כווית

לאחרונה שיפרה כווית את התנהלותה בנוגע להיבטים מסוימים של זכויות הנשים, והפרלמנט שלה דן בדרכים לקידום זכויותיהם של מהגרי עבודה. עם זאת, נשים עדיין סובלות מאפליה נרחבת בתחומי האזרחות, התושבות וחוקי המשפחה, וכן בכל הנוגע לזכויות הכלכליות שלהן, וזאת אף על פי שבשנת 2005 הוענקה להן הזכות להצביע ולהתמודד בבחירות. כווית ממשיכה לשלול מה"בִּידוּן", חסרי המדינה, אזרחות מלאה למרות השורשים שהכו זה מכבר בשטח כווית. בשנת 2009 חלה החמרה בכל הנוגע לחופש הביטוי ולזכויותיהם של לסביות, הומוסקסואלים וטרנסג'נדרים.

בכווית קיים עדיין עונש מוות. בהצבעה שהתקיימה בחודש דצמבר 2008 הוחלט שלא לקבל את החלטת העצרת הכללית של האו"ם שקראה להשעיה חובקת עולם של השימוש בעונש זה. ההוצאה להורג האחרונה שדווח עליה בוצעה בחודש מאי 2007.

זכויות הנשים והילדות

חוק האזרחות של כווית שולל מאזרחיות המדינה שנישאו לגברים שאינם אזרחי המדינה את הזכות להעביר את אזרחותן לילדיהן ולבני זוגן, זכות שממנה נהנים גברים כוויתיים הנשואים לנשים שאינן אזרחיות המדינה. החוק מפלה נשים לרעה גם בכל הנוגע לזכויות תושבות, והוא מתיר לנשים שנישאו לגברים כוויתים, אך לא לגברים שנישאו לנשים כוויתיות, לשהות בכווית מבלי להיות מועסקות בה וכן מקנה להן זכאות לאזרחות מקץ עשר שנות נישואין.

הממשלה מעניקה משכנתאות בריבית נמוכה לגברים כוויתים בלבד. לעומת זאת, נשים כוויתיות נשואות ורווקות כאחת אינן זכאיות לקבל הלוואות כאלה. נשים שמתגרשות מאבדות את החזקה על בתים שנרכשו בתכנית זו, גם אם הן העבירו תשלומים לכיסוי ההלוואה. אֵם במשפחה חד-הורית יכולה לבקש סבסוד לשכר הדירה רק אם אין בכוונתה להינשא מחדש.

אין נתונים לגבי שכיחותה של האלימות נגד נשים בכווית. לעתים קרובות, קרבנותיה של אלימות מסוג זה מהססות להגיש תלונות במשטרה משום שהטיפול באלימות בתוך המשפחה במסגרת מערכת המשפט הפלילי עודנו בעייתי. התוקפים נעצרים רק לעתים רחוקות, גם כאשר התלונה שהאישה הגישה במשטרה מגובה במסמכים רפואיים-משפטיים.

בשנת 2005 הוענקו לנשים בכווית זכות ההצבעה והזכות להתמודד בבחירות. בחודש מאי 2009 נבחרו לפרלמנט ארבע נשים. בחודש נובמבר דחה בית המשפט לענייני חוקה בכווית עתירה שהגיש אזרח כוויתי שביקש כי בית המשפט יורה לשתיים מחברות הפרלמנט להתפטר משום שאינן עוטות כיסוי ראש אסלאמי. בחודש אוגוסט ביטל בית המשפט את סעיף 15 לחוק הדרכונים 11/1962 וקבע כי אינו חוקתי. בכך התיר בית המשפט לנשים נשואות להצטייד בדרכון מבלי להזדקק לאישורו של בן הזוג.

ה"בִּידוּן"

כווית מארחת כ-120 אלף אנשים חסרי מדינה המכונים "בידון". המדינה אינה מכירה בזכותם של תושבים ותיקים אלה לאזרחות כוויתית או למעמד של תושבי קבע. ילדי ה"בידון" גם הם נטולי אזרחות.

