי למנוע את פעילותו.
מגני זכויות האדם ומתנגדי המשטר נתונים למעקב צמוד וחשופים לאיסורי תנועה שרירותיים, פיטורין ממקומות עבודה, הפרעות לשירותי הטלפון, תקיפות פיזיות, הטרדה של קרובי משפחתם, פעולות חשודות של ונדליזם וגניבה וכן מסעות השמצה בעיתונות. חברי "האגודה הבינלאומית לתמיכה באסירים פוליטיים", ארגון שאינו זוכה להכרת השלטונות, סובלים דרך קבע מהטרדות מצד כוחות הביטחון. בחודש אפריל 2009 שוחחו חוקרי ארגון Human Rights Watch עם אסירים פוליטיים משוחררים בפגישות שאורגנו בידי אגודה זו. שוטרים בלבוש אזרחי פיקחו הן על חוקרי ארגון Human Rights Watch והן על המרואיינים, ועיכבו חלק מאלה האחרונים כדי לבדוק את תעודות הזהות שלהם ולתחקר אותם על הפגישות.
ב-15 בספטמבר עצרו שוטרים בלבוש אזרחי למשך תשע שעות את פעיל זכויות האדם והאסיר הפוליטי המשוחרר עבאדללה א-זווארי בכפר חסי ג'רבי. לדברי א-זווארי חקרו אותו השוטרים על אודות עבודתו בתחומי התקשורת וזכויות האדם במשך שבע השנים האחרונות, ואיימו עליו לבל יוסיף למתוח ביקורת על הממשלה. שבועות ספורים קודם לכן סיים א-זווארי לרצות שבע שנים של הגבלות שהוטלו עליו לאחר ששוחרר מהכלא, ואשר כפו עליו לחיות בכפר מרוחק מביתו שבתוניס רבתי, ולא לצאת מתחומיו. במקור, תקופת "הפיקוח המנהלי" שהוטלה עליו עם שחרורו מהכלא עמדה על חמש שנים, אך עם תום תקופה זו הוטלו עליו שנתיים נוספות בתנאים דומים מכוח הוראה שניתנה בעל-פה (מבלי שניתן לה אי-פעם בסיס חוקי).
מערכת המשפט הפלילי ושלטון החוק
אף כי חוקתה של תוניסיה קובעת כי הרשות השופטת תפעל באורח עצמאי, הזרוע המבצעת משפיעה רבות על החלטות שיפוטיות ושולטת במינוי השופטים, במתן קביעוּת לשופטים ובהעברתם מתפקיד לתפקיד. בתיקים בעלי אופי פוליטי, בתי המשפט אינם דואגים להבטיח שהנאשמים יזכו למשפט הוגן. תובעים ושופטים נוהגים להעלים עין מטענות בדבר עינויים, אפילו כאשר פרקליטי ההגנה תובעים רשמית חקירה. כמו כן, שופטים נוהגים להרשיע נאשמים תוך הסתמכות בלעדית, או כמעט בלעדית, על הודאות שנגבו בכפייה או על עדויות של עדים שהנאשמים אינם זוכים להתעמת עמם בבית המשפט.
הוועד הבינלאומי של הצלב האדום ממשיך לקיים את תכנית הביקורים שלו בבתי כלא בתוניסיה. עם זאת, הרשויות אינן מאפשרות גישה לארגונים עצמאיים לזכויות האדם. הרשויות עומדות בסירובן לכבד התחייבות מפורשת שניתנה בחודש אפריל 2005 להתיר ביקורים של ארגוןHuman Rights Watch. ההימנעות מהתרת הביקורים מתבצעת תחילה באמצעות עיכוב במענה לבקשות, לאחר מכן באמצעות הכתבה של תנאים לניהול הביקורים, הפוגעים באמינות המידע שיתקבל באמצעותם, ולבסוף באמצעות התעלמות מבקשות מתוקנות לביקורים שהוגשו בידי ארגון Human Rights Watch.
החוק בתוניסיה מסמיך שופטים להטיל על נאשמים הן עונשי מאסר והן עונשים של "פיקוח מנהלי" לאחר שריצו עונש מאסר. אולם, הרשויות מטילות על אסירים לשעבר שהורשעו בשל מעורבותם לכאורה בתנועות אסלאמיות מגוון של הגבלות החורגות ממה שהחוק מתיר, כגון מתן הוראה בעל-פה להתייצב בקביעות בתחנות משטרה, סירוב להנפיק דרכונים ללא צו בכתב והפעלת לחץ על מעסיקים להימנע מהעסקתם.
לעתים מזומנות לא עומד לרשות אזרחי תוניסיה כל אמצעי לזכות בתיקון העוול שנגרם להם בידי הממשלה. דוגמה לכך היא העובדה שמשרד הפנים עומד בסירובו להנפיק דרכון לאסיר המשוחרר חוסיין אל-ג'לאסי אף שבית המשפט המנהלי פסק לטובתו בעניין זה בשנת 2007.
חופש התקשורת
אף אחד מכלי התקשורת המקומיים, מודפסים ומשודרים כאחד, אינו מספק סיקור ביקורתי של מדיניות הממשלה, זולת כמה כתבי עת בעלי תפוצה מצומצמת כגון "אל-מווקיף", בטאון של מפלגת אופוזיציה שגיליונותיו מוחרמים מפעם לפעם. בתוניסיה פועלות תחנות רדיו וטלוויזיה פרטיות, אך גם המערכות של גופי שידור אלה אינן פועלות בהכרח באופן עצמאי. הממשלה חוסמת את הגישה לאתרי אינטרנט מקומיים ובינלאומיים מסוימים העוסקים בפוליטיקה ובזכויות האדם שבהם מתפרסם סיקור ביקורתי של המדינה.
ב-15 באוגוסט 2009 פיזרו עיתונאים פרו-ממשלתיים את הוועד המנהל של איגוד העיתונאים התוניסאים והחליפו אותו בוועד חדש הנשלט בידי חברים התומכים בממשלה. פעולה זו באה בעקבות מסע השמצות שנוהל נגד הוועד הקודם ונגד נשיאו, שנבחר באופן דמוקרטי, לאחר שאיגוד העיתונאים פרסם בחודש מאי דו"ח המבקר את דיכוי התקשורת בידי הממשלה.
ב-20 באוקטובר אסרו הרשויות על פלוראנס בּוֹזֵ'ה, כתבת העיתון "לה מונד" לענייני צפון אפריקה, להיכנס למדינה, והאשימו אותה בכך ש"גילתה תמיד רשעות בוטה והטייה שיטתית ועוינת נגד תוניסיה".
אמצעים הננקטים במסגרת המאבק בטרור וזכויות האדם
מאז שנת 1991 בוצע פיגוע קטלני אחד בתוניסיה: בחודש אפריל 2002 התפוצצה משאית תופת בסמוך לבית כנסת באי ג'רבה וארגון אל-קאעידה קיבל על עצמו את האחריות למעשה. נוסף לכך, אירעה התנגשות אחת של כוחות הביטחון עם מיליציה חמושה, בחודשים דצמבר 2006 וינואר 2007 בסמוך לבירה.
חוק שהתקבל בשנת 2003, התומך ב"מאמצים בינלאומיים למאבק בטרור ולדיכוי הלבנת הכספים" כולל הגדרה רחבה של טרור שוועדת האו"ם לזכויות האדם מתחה עליה ביקורת ב-28 במארס 2008, בשל "היעדר דיוק". הרשויות העמידו לדין מתוקף חוק זה מאות רבות של גברים וכמה קטינים. כמעט כל האנשים שהורשעו ונאסרו הואשמו בכוונה להצטרף לתנועות ג'יהאד בחו"ל או בהסתת אנשים אחרים להצטרף לתנועות אלה, ולא בכך שתכננו או ביצעו מעשי אלימות ספציפיים. בחודש יולי 2009 אימץ הפרלמנט של תוניסיה תיקון לחוק שצמצם את ההגדרה של מעשה טרור בכך שהגביל את המידה שבה נכללת בה "הסתה לשנאה".
חשודים שנעצרו מתוקף החוק למאבק בטרור חשופים למגוון של הפרות פרוצדוראליות: בין השאר, הרשויות נמנעות בניגוד לחוק הנהוג בתוניסיה ממתן הודעה לבני משפחותיהם מיד לאחר המעצר, מעצרים מתארכים מעבר לששת הימים שהחוק מתיר לפני הבאה בפני שופט, ושופטים ותובעים מסרבים להיעתר לבקשות העצירים לבדיקה רפואית.