בשל העובדה שהם חסרי אזרחות, ה"בידון" אינם יכולים לעזוב בחופשיות את כווית ולשוב אליה. הממשלה מנפיקה עבורם מסמכי נסיעה לשימוש חד-פעמי על-פי שיקול דעתה. כאנשים שאינם אזרחי כווית, מוטלות עליהם הגבלות בתחום התעסוקה, שירותי הבריאות, החינוך, הנישואין והקמת המשפחה. כווית מנפיקה ל"בידון" תעודות זהות, אך הנפקתן וחידושן של התעודות עלולה להיות כרוכה בלחץ לחתום על תצהירים שבהם הם מתחייבים לוותר על כל תביעה לאזרחות כוויתית. מי שנמנע מחתימה על כתבי ויתור אלה עלול למצוא עצמו מועמד לדין או מגורש לעיראק או למדינות אחרות בטענה שהנו זר לא-חוקי.

הצעת חוק משנת 2007 מבטיחה ל"בידון" זכויות אזרחיות, אך לא אזרחות. נכון לעת כתיבת שורות אלה, ההצעה לא אושרה.

חופש הביטוי והתקשורת

בשני מקרים נפרדים שאירעו בחודש אוקטובר 2009 הטיל בית המשפט קנסות בגובה 3,000 דינר (39,900 ש"ח) כל אחד על שני חברי פרלמנט כוויתים בגין "הכפשת הממשלה". הראשון מביניהם נקנס לאחר שמתח ביקורת על האופן שבו משרד הפנים טיפל ב"בידון", ואילו השני נקנס לאחר שהשמיע טענות בדבר שחיתות במשרד הבריאות.

בחודש אוגוסט 2009 אסרו הרשויות בכווית על שידור תכנית הטלוויזיה "קולך נשמע" לאחר שנמתחה בה ביקורת על גורמים רשמיים. רפורמה שנערכה בשנת 2006 בחוק העיתונות החליפה את המאסר כעונש על הפרתו של החוק בקנסות גבוהים.

נטייה מינית וזהות מגדרית

פעילות הומוסקסואלית בהסכמה עדיין מוגדרת בכווית כעברה פלילית. גישה זו מנוגדת לגישות המיטביות המקובלות היום בעולם. סעיף 193 לדיני העונשין של כווית קובע עונש של עד 7 שנות מאסר ליחסי מין בהסכמה בין גברים מעל גיל 21. על קשר מיני הכולל אנשים שטרם מלאו להם 21 שנה, נקבע עונש מאסר חמור יותר המגיע לעשר שנים.

בחודש דצמבר 2007 הטילה האספה הלאומית של כווית הגבלות על הפרטיות ועל הבחירה החופשית של אדם את לבושו. סעיף 198 שהוסף לדיני העונשין קובע כי "חיקוי המראה של בן המין האחר" הנו עברה פלילית שדינה עד שנת מאסר או קנס בגובה של עד 1,000 דינר (13,300 ש"ח). מיד לאחר אישור החוק החדש התחילה המשטרה לעצור "טרנסווסטיטים" וכלאה לפחות 14 מהם במהלך החודש הראשון. בעת מעצרם סבלו העצירים מהתעללות ומאלימות. באמצע חודש מארס 2008 בוצע גל מעצרים נוסף, וגם לאחר מכן בוצעו מעצרים והטרדות של אנשים שלא מצייתים לחוקים שהמדינה כופה בעניין זה.

זכויות מהגרי העבודה

למעלה ממיליון אזרחים זרים מתגוררים בכווית, והם מהווים כ-80% מכוח העבודה של המדינה. רבים מהם חשופים לתנאי העסקה מנצלים, כולל מעסיקים פרטיים המחרימים את דרכוניהם או שאינם משלמים את משכורותיהם בטענה שעליהם להחזיר תחילה את דמי גיוסם. לעתים קרובות, מהגרי העבודה משלמים בעצמם דמי גיוס מופרזים לסוכני עובדים במדינות מוצאם, ולאחר מכן נאלצים לעבוד בכווית כדי לשלם את החוב שצברו. החוק בכווית מגביל את ניכוי השכר בגין חובות, אך הגבלות אלה אינן נאכפות בפועל.

בחודש מאי 2009 נידונה בפרלמנט הצעה לתיקון חוק העבודה כך שייכללו בו יותר הוראות המגנות על שכר העובדים, על שעות העבודה ועל הבטיחות. אולם, הצעת התיקון אינה קובעת מנגנונים לפיקוח על זכויות העובדים, וגם ההגנות שנקבעו בה אינן חלות על עובדים ועובדות במשקי בית.

כ-700 אלף מהגרות, בייחוד מאינדונזיה, סרי לנקה והפיליפינים, מועסקות בכווית במשרה מלאה כעובדות במשק הבית המתגוררות בבית מעסיקיהן. העובדה שחוק העבודה הנוכחי אינו חל עליהן שוללת מהן הגנות המוענקות לעובדים אחרים, דוגמת יום מנוחה שבועי והגבלות על מספר שעות העבודה. עובדות רבות במשקי בית מתלוננות על כך שהן מרותקות לבית, וכן על שעות עבודה ממושכות ללא מנוחה, על אי-תשלום משכורות במשך חודשים ושנים, ובמקרים מסוימים גם על התעללות מילולית, גופנית ונפשית. עובדות במשקי בית שנמלטו לאחר שנחשפו להתעללות במקום עבודתן מצאו את עצמן לא פעם לכודות בשגרירויותיהן, במרכזי מעצר לקראת גירוש או בסוכנויות לגיוס עובדים. בחודש אוקטובר 2009 אסרה אינדונזיה על הגירה נוספת של עובדות במשקי בית לכווית לאחר ש-600 עובדות נלכדו בשגרירותה.

מערכת החסות (אל-כפאלה) מציבה מחסום משמעותי בפני תיקון העוול שנגרם לעובדים שנחשפו להתעללות. לפי שיטה זו, מעמד התושבות של מהגר עבודה בכווית תלוי בקשר שלו עם מעסיקו, המוגדר כ"נותן חסות". מהגרי עבודה רשאים לעבור לעבוד עבור מעסיק אחר רק בהסכמתו של מעסיקם המקורי, אף כי רפורמה שנערכה בחודש אוגוסט 2009 משחררת את העובדים מדרישה זו לאחר שעבדו למעלה משלוש שנים (מהגרים המועסקים במשקי בית אינם נהנים מהוראת חוק זו). שיטת החסות לוכדת עובדים במצבים שבהם הם חשופים להתעללות, ובכלל זה במצבים של עבודת כפייה. השיטה אף חוסמת את גישתם לאמצעים לתיקון העוול. עובד שברח ממקום עבודה שבו נחשף להתעללות, ואשר מעסיקו הסיר את חסותו מעליו, עלול להיעצר ולהיות מגורש בגין שהות בכווית ללא מעמד חוקי. רק לעתים נדירות גורמי אכיפת החוק בכווית מעמידים לדין אזרחים העושים שימוש לרעה בסמכויותיהם כ"נותני חסות".

גורמי מפתח בינלאומיים

בדו"ח מחלקת המדינה משנת 2009 על סחר בבני אדם דירגה ארה"ב את כווית במקום השלישי, כלומר בין המדינות הבעייתיות ביותר בתחום זה. אף על פי כן, ארה"ב בחרה שלא להטיל סנקציות כלשהן על כך שכווית אינה נלחמת בתופעה. ארה"ב רואה בכווית שותפה אסטרטגית במלחמה בטרור, ובחודש פברואר היו לה הכנסות צפויות של 8.4 מיליארד דולר מחוזי מכירות צבאיים עם משרד הביטחון של כווית.

בחודש אוקטובר 2009 קרא ארגון העבודה הבינלאומי לכווית לשים קץ לשיטת החסות.