תסיסה חברתית-כלכלית
בשנת 2008 הועמדו לדין לפחות 200 בני אדם בגין מעורבות במחאה חברתית-כלכלית באזור המכרות המקיף את העיר הדרומית רדאייף, שסבל ממיתון. ההאשמות כללו "הקמת קבוצה עבריינית במטרה להרוס רכוש ציבורי ופרטי" ו"מרד מזוין ותקיפה של בעלי תפקידים רשמיים במהלך ביצוע תפקידם". בחודש פברואר 2009 אישר בית משפט לערעורים את הרשעתם של עדנאן חאג'י, מזכ"ל הסניף המקומי של האיגוד הכללי של העובדים התוניסאים, וכן את הרשעתם של 37 פעילי איגוד מקצועי ומפגינים נוספים. ב-11 במאי, הפגנה לא אלימה של קרובי משפחותיהם של העצורים למען שחרורם הובילה למעצרם של כ-30 בני אדם. לפי ארגון אמנסטי אינטרנשיונל, שמונה מהם הואשמו בעברות קלות ונגזרה עליהם עד שנת מאסר אחת.
ב-4 בנובמבר שוחררו על תנאי כ-68 אסירים שהוחזקו בעקבות פעולות המחאה שהתקיימו בשנת 2008, במסגרת חנינה שהעניק הנשיא בן עלי לרגל יום השנה ה-22 לעלייתו לשלטון. נגד כ-50 בני אדם שנשפטו שלא בנוכחותם עדיין תלויות ועומדות האשמות הנוגעות לפעולות המחאה.
גורמי מפתח בינלאומיים
צרפת היא שותפתה העיקרית של תוניסיה למסחר והמשקיעה הזרה הרביעית בגודלה במדינה זו. בחודש אפריל 2009 הוסכם על שיתוף פעולה בין המדינות בתחום אספקת אנרגיה גרעינית מצרפת לתוניסיה ועל חבילת סיוע צרפתי שתועבר למדינה בהיקף של 80 מיליון אירו. ב-22 במארס הודה שר החוץ הצרפתי ברנאר קושנר כי "זה נכון שיש הפרות של זכויות האדם בתוניסיה, עיתונאים שסובלים מהטרדות, ולפעמים נכלאים, ומדיניות כללית של יד קשה". בהמשך דבריו שיבח קושנר את הישגיה הכלכליים והחברתיים של תוניסיה, בעיקר בכל הנוגע למעמד הנשים ולערכי החילוניות. ב-6 בנובמבר, בתגובה לגל המעצרים בעקבות הבחירות, הצהיר דובר מטעם משרד החוץ הצרפתי ברנאר ולרוֹ כי "אנו מוטרדים מהקשיים שבהם נתקלים עיתונאים ומגני זכויות האדם בתוניסיה... הבענו את חששותינו בפני השגריר התוניסאי והעלינו אותם בפני שותפינו האירופיים".
הסכם ההתאגדות בין האיחוד האירופי לבין תוניסיה עדיין בתוקף חרף התנהלותה בתחום זכויות האדם ואף כי היא חוסמת העברה של מענקים מהאיחוד האירופי לארגונים לא ממשלתיים מסוימים. למעלה מ-80% מהמסחר של תוניסיה מתנהל עם אירופה. גורמים רשמיים באיחוד האירופי מותחים לעתים ביקורת על התנהלותה של שותפתם בתחום זכויות האדם, תוך שהם משבחים במקביל את תפקודה הכלכלי ואת מצב היחסים הדו-צדדיים ככלל. נציבת קשרי החוץ של האיחוד האירופי, בניטה פררו-ולדנר, ביקרה ב-3 ביולי את תוניסיה על כך שסגרה את תחנת הרדיו "כּלימה", שבשידוריה, המועברים באינטרנט, נמתחת ביקורת על הממשלה, ואשר הרשויות סירבו בשלב מוקדם יותר של השנה להעניק לה רישיון, החרימו את ציודה והטרידו את העיתונאים המועסקים בה.
ב-26 באוקטובר אמר דובר מחלקת המדינה של ארה"ב איאן קלי כי ארה"ב "מודאגת" מהבחירות בתוניסיה, והוסיף כי "לא ידוע לנו על משקיפים עצמאיים מהימנים כלשהם שקיבלו היתר... אנו ממשיכים לפעול למען שיתוף פעולה דו-צדדי בתחומים שבהם קיימים אינטרסים משותפים ואנו נמשיך להפעיל לחץ למען רפורמה פוליטית וכיבוד זכויות האדם".
בעת כתיבת שורות אלה מתקיים משא ומתן בין תוניסיה לבין האו"ם בנוגע לביקורו של מדווח האו"ם המיוחד לעניין זכויות האדם במהלך המאבק בטרור. תוניסיה סירבה לאשר בקשה שהוגשה לה לפני זמן רב להתיר ביקור של מדווח האו"ם המיוחד לעניין עינויים.